משנה כתובות ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) האישה שנתאלמנה, או שנתגרשה -

היא אומרת: "בתולה נשאתני".
והוא אומר: "לא - כי אלא אלמנה נשאתיך".
אם יש עדים -
שיצאת - בהינומה,
וראשה - פרוע,
כתובתה - מאתיים.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
אף חילוק קליות - ראיה.


(ב) ומודה רבי יהושע,

באומר לחברו:
"שדה זו של אביך היתה - ולקחתיה ממנו",
נאמן,
שהפה שאסר - הוא הפה שהתיר.
ואם יש עדים - שהיא של אביו,
והוא אומר: "לקחתיה ממנו",
אינו נאמן.


(ג) העדים שאמרו:

"כתב ידינו זה, אבל -
אנוסים היינו,
קטנים היינו,
פסולי עדות היינו" -
הרי אלו נאמנין.
אם יש עדים - שהוא כתב ידם,
או שהיה כתב ידם - יוצא ממקום אחר,
אינם נאמנים.


(ד) זה אומר: "זה כתב ידי - וזה כתב ידו של חברי",

וזה אומר: "זה כתב ידי - וזה כתב ידו של חברי",
הרי אלו נאמנין.
זה אומר: "זה כתב ידי",
וזה אומר: "זה כתב ידי",
צריכים - שיצטרף עמהם אחר,
דברי רבי.
וחכמים אומרין:
אינם צריכין - שיצטרף עמהם אחר,
אלא נאמן אדם לומר - זה כתב ידי.


(ה) האישה שאמרה:

"אשת איש הייתי - וגרושה אני",
נאמנת - שהפה שאסר, הוא הפה שהתיר.
ואם יש עדים - שהיא אשת איש,
והיא אומרת: "גרושה אני" - אינה נאמנת.
האישה שאמרה:
"נשביתי - וטהורה אני",
נאמנת - שהפה שאסר, הוא הפה שהתיר.
ואם יש עדים - שנשבת,
והיא אומרת: "טהורה אני" - אינה נאמנת.
ואם משנישאת - באו העדים,
הרי זו - לא תצא.


(ו) שתי נשים - שנשבו,

זו אומרת: "נשביתי - וטהורה אני",
וזו אומרת: "נשביתי - וטהורה אני",
אינן נאמנות.
ובזמן - שהן מעידות זו את זו,
הרי אלו נאמנות.


(ז) וכן שני אנשים,

זה אומר: "כוהן אני",
וזה אומר: "כוהן אני",
אינן נאמנין.
ובזמן - שהן מעידין זה את זה,
הרי אלו נאמנין.


(ח) רבי יהודה אומר:

אין מעלין לכהונה - על פי עד אחד.
אמר רבי אלעזר:
אימתי? - במקום שיש עוררים,
אבל - במקום שאין עוררים,
מעלין לכהונה - על פי עד אחד.
רבן שמעון בן גמליאל, אמר משום שמעון בן הסגן:
מעלים לכהונה - על פי עד אחד.


(ט) האישה - שנחבשה בידי גוים,

על ידי ממון - מותרת לבעלה,
ועל ידי נפשות - אסורה.
עיר - שכבשה כרקום,
כל הכוהנות שבתוכה - פסולות.
ואם יש להן - עדים,
אפילו עבד, אפילו שפחה,
הרי אלו נאמנין,
שאין אדם מעיד - על ידי עצמו.
אמר רבי זכריה בן הקצב:
"המעון הזה - לא זזה ידה מתוך ידי,
משעה שנכנסו גוים לירושלים - עד שיצאו".
אמרו לו: אין אדם מעיד - על ידי עצמו.


(י) אלו נאמנין להעיד בגודלן - מה שראו בקוטנן.

נאמן אדם לומר -
זה כתב ידו של אבא,
וזה כתב ידו של רבי,
וזה כתב ידו של אחי,
זכור הייתי באשת פלוני -
שיצאת בהינומה, וראשה פרוע,
ושהיה איש פלוני -
יוצא מבית הספר - לטבול לתרומתו,
ושהיה חולק עימנו - על הגורן,
ושהמקום הזה - בית הפרס הוא,
ועד כאן - היינו באים בשבת.
אבל אין אדם נאמן לומר -
דרך היה לאיש פלוני - במקום הזה,
ומעמד ומספד, היה לאיש פלוני - במקום הזה.


הדף הראשי של משנה כתובות ב