משנה כתובות ב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ב · משנה ב | >>
ומודה רבי יהושע באומר לחברו: שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו, שהוא נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.
ואם יש עדים שהיא של אביו והוא אומר: לקחתיה הימנו, אינו נאמן.
משנה מנוקדת
וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:
- שָדֶה זוֹ שֶׁל אָבִיךָ הָיְתָה וּלְקַחְתִּיהָ הֵימֶנּוּ,
- שֶׁהוּא נֶאֱמָן,
- שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.
- וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁל אָבִיו,
- וְהוּא אוֹמֵר: לְקַחְתִּיהָ הֵימֶנּוּ,
- אֵינוֹ נֶאֱמָן:
- וְהוּא אוֹמֵר: לְקַחְתִּיהָ הֵימֶנּוּ,
נוסח הרמב"ם
ומודה רבי יהושע,
- באומר לחברו:
- "שדה זו של אביך היתה - ולקחתיה ממנו",
- נאמן,
- שהפה שאסר - הוא הפה שהתיר.
- "שדה זו של אביך היתה - ולקחתיה ממנו",
- ואם יש עדים - שהיא של אביו,
- והוא אומר: "לקחתיה ממנו",
- אינו נאמן.
- והוא אומר: "לקחתיה ממנו",
פירוש הרמב"ם
אמרו מודה רבי יהושע - רוצה לומר מודה לרבן גמליאל שחולק עליו בפרק הראשון במה שדומה לדין זה, באמרו היא אומרת משארסתני נאנסתי, לפי שאינה נאמנת אליבא דרבי יהושע, ואפילו שיש שם מיגו דיכולה למימר מוכת עץ אני וכשרה לכהונה, וקאמרה נבעלתי דפסלה עצמה לכהונה, נאמנת לומר משארסתני נאנסתי. אבל אינה נאמנת אליבא דרבי יהושע, לפי שהוא אינו מחייב הבעל בכתובה מטעם שהיא יכולה לומר מיגו במה שתלוי בדרך אסור והיתר, לפי שפסולה לכהונה או כשרה לכהונה הוא אסור והיתר, אבל בכאן מודה רבי יהושע לפי דמיגו דהכא תלוי בנתינת ממון, שהוא מיגו דיכול למימר שלי הוא, וקאמר של אביך הוא ולקחתיה ממנו, נאמן.
ואם יש עדים שהוא של אביו, אינו נאמן - בתנאי שיהיה אכילת הפירות שתי שנים בחיי האב ושנה בחיי הבן, שלא נשלמו לו שני חזקה בחיי האב ולכך אינו נאמן, לפי שהעיקר בידינו אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל, רוצה לומר כל זמן שהתחיל שני חזקה והוא קטן, ואפילו נשאר זה המחזיק באכילת הפירות עד שנשלמו לו שני חזקה אחר שגדל הקטן אינה חזקה, וזה הוא שרצה להשמיענו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ומודה רבי יהושע - אף על גב דלעיל בפ"ק גבי היא אומרת משארסתני נאנסתי פליג רבי יהושע ארבן גמליאל ואמר דלא מהמנינן לאשה במאי דאמרה משארסתני נאנסתי ופסלה עצמה מן הכהונה במגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני והיתה כשרה לכהונה. הני מילי היכא דאיכא איסור והיתר לפסול לכהונה או להכשיר, בהא פליג רבי יהושע ארבן גמליאל ואמר דלא מהימנינן לה במגו, ד אבל היכא דליכא איסור והיתר אלא דררא דממונא, כגון האומר לחבירו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו, מודה ר' יהושע לר' גמליאל דבכהאי גונא מהימנינן ליה במגו דאי בעי אמר שלי היא ואמר של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן:
ואם יש עדים שהיא של אביו אינו נאמן - בגמרא מפרש דהא מתניתין אתא לאשמועינן ה כגון שלא אכלה אלא שתי שנים בפני האב ושנה אחת בפני הבן, כיון דלא שלמו לו שלש שני חזקה בחיי האב, השנה שאכלה בפני הבן אינו עולה למנין שני חזקה:
פירוש תוספות יום טוב
ומודה רבי יהושע וכו'. כתב הר"ב אע"ג דלעיל כו' ה"מ היכא דאיכא איסור והיתר כו' כך כתב הרמב"ם וכלומר ומכיון דלענין איסור והיתר לא מהימנא במגו. ה"נ לענין הכתובה. דלא שייך לומר שתהא נאמנת לכתובה ולענין איסור והיתר לא. ורבן גמליאל סבר דלענין איסור והיתר נמי נאמנת משום דאוקי אחזקת כשרות כדלעיל. ומ"מ תמיהני דלמאי איצטריכו להו לדחוקי בהכי. ובגמרא מ"ש האי מגו מהאי מגו הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך ופירש"י הכא אין תובעו לפי שאין שור שחוט אבל התם לא מצא לה בתולים ושור שחוט לפניך ולכך הוא טוענה ולא מהמנינן לה. והתוספות מפרשים דה"נ אפילו כי תובע מודה רבי יהושע וה"ק התם שור שחוט לפניך ואינה יכולה לומר בתולה אני כמו שאין שור שחוט יכול לומר תי אני והכא אין שור שחוט ונאמן במגו דאי בעי אמר לא היתה של אביך מעולם:
ואם יש עדים כו'. כתב הר"ב בגמרא מפרש דהא מתניתין אתא לאשמעינן כו' דאדתני באבוה ליתני בדידיה באומר לחבירו שדה זו שלך היתה וכו':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ד) (על הברטנורא) וכן כתב הר"מ. כלומר מכיון דלענין איסור והיתר לא מהימנה במגו, הכי נמי לענין הכתובה, דלא שייך לומר שתהא נאמנת לכתובה ולענין איסור והיתר לא. ורבן גמליאל סובר דלענין איסור והיתר נמי נאמנת, משום דאוקי החזקת כשרות כדלעיל. ועתוי"ט:
(ה) (על הברטנורא) דאדתני באבוה, ליתני בדידיה, באומר לחבירו שדה זו שלך היתה כו':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ומודה ר' יהושע וכו': בתלמודא אהדר טובא לאשכוחי אי מצי לאוקמי דקאי האי ומודה אמאי דסליק מיניה אהיתה מעוברת או אראוה מדברת או אהיא אומרת מוכת עץ אני ואשכח דלכולהו אית להו פרכא דלא מצי קאי אשום חדא מינייהו בר מפלוגתא קמייתא דהנושא את האשה ולא מצא לה בתולים עיין בספר המאור להרז"ה ז"ל: ואיתא למתני' בירוש' פרק חזקת: וכתב הרא"ש ז"ל ומודה ר' יהושע וכו' רש"י ז"ל פי' דמיירי שהיורש אינו יודע שהיתה של אביו אלא על פיו של זה ונראה דאפי' אם יודע נמי שהיתה של אביו ותובע למחזיק בה נאמן דמה לו לשקר דכיון שהוא מוחזק בה מצי למימר לא היתה של אביך מעולם הלכך כך אמר נמי של אביך היתה ולקחתיה הימנו נאמן תדע מדקתני סיפא אם יש עדים שהיא של אביו וכן אינו נאמן מה צריך עדים ליתני אם הוא יודע של אמו ועוד אמר' בגמ' וליתני שדה זו שלך היתה אלמא אין חלוק בין שהוא יודע ובין שאינו יודע עכ"ל ז"ל: ובגמ' יהיב טעמ' אמאי לא תני מודה ר' יהושע בדידיה גופיה כגון באומר שדה זו שלך היתה ולקחתיה ממנו ומשני משום דקבעי למיתני סיפא אם יש עדים שהיא שלו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן היכי דמי אי דאכלה שני חזקה אמאי לא מהימן ואי דלא אכלה שני חזקה פשוטא דלא מהימן ומהדרינן אי הכי גבי אביו נמי אי דאכלה שני חזקה אמאי לא מהימן ואי דלא אכלה שני חזקה פשיטא דלא מהימן ומשני בשלמא גבי אביו משכחת לה כגון שאכלה שתים בחיי האב ואחת בחיי בנו ואיצטריך לאשמועי' כדרב הונא דאמר המחזיק בנכסי קטן שלש שנים אינה חזקה דהאי דלא מיחה משום דקטן הוא ואפי' הגדיל לאחר מכאן והחזיק זה בפניו כמה שנים אינה חזקה הואיל ותחלתו כשהוא קטן ראהו מוחזק בה לא ידע הקטן הזה כשהגדיל שהיתה של אביו עד ששמע מפי אחרים ועייו ברב אלפס פ' חזקת דף קע"ד ובנמוקי יוסף שם דף קע"ז עמוד א': וכן נמי בעי תו בגמ' אמאי לא תני מודה באומר לחברו מנה לויתי ממך פרעתיו לך שהוא נאמן משו' דסיפא לא מתיישבא כדמפ' בגמ' ועל האי קושיא שנייה תירץ דאי הוה תני מנה לויתי ממך ופרעתיו לך שהוא נאמן הוה בעי למיתני סיפא אם יש עדים שהוא לוה ממנו והוא אומ' פרעתיו אינו נאמן והא קיימא לן המלוה את חברו בעדים אינו צריך לפורעו בעדים והדר פריך וניתני מודה ר' יהושע באומר לחברו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס שהוא נאמן ומשני משום דפליגי תנאי בהא מילתא בשבועות ואי אמר הכי לא אתי ר' יהושע כחד מינייהו דאי כרבנן דהתם מאי אשמועי' ר' יהושע באין שור שחוט אפי' שור שחוט נמי נאמן דהא אמרי' דמשיב אבדה הוא ואי כר"א בן יעקב דפליג עלייהן דרבנן הא אמר התם בברייתא דכי לא תבע ליה נמי שבועה בעי שכבר האכילו פרס: וכתב הר"ן ז"ל ומדלא אקשינן וליתני מודה ר' יהושע באומר לחברו מנה גזלתיך והחזרתיו לך נאמן ואם יש עדים שגזלו והוא אומר החזרתיו לך אינו נאמן יש ללמוד בהגוזל את חברו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים דומיא דהמלוה וזו שאלה שאל הרמב"ן ז"ל לנשיא הגדול רבינו מאיר הלוי ז"ל והשיב דמדלא אוקמה בהכי שמעי' דהגוזל את חברו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים ע"כ וכן כתב ג"כ בפ' כל הנשבעין דף של"א ועיין בח"מ סימן קמ"ט:
תפארת ישראל
יכין
ומודה רבי יהושע: מדנקט משנה דלעיל דמודה ר"ג כסי' ז', נקט נמי הכא דמודה ר"י לר"ג:
שהפה שאסר הוא הפה שהתיר: דדוקא במשארסתני נאנסתי [פ"א מ"ו] דליכא מגו דשתקה, דהרי הבעל טוען עד שלא ארסתיך [רש"י], וגם היא בעצמה מודה שנמצא בה ריעותא, שלא מצא לה בתולים [כתוס'], להכי לא אמרינן מגו, דדלמא לא אסקי אדעתה למטען מוכת עץ אני, או דלמא ערומי קמערמה, [כב"מ ד"ד ב' וד"ח א', וכתובות ד"פ ע"א ודפ"ז ב'], מה שאין כן הכא דאין אדם תובעו, ואי נמי תובעו, אין ריעותא בפנינו, מודה ר"י דמהימן מגו דשתק, או לא היה של אביך מעולם. אבל אי"ל דטעמא דר"י הכא דנאמן, משום דמהני חזקת ממין כמו במשארסתני נאנסתי. דנ"ל דבמודה של אביך היתה, לא הו"ל חזקת ממון שפיר דקרקע בחזקת בעליה עומדת:
ואם יש עדים שהיא של אביו והוא אומר לקחתיה הימנו אינו נאמן: והא דלא נקט שדה זו שלך היתה וכו'. היינו משום דבעי למתני סיפא ואם יש עדים וכו', דק' ממ"נ אי דאכלה שנות חזקה אמאי לא מהימן. ואי דלא אכל שנות חזקה פשיטא דלא מהימן. אע"כ דאכל ב' שנים בחיי אב וא' לפני הבן, וקמ"ל דבדאיכא עדים, לא מהני:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת