משנה כריתות ד ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ד · משנה ב | >>
כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, כך על לא הודע שלהן אינו מביא אלא אשם אחד.
אם היתה ידיעה בינתים, כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת, כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.
כשם שאם אכל חלב ודם נותר ופיגול בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת, כך על לא הודע שלהן מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.
חלב ונותר לפניו, אכל אחד מהם ואין ידוע איזה מהם אכל, אשתו נדה ואחותו עמו בבית, שגג באחת מהן ואין ידוע באיזו מהן שגג, שבת ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות ואין ידוע באיזה מהן עשה, רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
אמר רבי יוסי, לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור, שאני אומר, מקצת מלאכה עשה מהיום ומקצתה למחרו, ועל מה נחלקו, על העושה בתוך היום ואין ידוע אם בשבת עשה ואם ביום הכפורים עשה, או על העושה ואין ידוע מעין איזו מלאכה עשה, רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
אמר רבי יהודה, פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי.
כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְחֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד
- אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת,
- כָּךְ עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן
- אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא אָשָׁם אֶחָד.
- אִם הָיְתָה יְדִיעָה בֵּינְתַיִם,
- כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵבִיא חַטָּאת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת,
- כָּךְ הוּא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
- כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵבִיא חַטָּאת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת,
- כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְדָם נוֹתָר וּפִגּוּל בְּהֶעְלֵם אֶחָד
- חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת,
- כָּךְ עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
- חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת,
- חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו,
- אָכַל אֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם אָכַל,
- אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת,
- שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן שָׁגַג,
- שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,
- וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן עָשָׂה,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת,
- וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- לֹא נֶחְלְקוּ עַל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,
- שֶׁהוּא פָּטוּר,
- שֶׁאֲנִי אוֹמֵר:
- מִקְצָת מְלָאכָה עָשָׂה מֵהַיּוֹם, וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר;
- וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ?
- עַל הָעוֹשֶׂה בְּתוֹךְ הַיּוֹם,
- וְאֵין יָדוּעַ אִם בְּשַׁבָּת עָשָׂה,
- וְאִם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עָשָׂה,
- אוֹ עַל הָעוֹשֶׂה וְאֵין יָדוּעַ מֵעֵין אֵיזוֹ מְלָאכָה עָשָׂה,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת,
- וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
- לֹא נֶחְלְקוּ עַל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי:
כשם שאם אכל חלב וחלב בעלם אחד - אינו חייב אלא חטאת אחת,
- כך על לא הודע שלהן - אינו מביא אלא אשם אחד.
- אם היתה ידיעה בינתים -
- כשם שהוא מביא חטאת על כל אחד ואחד,
- כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד.
[ג] *הערה 1: כשם שאם אכל חלב ודם ונותר ופגול בעלם אחד - חייב על כל אחת ואחת,
- כך על לא הודע שלהן - מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד.
- חלב ונותר לפניו - אכל את אחד מהן, ואין ידוע איזה מהן אכל,
- אשתו נידה, ואחותו עימו בבית - שגג באחת מהן, ואין ידוע באיזו מהן שגג,
- שבת ויום הכיפורים - ועשה מלאכה בין השמשות, אין ידוע באיזה מהן עשה,
- רבי אליעזר - מחייב חטאת,
- ורבי יהושע - פוטר.
- אמר רבי יוסי:
- לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות - שהוא פטור,
- שאני אומר - מקצת מלאכה עשה מהיום, ומקצתה למחר,
- על מה נחלקו?
- על העושה בתוך היום - ואין ידוע אם בשבת עשה, אם ביום הכיפורים עשה,
- או על העושה - ואין ידוע מעין איזו מלאכה עשה,
- רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
- לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות - שהוא פטור,
- אמר רבי יהודה: פוטרו היה רבי יהושע - אף מאשם תלוי.
(כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת כך על לא הודע שלהם אינו חייב אלא אשם אחד אם היתה ידיעה בינתים, כשם שהוא מביא חטאת על כל אחד ואחד כך מביא אשם תלוי על כל אחד.)
ומה שאמר מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד - רוצה לומר אם נתחדש לו ספק בינתים, לפי שעל הספק (אין) מביאין אשם כשם שעל הידיעה (אין) מביאים חטאת. דוגמת זה, אכל חלב ונסתפק אחר אכילתו אם היה חלב טהור אם לאו, ואחר כך אכל חלב ונסתפק גם כן אם הוא טהור או אסור, הרי זה מביא אשם תלוי על כל חלב וחלב.
משנה ג [נוסח הרמבם]
רבי אליעזר אומר חייב ממה נפשך, לפי שעל איזה משני המעשים שעושה הוא חייב.
ורבי יהושע אומר "אשר חטא בה"(ויקרא ד, כג), עד שיודע לו על מה חטא ואז יתחייב בקרבן חטאת.
ורבי אליעזר אומר ״בה״ פרט למתעסק, רוצה לומר שאין מגמתו וכוונתו לאותו מעשה על כל פנים. אבל היתה כוונתו להתעסק ולשחוק, ואין אצלו הפרש בין שיהא המעשה ההוא אותו שמתעסק בו או זולתו, והוא פטור בשבת בלבד, לפי שהעיקר האמיתי "המתעסק בחלבים ובעריות חייב, בשבת פטור, מלאכת מחשבת אסרה תורה", ופירוש זה הוא כן, שהאדם אם אכל דבר מהאיסורין או בא על אחת מן האיסורין דרך שחוק ומתעסק הרי הוא חייב, ואם עשה מלאכה בשבת דרך שחוק פטור כמו שבארנו בשבת.
ואמר רבי יהודה שהוא פטור אצל רבי יהושע ואפילו מאשם, לפי שנאמר על מי שחייב אשם תלוי ״ולא ידע"(ויקרא ה, יז), פרט לזה שידע שחטא, לפי שהמסופק אם חטא אם לא חטא הוא שמביא אשם תלוי, אבל מי שודאי אצלו שחטא אלא שאינו מסיים חטאו אינו חייב אשם תלוי, ולא גם כן חטאת, לפי שאינו יודע במה חטא. ופסק ההלכה שהוא [אינו] חייב באשם תלוי ואפילו על עשיית מלאכה בין השמשות כמו שזכר תנא קמא.
והשמיענו מחלוקתם בחלב ונותר שאפשר לדעת באיזה מהם חטא, וכן בעשה בין השמשות שאי אפשר לו שידע לעולם באיזה מהן חטא, כמו שבארתי פעמים שבין השמשות ספק מן היום ספק מן הלילה ואי אפשר לעמוד על אמיתת הדבר. וכן באשתו נדה ואחותו שאפשר לדעת אחת משתיהן בודאי אף על פי שאינו אצלו ודאי, אמר שבכל אלו רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע (מחייב) [פוטר אף מ] אשם תלוי:
כך על לא הודע שלהן - כגון אכל שתי חתיכות כסבור ששתיהן שומן הן ואחר כך נודע שכל אחת מהן ספק, אינו מביא אלא אשם תלוי אחד, הואיל ולא נודע לו בין אכילה לאכילה שספק חלב אכל:
ואם היתה ידיעה בינתים - ידיעת ספק:
כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת - אם היתה ידיעת ודאי בינתיים, כך בידיעת ספק מביא שני אשמות תלויין:
חלב ונותר לפניו - וסבר דשניהן שומן של היתר:
אשתו נדה ואחותו עמו בבית - בא על אחת מהן כסבור לבוא על אשתו טהורה, ונמצא שאשתו היתה נדה, ועוד ספק על איזו מהן בא:
ועשה מלאכה בין השמשות - כסבור חול הוא:
ר' אליעזר מחייב חטאת - ממה נפשך, אם חלב אכל חייב, אם נותר אכל חייב, וכן כולם ג:
ורבי יהושע פוטר - דגבי חטאת כתיב (ויקרא ד,) אשר חטא בה, עד שיוודע לו במה חטא. ור' אליעזר, האי אשר חטא בה מיבעי ליה פרט למתעסק במלאכת שבת, כגון נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, שהוא פטור, כיון דלא נתכוין לחתיכה דאיסורא ד. ודוקא מתעסק במלאכת שבת הוא דפטור, דמלאכת מחשבת אסרה תורה ה. אבל מתעסק בחלבים ובעריות, כגון שאכל חלב או בא על הערוה שלא במתכוין, חייב לכולי עלמא, שהרי נהנה:
לא נחלקו - ר' אליעזר דאמר לא בעינן שידע במה חטא לא נחלק על רבי יהושע, ומודה לו בעושה מלאכה בין השמשות שבין שבת ויום הכפורים שהוא פטור:
שאני אומר - חצי שיעור המלאכה נעשית בשבת וחצי שיעור ביום הכפורים, ואין כאן חיוב חטאת:
מעין איזו מלאכה עשה - אם חרש או זרע:
פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי - דגבי אשם תלוי כתיב (ויקרא ה) כי תחטא ולא ידע, פרט לזה שידע שחטא אלא שאין החטא מסויים. וחטאת נמי לא מיחייב, שאע"פ שידע שחטא ממה נפשך, מכל מקום לא הוברר לו במה חטא. ופסק ההלכה, שהוא חייב באשם תלוי בין בחלב ונותר לפניו שאפשר שיוברר הדבר, בין בעושה מלאכה בין השמשות שבין שבת ויוה"כ שאי אפשר שיוברר הדבר, וכן באשתו נדה ואחותו עמו בבית ושגג באחת מהן, בכל אלו מביא אשם תלוי:
ואין ידוע. עיין רפ"ג:
[*שגג [כו'] שבת ויוה"כ וכו'. עמ"ש בס"ד במשנה ה' פ"ה דסוכה]:
רבי אליעזר מחייב חטאת. פירש הר"ב ממ"נ אם חלב אכל כו'. גמ'. אע"ג דלענין טומאת מקדש וקדשיו לא ס"ל ר"א הכי. כדפי' הר"ב בספ"ב דשבועות.
ורבי יהושע פוטר. כתב הר"ב דגבי חטאת כתיב אשר חטא בה כו' ור"א מיבעי ליה פרט למתעסק כו'. כיון דלא נתכוין לחתיכה דאיסורא. וכתבו התוס' וא"ת שוגג נמי דכל התורה כולה לא מתכוין לאיסור. וי"ל בכל התורה כולה כשאמר מותר הוא בשוגג בדבר שידוע לנו שהוא איסור אבל הכא מתכוין לדבר שהוא היתר לכ"ע אם היה כפי מה שהוא סבור. ולכך פטור משום דהוי מתעסק. ע"כ. ומ"ש הר"ב ודוקא מתעסק במלאכת שבת הוא דפטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה. [עיין במשנה דלקמן עד היכן פטרינן]. הכי איתא בגמ'. מתעסק דמאי אי דחלבים כו' האמר רב נחמן אמר שמואל המתעסק בחלבים כו'. המתעסק בשבת פטור דמלאכת מחשבת כו'. משכחת לה כגון שנתכוין לחתוך את התלוש וכו'. וכתב רש"י וקשיא דלמאי אצטריך בה. דממלאכת מחשבת מצי למילף. ונ"ל דר"א לא משמע ליה ההיא דרשא. ולא מייתי דרב נחמן. אלא משום דאמר בהדיא דמתעסק בשבת פטור. ור' יהושע דדריש אשר חטא בה. עד שיוודע לך [במה חטא]. איהו דריש מלאכת מחשבת אסרה תורה. ע"כ כלומר דהא דאמרינן משכחת לה כגון כו'. לאו שינויא הוא דלהכי אצטריך בה ולא נפקא לן ממלאכת מחשבת. אלא דמאן דס"ל מלאכת מחשבת לא אצטריך בה. ומאן דדריש בה לא ס"ל מלאכת מחשבת. אלא דגמרא מהדר לפרושי היכי משכחת לה בין למר בין למר. ותמיהני דהיכן מצינו למימר הכי. והא אליבא דר' יהושע משני מתני' דסוף פרקין בה פרט למתעסק. וכן קשיא להר"ב דקאי בדר"א ופירש דמלאכת מחשבת. דליתא אלא לר"י. והתוס' פ"ז דשבת דף ע"ב פירשו בשם ר"ת. וכ"כ בפ"ז דסנהדרין דף ס"ב. דממלאכת מחשבת שמעינן לנתכוין לחתוך מחובר זה. וחתך מחובר אחר דפטור דלא נעשית מחשבתו. אבל נתכוין לחתוך התלוש וחתך מחובר. מיירי שחותך אותו דבר שרצה לחתוך ונמצא שהיה מחובר דנתקיימה מחשבתו. אלא שלא היה יודע שהוא מחובר. ולהכי אצטריך בה. ודלא מייתי הא דרב נחמן. אלא משום חלבים ועריות. דלא מתוקם ביה קרא. ע"כ. והשתא בין לר"א בין לר"י אצטריך דרשא דמלאכת מחשבת. וכן דרשא דבה נמי לענין לחתוך בתלוש כו'. ומ"מ קשיא להר"ב. דאע"ג דהשתא מלאכת מחשבת לר"א נמי אית ליה. מ"מ לא דק לכתבו אנתכוין לחתוך את התלוש כו'. דביה לא הוה מהאי טעמא:
אמר ר' יוסי לא נחלקו כו' שאני אומר מקצת מלאכה כו'. גמ'. ולרבי יוסי גמר מלאכה לר"א פטור הא שמעינא ליה דמחייב. דתנן [ברפי"ג דשבת] ר"א אומר האורג ג' חוטין בתחלה ואחד על הארוג חייב. א"ר יוסף [רבי יוסי] אליבא דר"א הכי מתני ר"א אומר האורג ג' חוטין בתחלה ושנים על האריג חייב פירש"י שנים על האריג כל השיעור הוא זה. ובתחלה היינו טעמא דבעי ג'. משום דסתרי. דשנים אינם מתקיימים. אבל הכא איכא למימר חציו היום וחציו למחר:
(ג) (על הברטנורא) גמ' אע"ג דלענין טומאת מקדש וקדשיו לא ס"ל ר"א הכי כדפי' הר"ב בספ"ב דשבועות:
(ד) (על הברטנורא) וא"ת שוגג נמי דכל התורה כולה לא מתכוין לאיסור. וי"ל בכל התירה כולה [כשאמר מותר] הוא בשוגג בדבר שידוע לנו שהוא איסור. אבל הכא מתכוין לדבר שהוא היתר לכ"ע אם היה כפי מה שהוא סבור. ולכך פטור משום דהוי מתעסק:
(ה) (על הברטנורא) וק' דא"כ בה למ"ל דממלאכת מחשבת מצי למילף כו' ונ"ל דר"א לא דריש מלאכת מחשבת ור"י לא דריש בה. רש"י. וק' דבס"פ פי' הר"ב בעצמו דדריש בה אליבא דר"י ועוד ק' דנקט למלאכת מחשבת בדר"א והתוס' במס' שבת ד' ע"ב תי' די"ל דממלאכת מחשבת ילפי' נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דפטור דלא נעשית מחשבתו ואצטריך בה לנתכוין לתלוש וחתך אותו דבר עצמו שנתכוין לחתכו ונמצא שהיה מחובר דנתקיימה מחשבתו אלא כוונתו להיתר היה. והשתא בין לר"א בין לר"י אצטרכו שני הדרשות. וא"כ הר"ב שכתב מלאכת מחשבת אתלוש לא דק. ועתוי"ט:
(ו) (על המשנה) ומקצתה כו'. והא שמעינא ליה דמחייב. דתנן רא"א האורג ג' חוטין בתחלה וא' על האריגה חייב. א"ר יוסף ר"י אליבא דר"א הכי מתני רא"א האורג ג' חוטין בתחלה ושנים על האריג חייב פרש"י ב' על האריג. כל השיעור הוא זה. ובתחלה ה"ט דבעי ג' משום דסתרי. דשנים אינם מתקיימים. אבל הכא איכא למימר חציו היום וחציו למחר:
ר' אליעזר מחייב חטאת: בפ"ק דהוריות דף ה' איתה למילתיה וגם בס"פ ידיעות הטומאה:
שבת ויוה"כ: כגון שחל יוה"כ בא' בשבת ועשה מלאכה במ"ש. וכולה מתניתין עד סוף הפרק איתה בת"כ פ' ויקרא דדבורא דחטאות וע"ש בספר קרבן אהרן. בפירוש רעז"ל מתעסק בשבת פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה. כתב הרא"ש ז"ל בתוספותיו וא"ת אשר חטא בה למה לי לפרט למתעסק תיפוק לי' מהכא וע"ק אמאי איצטריך למימר טעמא דמתעסק בחלבים ובעריות דחייב משום דנהנה תיפוק לי' דלא בעינן בהו מלאכת מחשבת ובשבת אינו פטור אלא משום מלאכת מחשבת ואי טעמא דנהנה עיקר ופטור בשבת משום דלא נהנה א"כ מה צריך טעמא דמלאכת מחשבת. וי"ל דתרי גווני מתעסק נינהו אחד שעשה עבירה בדבר שמתעסק בו אלא שמתעסק בדבר היתר ועלה בידו דבר איסור כגון שכיון לחתוך את התלוש ונמצא מחובר וחתכו דמטעם מלאכת מחשבת לא מיפטר כיון שהיה מתעסק באוחו דבר שנעשית בו עבירה מיקרי שפיר מלאכת מחשבת ומפטר מקרא דאשר חטא בה דמשמע דבעינן שיתכוין לחטא אלא שהיה שוגג. ועוד מתעסק אחר כגון נתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דמקרא דאשר חטא בה לא מיפטר שהרי נתכוון לחטא ומפטר משום דבעינן מלאכת מחשבת וקאמר שמואל דמתעסק בשבת פטור ולא מיבעיא אם כיון להיתר דפטור מקרא דאשר חטא בה אלא אפילו נתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר פטור משום מלאכת מחשבת. ובעי תלמודא ה"ד מתעסק בשבת דפטרינן מאשר חטא בה וקאמר לאביי שנתכוון להגביה את התלוש ונמצא מחובר וחתכו ולרבא נתכוון לחתוך התלוש ונמצא מחובר וחתכו ע"כ והוא קיצור דברי תוס' שבכתיבת יד אשר העתקתי בספר חכמת בצלאל שחברתי וקראתיו בנין שלמה לחכמת בצלאל. עוד כתבו תוס' ז"ל רבא אמר פטור דהא לא איכוון לחתיכה דאיסורא. וא"ת שוגג נמי דכל התורה לא מתכיון לאיסור וי"ל דבכל התורה כשיאמר מותר הוא בשוגג בדבר שהוא ידוע לנו שהוא איסור אבל הכא מתכוון לדבר שהוא היתר לכולי עלמא אם היה כפי מה שהוא סבור ולכך פטור משום דהוי מתשסק ע"כ:
א"ר יוסי לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור: שאני אומר מקצת מלאכה עשה היום ומקצתה למחר. גמרא תניא אמר להן ר' יוסי דקדקתה אחרי וחשבתם לנצחני ולא הועלתם כלום שהם אמרו לו הגביהה בין השמשות מהו פירש הגביה חפץ בין השמשות שבין שבת ליוה"כ כדי להוציאה דאהגבהה חייב מיד שיש הגבהה שהיא הוצאה כגון שהיה סמוך לר"ה והוא עומד בר"ה מהו. היכי מצית למימר התם מקצתה היום ומקצתה למחר ואמר להו איהו התם נמי איכא למימר מקצת הגבהה היום ומקצתה למחר ופריך בגמרא נהי נמי דמקצתה היום ומקצתה למחר הא גמר מלאכה הוא ואמאי קאמר לד"ה פטור והא שמעינן ליה לר' אליעזר דמחייב דתנן רפי"ג דמסכת שבת ר"א אומר האורג שלשה חוטין בתחלה ואחד על האריג חייב ותירץ רב יוסף דר' יוסי מתני התם ר"א אומר האורג שלשה חוטין בתחלה ושנים על האריג חייב ושנים דהיינו כל השיעור ובתחלה היינו טעמא דבעי שלשה משום דסתרי פירוש דשנים אינם מתקיימין הלכך כיון דאפילו בגמר מלאכה בעי שיעור מלאכה הכא פטור משום שאני אומר מקצת מלאכה עשה היום ומקצתה למחר:
פוטרו היה ר' יהושע אף מאשם תלוי: ור"ש פליג עליה דר' יהודה בגמרא בברייתא דחייב מיהא באשם תלוי דכתיב גבי אשם תלוי ועשתה ולא ידע עשה בודאי אלא שלא ידע במה והביא את אשמו. וביד פ' שני דהלכות שגגות סימן ג' ובפ"ח סימן ה' ו':
יכין
אינו מביא אלא אשם אחד: כגון שהיו לפניו הרבה חתיכות של היתר ושל איסור, ואכל ב' מהן. ואח"כ מסופק שמא שניהן היו חלב:
אם היתה ידיעה בינתים: שנודע לו בין אכילה לאכילה שספק חלב אכל:
כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת: אם היתה לו ידיעה וודאית בינתיים.
כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת: על ידי ידיעת ספק שבינתיים:
חייב: חטאת:
על כל אחת ואחתי: כלעיל פ"ג מ"ב:
מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד: דשמות מחלקין גם באשם תלוי:
חלב ונותר לפניו: וסבור דשניהן שומן היתר:
רבי אליעזר מחייב חטאת: דהרי וודאי חטא:
ורבי יהושע פוטר: דבחטאת כתיב אשר חטא בה, עד שידע במה חטא. ור"א ס"ל דמלת בה צריך לאשמעינן פרט למתעסק בשבת דפטור, דהיינו שהתכוון לחתוך תלוש וחתך מחובר, פטור, מדלא התכוון לאיסור. ואע"ג דמתעסק כבר שמעינן מדכתיב מלאכת מחשבת, עד שיתכוון לאותה מלאכה (כריתות יט, ב). י"ל דסד"א דהיינו דוקא בהתכוון לחתוך תלוש או מחובר זה, וחתך מחובר אחר, שלא התכוון לאותו גוף כלל, אבל בהתכוון לאותו גוף, רק שסבור שהוא תלוש וחתכו והרי הוא מחובר, סד"א שיתחייב, קמ"ל מלת בה, עד שיתכוון למלאכה האסורה, רק שישגג ויחשוב שהיא מותרת [תוס' שבת ע"ב ב']. והר"ב כ' שעכ"פ חייב אשם תלוי. אבל הרמב"ם פסק (פ"ח מהל' שגגות ה"ה) דפטור גם מאשם תלוי. ואילה"ק ממשנה א' אשתו ואחותו שבעל א' וחייב אשם תלוי. די"ל דבעינן אשם תלוי דומיא דחטאת דבכל מקום שאין חייב בוודאי חטאת אין חייב בספיקו אשם תלוי [כפ"ה מ"ב] וא"כ כמו שאינו חייב חטאת בוודאי, אם אינו יודע איזה וודאי שחטא, כ"כ בספק אינו חייב אשם תלוי אם אינו יודע על איזה ספק הוא מביאו. מיהו בחלבים ועריות אפי' מתעסק. בכל גוונא חייב לכ"ע, שהרי נהנה גרונו:
אמר רבי יוסי לא נחלקו: ר"א ור"י:
על העושה מלאכה בין השמשות: שבין שבת ליו"כ. דבזמן שהיה מקדשין ע"פ ראייה אפשר היה שיהיה חלין סמוכים.
שאני אומר מקצת מלאכה עשה מהיום ומקצתה למחר: דהו"ל כעשה חצי שיעור בזה, וחצי שיעור בזה. ואף דר' יוסי גופי' ס"ל (שבת לד, ב) דביה"ש כהרף עין. ואיך אפשר לחלק לזה ולזה עכ"פ איפשר שעשה מקצתה מקודם וקצתה אח"כ:
או על העושה ואין ידוע מעין איזו מלאכה עשה: אם חרש או זרע, וכדומה:
אף מאשם תלוי: [אב"י דלחטאת הוה ידיעה פחות מהראוי ולאשם הוה ידיעה יותר מהראוי]. והכי קיימא לן [רמב"ם שם ה"ה. ודלא כהר"ב. ועיי' רמל"מ שם ה"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת