לדלג לתוכן

רש"י על הש"ס/מגילה/פרק ד

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרקים:    א | ב | ג | ד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רמב"ן | הרשב"א | הריטב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | טורי אבן | בן יהוידע
שימו לב, בחלק מהמפרשים פרקים ג' וד' הינם מוחלפים, כמו בירושלמי

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים





קמ"ל שבחו הוא - שבח הוא ליהודה הקרייה:

דאודי - שהודה מחטאו:

מאהבה - של ברכות:

ומיראה - של קללות ואין לבן לשמים:

פייגי דעתייהו - יחלוש דעתן כשישמעו שיהו נענשין ויאמרו טוב ליהנות מן העולם הזה בכל רצוננו הואיל וסופנו ליענש:

אל תתרגם אלא אחרון - ויהיו בני יעקב שנים עשר והפסוק הזה נפסק בהפסק פרשה לכך קורהו אחרון כאילו הוא פסוק לעצמו:

מן ויאמר משה אל אהרן - מה עשה לך העם הזה:

פקרו המומרים - העיזו פניהם לומר יש ממש בע"ז:

משום ישא - שלא יאמרו הקב"ה נושא להן פנים ואינן יודעין שכדאי הן ישראל לשאת להן פנים כדאמרינן בברכות (דף כ:): לא כדאי הם ישראל לשאת להן פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח) והן מחמירין על עצמן עד כזית עד כביצה:

ישגלנה - לשון משכב כדכתיב והשגל יושבת אצלו (נחמיה ב) וי"מ כלבתא:

בעפולים - לשון מפורש הוא לגנאי יותר מטחורים ושניהן בנקב בית הריעי:

חריונים - חרי לשון ריעי:

דביונים - הזב מן היונים שלא לפרש שהיו ישראל אוכלין גלליהן בשומרון:

את חוריהם - ריעי היוצא דרך הנקב:

מימי שיניהם - שינים יש לכרכשת' וצואה לחה ורכה קרויה מימי שיניהן:

למחראות - גבי עבודת כוכבים כתיב בספר מלכים כי חור לשון מוצא ריעי הוא:

לעגלות בית און - לקול השמועה הבאה על עגלי בית און יגורו שכיניהם שבשומרון כי אבל עליו על העגל:

וכמריו (אשר) עליו יגילו - אשר היו רגילין לשמוח עליו עתה יתאבלו על כבודו כי גלה ממנו:

אלא כבידו - כובד משאו של ריעי תהיה בו וכובד עגבותיו ודומה לו בספר ישעיה (כרעו קרסו) יחדיו לא יכלו מלט משא וגו' הוא משא של ריעי ורבותי מפרשין וכמריו עליו יגילו ממש לשון שמחה שהיקל משאוי שלהן אבל אין לפרש כן שהעגל כולו גלה כאחד שנטלו סנחריב:

שי"ן ותי"ו - לשון וחשופי שת ערות מצרים (ישעיהו כ):

דסני שומעניה - שיוצאות עליו שמועות רעות ושנואות שהוא נואף:

בג' ושי"ן - בר גירתא זונה שמה סריי' שם מוסרח כך הוא בתשובות הגאונים מותר לבזות גם את אמו שילדתו ורבותי מפרשים גיופא שייטא שטייא:

פרק רביעי - בני העיר


מתני' בני העיר שמכרו רחובה של עיר - יש בו קדושה כדמפרש בגמ' הואיל ומתפללין בו בתעניות ובמעמדות:



לוקחין ספרים - נביאים וכתובים:

אבל מכרו תורה כו' - שמעלין בקדש ולא מורידין תוספתא מעלין בקדש דכתיב ויקם משה את המשכן (שמות מ) בצלאל עשה ומשה שהיה גדול ממנו הקימו ולא מורידים דכתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו וגו' (במדבר יז) כיון שהוקדשו הוקדשו עד כאן:

וכן במותריהן - מכרו ספרים ולקחו ממקצת הדמים תורה לא יקחו מן המותר דבר שקדושתו פחותה:

גמ' זו דברי רבי מנחם כו' - בהדיא אמרינן בתוספתא דמגילה (פ"ב) דהוא אמרה:

הואיל והעם מתפללים בו בתעניות ובמעמדות - כדתנן במסכת תעניות (דף טו.) עברו אלו ולא נענו מוציאין את התיבה לרחובה של עיר. תוספת' ובמעמדות תנן מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית ותניא בגמרא אנשי מעמד נכנסין לבית הכנסת ויושבין ארבע תעניות בשבת אפשר בית הכנסת היה להם קבוע ברחובה של עיר ומתכנסין שם המעמד כולו כדרך ששנינו בביכורים (פ"ג משנה ב) כל העיירות שבמעמד מתכנסין לעיירות של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולנין שם והיה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל ה' אלהינו הא למדת כינוס עיירות ברחוב היתה ואקראי הוי שמעמד הזה אינו חוזר חלילה עד חצי שנה ובתלמידי רבינו יצחק הלוי מצאתי ובמעמדות לא גרסינן ומפרש שלא היתה תפלתן ברחוב עד כאן:

אקראי בעלמא - אינו תדיר:

לא שנו - דיכולין למכור בית הכנסת אלא של כפרין:

אבל של כרכין - הוה להו בתי כנסיות דרבים והכל בעליהן ואין בני העיר לבדם בעלים להם:

טורסיים - צורפי נחושת:

ואין ירושלים מטמאה בנגעים - דלאו אחוזה היא כדאמרי' לקמן דסבירא ליה להאי תנא לא נתחלקה ירושלים לשבטים ולא נפלה בגורל לא ליהודה ולא לבנימין:

אני לא שמעתי - שלא יהא מיטמא אלא מקום מקדש בלבד משום דבית של קודש הוא וגבי נגעים ובא אשר לו הבית (ויקרא יד) בעינן אבל ירושלים מיטמא בנגעים דסבר נתחלקה לשבטים ואחוזתכם קרינא ליה קתני מיהת לרבי יהודה דאית ליה נתחלקה לא שנו אלא מקום מקדש אבל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבה כשאר בתי העיר ואע"ג דשל כרך הוא:

מקודש - אף בתי כנסיות משמע:

הר הבית - בכניסתו מצד המזרח כל מה שיש שם פנוי קרוי הר הבית שאין לה שם אחר:

והלשכות - שבתוך החיל:

והעזרות - שלשתן עזרת נשים ועזרת ישראל הן אחת עשרה אמה שישראל רשאין ליכנס לפנים מן השער ואחריהם לצד מערב לעזרת כהנים י"א אמה שבין דריסת רגלי ישראל למזבח החיצון:

ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל - מצד מערב עכשיו יותר בנתיים מקום המזבח ל"ב אמה ובין האולם והמזבח כ"ב אמה שלא פירש של מי הוא חזר ופירש רצועה יוצאה כו' לימדך כאן רצועה זו לבדה ליהודה אבל צפונו של מזבח ודרומו ומערבו של בנימין ובמסכת זבחים אמרינן שאין ליהודה באותה הרצועה אלא המזרחית מקום היסוד ולכך לא היה יסוד למזרחו של מזבח:

והיה בנימין הצדיק - צופה ברוח הקדש שכן עתיד להיות ומצטער עליה:

חופף עליו - אדם המצטער חופף ומתחכך בבגדיו לשון שפשוף כמו נזיר חופף ומפספס (נזיר דף מב.):

אושפיזכן - שהיה ארון בחלקו:

והאי תנא סבר כו' - והיינו תנאי דאמרן לעיל:

אין משכירין - בעלי בתים את בתיהם לעולי רגלים אלא בחנם נותנין להן ונכנסין לתוכן:

עורות קדשים - תודה ושלמים שהעורות לבעלים:

גולפא - קנקן של חרס שנשתמש בו:

ומשכא - אם שחט בהמה:

לא שנו - דאין מורידין דמים מקדושתן ובית הכנסת בחשיבותו עומד אף ביד לוקח דומיא דספרים לוקח בהן ס"ת והלה מנהיג ספרים בהוייתן:

אלא שלא מכרו - הטובים ברשות העם [אבל אם מכרו וכו'] פקעה קדושה מן החפץ ומן הדמים ומותר לעשות מהן כל רצונם והיינו דבעא מיניה רבינא מרב אשי על תילא דבי כנישתא מהו למיזרעה אלמא במכר כל דהו הבית והמעות בקדושתייהו קיימי:



למישתא ביה שיכרא - לקנות בדמים ולעשות שכר לשתות:

תילא - כל בית הרוס קרוי תל כמו והיתה תל עולם (דברים יג):

כשורי - קורות של בית הכנסת ישן היו צריכין לתתן בחדש:

הא דאמר רב חסדא - בבבא בתרא בהשותפין:

משום פשיעותא - שמא יפשע (אלא) ויתייאש ולא יבנה אחר:

כי האי גוונא מאי - שאין סתירתו אלא לבנינו של זה:

חלופי וזבוני - חלה קדושתו על החילוף או על הדמים והוא יצא מן הקדושה להשתמש בו:

ליבני - לבינים של בית הכנסת:

בעתיקי - שנבנו כבר בכותל בית הכנסת שנפל:

אבל בחדתא - שנעשה לשם בית הכנסת לית לן בה:

ואפי' למ"ד - במסכת סנהדרין בפרק נגמר הדין (דף מז:) גבי אורג בגד למת דאסור בהזמנה בתכריכי המת דאסירי בהנאה דגמרינן שם שם מעגלה ערופה כדמפרש התם:

הני מילי באורג בגד למת - שאינו חסר אלא אריגה וכיון שנארג מיד הויא ראוי לפורשו על המת אבל לבינים מחוסרים עשייה לבנותן בכותל והלכך בשל לבינים דבית הכנסת הוה ליה כטווי לאריג וליכא למ"ד בכי האי גוונא דהזמנה מילתא היא:

מתנה - נתנו בני העיר בית כנסת לתשמישי חול:

ותשמישי מצוה - דברים ששימשו בהן מצוה:

דלוסקמי - כמו אמתחת ושק לשום בו [ספר]:

תיק ונרתיק - חדא היא אלא שלשון תיק נופל על דבר ארוך ולשון נרתיק נופל על דבר קצר:

כורסיא - בימה של עץ:

תשמיש דתשמיש - שפורס מפה עליו ואחר כך נותן ספר תורה עליו:

דמותבי ספר תורה עליה - בלא מפה:

פריסא - יריעה שפורסין סביבות הארון מבפנים:

תשמיש דתשמיש הוא - תשמיש של ארון:

דעייפי ליה - פעמים שכופלין אותו תחת ס"ת:

דאירפט - ארון שנתקלקל ונפרד מחבורו ויש דוגמתו בברייתא ביבמות (דף קב.) מנעל המרופט:

תיבותא זוטרתי - לעשות תיבה קטנה מן הגדולה הראשונה:

מיעבדא כורסיא - בימה:

אסור - שירדה מקדושתה:

פריסה דבלה - יריעות הארון שבלו:

לחומשין - יש ספרים שהן עשויין כל חומש לבדו וכולן בגליון:

זבילי - כמין דלוסקמי:

קמטרא - ארגז שקורין אשקריניי"ו והרבה יש בתרגום של יונתן בן עוזיאל חבלים חבושים (יחזקאל כז) ארגזים אמליץ דזהוריתא בקמטרין וכן לאשר על המלתחה לדעל קמטרי' (מלכים ב י):

בי כנישתא דרומאי - אנשי ישראל באו מרומי למחוזא ונתיישבו שם ועשו להם בית הכנסת:

אידרונא - חדר שמשימין בו מת והיה מונח בו מת עד שלא נקבר:

מחית - כמו מונח כדמתרגמינן ותנח בגדו אצלה ואחיתתיה (בראשית לט):

בעו כהני למיעל ולצלויי - בההוא כנישתא אין יכולין ליכנס מפני הטומאה הנכנסת בבית הכנסת דרך הפתח מבית לבית דהכי תנן במסכת אהלות (פ"ג משנה ז):

דלו תיבותא - הגביהו הארון ממקומו:

כלי עץ העשוי לנחת - במקום אחד אינו מקבל טומאה דאיתקש כלי עץ לשק לענין טומאה דכתיב וכל כלי עץ או בגד או עור או שק (ויקרא יא) מה שק המיטלטל אף כלי עץ המיטלטל. כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה:

מטפחות ספרים - אף של ס"ת:

ואפילו שונה הלכות - כלומר אפילו לא שימש תלמידי חכמים בהש"ס ובגמרא אלא במשניות ובברייתות:

מבי כנישתא לבי רבנן -


לעשות מבית הכנסת בית המדרש:

וישרף את בית ה' ואת כל בית גדול - בנבוזראדן כתיב:

תסתיים - יש סימן:

מותר לעשות בית המדרש - אלמא בית המדרש הוי בית גדול:

דיעבד - שמכרוהו כבר כדקתני מכרו תורה ומשום הכי מותר ליקח בדמיו ספר תורה שאם לאו מה יקחו מהם כי קא מיבעיא לן למכור לכתחילה לכך:

חומשין - ספר תורה שאין בו אלא חומש אחד:

אבל לא נביאים וכתובים במטפחות ספר תורה - שמוריד המטפחות מקדושתן:

במטפחות של חומשין - דקא מעלי להו למטפחות:

אבל במטפחות ספר תורה לא - אלמא אין משנין לכיוצא בה אלא למעלה הימנה:

אימא סיפא ולא חומשין במטפחות של ספר תורה - דהא ירידה היא:

וקא מותיב דפא אחבריה - דף נגלל על חבירו:

משום פשיעותא - שמא משימכור שוב לא יקנה ומתוך כך יפסדו הדמים:

כי קאמרינן דמנח לאיפרוקי - שכתוב כבר החדש בבית הסופר ואינו מעוכב אלא לתת לו דמים:

אלא ללמוד תורה - להתפרנס בו כשלומד תורה וקס"ד דה"ה לקנות ספר תורה:

שאינו צריך לו - שיש לו אחר:

אינו רואה סימן ברכה לעולם - באותן הדמים:

שמכרו והותירו - מכרו אחד מן הקדושות הללו ולקחו ממקצת הדמים קדושה מעולה והותירו מהן:

אבל גבו - מעות מן הצבור לצורך ספר תורה וקנאוהו ונותר בידן מן הדמים מותר להורידן שהרי עדיין לא באו לשימוש קדושה חמורה:

שלא התנו - על מנת לעשות רצוננו מן הדמים:

לדוכסוסיא - מפרש לקמן:

כי התנו מאי הוי - הא דמי קדושה הן:

וטעמא דהתנו - כשגבו לעשות רצוננו וחפצנו ממותר הדמים:

פרשא דמתא - בני העיר שוכרין אדם רוכב סוס שיהא להן מזומן לשולחו בשליחות למושל העיר כשיצטרכו:

נותנין - אותה לגבאי אותה העיר כדי שלא יחשדום בפוסקים ואינן נותנין:

וכשהן באים - וחוזרים למקומן תובעים אותן מן הגבאים ומפרנסין בה עניי עירן:



חבר עיר - תלמיד חכם המתעסק בצרכי צבור:

ליכא קדושה - שאין אומרים דבר שבקדושה פחות מעשרה:

ורבנן - אמרי אי איכא למיחש בין רב למעט הכא נמי איכא למיחש משום ברוב עם הדרת מלך ולא משכחת מכירה בבית הכנסת אלא לא חיישינן דכיון דשקיל דמי ומעלי להו בקדושה מעולה כל דבעי לוקח עביד חוץ מד' דברים כדקתני סיפא:

מתני' אלא על תנאי - ואפילו מרבים לרבים אסר ר' מאיר מכירת חלוטין דדרך בזיון הוא [כלומר אינן בעיניו לכלום]:

וחכמים אומרים וכו' ממכר עולם - ליחיד ולכל תשמיש חוץ מד' דברים:

לבית המים - לכביסה אי נמי לבית מי רגלים:

גמ' בד' אמות של תפלה - לאחר זמן:

קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא - שאין לך ד"א בהן שלא התפללו בהן עוברי דרכים:

תני ישהה - כדי הילוך ארבע אמות:

משום ניצוצות - שלא יטנפו בגדיו בניצוצות שבאמתו:

במה הארכת ימים - באיזה זכות:

כפה - צעיף:

אסר ריתא - מין גמי:

דתיטום בשיראי - סתום ומכוסה במעילין סתמום פלשתים תרגומו טמונין פלשתאי (בראשית כו):

איכלל - כשנכנס לחופה:

[שלחן] - היו פושטות בגדיהן:

וכן למר - אף אתה תהא מבורך לכך שמא היה עת רצון ותתקיים אף בי:

קפנדריא - מקצר הילוכו דרך בית הכנסת:

ולא פסעתי על ראשי עם קודש - כשהיו התלמידין בבית המדרש על גבי קרקע ההולך על גבי מסיבתן לישב למקומן נראה כפוסע על ראשי העם:

ולא נשאתי כפי - לדוכן לברכת כהנים לפי שהכהנים צריכין לברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו (במצותיו וצונו) בקדושתו של אהרן במסכת סוטה (דף לט.):



מתנותיה - הזרוע והלחיים והקיבה:

ולא ברכתי - בסעודה לפני כהן דאמר מר (גיטין דף נט:) וקדשתו (ויקרא כא) לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון:

משניאי - שגורמין לבני אדם לשנאותו שהרואה תלמיד חכם שפל לפני עם הארץ אומר אין נחת רוח בתורה:

לא נתכבדתי כו' - מפרש לה ואזיל:

מרא - פורי"ש בלעז:

וקא שקיל מיניה - לכבדו וישאנה הוא:

דרית במאתיך - שאתה נושא כלי כזה בעירך:

גווזי - סריסין היו עבדים משרתים אותו וקא מחו ליה לר"ע סבורין היו שהיה קץ בחייו:

אם נאמר כבש - את הכבש אחד תעשה בבקר:

ולא עמדתי על מדותי - לשלם גמול רע למי שציערני:

ללמוד אני צריך - אולי אוכל לקיים:

לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך - אלישע אמר כן ליהורם:

הבאים אחריך בהמה ירעו - בתמיה אין טוב לך לחיות ימים רבים כמוני שא"כ לא יטלו בניך בגדולתך ואתה נשיא והם כל ימיהם יהיו הדיוטות:

הרהרת - דברי תורה:

בלא תורה - גרסתי שגורה בפי תמיד:

(בחניכתו) - אם כינו שם לחבירו לגנאי: ואמרי לה (בחכינתו) אפילו אותו כינוי שמסודר ובא לו ממשפחתו שם דופי כמו כתב חניכתו וחניכתה דמסכת גיטין (דף פז:):

מתני' מפשילין חבלים - והוא הדין לכל מלאכות אלא לפי שהפשלת חבלים צריך מקום מרווח פנוי ובית הכנסת גדול הוא וראוי ומספיק לכך:

מפני עגמת נפש - מניחין בו עשבים כדי שתהא עגמת נפש לרואיהן ושיזכירו את ימי בניינו ואת שהיו רגילין להתאסף שם יבקשו רחמים שיחזרו לקדמותו: גמ' אין אוכלין בהן כו' ולא גרסינן ואין אוכלין בהן דכולהו פירושא דקלות ראש הן לשון קלות שמקילין אותה:



ואין ניאותין - ואין מתקשטין לתוכו ואין מטיילין שם:

הספד של רבים - של תלמיד חכם שמת שצריכין להתאסף ולהספידו ובית הכנסת ראוי לכך לפי שהוא בית גדול:

מאן דכר שמייהו - היכא שמעינן לתנא קמא לעשות בהן דבר שמונעים מלעלות עשבים:

אימתי - מכבדין ומרביצין אותן ביישובן לאחר שמכבדין מזלפין את המים להרביץ את האבק:

על תנאי - על מנת שישתמשו בהן:

מלינין בו - משמע דחובה היא להלין בה את המת:

לסוף שילינו בו מתי מצוה - שימותו בעיר מתים שאין להן קוברין:

מאי בי רבנן - למה קורין בתי מדרשות בי רבנן לפי שביתם הוא לכל דבר:

זילחא דמטרא - זרם מים שבאין בכח:

לאו משום מיטרא - שיגן עלינו מפני הגשמים שאם לא היינו עוסקין בשמעתא לא היינו נכנסין:

צילותא - דעת צלולה ומיושבת שאינו טרוד בכלום מחשבה:

אי צריכה ליה לאיניש למקרי גברא מבי כנישתא מאי ניעביד - מאחר שאין נכנסין בהן שלא לצורך:

לימא לינוקא - שהתינוקות היו רגילין לקרות בבית הכנסת:

כגון הספידא דקאי בי רב ששת - אם ימות אדם אחד בי רב ששת:

אמר אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דמיתא - הוה ליה הספד של רבים:

אתו כולי עלמא - לספוד:

דהוה תני הלכתא - שהיה שונה משניות לתלמידים:

בכ"ד שורות - של תלמידים: הכי גרסינן חסרא ליה ארעא דישראל גברא רבה:

היכי אספיד - במאי אספדנו:

הי צנא מלא סיפרי - אינו אלא כסל שמילאוהו ספרים ואין מבין מה בתוכה אף שונה הלכות ולא שימש ת"ח ללמוד שיבינוהו טעמי משנה ופעמים שדברי משנה סותרין זה את זה וצריך לתרצה כגון הכא במאי עסקינן וכגון הא מני רבי פלוני היא וכגון חסורי מיחסרא אינו יודע מה שונה:

תקיפי ארעא דישראל - ריש לקיש דאמרינן במסכת יומא (דף ט:) דאפילו בהדי רבה בר בר חנה לא משתעי דמאן דמשתעי בהדי ריש לקיש בשוקא יהבין ליה עיסקא בלא סהדי: רב נחמן בר יצחק מחסידי בבל בשילהי מסכת סוטה (דף מט:) דקאמר ליה לא תתני יראת חטא דאיכא אנא:

בתגא - כתר תורה:

חלף - עבר מן העולם:

עורקמא דמיא - שלולית של מים מכונסין:

דאשמעי' - שאשמש לאדוני:

שהחמירו על עצמן - דמדאורייתא אין צריכה שבעה נקיים אלא הרואה שלושה ימים רצופים בתוך י"א יום שבין נדה לנדה אבל בתחלת נדתה אפילו ראתה כל שבעה ופסקה לערב טובלת בלילה והן החמירו על עצמן לפי שאין הכל בקיאים בפתח נדתה אימתי הן עומדות בי"א ימים שבין נדה לנדה ואם תאמר לא יחמירו אלא בג' רצופין כדכתיב ימים רבים בלא עת נדתה (ויקרא טו) פעמים שראיית דם נדה מזקיקתה לשבעה נקיים מן התורה כיצד התחילה לספור שבעה נקיים לאחר שהיתה זבה גמורה וספרה שבעה נקיים ובשביעי ראתה אפי' כחרדל סתרה הכל וצריכה לחזור ולספור שבעה נקיים אי נמי שמא ראתה שני ימים ולא ידעה והיום ראתה וידעה דהוו להו שלשה ימים רצופין וצריכה שבעה נקיים ועל כן החמירו:



להכנסת כלה - ללוותה מבית אביה לבית חופתה:

כגון דחייצי גברי מאבולא לסיכרא - מחיצת אנשים משער העיר עד בית הקברות מקום שסופדין אותו שם:

כנתינתה - של תורה:

דשף ויתיב - ובנאה יכניה וסיעתו מאבנים ועפר שהביאו עמהן בגלותן לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו (תהלים קב):

דכי מרחקנא פרסה - אני נכנס להתפלל בתוכו:

רב ששת - סגי נהור הוה:

בית רבינו - רב:

וככרמל בים יבא - למדנו שעבר כרמל את הים ואימתי היה בשעת מתן תורה:

כשמה - כמשמעה:

אדמקיפנא אדרי איעול בהא - בעוד שאקיף שורות של בתים הללו אכנס דרך הבית הזה ואקצר את הדרך ממבוי למבוי ובית הכנסת בין שניהן:

מעיקרא - קודם שנבנה בית הכנסת שם:

ארישא - משום כבודן של מתים אאין נוהגין בהן קלות ראש קאי:

מתני' קורין בפרשת שקלים - להודיע שיביאו שקליהן באדר כדי שיקריבו באחד בניסן מתרומה חדשה כדאמרינן בגמרא:

ומפסיקין לשבת הבאה - מלומר פרשה שנייה כדי שתקרא פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים לסמוך מחיית עמלק למחיית המן:

פרה אדומה - להזהיר את ישראל לטהר שיעשו פסחיהן בטהרה:

ברביעית החודש הזה לכם - ששם פרשת הפסח ובש"ס ירושלמי גרסינן אמר ר' חמא בדין הוא שיקדום החודש לפרשת פרה שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה ומפני מה הקדימוה שהיא טהרתן של ישראל:

לכל מפסיקין - מלקרות בענין היום וקורין בענין מועד מעין המאורע:

למעמדות - וקורין במעשה בראשית כדקתני לקמן במתניתין:

גמ' משמיעין על השקלים - בהכרזת בית דין:



ועל הכלאים - לעקור כלאי הזרעים הניכרין בין התבואה:

חודש בחדשו לחדשי השנה - כל הני חדשים למה לי:

אלא אמרה תורה - יש לך חודש שאתה צריך לחדשו בהבאת עולות תמידין ומוספין מתרומה חדשה וזהו ניסן כדאמרינן בראש השנה דגמרינן שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות יב):

כמאן - מקדמינן כולי האי דלא כרבן שמעון בן גמליאל:

בט"ו באדר שולחנות - בעלי מטבעות המחלפין שקלי כסף בפרוטות:

יושבין במקדש - הוא סימן שכבר קרב זמן לתרום את הלשכה בשלש קופות וימהרו ויביאו דמאותו היום מתחילין למשכן את המעכבים:

משום שולחנות קדמינן - לאחד באדר דהיינו שתי שבתות וטעמא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן בפ"ק דפסחים (דף ו.):

טעמא כדרבי טבי - טעמא מאי מייתינן שקלים באדר כדרבי טבי שיקריבו קרבנות באחד בניסן מתרומה חדשה והך מצוה התם כתיבא:

שקלים לאדנים כתיבי - התם כדכתיב ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד והן השקלים שנעשו מהן אדני המשכן כדכתיב וכסף פקודי העדה וגו' ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש וגו':

שלש תרומות - נאמרו שם מחצית השקל תרומה לה' יתן תרומת ה' לתת את תרומת ה' תרומת אדנים היתה לאדנים ותרומת מזבח למזבח לקנות מהן קרבנות צבור לכל השנה דכתיב בה לכפר על נפשותיכם:

לבדק הבית - היא לא היתה שוה בכולן אלא איש כפי נדבתו שנאמר ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב וגו' (שמות לה):

הניחא למאן דאמר - בפרקין האי דקתני מתני' בחמישית חוזרין לכסדרן:

לסדר פרשיות הוא חוזר - שקראו את אלו והפסיקו מלקרות את פרשת השבת איכא למימר כדאמר האידנא קרו כולהו בדראש חודש אלא למאן דאמר כו' דמפרש חוזרין לכסדרן לסדר ההפטרות אלמא ההפטרות הופסקו עד הנה אבל לא הפרשיות דעד השתא הוו קרו נמי מעניינא דיומא מאי שני:

כדרבי טבי - זאת עולת חודש בשקלים אמר:

חל להיות - ר"ח אדר בפרשה הסמוכה לפרשת שקלים:

וכופלין אותה - בשבת שניה אע"פ שקראוה בראשונה:

בההוא זימנא - באותו פרק של אדר:

מי מתרמי - והלא בפרשת פינחס היא שהיא סמוכה לחודש אב:

דמסקי אורייתא - מסיימין חמשה חומשין פעם אחת לשלש שנים ולא בכל שנה כמו שאנו עושין:

אין משגיחין - לעשות עיקר:



אמרי אוקומי הוא דמוקמי התם - כלומר אין הדבר ניכר לשם פרשת שקלים אלא סברי שלא נסתיימה פרשת ואתה תצוה עד כאן:

וחד תאני וקרי - חוזר ושונה לקרות מכי תשא עד ועשית כיור נחושת וגו':

כופלה בשבתות - שקורין אותה שני שבתות זו אחר זו:

רב אמר מקדימין - וקורין בכי תשא לשבת שעבר כדתנן במתני':

דאם כן - דמאחרין בצרי להו לשולחנות משני שבתות דאמרינן לעיל משום ששולחנות הוצרכו לישב במדינה בט"ו מקדימין וקורין מראש חודש שיהו דורשין שתי שבתות לפניהן כרבן שמעון בן גמליאל ואם תאחר עד למחרת ראש חדש אין כאן הקדמה שתי שבתות:

חמיסר במעלי שבתא מיקלע - ואותו היום לא יתחילו לצאת ולישב במדינה מפני כבוד השבת:

לא נפקי עד בחד בשבת - וכי מאחרת נמי איכא שתי שבתות הלכך מאחרין כדי שלא תצטרך להפסיק בין ב' פרשיות:

בתוך שבת דוקא - דאי מאחרת ודאי בצרי להו יומי לשולחנות:

אמר שמואל - האי בתוכה דקתני לאו תוך שבוע אלא תוך שבת עצמו:

וכן תנא דבי שמואל - בתוספתא דהך ברייתא אי זו היא שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בה ביום שבת עצמו ואפילו חל בערב שבת של אתמול כאילו חל בה אלמא מאחרין אשמועינן:

מסרגין - לשון סירוגין כלומר מפסיקין לשבתות בין פרשה ראשונה לשניה כשחל ר"ח בחול שמקדימין לשעבר דא"כ בצרי להו יומי לשולחנות ומפסיקין לשבת הבאה ולשבת שלישית קורין זכור כדי שתהא סמוכה זכור לפורים:

אין מסרגין - כדמפרש ואזיל:

אימתי אני אומר אין מסרגין בזמן שחל להיות בערב שבת - דכי נמי מאחרין לא בצרי יומי לשולחנות כדאמר שמואל לעיל סוף סוף שולחנות לא יתבי עד חד בשבת הלכך מאחרין ואין כאן סירוג:

אבל בזמן שחל להיות בתוך השבת - דאי מאחרת לה בצרי להו יומא לשולחנות על כרחך נקדים ויש כאן סירוג: הכי גרסינן כי היכי דלא ליקדום עשייה לזכירה:

תנן בשניה זכור - קא סלקא דעתך אראש חודש אדר שחל להיות בשבת קאי דמיירי ביה רישא דמתניתין:

שניה להפסקה - כלומר לאו ארישא קאי אלא אסיפא קאי דקתני חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה ועלה קאי ואמר בשבת של אחר הפסקה קורין זכור ובתוך שבוע שלאחריה יהא פורים:

איזו היא שבת שניה - כלומר שבת של פרשה שניה פרשת זכור:

בתוכה - לאחריה ואפילו חל פורים בערב שבת:

בה - ביום שבת עצמו קורין הפרשה בו ביום ואפילו חל בערב שבת אתמול כאילו חל לשבת שלמחר והיינו כשמואל:

חל להיות פורים בשבת - דברי הכל אין קורין זכור לשעבר דהא השתא לא קדמה עשייה לזכירה וגבי מוקפין קדמה זכירה לעשייה:

עדיין היא מחלוקת - אף בזו אמר רב מקדימין כדי שתקדם זכירה לעשייה דעיירות איזו היא שבת שלישית. שקורין בו פרשה שלישית:

הא דאיקלע ראש חודש ניסן ביום השבת - שלא הוצרך להקדים פרשת החודש לשבת שעברה קרינן לשבת שעברה פרה אדומה כרבי אחא בר' חנינא ולא בסמוכה לפורים לסמוך אזהרת טמאים לפסח והיכא דחל ראש חודש ניסן באמצע שבת שהוצרכנו לקרות פרשת החודש בשבת שלפניה הוזקקנו להקדים פרשת פרה לשבת שלפני שבת שהיא סמוכה לפורים מאחריה:

תנו רבנן כו' - ברייתא זו מפורשת למעלה בסירוגין לרב כדאית ליה ולשמואל כדאית ליה:



ואי זו היא שבת רביעית כו' ואפילו בערב שבת - בהא מודה שמואל דערב שבת דומיא דתוכה ומקדימין דא"א מאחרין קדמה עשייה לשמיעה ואנן נוהגין בכולהו כרב חוץ מפורים שחל להיות בשבת עצמה דההיא לא איקלע כלל דא"כ הוי ר"ח אדר באחד בשבת וראש חודש ניסן בשני בשבת שהרי אדר לעולם חסר וא"כ הוה ליה פסח בשני בשבת וקיימא לן דלא בד"ו פסח לעולם וימים הראויין לקביעת ראש חודש אדר זבד"ו וסימן מסורת הפסקת פרשיות כך זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו זהו פירוש זט"ו אם בא ראש חודש אדר בשבת יהא לך הפסקת פרשה ביום חמשה עשר ולא יותר שהרי ביום ראש חודש קורין פרשת שקלים ולשבת הבאה פרשת זכור כדתניא בברייתא אי זו היא שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת ומתני' נמי תנן בשניה זכור והיינו כרב דאמר פורים שחל להיות בע"ש מקדימין ועכשיו יחול פורים בערב שבת ואנו מקדימין כרב אבל לשבת שלישית של אדר שהוא יום ט"ו לחודש מפסיקין ובשבת רביעית (לחודש) שהיא סמוכה לפורים של מוקפין מאחריהן קורין פרה אדומה דתניא בברייתא אי זו היא שבת של פרשת פרה כל שסמוכה לפורים מאחריה ואוקימנא היכא דחל ר"ח ניסן בחול וזה יחול באחד בשבת שהוא חול ופרשת החודש קורין בשבת שלאחרי' שהרי היא סמוכה לר"ח ניסן הרי לך פי' זט"ו פירוש ב"ו אם בא ר"ח אדר בשני בשבת תהא הפסקה בשבת שלאחר ר"ח שהוא יום ששה לאדר שהרי הקדמת פרשת שקלים בשבת שעברה כדתנן חל להיות בתוך השב' מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה ושוב אין לך הפסקה בהן שהרי שבת שלאחריה נקראת פרשת זכור והוא יום י"ג לחודש ופורים ליום מחר ושבת של אחריה פרשת פרה אדומה שהיא סמוכה מאחריה ושבת של אחריה יום כ"ז לחודש קורין פרשת החודש שהיא סמוכה לר"ח ניסן והרי לך פירוש ב"ו פירוש ד"ד אם בא ר"ח אדר בד' בשבת תהא לך הפסקה בד' לחודש שבת של אחר ר"ח שהרי הקדמת פרשת שקלים בשבת שלפני ר"ח כל הטעם כטעם פירושו של ב"ו ואין לך עוד הפסקה בהן והרי לך פירוש ד"ד פירוש ובי"ו אם בא ר"ח בששי בשבת יהא לך הפסקה אחת ליום מחר שהוא שני לחודש והשניה ביום ששה עשר הראשונה ביום מחר כדתניא חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת שניה דסבירא לן כרב דאמר ע"ש כאמצע שבת ומקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה ופרשת זכור בשבת של אחריה שהוא יום תשעה לחודש והיא סמוכה לפורים ובשבת שלאחר פורים שהוא ששה עשר לחודש יפסיק פעם שניה ואף על פי שסמוכה מאחריה לא תקרא פרה אדומה כדאמר רב חמא בר חנינא לעיל דהיכא דחל ראש חדש ניסן בשבת קורין פרשה שלישית בשבת הסמוכה לר"ח ניסן כדי שתקרא פרשת החודש בשבת של ראש חודש ופרשת פרה בשבת שלפניה והוא יום כ"ג לחדש. דרך קצרה סימן ימי קביעת ר"ח אדר זבד"ו וסימן ההפסקות זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו חל ר"ח אדר בשבת ביום ז' ההפסקה בט"ו עשר לחודש ולא יותר חל ר"ח אדר ביום ב' הפסקה בו' לחודש ולא יותר חל ראש חדש אדר ביום ד' הפסקה ביום ד' ולא יותר חל ראש חודש אדר ביום ששי הפסקה ביום ב' לחדש וביום י"ו לחדש:

לסדר פרשיות - שבשבתות הללו הפסיקו סדר פרשיות דלא קראו אלא ארבע פרשיות הללו:

לסדר הפטרות הוא חוזר - שעד הנה מפטירין מעין ארבע פרשיות הללו השנויות לעיל בברייתא:

לתעניות ולמעמדות - על כרחך הני בשבת לא הוו וקתני מפסיקין ובחול ליכא הפטרה:

הא כדאיתא כו' - ודאי מפסיקין בחול פרשת היום אבל בשבת שיש הפטרה מפסיקין בהפטרות וקורין בהפטרה מעין המאורע: ובתעניות למה לי הפסקת פרשיות לרבי ירמיה פריך דאמר היכא דאפשר לא מפסקינן תעניות כיון דאיכא קריאה במנחה למה יפסקו שחרית:

מצפרא כינופיא - מאספין בני אדם ובודקין ומזהירין אם יש בידם עבירה ויחדלו כדי שיתקבל התענית לפיכך אין פנאי בשחרית לקרות בתורה:

במילי דמתא - בודקים אם תהיה עבירה בידם:

ואיפוך אנא - לומר דהני ב' רביעיות דקרא שחרית פלגינהו:

ובמנחת הערב וגו' - וסיפא דקרא ואפרשה כפי אל ה' אלמא לפניא בעו רחמי והני קראי תרוייהו בספר עזרא:

מתני' פרשת מועדות שבתורת כהנים - שור או כבש (ויקרא כב) וביומא קמא מיירי ובברייתא אמרינן בה ושאר כל ימות הפסח מלקט וקורא מענינו של פסח ומאי דשייר במתני' תנא בברייתא:

שבעה שבועות - דכל הבכור:

בחדש השביעי - דשור או כשב:

קורין בקרבנות החג - בפרשת פינחס כיצד יום ראשון ויום שני קורא המפטיר בחמשה עשר ואע"פ שיום שני הוא אין קורין בו וביום השני להראות שהוא ספק יום שני דגנאי הוא לקרות יו"ט בספק חול יום ראשון של חול המועד שהוא ספק שני ספק שלישי קורא ראשון ביום השני ותניינא ביום השלישי תליתאה ביום הרביעי הרביעי שהוא נוסף בשביל חש"מ הוא קורא את ספיקי היום ומה הן ספיקי היום ביום השני וביום השלישי וכן למחר קורא ראשון ביום השלישי שני קורא ביום הרביעי שלישי קורא ביום החמישי והרביעי ביום השלישי וביום הרביעי שהן ספיקי היום וכן תמיד הרביעי קורא מה שקרא ראשון ושני חוץ מיום אחרון של חש"מ שא"א לקרות ביום השמיני לפי שאינו מימי החג אלא רגל לעצמו לפיכך יום ז' של חש"מ ראשון קורין ביום החמישי שני קורא ביום הששי שלישי קורא ביום השביעי והרביעי קורא ביום הששי וביום הז' שהן ספיקי היום:

בחנוכה בנשיאים - דהוי נמי חנוכת המזבח:

במעשה בראשית - במסכת תענית בפרק בתרא (דף כו.) שנויה סדר קריאתן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע בשני יהי רקיע ויקוו המים בג' יקוו המים ויהי מאורות ברביעי יהי מאורות וישרצו המים בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ בששי תוצא הארץ ויכולו השמים והתם (דף כז:) מפרש טעמא מאי קורין במעשה בראשית במעמדות שבשביל הקרבנות מתקיימים שמים וארץ:



ברכות וקללות - דאם בחקותי להודיע שעל עסקי החטא באה פורענות לעולם ויחזרו בתשובה וינצלו מצרה שהן מתענין עליה:

אין מפסיקין בקללות - כדמפרש מילתא שאין שנים קורין בהן אלא אחד קורא את כולן ושנים הראשונים קורין פרשת ברכות:

קורין כסדרן - בענין סדר הפרשיות ותנאי פליגי בה בברייתא בגמרא היכן מתחיל בשני ובחמישי:

ואין עולה להן מן החשבון - כשיגיע יום שבת יחזרו מה שקראו בשבת במנחה ובשני ובחמישי:

שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל - אכולה מתניתין קאי ללמוד מכאן שמצוה לקרות ביום המועד מעניני המועדות:

גמ' הכי גרסינן ת"ר בפסח קורין בפרשת מועדות כו' - ברייתא שלימה היא עד ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג אלא שבעלי הגמרא אפסיקוה לפרש בכל מועד יום ביום מה תיקנו האחרונים שנהגו לעשות ב' ימים לקרות ביום שני לפי שהברייתא נשנית בארץ ישראל שאין עושין י"ט אלא יום אחד:

בפסח גלגל - ביהושע:

ושאר כל ימות הפסח סימן מאפ"ו - "משכו וקחו לכם צאן" "אם כסף תלוה את עמי" "פסל לך" "וידבר" שבבהעלותך ויום טוב שני קורין כיום ראשון "שור או כשב":

ויהי בשלח פרעה - לפי שביום ז' של פסח אמרו שירה על הים:

ומפטירין וידבר דוד - שהיא שירה כמותה ומדבר בה מיציאת מצרים עלה עשן באפו וגו' וישלח חציו ויפיצם וגו':

עוד היום - לפי שמפלתו של סנחריב בליל פסח היה:

ומפטירין בחבקוק - שמדבר במתן תורה "אלוה מתימן יבוא" במתן תורה:

במרכבה - דיחזקאל על שם שנגלה בסיני ברבוא רבבות אלפי שנאן:

והאידנא דאיכא תרי יומי עבדינן כתרוייהו ואיפכא - דקאמרי אחרים דאינהו בתראי לתנא קמא "בחדש השלישי" ומפטיר במרכבה ביום הראשון קרינן להו ודקאמר תנא קמא בעצרת שבעה שבועות ומפטירין בחבקוק קרינן ביום השני ואיפכא דמתן תורה בששי בסיון:

הבן יקיר לי אפרים - משום זכור אזכרנו רחם ארחמנו:

מפטירין בחנה - לפי שפקידתה היתה בראש השנה ועקידת יצחק מזכירין כדי שתזכר לנו היום במשפט:

כי כה אמר רם ונשא - ואמר סולו סולו שמדבר במדת התשובה הלא זה צום אבחרהו (ישעיהו נח):

קורין בעריות - שמי שיש עבירות בידו יפרוש מהן לפי שהעריות עבירה מצויה שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו תוקפו:

הנה יום בא לה' - דכתיב ביה לחוג את חג הסוכות:

ויקהלו - על שם שחנוכת הבית היתה באותה אסיפה ובחג הסוכות:

קורין כל הבכור - אלא שמתחילין עשר תעשר לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה הנהוגות בחג באותו זמן שהוא זמן אסיף ועת שהעניים צריכין לאסוף מאכל לביתם ועוד יש באותה פרשה מצות מעשר עני ומצות נתון תתן ופתוח תפתח והענק תעניק לעבד עברי ושילוח חפשי והעבט תעביטנו:

ויהי ככלות שלמה - על שם ביום השמיני שלח את העם:

מקרא קרינן ראה אתה - שיש שם מצות שבת ורגלים וחולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור ומכאן למדנו איסור מלאכת חולו של מועד במסכת חגיגה (דף יח.):

בעצמות היבשות - שיצאו ממצרים לפני הקץ:

ביום בא גוג - והיא המלחמה האמורה בזכריה בהנה יום בא לה':

נרות דזכריה - רני ושמחי על שם ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגו':

נרות דשלמה - ויעש חירום [וגו'] ואת המנורות חמש מימין וגו':



עד אנה ינאצוני ועד מתי לעדה הרעה - תרוייהו במרגלים והם חזרו בט"ב כדאמרינן במסכת תענית (דף כט.):

מנהני מילי - מה ענין בראשית אצל מעמדות:

במה אדע - מה תאמר לי ללמדן דבר שיתכפרו בו עונותיהן:

קחה לי עגלה משולשת - כלומר הקרבנות יכפרו עליהן:

מנהני מילי - דאין מפסיקים בקללות:

אל תמאס - והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות ובמסכת סופרים (פי"ב) יליף לה מסיפיה דקרא ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשו קוצין קוצין פסקים פסקים לשון קציצה:

משה מפי הגבורה אמרן - ונעשה שליח לומר כך אמר לי הקב"ה שהרי אמורין בלשון ונתתי והפקדתי ושלחתי מי שהיכולת בידו לעשות אבל במשנה תורה כתיב יככה ה' ידבק ה' בך משה אמרן מאליו אם תעברו על מצותיו הוא יפקיד עליכם:

מגמגם - קרא אותן במרוצה ובקושי:

בארורי - במשנה תורה:

אכנפשך - אם רצונך להפסיק פסוק הואיל ואתה קץ בקריאתן:

קודם עצרת - שהוא זמן קציר וזמן פירות האילן כדמפרש ואזיל:



משום דאפכי להו - דרבי מאיר לדרבי יהודה ודרבי יהודה לדרבי מאיר:

איכא למיטעי - ואומר תרגום כתוב בתורה ואתו למיכתב תרגום בתורה:

אבל ברכות - הכל יודעין שאין ברכות כתובין בתורה:

הלוחות - לא ידעתי מה הן ויש מפרשין הן העשוין לספרים שלנו שאינן עשוין בגיליון:

בימה - שהיו עושין למלך בפרשת המלך כדאמרינן במסכת סוטה (מא.):

יעמידנו על התפר - כנגד התפר ששם ראוי להדקו יפה:

הגולל ספר תורה - מענין לענין והוא יחיד וספר תורה מונח לו על ברכיו גוללו מבחוץ העמוד שהוא חוצה לו גוללו ויגול מצד חוץ לצד פנים שאם יאחוז עמוד הפנימי ויגול לצד החוץ יתפשט החיצון ויפול לארץ:

וכשהוא מהדקו - כשגמר מלגלול ובא להדקו יאחוז בפנימי ויהדק על החיצון כדי שלא יכסה הכתב בזרועותיו שמצוה להראות את [הכתב אל] העם כשמהדקו במסכת סופרים:

עשרה שקראו - שנאספו וקראו השלישי או השביעי כחוק היום ולפי שאין קורין בתורה פחות מעשרה נקט י' שקראו בתורה:

משתמשין בבת קול - אם בלבו להתחיל דבר ושמע קול או הין או לאו הולך אחריו ואין כאן משום ניחוש:

קל גברא במתא - קול שאינו מצוי הוא ובת קול באה אליו:

והוא דאמר הין הין או לאו לאו - שנכפל שתי פעמים:

נעימה - כגון טעמי המקראות:

ערום - בלא מטפחת סביב ספר תורה:

ואל יגלול ספר תורה - בתוך המטפחת:

וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת. - למה הוצרך לכתוב כאן וידבר משה וכי כל המצות כולן לא אמרן משה לישראל מהו וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מלמד שהיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנן להודיע חוקי האלהים ותורותיו וקבלו וקיימו שכר המצות עליהם ועל בניהם בזה ובבא:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/מגילה/פרק_ד"