ברטנורא על מעילה א

משנה מעילה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

קדשי קדשים ששחטן בדרום - אע"פ שדינן להשחט בצפון , לא תימא כמאן דחנקינהו דמו והוו כקדשים שמתו שיצאו ידי מעילה דבר תורה, קמשמע לן דקדשים שמתו לא חזו כלל , אבל דרום נהי דאינו ראוי לקדשי קדשים אבל ראוי הוא לקדשים קלים הלכך מועלין בהן , ומי שנהנה מהם שוה פרוטה מביא קרבן מעילה. ולא בלבד כי נשחטו בדרום וקבל דמן בצפון הוא דמועלין בהן משום דעיקר עבודה בצפון הוי [כדין], דמקבלה ואילך מצות כהונה, אלא אפילו שחטן בצפון וקבל דמן בדרום, אף על גב דעיקר עבודה הויא בדרום שלא כדין, אפילו הכי מועלין בהן :

וזרק דמן בלילה - אע"ג דלילה לאו זמן הקרבה, מועלין בהן:

בלילה וזרק דמן ביום - האי כל שכן הוא דמועלין, דהא זרק ביום דעיקר עבודה הוא. אלא זו ואין צריך לומר זו קתני:

או ששחטן - בצפון, וחשב עליהן לאכלן חוץ לזמנן שהוא פגול שיש בו כרת, או חוץ למקומן שהוא פסול שאין בו כרת, מועלים בהן:

כלל אמר ר' יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים - אע"ג דשוב נפסלה ואין רשאים לאכלן, אפילו הכי אין מועלין בהן:

שלנה - לאחר זריקה, או שנטמאה או שיצאה חוץ לעזרה לאחר זריקה. אע"ג דאינה ראויה לכהנים, כיון דהיה לה שעה אחת היתר קודם שלנה, אין מועלים בה, דלאו קדשי ה' קרינן בה, דהא חזו לכהנים:

ושקבלו פסולים וזרקו את דמה - קבלו פסולים את דמה אע"פ שזרקוהו כשרים, או שזרקוהו פסולים אע"פ שקבלוהו כשרים. ואם לאחר שקבלו פסולים את הדם וזרקוהו, חזרו כשרים וקבלו שאר דם הנפש וזרקוהו, הרי זריקת הכשרים מועלת ומתרת הבשר לכהנים ואין בו משום מעילה. והני מילי שאר פסולים חוץ מן הטמא, אבל טמא שקבל את הדם וזרקו, אע"פ שחזרו כשרים וקבלו שאר דם הנפש וזרקוהו, אין לבשר שעת היתר ומועלים בו, שהטמא הואיל וראוי לעבודת צבור, שקרבן צבור דוחה את הטומאה, כשזרק הדם נעשה שאר הדם שיריים ושוב אין זריקת הכשרים מועלת להתיר הבשר, ואין לך בפסולים מי שעושה הדם שיריים אלא הטמא בלבד:

(ב)

בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים - ואחר כך נכנס ואחר כך זרק את הדם:

ר' אליעזר אומר מועלים בו - אע"פ שזרק את הדם. דסבירא ליה לרבי אליעזר דזריקה לא מהני ליוצא לאפוקי מידי מעילה:

ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא - הואיל ויצא. דזריקה כשרה קא קבעה לפגול, ולא פסולה :

רבי עקיבא - סבר אין מועלים בו. דקסבר דזריקה מהניא ליוצא לאפוקי ממעילה :

אבל חייבין כו' - אבל, לשון ברם, כמו באמת. וכי אמר רבי עקיבא דזריקה מהני ליוצא, כגון שיצא מקצת הבשר ולא כולו, דמגו דמהניא לההוא מקצת שבפנים, מהניא נמי לההוא מקצת שיצא חוץ. והלכה כר' עקיבא:

אמר ר' עקיבא והרי המפריש חטאתו ואבדה - השתא מייתי ראיה למאי דקאמר דזריקה מועלת ליוצא:

והרי שתיהן עומדות - שחוטות ונתקבל דמן בשתי כוסות וזרק דמה של אחת מהן:

לא כשם שדמה - של אותה: פוטר את בשרה, מן המעילה: כך הוא פוטר את בשר חברתה שלא נזרק דמה, מן המעילה, הואיל והיה יכול לזרוק דמה של איזו שירצה:

ואם פוטר דמה את בשר חברתה מן המעילה - אע"ג דפסולה היא, דמותר חטאת היא. אינו דין שיפטר בשרה של עצמה, אע"פ שנפסלה ביוצא. ולא אמר ר' עקיבא כשם שדמה פוטר את בשרה כך הוא פוטר את בשר חברתה, אלא כששחט שתי החטאות כאחת , לפי שאם רצה מזה זורק רצה מזה זורק, אבל בזה אחר זה לא אמר ר' עקיבא שיהיה דמה פוטר בשר חברתה:

(ג)

אימורי קדשים קלים - אין מועלים באימורי קדשים קלים אלא לאחר זריקת דמים, כדאמרינן בשלהי פרקין. ואם יצאו לפני זריקת דמים:

ר' אליעזר אומר אין מועלין בהן - דכי היכי דאית ליה לר' אליעזר דאין זריקה מועלת ליוצא לאפוקי בשר קדשי קדשים ממעילה, הכי נמי אין מועלת ליוצא להביא אימורי קדשים קלים לידי מעילה . וכי היכי דאית ליה לר' עקיבא דזריקה מועלת ליוצא לאפוקי בשר קדשי קדשים מידי מעילה, מועלת נמי ליוצא להביא אימורי קדשים קלים לידי מעילה:

(ד)

מעשה דמים - זו זריקת הדם:

ואין מועלין בבשר - לאחר זריקת דמים אין מועלין בבשר, דכבר יש בו שעת היתר לכהנים . והיינו להקל, דמשום זריקת דמים אתיא ליה קולא דאין מועלין בו:

ועל זה ועל זה - בין על האימורין בין על הבשר לאחר זריקה:

חייבין משום פגול - אם פיגל באחת מארבע עבודות. דזריקה קובעת בפגול וקבעה נמי לנותר וטמא. והיינו להחמיר:

ובקדשים קלים - לאחר זריקה:

כולו להחמיר - דמועלין באימורים, דכבר חזו לגבוה וקדשים נינהו ולא ממון בעלים:

ועל זה ועל זה - בין על האימורים בין על הבשר חייבין עליו משום פגול נותר וטמא. והיינו כולו להחמיר: