משנה מעילה א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק א · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים, רבי אליעזר אומר, מועלין בו, ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא.

רבי עקיבא אומר, אין מועלין בו, אבל חייבין עליו משום פגול נותר וטמא.

אמר רבי עקיבא, והרי המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות, לא כשם שדמה פוטר את בשרה, כך הוא פוטר את בשר חברתה.

ואם פטר דמה את בשר חברתה מן המעילה, דין הוא שיפטור את בשרה.

נוסח הרמב"ם

בשר קודשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים רבי אליעזר אומר מועלין בו ואין חייבין עליו משום פגול ונותר וטמא רבי עקיבה אומר אין מועלין בו וחייבין עליו משום פגול ונותר וטמא אמר רבי עקיבה והרי המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות לא כשם שדמה פוטר את בשרה כך הוא פוטר את בשר חברתה אם פטר דמה את בשר חברתה מן המעילה דין הוא שיפטור את בשר עצמה.

פירוש הרמב"ם

בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים כו': ר"ע אומר זריקה מועלת ליוצא ואע"פ שהוא פסול שהזריקה התירה אותה לכהנים ולפיכך אין מועלין בו ור"א אומר אין זריקה מועלת ליוצא והרי הוא לא הותר לכהנים ולפיכך מועלין בו ודברי ר"ע הם אם יצא מקצת בשר אבל אם יצא הבשר כולו או יצא הדם מודה לר"א שאין זריקה מועלת ואין מועלין באותו בשר לפי שלא הותר לכהנים כלל והביא ראיה רבי עקיבא על מקצת בשר שיצא מן מפריש שתי חטאות ודין זה הוא בשתי חטאות על מנת שישחט שתיהן בבת אחת לפיכך אם רצה מזו זורק רצה מזו זורק אבל זה אחר זה אין דמה מועיל לבשר חבירתה לפיכך אמר ר"ע כמו שדמה פוטר בשר חבירתה מן המעילה אע"פ שאין חבירתה ראויה לאכילה כמו שנתבאר בתמורה כן הוא פוטר מקצת בשרה היוצא ואע"פ שאין ראוי לאכילה ונותר ופיגול וטמא כבר נתבאר כל אחד מהם בשלישי ובאחרון ממסכת זבחים והלכה כר' עקיבא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים - ואחר כך נכנס ואחר כך זרק את הדם:

ר' אליעזר אומר מועלים בו - אע"פ שזרק את הדם. דסבירא ליה לרבי אליעזר דזריקה לא מהני ליוצא לאפוקי מידי מעילה:

ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא - הואיל ויצא. דזריקה כשרה קא קבעה לפגול, ולא פסולה ט:

רבי עקיבא - סבר אין מועלים בו. דקסבר דזריקה מהניא ליוצא לאפוקי ממעילה י:

אבל חייבין כו' - אבל, לשון ברם, כמו באמת. וכי אמר רבי עקיבא דזריקה מהני ליוצא, כגון שיצא מקצת הבשר ולא כולו, דמגו דמהניא לההוא מקצת שבפנים, מהניא נמי לההוא מקצת שיצא חוץ. והלכה כר' עקיבא:

אמר ר' עקיבא והרי המפריש חטאתו ואבדה - השתא מייתי ראיה למאי דקאמר דזריקה מועלת ליוצא:

והרי שתיהן עומדות - שחוטות ונתקבל דמן בשתי כוסות וזרק דמה של אחת מהן:

לא כשם שדמה - של אותה: פוטר את בשרה, מן המעילה: כך הוא פוטר את בשר חברתה שלא נזרק דמה, מן המעילה, הואיל והיה יכול לזרוק דמה של איזו שירצה:

ואם פוטר דמה את בשר חברתה מן המעילה - אע"ג דפסולה היא, דמותר חטאת היא. אינו דין שיפטר בשרה של עצמה, אע"פ שנפסלה ביוצא. ולא אמר ר' עקיבא כשם שדמה פוטר את בשרה כך הוא פוטר את בשר חברתה, אלא כששחט שתי החטאות כאחת יא, לפי שאם רצה מזה זורק רצה מזה זורק, אבל בזה אחר זה לא אמר ר' עקיבא שיהיה דמה פוטר בשר חברתה:

פירוש תוספות יום טוב

ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא. כתב הר"ב דזריקה כשרה קבעה לפגול אבל לא פסולה. דהוי כמי שלא נזרק עליהם הדם. ולא קרבו כל מתיריו. ומשום נותר. דאין נותר אלא בבשר [הראוי] לאכילה בתוך זמנו. כדכתיב (ויקרא י"ט) ביום זבחכם יאכל וממחרת וגו'. ומשום טומאת הגוף. כדאמרינן במנחות [פ"ג דף כ"ה] הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה. ושאינו ניתר לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה [ויליף ליה מדכתיב (שם ז') כל טהור יאכל בשר. והנפש אשר תאכל וגו'. וטומאתו עליו] כך פירש"י בפ"י דזבחים דף צ' [ע"א] והתוס' פירשו בכאן דנותר ופגול ילפינן בג"ש מטמא בעון עון וחילול חילול. שכתב הר"ב במשנה ה' פ"ד דזבחים. והר"ב בס"פ דלקמן פירש דנותר וטמא ילפינן מפיגול:

רבי עקיבא אומר אין מועלין. פי' הר"ב דזריקה מהניא ליוצא לאפוקי ממעילה. ולא למשרייה לאכילה כמ"ש בסוף פרקין:

אבל. פי' הר"ב לשון ברם. כמו באמת. כמו אבל אשמים אנחנו (בראשית מ"ב) רש"י. ודכותה במשנה ח' פ' בתרא דר"ה:

כך הוא פוטר את בשר חברתה. כתב הר"ב ולא אמר ר"ע כו' אלא כששחט שתי חטאות כאחת כגון ששחטו ב' כהנים כאחד. רש"י. ועמ"ש במשנה ב' פ"ב דחולין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על הברטנורא) דהוי כמו שלא נזרק עליהם הדם ולא קרבו כל מתיריו. ומשום נותר דאין נותר אלא בבשר הראוי לאכילה בתוך זמנו. ומשום טומאת הגוף כדאמרינן במנחות הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה ושאינו כו' אין חייבין עליו משום טומאה. וילפינן להו מקרא. רש"י. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) ולא למשרייה לאכילה כמ"ש בס"פ:

(יא) (על הברטנורא) כגון ששחטו ב' כהנים כאחד. רש"י:


פירושים נוספים