משנה מגילה ד ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק ד · משנה ה | >>
המפטיר בנביא הוא פורס על שמע, והוא עובר לפני התיבה, (והוא נושא את כפיו).
הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא הוּא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע,
- וְהוּא עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה,
- וְהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו.
- וְאִם הָיָה קָטָן,
- אָבִיו אוֹ רַבּוֹ עוֹבְרִין עַל יָדוֹ:
המפטיר בנביא -
- הוא פורס על שמע,
- והוא עובר לפני התיבה,
- והוא נושא את כפיו.
- אם היה קטן -
- אביו או רבו - עוברים על ידו.
משום כבוד עצמו תקנו לו חכמים זה, מאחר שהוא ממציא עצמו להפטיר ראוי הוא שיעשו על ידיו אלו המעשים המשובחים.
וכשהמפטיר בנביא קטן שאי אפשר לו לעבור לפני התיבה עד שיתמלא זקנו, אביו או רבו יורדין במקומו לאלו הדברים, ויהיה כאלו הוא עצמו מפטיר בנביא כיון שהוא תלמידו או בנו, והכל שוה:
המפטיר בנביא - מי שרגיל להפטיר בנביא כח, תקנו חכמים שיהא הוא פורס על שמע ברבים:
והוא עובר לפני התיבה - להוציא את הרבים בקדושת השם בתפלה, הואיל וממציא את עצמו להפטיר דהוי דבר שאינו כבודו כט תקנו לו את זו לכבודו:
ואם היה קטן - שאינו יכול לעבור לפני התיבה, ולא לפרוס על שמע:
אביו או רבו - עוברים לפני התיבה:
על ידו - בשבילו:
המפטיר בנביא. כתב הר"ב מי שרגיל להפטיר בנביא. וכן לשון רש"י וכלומר מי שעתיד להפטיר. דמסתמא פריסת שמע וכו' קודם שקוראין בתורה הוא. שכל מי שירצה לבא לבית הכנסת כבר בא לו. ותדע דהא מהאי טעמא האידנא אין פורסין כלל ביום שיש בו הפטרה. לפי שכבר באו הכל:
הוא פורס על שמע וכו'. כתב הר"ב הואיל וממציא את עצמו להפטיר שאינו כבודו. בגמרא. וכתב הר"ן כלומר דמשום דמלתא דאפטורי בנביא. לא חשבי ליה עלמא ליקרא. משום דאיתא אפילו בקטן:
והוא עובר כו'. מפני שלא היה דרכן לעבור לפני התיבה בק"ש עד שעת התפלה נקט להו בתרתי. הר"ן. וכבר כתבתי ג"כ לעיל:
והוא נושא את כפיו. משום סיפא נקט לה. דאילו קטן לא. אי נמי שהוא מתחיל כאילו הוא הגדול שבהם:
אביו או רבו כו' ויהיה כאילו הוא עצמו מפטיר בנביא כיון שהוא תלמידו. או בנו. והכל שוה. הרמב"ם:
עוברים. לשון הר"ן פורסין את שמע ועוברין לפני התיבה:
(כח) (על הברטנורא) כלומר מי שעתיד להפטיר דמסתמא פריסת שמע קודם שקורא בתורה הוא שכל מי שירצה לבא לביהכ"נ כבר בא לו. ותדע דמה"ט האידנא אין פורסין כלל ביום שיש בו הפטרה לפי שכבר באו הכל:
(כט) (על הברטנורא) דלא חשבי ליה עלמא ליקרא משום דאיתא אפילו בקטן. הר"נ:
(ל) (על המשנה) אביו או רבו כו'. ויהיה כאלו הוא עצמו מפטיר בנביא כיון שהוא תלמידו או בנו והכל שוה. הר"מ:
(לא) (על המשנה) עוברין. פורסין את שמע ועוברין לפני התיבה. הר"נ:
המפטיר בנביא: ירושלמי לא צורכא דא אלא הפורס על שמע הוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו ר' יוסי בן חנינא אומר כדי לזרזו. ושמא כי בעבור זה נשמר רש"י ז"ל ופי' המפטיר בנביא מי שרגיל להפטיר בנביא אבל הכא ביום הזה ודאי שעדיין לא הפטיר:
בפי' ר"ע ז"ל דהוי דבר שאינו כבודו. אמר המלקט היינו טעמא דרב פפא אבל רבה בר שימי אמר משום דאתו לאנצויי ואיכא בינייהו דעביד בחנם פי' רש"י ז"ל הבא לעבור לפני התיבה אינו נוטל שכר ע"כ. ונראה דה"פ דלמ"ד משום כבוד עובר לפני התיבה אפי' בדמים ולמ"ד משום אנצויי דוקא בחנם עובר לפני התיבה אבל אי בעי פרס אין חוששין לו אם יש אחר בחנם ועיין בפי' רש"י ז"ל המועתק על רב אלפס ז"ל:
ואם היה קטן אביו או רבו עוברין על ידו: ובירושלמי והא תנינן קטן לא יפרוס על שמע א"ר יודן כאן בשהביא שתי שערות וכאן בשלא הביא שתי שערות:
יכין
המפטיר בנביא הוא פורס על שמע: משום דמפטיר אינו חשיבות, עשו לו כבוד זה:
והוא עובר לפני התיבה: ר"ל שאומר ג"כ השמונה עשרה אחר פריסת שמע [ובמסכת סופרים פי"ד הלכה ח' יש עוד עי' על זה, שאותו שמפטיר אומר ג"כ שמע של ס"ת, שמוציא הס"ת ואומר שמע ישראל וגו']:
והוא נושא את בפיו: אם הוא כהן. דא' מהכהנים מתחיל, ואחריו מתחילין כולן, וכן כשמסיים הוא, מסיימין כולם:
ואם היה קטן: אותו שמפטיר:
אביו או רבו עוברין על ידו: ר"ל בשבילו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת