עיקר תוי"ט על מעילה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה מעילה א: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) קדשי קדשים. כגון חטאת ואשם ושלמי צבור שיש בהן מעילה עד שיהא בהן שעת היתר לכהנים דהיינו לאחר זריקה. דעד שעת זריקה מיקרי קדשי ה' ובאימורין אף לאחר זריקה. אבל בקדשים קלים אין בהן מעילה עד לאחר זריקה שאז הוברר חלק גבוה. ואז יש מעילה באימוריהם. תוס':

(ב) (על הברטנורא) גמרא. דליכא למימר דהא קמ"ל דזריקה לא מהני בהו לאפוקי מידי מעילה. דהא פשיטא היא. כיון שהזריקה בפסול דלא מהני ולא מידי. תום':

(ג) (על הברטנורא) לא לגבוה ולא להדיוט דאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים. רש"י. וז"ל התוס' דכיון שהולכין לאבוד לא איקרו קדשי ה':

(ד) (על הברטנורא) גמ'. ולפי זה משמע דמועלין דברי תורה. ועתוי"ט:

(ה) (על הברטנורא) אבל שחטן בדרום וקבל דמן בדרום בהא לא מיירי מתני' ואע"ג דהוי רבותא טפי משום דמסתמא כיון דשמעינן חדא לריעותא ה"ה בתרתי. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) חוץ כו'. דלב"ע אם עלו לא ירדו. ועתוי"ט:

(ז) (על המשנה) חוץ כו'. וה"ה לכל הני דתניא ברישא. שחטה בדרום או בלילה שלא היה לה שעת היתר לכהנים. וה"ט דנקט הני תרין דחוץ כו' טפי מכל הני דתרי בריש' דמועלין בהן. דהני תרי אתקיש אהדדי ומחד קרא נפקי מואם האכל יאכל. רש"י:

(ח) (על המשנה) ושקבלו כו'. והה"נ להא דתני ברישא:

(ב)

(ט) (על הברטנורא) דהוי כמו שלא נזרק עליהם הדם ולא קרבו כל מתיריו. ומשום נותר דאין נותר אלא בבשר הראוי לאכילה בתוך זמנו. ומשום טומאת הגוף כדאמרינן במנחות הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה ושאינו כו' אין חייבין עליו משום טומאה. וילפינן להו מקרא. רש"י. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) ולא למשרייה לאכילה כמ"ש בס"פ:

(יא) (על הברטנורא) כגון ששחטו ב' כהנים כאחד. רש"י:

(ג)

(יב) (על הברטנורא) וצריכי דאי אתמר בקק"ד ה"א בהא קאמר ר"א כו'. ועתוי"ט:

(יג) (על המשנה) מועלין כו'. ואע"ג דאיתנהו אבראי. דאי הדר עיילינהו. כ"ע לא פליגי. עתוי"ט:

(יד) (על הברטנורא) ונראה מהר"מ דא"צ כאן יצא מקצת. ועתוי"ט:

(טו) (על המשנה) וחייבין כו'. נ"ל דלא עדיף מבשר היוצא. דלא אמר ר"ע דזריקה מועלת לאכילה. עתוי"ט:

(ד)

(טז) (על הברטנורא) לפי שקק"ד הנאמרי' כאן. הן החטאת והאשם שאוכלים אותן הכהנים. אבל העולה מועלין בבשר' ואפי' לאחר זריקה. הר"מ:

(יז) (על המשנה) ואין כו'. ואע"ג דאף קודם זריקה אין בו מעילה קתני למידק הא אסורא איכא ומיירי ביוצא. ולמימרא דלא אמר ר"ע דזריקה מועלת ליוצא ולהתירו באכילה גמ':