משנה מעילה א ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק א · משנה ד | >>

[עריכה]

מעשה דמים בקדשי קדשים, להקל ולהחמיר.

ובקדשים קלים, כולן להחמיר.

כיצד, קדשי קדשים לפני זריקת דמים, מועלין באמורין ובבשר.

לאחר זריקת דמים, מועלים באמורים ואין מועלין בבשר.

על זה ועל זה, חייבין משום פגול נותר וטמא.

ובקדשים קלים כולן להחמיר כיצד, קדשים [ קלים ] לפני זריקת דמים, אין מועלין לא באמורין ולא בבשר.

לאחר זריקת דמים, מועלין באמורין ואין מועלין בבשר^יז.

על זה ועל זה, חייבין משום פגול נותר וטמא.

נמצא, מעשה דמים בקדשי קדשים, להקל ולהחמיר.

ובקדשים קלים, כולו להחמיר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מַעֲשֵׂה דָּמִים בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים,

לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר;

וּבְקָדָשִׁים קַלִּים,

כֻּלָּן לְהַחֲמִיר.

כֵּיצַד?

קָדְשֵׁי קָדָשִׁים לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים,

מוֹעֲלִין בָּאֵמוּרִין וּבַבָּשָׂר;

לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים,

מוֹעֲלִים בָּאֵמוּרִים,

וְאֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר.

עַל זֶה וְעַל זֶה,

חַיָּבִין מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.

וּבְקָדָשִׁים קַלִּים כֻּלָּן לְהַחֲמִיר,

כֵּיצַד?

קָדָשִׁים קַלִּים לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים,

אֵין מוֹעֲלִין לֹא בָּאֵמוּרִין וְלֹא בַּבָּשָׂר;

לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים,

מוֹעֲלִין בָּאֵמוּרִין,

וְאֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר.

עַל זֶה וְעַל זֶה,

חַיָּבִין מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.

נִמְצָא,

מַעֲשֵׂה דָּמִים בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים,

לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר;

וּבְקָדָשִׁים קַלִּים,

כֻּלּוֹ לְהַחֲמִיר:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

מעשה דמים -

בקודשי קדשים - להקל ולהחמיר,

ובקדשים קלים - כולו להחמיר.

כיצד? קודשי קדשים -

לפני זריקת דמים - מועלין באימוריהן, ובבשר,

לאחר זריקת דמים - מועלין באימוריהן, ואין מועלין בבשר,

על זה ועל זה - חייבין משום פגול, ונותר, וטמא.

ובקדשים קלים, כולו להחמיר, כיצד? קדשים קלים -

לפני זריקת דמים - אין מועלין לא באימורין, ולא בבשר,

לאחר זריקת דמים - מועלין באימורין, ואין מועלין בבשר.

על זה ועל זה - חייבין משום פגול, ונותר, וטמא.

נמצא, מעשה דמים -

בקודשי קדשים - להקל ולהחמיר,

ובקדשים קלים - כולו להחמיר.

הקולא שהוא פוטר הבשר מן המעילה אחר הזריקה, והחומרא שהוא מעמיד האימורים למעילה כמו שהיו. ומפני שהבשר נאכל לכהנים נפטר מן המעילה, ואין חיוב מעילה בדבר שמותר לאוכלו לפי שקדשי קדשים הנאמרין כאן הן החטאת והאשם שאוכלין אותן הכהנים. אבל העולה מועלין בבשרה ואפילו לאחר זריקה, כמו שנתבאר בפרק שאחר זה.

ומה שאמר על זה ועל זה - רוצה לומר בין לפני זריקה בין לאחר זריקה חייבין עליהן משום פיגול אם נפגלו בשחיטה או אחריה כמו שנתבאר בשני מזבחים, וכן משום נותר אם היו נותר, ומשום טמא אם אכל אותה טמא.

וכשתבין מה שבארנו בשני מזבחים, תדע שאי אפשר להיות הדבר האחד בעצמו פיגול ונותר רק יהיה אחד משניהם, לפי שהנותר הוא בשר זבח כשר כשנותר לאחר זמן אכילתו כמו שבארנו שם. והבן זה מאד:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מעשה דמים - זו זריקת הדם:

ואין מועלין בבשר - לאחר זריקת דמים אין מועלין בבשר, דכבר יש בו שעת היתר לכהנים ^טז. והיינו להקל, דמשום זריקת דמים אתיא ליה קולא דאין מועלין בו:

ועל זה ועל זה - בין על האימורין בין על הבשר לאחר זריקה:

חייבין משום פגול - אם פיגל באחת מארבע עבודות. דזריקה קובעת בפגול וקבעה נמי לנותר וטמא. והיינו להחמיר:

ובקדשים קלים - לאחר זריקה:

כולו להחמיר - דמועלין באימורים, דכבר חזו לגבוה וקדשים נינהו ולא ממון בעלים:

ועל זה ועל זה - בין על האימורים בין על הבשר חייבין עליו משום פגול נותר וטמא. והיינו כולו להחמיר:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

קדשי קדשים לפני זריקת דמים כו' קדשים קלים וכו'. עמ"ש ברפ"ב בשם התוס':

ואין מועלין בבשר. פירש הר"ב דכבר יש בו שעת היתר לכהנים. לפי שקדשי קדשים הנאמרים כאן. הן החטאת והאשם שאוכלין אותן הכהנים אבל העולה מועלין בבשרה ואפילו לאחר זריקה. כמו שנתבאר בפרק שאחר זה. הרמב"ם: *

[*נמצא מעשה דמים. כפל לשון הוא וצ"ע ועפי"א דשבת משנה ו' ופ"ק דעדיות משנה ה']:

ובקדשים קלים כו' ואין מועלים בבשר. ואע"ג דאף קודם זריקה אין בו מעילה קתני למידק הא איסורא איכא ומיירי ביוצא. ולמימרא דלא אמר ר"ע דזריקה מועלת ליוצא להתירו לאכילה. גמרא:

חייבין משום פגול כו'. פירש הר"ב דזריקה קובעת בפגול. וקבעה נמי לנותר וטמא. מהטעם שכתבתי במשנה ב' בשם רש"י ז"ל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(טז) (על הברטנורא) לפי שקק"ד הנאמרי' כאן. הן החטאת והאשם שאוכלים אותן הכהנים. אבל העולה מועלין בבשר' ואפי' לאחר זריקה. הר"מ:

(יז) (על המשנה) ואין כו'. ואע"ג דאף קודם זריקה אין בו מעילה קתני למידק הא אסורא איכא ומיירי ביוצא. ולמימרא דלא אמר ר"ע דזריקה מועלת ליוצא ולהתירו באכילה גמ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

כיצד קדשי קדשים לפני זריקת דמים מועלין באימורים ובבשר ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא לאהר זריקת דמים וכו': כך נמצא בקצת ספרי יד:

על זה ועל זה חייבין וכו': כמו שפירשו רעז"ל פירשו רש"י וגם תוספות ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל כו' ומה שאמר על זה ועל זה ר"ל בין לפני זריקה בין לאחר זריקה ולפירושו לא שייכא ההיא גירסא שכתבתי שנמצאת בקצת ספרי יד. ועוד קשה לפירושו דבשלמא בקדשי קדשים משכחת קולא וחומרא כמו שפירש הוא עצמו ז"ל קולא פיטור הבשר מן המעילה אחר הזריקה. חומרא שהוא מעמיד האימורים למעילה כמו שהיו. אבל בקדשים קלים היכי משכחת לה כולו להחמיר. ושמא כיון דלא משכחת קלא היינו כולו להחמיר שהאימורין הוא דמועלין בהן משנזרק הדם אבל הבשר בהתירו עומד. ובתלמוד אפילו המוגה ע"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל כתוב כאן נמצא מעשה דמים בקדשי קדשים להקל ולהחמיר ובסיפא דמתניתין אינו כתוב רק נמצא מעשה דמים בקדשים קלים כולו להחמיר. ובין כך ובין כך קשה לע"ד נמצא דקתני למעוטי מאי דהכי דייק בגמרא בפ"ק דחולין גבי הא דתנן התם נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה וכו' כמו שכתבתי שם סימן ד'. אכן בספר כריתות בשער ב' דלשון למודים בדף מ"ב נראה דכל היכא דאיכא לדקדק דייקינן ואי ליכא לדקדק לא דייקינן דאורחא דמשנה בכל דבר שיש בה שני הפכים לומר נמצא כדי שלא נשכח אחד מן ההפכים ולא נשגה בהם שיש בכולם ק"ו לומר שאין אחד מן ההפכים ראוי כמו שעשה פ"ק דחולין גבי תורין ובני יונה פרה ועגלה כהנים ולוים וכן כולם ע"כ. פירוש דגרסינן בברייתות התם בחולין נמצא כשר בעגלה כסול בפרה וכו' נמצא כשר בתורין וכו' נמצא כשר בכהנים וכו':

ובקדשים קלים כולו להחמיר: כיצד קדשים קלים לפני זריקת דמים אין מועלין לא באימורים ולא בבשר ואין חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא לאחר זריקת דמים מועלין באימורים ואין מועלין בבשר כך צ"ל. ובגמרא דייק מעילה הוא דליכא לישראל האוכלו הא איסורא איכא ואמאי והא ממונא דבעלים הוא וכי היכי דדייקינן הכא הא איסורא איכא ה"נ דייקינן בסיפא דרישא גבי קדשי קדשים אין מועלין בבשר מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא לכהן האוכלן ואמאי והא ממונא דכהן הוא ותרץ ר' חנינא דאה"נ דאיסורא איכא דמיירי בבשר שיצאו חוץ למחיצתו ושוב נזרק הדם ור"ע היא דאמר זריקה מועלת ליוצא ואשמועינן דע"כ ל"ק ר"ע זריקה מועלת ליוצא אלא להוציאו ממעילה ולאקבועי בפגול או נויתר וטמא ולהביאו לשריפה ולא לאלתר כמו שאר קדשים פסולין אלא בעיבור צורה דלהכי מהניא ליה זריקה דמשויא ליה כאילו לא יצא וה"ל כפסולו מחמת דבר אחר ואינו נשרף לאלתר אלא עד שתעובר צורתו אבל לענין להתירו באכילה לא אמר שתהא זריקה מועלת והיינו דקאמר איסורא איכא דאסירא באכילה משום יוצא. ועיין בספר קרבן אהרן פ' ויקרא בדבורא דחטאות ראש פרק עשרים: