משנה כתובות ב רמבם
מראה
נוסח הרמב"ם
[עריכה](א) האישה שנתאלמנה, או שנתגרשה -
- היא אומרת: "בתולה נשאתני".
- והוא אומר: "לא - כי אלא אלמנה נשאתיך".
- אם יש עדים -
- שיצאת - בהינומה,
- וראשה - פרוע,
- כתובתה - מאתיים.
- רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
- אף חילוק קליות - ראיה.
(ב) ומודה רבי יהושע,
- באומר לחברו:
- "שדה זו של אביך היתה - ולקחתיה ממנו",
- נאמן,
- שהפה שאסר - הוא הפה שהתיר.
- "שדה זו של אביך היתה - ולקחתיה ממנו",
- ואם יש עדים - שהיא של אביו,
- והוא אומר: "לקחתיה ממנו",
- אינו נאמן.
- והוא אומר: "לקחתיה ממנו",
(ג) העדים שאמרו:
- "כתב ידינו זה, אבל -
- אנוסים היינו,
- קטנים היינו,
- פסולי עדות היינו" -
- הרי אלו נאמנין.
- אם יש עדים - שהוא כתב ידם,
- או שהיה כתב ידם - יוצא ממקום אחר,
- אינם נאמנים.
- או שהיה כתב ידם - יוצא ממקום אחר,
(ד) זה אומר: "זה כתב ידי - וזה כתב ידו של חברי",
- וזה אומר: "זה כתב ידי - וזה כתב ידו של חברי",
- הרי אלו נאמנין.
- וזה אומר: "זה כתב ידי - וזה כתב ידו של חברי",
- זה אומר: "זה כתב ידי",
- וזה אומר: "זה כתב ידי",
- צריכים - שיצטרף עמהם אחר,
- דברי רבי.
- צריכים - שיצטרף עמהם אחר,
- וחכמים אומרין:
- אינם צריכין - שיצטרף עמהם אחר,
- אלא נאמן אדם לומר - זה כתב ידי.
- וזה אומר: "זה כתב ידי",
(ה) האישה שאמרה:
- "אשת איש הייתי - וגרושה אני",
- נאמנת - שהפה שאסר, הוא הפה שהתיר.
- "אשת איש הייתי - וגרושה אני",
- ואם יש עדים - שהיא אשת איש,
- והיא אומרת: "גרושה אני" - אינה נאמנת.
- האישה שאמרה:
- "נשביתי - וטהורה אני",
- נאמנת - שהפה שאסר, הוא הפה שהתיר.
- "נשביתי - וטהורה אני",
- ואם יש עדים - שנשבת,
- והיא אומרת: "טהורה אני" - אינה נאמנת.
- ואם משנישאת - באו העדים,
- הרי זו - לא תצא.
(ו) שתי נשים - שנשבו,
- זו אומרת: "נשביתי - וטהורה אני",
- וזו אומרת: "נשביתי - וטהורה אני",
- אינן נאמנות.
- ובזמן - שהן מעידות זו את זו,
- הרי אלו נאמנות.
(ז) וכן שני אנשים,
- זה אומר: "כוהן אני",
- וזה אומר: "כוהן אני",
- אינן נאמנין.
- ובזמן - שהן מעידין זה את זה,
- הרי אלו נאמנין.
(ח) [ז] *הערה 1: רבי יהודה אומר:
- אין מעלין לכהונה - על פי עד אחד.
- אמר רבי אלעזר:
- אימתי? - במקום שיש עוררים,
- אבל - במקום שאין עוררים,
- מעלין לכהונה - על פי עד אחד.
- רבן שמעון בן גמליאל, אמר משום שמעון בן הסגן:
- מעלים לכהונה - על פי עד אחד.
(ט) [ח] האישה - שנחבשה בידי גוים,
- על ידי ממון - מותרת לבעלה,
- ועל ידי נפשות - אסורה.
- עיר - שכבשה כרקום,
- כל הכוהנות שבתוכה - פסולות.
- ואם יש להן - עדים,
- אפילו עבד, אפילו שפחה,
- הרי אלו נאמנין,
- שאין אדם מעיד - על ידי עצמו.
- אמר רבי זכריה בן הקצב:
- "המעון הזה - לא זזה ידה מתוך ידי,
- משעה שנכנסו גוים לירושלים - עד שיצאו".
- אמרו לו: אין אדם מעיד - על ידי עצמו.
(י) [ט] אלו נאמנין להעיד בגודלן - מה שראו בקוטנן.
- נאמן אדם לומר -
- זה כתב ידו של אבא,
- וזה כתב ידו של רבי,
- וזה כתב ידו של אחי,
- זכור הייתי באשת פלוני -
- שיצאת בהינומה, וראשה פרוע,
- ושהיה איש פלוני -
- יוצא מבית הספר - לטבול לתרומתו,
- ושהיה חולק עימנו - על הגורן,
- ושהמקום הזה - בית הפרס הוא,
- ועד כאן - היינו באים בשבת.
- אבל אין אדם נאמן לומר -
- דרך היה לאיש פלוני - במקום הזה,
- ומעמד ומספד, היה לאיש פלוני - במקום הזה.
הערות
[עריכה]- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
הדף הראשי של משנה כתובות ב
משנה כתובות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב