לדלג לתוכן

משנה מעשר שני א רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) מעשר שני -

אין מוכרין אותו,
ואין ממשכנין אותו,
ואין מחלפין אותו,
ולא שוקלין כנגדו.
ולא יאמר אדם לחברו, בירושלים:
"הא לך יין, ותן לי שמן".
וכן שאר כל הפירות.
אבל -
נותנין זה, לזה - מתנות חינם.


(ב) מעשר בהמה -

אין מוכרין אותו - תמים חי,
ולא בעל מום - חי, ושחוט,
ואין מקדשין בו - את האישה.
הבכור -
מוכרין אותו - תמים חי,
ובעל מום - חי, ושחוט,
ומקדשין בו - את האישה.
אין מחללין מעשר שני - על אסימון,
ולא על המטבע - שאינו יוצא,
ולא על המעות - שאינן ברשותו.


(ג) הלוקח בהמה לזבחי שלמים,

וחיה לבשר התאוה -
יצא העור - לחולין,
אף על פי שהעור - מרובה על הבשר.
כדי יין סתומות -
מקום - שדרכן להימכר סתומות,
יצא קנקן - לחולין.
האגוזים והשקדים -
יצאו קליפיהן - לחולין.
התמד -
עד שלא החמיץ - אינו נלקח בכסף מעשר.
משהחמיץ - נלקח בכסף מעשר.


(ד) הלוקח חיה לזבחי שלמים,

ובהמה לבשר התאוה -
לא יצא העור - לחולין.
כדי יין פתוחות, או סתומות -
מקום - שדרכן להימכר פתוחות,
לא יצא קנקן - לחולין.
סלי תאנים, וסלי ענבים, עם הכלי -
לא יצאו דמי הכלי - לחולין.


(ה) הלוקח מים, ומלח, ופירות - מחוברין לקרקע,

או פירות - שאינן יכולין להגיע לירושלים,
לא קנה מעשר.
הלוקח פירות -
שוגג - יחזרו דמיהן למקומן.
מזיד - יעלו ויאכלו במקום.
ואם אין מקדש - ירקבו.


(ו) הלוקח בהמה -

שוגג - יחזרו דמיה למקומן.
מזיד - תעלה ותיאכל במקום.
ואם אין מקדש - תיקבר, על ידי עורה.


(ז) אין לוקחין - עבדים,

וקרקעות,
ובהמה טמאה - מדמי מעשר שני.
ואם לקח - יאכל כנגדן.
אין מביאין - קיני זבים,
קיני זבות,
קיני יולדות,
חטאות,
ואשמות - מדמי מעשר שני.
ואם הביא - יאכל כנגדן.
זה הכלל -
כל שהוא -
חוץ לאכילה, ולשתייה, ולסיכה,
מדמי מעשר שני - יאכל כנגדו.


הדף הראשי של משנה מעשר שני א