משנה מגילה ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק ד · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הקורא בתורה לא יפחות משלושה פסוקיםכד.

לא יקרא למתורגמן כה יותר מפסוק אחד, ובנביא שלושה.

היו שלשתן שלש פרשיות, קורין אחד אחד.

מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורהכו.

ועד כמה הוא מדלג, עד כדי שלא יפסוק התורגמן.

נוסח הרמב"ם

הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים ולא יקרא לתורגמן יתר מפסוק אחד ובנביא שלשה ואם היו שלשתן שלש פרשייות קוראם אחת אחת מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה עד כמה הוא מדלג עד כדי שלא יפסיק לתורגמן.

פירוש הרמב"ם

הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים כו': אם היו שלשתן ג' פרשיות כמו הפרשה שבישעיה (נ"ב) כה אמר ה' חנם. כה אמר ה' אלהים מצרים. ועתה מה לי פה וגו'. כמו אלו הג' פסוקים לא יקראם כולם לתורגמן ואח"כ יתרגם אבל קורא אותם אחד אחד ואין מדלגין בתורה בשני ענינים אבל בענין אחד כמו באחרי מות ואך בעשור לחדש מדלגין ובנביאים אפילו מענין לענין והתנאי בשניהם שלא ישהה אלא כדי שישלים התורגמן לתרגם הפסוק שהיא מתרגם או הג' פסוקים אם הוא מתרגם בנביא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד - שלא יטעה המתורגמן שמתרגם על פה:

ובנביא שלשה - אם ירצה. ולא אכפת לן אם יטעה דלא נפקא לן הוראה מינייהו:

ואם שלשתן שלש פרשיות - כגון כי כה אמר ה' חנם נמכרתם, כי כה אמר ה' מצרים ירד עמי בראשונה, ועתה מה לי פה נאם ה', הם ג' פרשיות בשלשה מקראות רצופים:

מדלגין בנביא - מפרשה לפרשה ואפילו מענין לענין:

ואין מדלגין בתורה - בשני ענינים. אבל בענין אחד מדלגין. כמו שהיה כהן גדול קורא ביום הכפורים פרשת אחרי מות, ומדלג וקורא אך בעשור:

עד שלא יפסיק התורגמן - המדלג בין בתורה בענין אחד, בין בנביא ואפילו בב' ענינים, לא ישהא אלא בכדי שישלים המתורגמן לתרגם כז מה שהוא צריך לתרגם, שאין כבוד לצבור לעמוד שם בשתיקה:

פירוש תוספות יום טוב

לא יפחות מג' פסוקים. גמרא. כנגד תורה נביאים וכתובים:

לא יקרא למתורגמן. מימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קרא בתורה כדי שיבינו ענין הדברים הרמב"ם פי"ב מה' תפלה. ונפקא ליה מדדרשינן בפ"ק דסוטה. מדכתיב בספר עזרא (ח') ויקראו בספר. זה מקרא. מפורש זה תרגום. כ"מ:

ואין מדלגין בתורה. שהשומע את הקופץ ממקום למקום. אין לבו מיושב לשמוע. רש"י:

עד כדי שלא יפסוק התורגמן. פי' הר"ב שלא ישהה אלא כדי שישלים התורגמן כו'. וכן לשון הרמב"ם בפירושו ובחבורו פ' י"ב מהלכות תפלה. והשיג עליו הראב"ד דלשון המשנה אינה כן דלדבריו הל"ל עד כדי שיפסיק התורגמן ע"כ. ולשון רש"י כדי שיוכל לגול הספר ולקרות במקום הדילוג קודם שיגמור התורגמן וכו' [ואין לפרש דברי רש"י כמשמעו. שיקרא קודם שיגמור דתרי קלי לא משתמעי. כמ"ש [הר"ב] בר"פ בד"ה יצאו כו'. אלא ה"ק אילו היה רשאי היה יכול לקרות קודם כו'. וטעמא דמלתא שאם ישער הגלילה בכדי זה השעור. א"כ בודאי לא יעמוד בשתיקה כלל אחר שסיים התורגמן]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כד) (על המשנה) מג' פסוקים. כנגד תורה וכתובים:נביאים

(כה) (על המשנה) למתורגמן. מימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה כדי שיבינו ענין הדברים. הר"מ. ונפקא ליה מגמרא דסוטה ויקראו בספר זה מקרא מפורש זה תרגום. כ"מ:

(כו) (על המשנה) בתורה. שהשומע את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע. רש"י:

(כז) (על הברטנורא) הר"מ. והר'א כתב דלשון המשנה אינו כן דלדבריו הל"ל עד כדי שיפסוק התורגמן. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ולא יפחות מג' פסוקים:    ביד פי י"ב מהלכות תפלה סי' ג':

ולא יקרא לתורגמן:    ביד שם סי' י' וכתב שם שמימי עזרא נהגו שיהא שם מתורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה כדי שיבינו ענין הדברים ע"כ: ונפקא לן מדכתיב בספר עזרא ויקראו בספר זהו מקרא מפורש זהו תרגום. מכסף משנה:

ובנביא שלשה:    שם סי' י"ד. וכתבו תוס' ז"ל ועכשיו אין אנו מקרין לתורגמן אפי' בנביא אלא פסוק א' שלא יבא לטעות רק בתחלת ההפטרה אנו מקרין שלשה למתורגמן להודיע כי כן הדין אי לאו דחיישינן שיטעה:

ואם היו שלשתן וכו':    (הגהה בעניות דעתי אם אין טעות לא ידענא מאי קאמרי ועוד ששלשים ושבעה פסוקים אני רואה עד בעת ההיא אח"כ ראיתי שיש חומשים בהפטרות שכתוב בהן שיש נוהגין להתחיל ההפטרה של יום טוב ראשון של פסח מויאמר יהושע אל העם התקדשו וקורין ג"כ פסוק שלאחריו שהוא ויאמר יהושע אל הכהנים לאמר ואח"כ קוראין ג"כ פסוק שלאחריהם דהיינו ויאמר ה' אל יהושע היום הזה ואח"כ מדלגין לבעת ההיא ודקדקתי בספר יהושע שהשני פסוקים הראשונים מן השלשה הללו הם פרשה בפני עצמה והפסוק השלישי הוא תחלת פרשה אחרת והיינו דקאמרי שיש פרשה לסוף שני פסוקים פי' לסוף שני פסוקים מן השלשה ומ"מ נלע"ד לתרץ קצת קושייתם ז"ל במה שכתבתי לעיל בסמוך בשמם ז"ל שאנו מתרגמין שלשה פסוקים ביחד בתחלת ההפטרה להודיע כי כן הדין אי לאו דחיישינן שיטעה וא"כ כיון שנהגו להתחיל ההפטרה של פסח מויאמר ה' אל יהושע לא ראו לשנות אע"פ שהשני פסוקים הם פרשה אחת בפני עצמה והפסוק השלישי הוא תחלת פרשה אחרת כך נלע"ד) קשיא על מה שאנו נוהגין לתרגם ויאמר יהושע אל העם התקדשו ויש שם שלשה פסוקים עד בעת ההיא ומקרין אותן למתרגם שלשתם ביחד ואע"פ שיש פרשה לסוף שני פסוקים והאי שאנו מתרגמין הפטרות של פסח ועצרת טפי משאר ימים טובים לפי שהן מדברות בנס היום כדי לפרסם הנס וכן במתן תורה כדי לפרסם הנס תוס' ז"ל:

שלש פרשיות קוראן אחת אחת:    לאו דוקא שלש פרשיות אלא שלש עניינים חלוקי קוראן אחד אחד כלומ' ומתרגם כל אחד בפני עצמו עד שלא יקרא חברו דכיון דעניינים חלוקים הם אינו רשאי לערבן הר"ן ז"ל:

מדלגין בנביא:    מפרשה וכו' לשון ר"ע ז"ל עד כמו שהיה כ"ג קורא. אמר המלקט אביי תריץ לה הכי בגמ' כי היכי דלא תיקשי מתנייתא אהדדי וברייתא מסייעא ליה. והיה משמע קצת מכאן שהיה מתרגם לכ"ג ביום הכפורים: ואיתה להאי בבא בירושלמי ס"פ אלו נאמרין:

ואין מדלגין בתורה:    ביד פ' י"ב דהלכות תפלה סי' י"ג ובטור א"ח סי' קמ"ד:


פירושים נוספים

בבלי כג ב