משנה מעילה א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק א · משנה ב | >>
בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים, רבי אליעזר אומר, מועלין בו, ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא.
רבי עקיבא אומר, אין מועלין בו, אבל חייבין עליו משום פגול נותר וטמא.
אמר רבי עקיבא, והרי המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות, לא כשם שדמה פוטר את בשרה, כך הוא פוטר את בשר חברתה.
ואם פטר דמה את בשר חברתה מן המעילה, דין הוא שיפטור את בשרה.
משנה מנוקדת
בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- מוֹעֲלִין בּוֹ,
- וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא;
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ,
- אֲבָל חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא.
- אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:
- וַהֲרֵי הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ,
- וְאָבְדָה,
- וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,
- וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה,
- וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת,
- לֹא כְּשֵׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ,
- כָּךְ הוּא פּוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ?
- וְאִם פָּטַר דָּמָהּ אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ מִן הַמְּעִילָה,
- דִּין הוּא שֶׁיִּפְטֹר אֶת בְּשָׂרָהּ:
נוסח הרמב"ם
בשר קודשי קדשים, שיצא לפני זריקת דמים -
- רבי אליעזר אומר:
- מועלין בו - ואין חייבין עליו משום פגול, ונותר, וטמא.
- רבי עקיבה אומר:
- אין מועלין בו - וחייבין עליו משום פגול, ונותר, וטמא.
- אמר רבי עקיבה:
- והרי המפריש חטאתו, ואבדה - והפריש אחרת תחתיה,
- ואחר כך נמצאת הראשונה - והרי שתיהן עומדות,
- לא כשם שדמה פוטר את בשרה - כך הוא פוטר את בשר חברתה,
- אם פטר דמה את בשר חברתה מן המעילה - דין הוא שיפטור את בשר עצמה.
פירוש הרמב"ם
רבי עקיבא אומר, זריקה מועלת ליוצא ואף על פי שהוא פסול, שהזריקה התירה אותה לכהנים, ולפיכך אין מועלין בו.
ורבי אליעזר אומר, אין זריקה מועלת ליוצא, והרי הוא לא הותר לכהנים, ולפיכך מועלין בו.
ודברי רבי עקיבא הם אם יצא מקצת בשר, אבל אם יצא הבשר כולו או יצא הדם מודה לרבי אליעזר שאין זריקה מועלת ואין מועלין באותו בשר, לפי שלא הותר לכהנים כלל.
והביא ראיה רבי עקיבא על מקצת בשר שיצא מן מפריש שתי חטאות. ודין זה הוא בשתי חטאות על מנת שישחט שתיהן בבת אחת, לפיכך אם רצה מזו זורק רצה מזו זורק, אבל זה אחר זה אין דמה מועיל לבשר חבירתה. לפיכך אמר רבי עקיבא כמו שדמה פוטר בשר חבירתה מן המעילה אף על פי שאין חבירתה ראויה לאכילה כמו שנתבאר בתמורה, כן הוא פוטר מקצת בשרה היוצא ואף על פי שאין ראוי לאכילה.
ונותר ופיגול וטמא - כבר נתבאר כל אחד מהם בשלישי ובאחרון ממסכת זבחים.
והלכה כרבי עקיבא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים - ואחר כך נכנס ואחר כך זרק את הדם:
ר' אליעזר אומר מועלים בו - אע"פ שזרק את הדם. דסבירא ליה לרבי אליעזר דזריקה לא מהני ליוצא לאפוקי מידי מעילה:
ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא - הואיל ויצא. דזריקה כשרה קא קבעה לפגול, ולא פסולה ט:
רבי עקיבא - סבר אין מועלים בו. דקסבר דזריקה מהניא ליוצא לאפוקי ממעילה י:
אבל חייבין כו' - אבל, לשון ברם, כמו באמת. וכי אמר רבי עקיבא דזריקה מהני ליוצא, כגון שיצא מקצת הבשר ולא כולו, דמגו דמהניא לההוא מקצת שבפנים, מהניא נמי לההוא מקצת שיצא חוץ. והלכה כר' עקיבא:
אמר ר' עקיבא והרי המפריש חטאתו ואבדה - השתא מייתי ראיה למאי דקאמר דזריקה מועלת ליוצא:
והרי שתיהן עומדות - שחוטות ונתקבל דמן בשתי כוסות וזרק דמה של אחת מהן:
לא כשם שדמה - של אותה: פוטר את בשרה, מן המעילה: כך הוא פוטר את בשר חברתה שלא נזרק דמה, מן המעילה, הואיל והיה יכול לזרוק דמה של איזו שירצה:
ואם פוטר דמה את בשר חברתה מן המעילה - אע"ג דפסולה היא, דמותר חטאת היא. אינו דין שיפטר בשרה של עצמה, אע"פ שנפסלה ביוצא. ולא אמר ר' עקיבא כשם שדמה פוטר את בשרה כך הוא פוטר את בשר חברתה, אלא כששחט שתי החטאות כאחת יא, לפי שאם רצה מזה זורק רצה מזה זורק, אבל בזה אחר זה לא אמר ר' עקיבא שיהיה דמה פוטר בשר חברתה:
פירוש תוספות יום טוב
ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא. כתב הר"ב דזריקה כשרה קבעה לפגול אבל לא פסולה. דהוי כמי שלא נזרק עליהם הדם. ולא קרבו כל מתיריו. ומשום נותר. דאין נותר אלא בבשר [הראוי] לאכילה בתוך זמנו. כדכתיב (ויקרא י"ט) ביום זבחכם יאכל וממחרת וגו'. ומשום טומאת הגוף. כדאמרינן במנחות [פ"ג דף כ"ה] הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה. ושאינו ניתר לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה [ויליף ליה מדכתיב (שם ז') כל טהור יאכל בשר. והנפש אשר תאכל וגו'. וטומאתו עליו] כך פירש"י בפ"י דזבחים דף צ' [ע"א] והתוס' פירשו בכאן דנותר ופגול ילפינן בג"ש מטמא בעון עון וחילול חילול. שכתב הר"ב במשנה ה' פ"ד דזבחים. והר"ב בס"פ דלקמן פירש דנותר וטמא ילפינן מפיגול:
רבי עקיבא אומר אין מועלין. פי' הר"ב דזריקה מהניא ליוצא לאפוקי ממעילה. ולא למשרייה לאכילה כמ"ש בסוף פרקין:
אבל. פי' הר"ב לשון ברם. כמו באמת. כמו אבל אשמים אנחנו (בראשית מ"ב) רש"י. ודכותה במשנה ח' פ' בתרא דר"ה:
כך הוא פוטר את בשר חברתה. כתב הר"ב ולא אמר ר"ע כו' אלא כששחט שתי חטאות כאחת כגון ששחטו ב' כהנים כאחד. רש"י. ועמ"ש במשנה ב' פ"ב דחולין:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על הברטנורא) דהוי כמו שלא נזרק עליהם הדם ולא קרבו כל מתיריו. ומשום נותר דאין נותר אלא בבשר הראוי לאכילה בתוך זמנו. ומשום טומאת הגוף כדאמרינן במנחות הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה ושאינו כו' אין חייבין עליו משום טומאה. וילפינן להו מקרא. רש"י. ועתוי"ט:
(י) (על הברטנורא) ולא למשרייה לאכילה כמ"ש בס"פ:
(יא) (על הברטנורא) כגון ששחטו ב' כהנים כאחד. רש"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בשר קדשי קדשים וכו': תוספות פ' התכלת (מנחות דף מ"ז.) ועיין במ"ש ס"פ התערובות. וכתבו הם ז"ל הכא בגמרא בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים ר' אליעזר אומר מועלין למ"ד היתר אכילה שנינו ניחא ולמ"ד היתר זריקה שנינו צריך לומר דמיירי קודם שנראה לזריקה פירוש כגון ששחטו וקיבל דמו אחר שקיעת החמה ולא היה שהות ביום לזרוק הדם שעדיין לא נראה לזריקה הלכך אם אכל הבשר מועלין בו ולמ"ד היתר שחיטה שנינו צריך לומר דמיירי קודם שנראה לקבל דם שהבהמה היתה קרבה כ"כ לחוץ שאף מתחלה היה סוף הבהמה לצאת ע"י פרכוס ולכך מועלין משום דאית ליה לר' אליעזר דאין זריקה מועלת ליוצא לאפוקי מידי מעילה עכ"ל ז"ל:
ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא: גבי פגול אמרינן בזבחים כהרצאת כשר כך הרצאת פסול דבעינן קרבו מתיריו וכיון דיצא תו לא מקרבו כל מתיריו. טמא דבעינן דבר הניתר לטהורים כדאיתא פ' הקומץ רבה והכא כיון דיצא לא ניתר לטהורים הוא וגבי נותר ילפינן חלול חלול מטומאה כדאיתא בפרק ב"ש תוספות ז"ל. ובגמרא אמר רב פפא לא אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא אלא שיצא בשר אבל דם אין זריקה מועלת ליוצא אם חזר והכניסו ותניא נמי הכי:
אבל חייבין כמו באמת: ודוגמתו אבל אשמים. ויש גורסין וחייבין עליו וכו':
לא כשם שדמה פוטר את בשרה וכו': כלומר אי אתה מודה שכשם שדמה פוטר את בשרה ממעילה שלא ימעלו באותה שנזרק דמה כך לא ימעלו בבשר חברתה ואע"פ שהיא פסולה וא"כ שכך היא אף לדבריך דין הוא שיפטור את של עצמה פירוש כ"ש שיפטור על עצמה אע"פ שיצאה ודוקא פיסול יוצא אתה למד דמהניא ליה זריקה אבל שאר פסולין יש בזבחים דמודי בהן ר"ע דלא מהניא בהו זריקה אלא פיסול יוצא דוקא מסתברא ליה למילף תוס' ז"ל. ואיתה בתוספות ס"פ השוחט והמעלה. בפירוש רעז"ל אלא כששחט שתי החטאות כאחת וכו'. אמר המלקט פירש רש"י ז"ל כגון ששחטום שני כהנים. ותוס' ז"ל כתבו בבת אחת אינו רוצה לומר ששחט שתי בהמות בסכין ארוכה דהא אמרינן בפרק שני דחולין תזבחהו שלא ישחוט שני זבחים כאחד אלא קרי בבת אחת כשראויים ליזרק בבת אחת כגון שחט זה אחר זה וקיבל זה אחר זה קודם שיזרוק כלל דרצה מזה זורק וכו' ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
בשר קדשי קדשים: אין בו מעילה אחר שנזרק הדם, מדחזי אז לכהנים:
שיצא לפני זריקת דמים: אף שחזר והכניסו ואח"כ זרק הדם, אפ"ה ס"ל אין זריקה מועלת ליוצא. [כך כתב רש"י ור"ב. ול"מ לבתר מ"ש [זבחים ד"צ ע"א] באימורי קדשים קלין במ"ג, דבהדר עיילינהו קודם זריקה, לכ"ע זריקה מהני ליוצא, א"כ ה"ה בבשר קדשי קדשים. לפ"ז רק בדאיתנהו באבראי בשעת זריקה פליגי ר"א ור"ע, וקיי"ל כר"ע. והכי קיי"ל [ועי' רלח"מ פ"א מפסוהמ"ק הל' ג']:
ואין חייבין עליו משום פגול: דכשחישב בא' מד' עבודות לאכול או להקריב מהקרבן חוץ לזמנן, אינו חייב כרת כשאכל אלו, דלגבי הנך מדאין זריקה מהני ליוצא, הו"ל כאילו לא נזרק הדם, ולא קרבו כל מכשיריו כראוי [עי' זבחים פ"ב מ"ג]:
נותר: דפטור מכרת כשאכל נותר שלהן, דרק בראוי לאכלו תוך זמנו חייב אנותר:
וטמא: דאין חייב כרת באכלן בטומאת הגוף רק בראוי לאכילה לטהורים:
אין מועלין בו: אף שלא חזר והכניסן קודם שזרק הדם, ס"ל זריקה מהני ליוצא לאפוקי ממעילה, אף דלא מהני למשרי בשר באכילה:
וטמא: האי אבל לשון ברם הוא, ור"ל כך הוא האמת, דאי"ל שיהיה פירוש לשון אבל כבשאר דוכתא, דהכא אינו ההיפך מרישא, רק אדרבה מדאין מועלין בו, אם כן התירתו הזריקה, ושפיר חייבין עליו משום פגול. [אב"י י"ל אין מועלין אבל איסור איכא. ושפיר שייך עלה אבל]. מיהו דוקא ביצא קצת הבשר ונשאר קצתו בפנים, דמדמהני זריקה להך קצת שבפנים מהני נמי להך שיצא. אבל ביצא כל הבשר, לא מהני תו זריקתו לכ"ע. וקיי"ל כר"ע:
אמר רבי עקיבא: מביא ראיה דזריקה מהני ליוצא:
כך הוא פוטר את בשר חברתה: מיירי ששחט שניהן כאחת דאז רצה זורק מזה או מזה, והרי בזה כ"ע מודו דפוטר גם בשר חברתה ממעילה, אף דחברתה פסולה השתא, דהרי כשנזרק דם של זו, נעשה חבירתה מותר חטאת [כתמורה פ"ד]. מיהו בשחטן זה אחר זה, לכ"ע לא מהני זריקת הא' לפטור שנייה ממעילה:
דין הוא שיפטור את בשרה: אף שנפסל קצת הבשר ביוצא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת