משנה כלים יא ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יא · משנה ד | >>
ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור, אם רוב מן הטמא, טמא.
ואם רוב מן הטהור, טהור.
מחצה למחצה, טמא.
וכן מן החלמא ומן הגללים.
קלוסטרא, טמאה.
ומצופה, טהורה.
הפין, והפורנה, טמאין.
והקלוסטרא, רבי יהושע אומר, שומטה מפתח זה ותולה בחבירו בשבת.
רבי טרפון אומר, הרי היא לו ככל הכלים, ומיטלטלת בחצר.
בַּרְזֶל טָמֵא שֶׁבְּלָלוֹ עִם בַּרְזֶל טָהוֹר,
- אִם רֹב מִן הַטָּמֵא, טָמֵא;
- וִאִם רֹב מִן הַטָּהוֹר, טָהוֹר.
- מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, טָמֵא.
- וְכֵן מִן הַחֲלָמָא וּמִן הַגְּלָלִים.
- אִם רֹב מִן הַטָּמֵא, טָמֵא;
- קְלוֹסְטְרָא, טְמֵאָה;
- וּמְצֻפָּה, טְהוֹרָה.
- הַפִּין, וְהַפּוּרְנָה, טְמֵאִין.
- וְהַקְּלוֹסְטְרָא,
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
- שׁוֹמְטָהּ מִפֶּתַח זֶה וְתוֹלָהּ בַּחֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת.
- רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
- הֲרֵי הִיא לוֹ כְּכָל הַכֵּלִים,
- וּמִטַּלְטֶלֶת בֶּחָצֵר:
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
ברזל טמא, שבללו עם ברזל טהור -
- אם רוב מן הטמא - טמא,
- ואם רוב מן הטהור - טהור,
- מחצה למחצה - טמא.
- וכן מן החלמה, ומן הגללים.
- קלוסטרה - טמאה,
- ומצופה - טהורה.
- הפין, והפורנה - טמאין.
- קלוסטרה -
- רבי יהושע אומר:
- שומטה מפתח זה, ותולה בחברו - בשבת.
- רבי טרפון אומר:
- הרי היא לו ככל הכלים - ומיטלטלת בחצר.
- רבי יהושע אומר:
כבר קדם לך שהברזל הטמא לא יטהר אותו ההיתוך' ולזה כאשר נתערב ברזל טהור וטמא בהיתוך ונעשה מן הכל כלים, אם רוב מן הטמא יהיה זה הכלי טמא. וכבר זכרנו גם כן שכלי גללים לא יטמאו.
וחלמא - טיט דבק לדמיון לובן ביצה, ולזה יקרא "חלמא", כמו "אם יש טעם בריר חלמות"(איוב ו, ו). וכאשר נתערב הטיט בגלל ונעשה מקיבוצן כלי מבושל, והוא מעורב מכלי חרס וכלי גללים.
וקלוסטרא - כלי מקשיי על דמיון הרימון בצואר ארוך, וזה צורתו:
יורכב זה הקצה בשתי טבעות קיימות בשני השערים, טבעת בזה השער האחד וטבעת בזה השער האחר, ואצל קיבוץ שני השערים יורכב הטבעת האחת על הטבעת השנית, ויכנס זה הקלוסטרא ביניהם וינעל השער בזה. ואם היה זאת הקלוסטרא מאחד מאלו המתכות הנה היא תקבל טומאה, לפי שהיא יש לה שם בפני עצמה. ואם היה מעץ והיא מחופה מברזל או זולתו מן המתכות הנה היא טהורה, והוא אמרו ומצופה טהורה. לפי שכלי עץ כאשר היה מחופה בכלי מתכות לא יקבל טומאה, ואפילו היה לו בית קבול כמו שהתבאר בסוף חגיגה, כמאמר חכמים שמזבח הזהב והנחושת לא יקבל טומאה ושמו הסיבה בזה מפני שהם מצופין. ושורש זה אמרו "כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם"(ויקרא יא, לב) וגו', ואמרו בספרא "יכול שאני מרבה את חפויי הכלים, תלמוד לומר בהם, פרט לחפוי הכלים", רוצה לומר שזה הכלי לא יגיע השימוש בו בעצמו, אבל באמצעות הכיסוי אשר עליו, אמנם טמא מהכלים אשר יעשה מלאכה בהן בעצמן, וזהו עניין אמרם בחגיגה (שם) "שאם חיפה אותן, ביטל אותן".
ושמור זה השורש בכל זאת המסכת.
והפין - הן השינים הקבועין בפותחת.
והפורנא - הוא המקום עצמו אשר תכנס בו הפין.
וענייני הטלטול בשבת כבר נתבארו במסכת שבת בפרק כל הכלים:
טמא שברי כלים. טהור עשת והחררה. וכולה מתני' בשטרפן זה בזה ועשה כלי כדמוכח בתוספתא דאי בכלי עצמו קאי כל חד לחודיה אזלינן בתר עושה מלאכה:
חלמא. טיט עבה שעושין ממנו כיורות כדמשמע בתוספ' והוא מין המקבל טומאה אבל גללים מין שאינו מקבל טומאה. ואם ערבן ועשה מהן כלים אזלינן בתר רובא לטהר ומחצה על מחצה מקבל טומאה:
קלוסטרא. היינו נגר שיש בראשו קלוסטרא דספ"ב דעירובין (דף קא:) שראשו עב וראוי לדוך בו שומים ונועלין בו דלת:
ומצופה. אם נעשה הקלוסטרא מברזל טהור וצפוייה ממתכת טמא כמו שמזהבין כלי כסף לנוי טהורה דבתר עיקרה אזלינן וכי האי גוונא בתוספתא דכלים טהורים שאנכן באנך הטמא טהורים:
הפין והפורנא. פי' בערוך שינים קבועים בפותחת והפין נתונה בתוך הפורנא מצד אחד וננעל ונסגר. ומצד אחר יש לפורנא נקב שמכניסין בו את המפתח ומדחין את הפין לחורו ונפתח ויוצא הפין מן הפורנא ר' יהושע אומר שומטה על ידי גרידה מטלטלת דטלטול דצד הוא אבל טלטול גמור לא ורבי טרפון שרי אפילו טילטול כאורחיה. ומשמע דאתא למימר (טלטול) דרישא דקתני קלוסטרא טמאה לאו דברי הכל היא אלא פלוגתא דרבי יהושע ורבי טרפון דלרבי יהושע טהור דטומאה ושבת כי הדדי נינהו כדאמרינן בפרק כל הכלים (דף קכג.) מדלענין טומאה לאו מנא הואי לענין שבת נמי לאו מנא הואי וכן משמע בהדיא בתוספתא דר' טרפון מטמא וחכמים מטהרין. ומוכחא סיפא דחכמים היינו ר' יהושע אבל לפי סוגיא דפרק כל הכלים (דף קכג:) לא יתכן כלל דאמר ר' (צ"ל אלעזר) אליעזר קלוסטרא קודם התרת כלים נשנית שהיו אומרים בראשונה שלשה כלים נטלים בשבת מקצוע של דבילה וזומא לסטרון וסכין קטנה על גבי השלחן אבל שאר כלים אע"פ שמלאכתן להיתר אסורין אפי' לצורך גופן דהא קלוסטרא אע"פ שמלאכתה להיתר לא שרי לה אע"ג דצריך לגופה לתלותה בחצרו ולנועלו. ולפי טעם זה אפילו טמא ר' יהושע יאסר לטלטל כשאר כל הכלים. ור' ינאי מסיק התם דבחצר שאינה מעורבת עסקינן דר' יהושע סבר תוך הפתח שהקלוסטרא שם כלפנים. הלכך שומטה דטלטול מן הצד הוא אבל טלטול גמור לא דקמטלטל מאני דבתים בחצר ורבי טרפון סבר תוך הפתח כלחוץ דמי. והך פלוגתא נמי לא שייכא לטומאה כלל ומשמע דבחצר מעורבת הוה שרי רבי יהושע אע"ג דמטהר בברייתא ולא אמרינן מדלענין טומאה לאו מנא הוא וצריך ליישב הדבר. תניא בתוספת' [דב"מ פ"א] כלים הטהורי' שאנכן באנך הטמא טהורין העושה כלים מן האנך הטמא טמאין. קרדום שעשאו מן הטמא (צ"ל ועשפו מן הטהור כו' ועשפו מן הטמא כו') (טמא עשאו) מן הטהור טהור עשאו מן הטהור ועשאו מן הטמא טמא הכל הולך אחר עושה מלאכה עשאו מן הטהור אף על פי שחסימתו מן הטמא טהור. קיתון שעשאו מן הטמא ושוליו מן הטהור טהור מן הטהור ושוליו מן הטמא טמא הכל הולך אחר המקבל. כירה שעשאה מן החלמא ושוליה מן הגללים טהורה. עשאה מן הגללים ושוליה מן החלמא הכל הולך אחר השולים דברי רבי נתן רבי אומר עד שיהו השולים מקבלים. החלמא והגללים שטרפן זה בזה ועשה מהן כלים אם רוב מן הטמא טמא אם רוב מן הטהור טהור. מחצה על מחצה טמא רבי אליעזר אומר שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת ביאת מקדש וקדשיו. אמר רבי יוסי בא רבי יוחנן בן נורי אצל רבי חלפתא אמר ליה מה אתה אומר בפיקה של מתכת. אמר ליה טמאה. א"ל אף אני אומר כן אלא שעקיבא מטהר. קלוסטרא רבי טרפון מטהר וחכמים מטמאים וברוריא אומרת שומטה מפתח זה ותולה בחבירו בשבת וכשנאמרו דברים לפני רבי יהושע אמר יפה אמרה ברוריא. פי' אנכן באנך כגון כלי כסף המוזהבים. חסימתו הוא פיו של קרדום שמחודד וחותך בו. וקצת תימה אמאי טהור דהא חסימה עושה עיקר מלאכה. ותנן נמי לקמן פי"ג (מ"ד) גבי מעצד ואיזמל ניטל חיסומן טהורים:
ברזל טמא - שבא משברי כלים:
שבללו - שטרפן זה בזה והתיכן ועשה משניהם כלי:
ברזל טהור - שבא מן העשת ומן החררה וכו':
אם רוב מן הטמא טמא - דחוזר לטומאתו הישנה:
החלמא - טיט הדבק כלובן ביצה י:
ומן הגללים - שעירב הטיט עם גללי הבקר ועשה מהן כלים וצרפן בכבשן. אם רוב מן החלמא. מקבלים טומאה כדין כלי חרס. ואם רוב מן הגללים, טהורים, דכלי גללים אין מקבלין טומאה:
קלוסטרא - הנגר של הדלת. והוא היתד שנועלים בו הדלת כדפרישנא לעיל, רגילים לעשות בראשו כמין תפוח, והוא נקרא גלוסטרא. ואם נעשה מברזל טמא, חוזר לטומאתו הישנה, לפי שראוי לדוך בו שומין במדוכה:
ומצופה טהורה - אם היתה של ברזל טהור ומצופה של מתכת טמא, טהורה. דבתר עיקרא אזלינן ולא בתר הציפוי שהוא של מתכת טמא יא:
הפין והפורנא - שינים הקבועים בפותחת, והפין נכנס בתוך הפורנא יב:
שומטה מפתח זה ותולה בחבירו - ע"י גרירה בלבד, דטלטול מן הצד הוא. אבל טלטול גמור, לא. ור' טרפון שרי אפילו טלטול גמור כי ארחיה. ושמא אתא תנא לאשמעינן הכא דקלוסטרא טמאה דתנן ברישא לאו דברי הכל היא אלא פלוגתא דרבי יהושע ור' טרפון, דלר' יהושע טהורה, דכי היכי דלא משוי לה מנא לענין שבת הכי נמי לא משוי לה מנא לענין טומאה:
וכן מן החלמא. פי' הר"ב טיט הדבק כלובן ביצה. ולזה נקרא חלמא כמו אם יש טעם בריר חלמות [איוב ו ו]. הרמב"ם:
ומצופה טהורה. פי' הר"ב אם היתה של ברזל טהור כו'. דבתר עיקרא אזלי'. כך פי' הר"ש. ומפר' דציפוי. היינו שהוא כמו שמזה בין כלי כסף לנוי. ובמ"ו דתנן נמי כה"ג מצופה. ומפרש אם היא של עץ כו'. והיא שיטת הרמב"ם שמפרש דבכלי עץ מחופה במתכת איירינן. ולא יטמא אפי' יהיה לו בית קבול. כחכמים דבסוף חגיגה ושם [ד"ה ומצופה] הארכתי בזה בס"ד. ולקמן במ"ו מרכיב הר"ב ב' הפרושים ואינם עולים יפה. כמ"ש שם בס"ד:
הפין והפורנא. לשון הר"ב שיניים הקבועים בפותחת. והפין נכנס בתוך הפורנא מצד אחד וננעל ונסגר. ומצד אחר יש בפורנא נקב. שמכניסים בו את המפתח ומדחין את הפין לחורו. ונפתח ויוצא הפין מן הפורנא. לשון הר"ש בשם הערוך. [*ונ"ל שיש חסרון בלשון. שהיאך מתחיל בלשון רבים שינים כו'. ומסיים בלשון יחיד והפין נכנס כו'. ובערוך ערך פן כתוב בזה הלשון הפין והפורנא טמאים איכא דאמר חפין ופי' אלו שינים הקבועות בפותחות ונכנסים בתוך הפורני. וי"מ הפין והפורני. הוא הקלוסטרא. ובלשון ערבי וכו' והפורנה נכנס לתוכה הפין מצד א' וכו'. עוד מ"ש בלשון הר"ש לחורו. כתוב בערוך לחוץ. והרמב"ם בפירושו כתב. וז"ל חפין. הן השינים הקבועים בפותחת. והפורני הוא המקום עצמו אשר תכנס בו הפין. ע"כ. התחיל בחי"ת וסיים בה"א. וכן התחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד. ובחבורו פ"י מהלכות כלים [הלכה י"ב] הפין בה"א. ושם העתיק הכסף משנה לפירוש הרמב"ם תחלתו ג"כ בה"א. ואם כן אין לחשוב חסרון בלשון הר"ב והר"ש ועיין [מ"ש] בפ' י"ג מ"ו. ועוד בסוף פי"ד [מ"ח] שהגירסא חפין. וע"ש]:
(י) (על הברטנורא) ולזה נקרא חלמא. כמו אם יש טעם בריר חלמות (איוב ו'). הר"מ:
(יא) (על הברטנורא) וציפוי היינו שהוא כמו שמזהיבין כלי כסף לנוי:
(יב) (על הברטנורא) מצד אחד וננעל ונסגר. ומצד אחר יש בפורנא נקב שמכניסים בו את המפתח ומדחיק את הפין לחורו ונפתח ויוצא הפין מן הפורנא:
חַלַמָא: כך מצאתיו מנוקד והוא טיט היון הדבק בלובן ביצה. ובפי' כר"ש ז"ל הוא טיט עבה שעושים ממנו כירות כדמשמע בתוספתא:
קלוסטרא טמאה: נוסחא אחרינא קלוסטמא. ובשבת פ' כל הכלים (שבת דף קכ"ד א)"ר אלעזר דקודם התרת כלים נישנית משנה זו כאשר כתבתי בפ"ה דמסכת פסחים:
ומצופה טהורה: פי' הרמב"ם ז"ל אם היתה הקלוסטרא מעץ ומצופה במתכת טהורה לפי שכלי עץ המחופה במתכת אינו מקבל טומאה ואפי' היה לו בית קבול כדאיתא בסוף חגיגה דמזבח הזהב והנחשת אין מקבלין טומאה לפי שהן מצופים וליתיה להאי פירושא דאדרבא מוכח שם דפשוטי כלי עץ המחופים במתכת טמאים והוא עיין במשנה ולא עיין בגמרא הרא"ש ז"ל וכן ג"כ השיגו הראב"ד ז"ל בפ"ד דהלכות כלים והאריך שם מהרי"ק ז"ל בשם הר"י קורקוס ז"ל:
והקלסטרא: מצאתי שמחק הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הוי"ו והה"א וניקד הקו"ף בשב"א והלמ"ד בחיר"ק והסמ"ך בשב"א והטי"ת בציר"י והרי"ש בקמ"ץ:
ותולה בחברו: בנקודת פתח בלמ"ד ובמפיק בה"א גרסי' לה:
בפי' ר"ע ז"ל. ושמא אתא תנא לאשמועי' וכו' עד סוף. אמר המלקט וכן משמע בהדיא בתוספתא דקתני ר' טרפון מטמא וחכמים מטהרין וברוריה אשתו של ר"מ אומרת שומטה מפתח זה ותולה בחברו בשבת וכשנאמרו דברים לפני ר' יהושע אמר יפה אמרה ברוריה הר"ש והרא"ש ז"ל. ועיין עוד בפי' הר"ש ז"ל. ופי' בערוך בלשון שני קלוסטרא הוא כמין יתד וראשו עגול כמו רמון וכשיש בפתח שני דלתות עושים טבעת בדלת אחת וכן באחרת ומכניסים באותם טבעות היתד ע"כ:
יכין
ברזל טמא: ברזל אפי' הוא מכלי מתכות טמא שנשבר טהור הוא. אלא ר"ל שברזל זה הוא מכלי מתכות טמא שנשבר ודאי:
שבללו עם ברזל טהור: ועשה מהתערובות כלי:
טמא: חוזר לטוי"ש [ועי' מכשירין פ"ב מ"ג]:
וכן מן החלמא: ברזל שחוק שבא מכלי שהיה טמא וערבו עם מין טיט המדבק ביותר. כעין טיט היון. שנקרא חלמא [ואפשר שמשמעותו חלמון ביצה] כדי לדבק בו סדקי כלי. ועשה מהתערובות הזה כלי אם רוב מהטמא וכו':
ומן הגללים: ברזל שחוק מכלי טמא כנ"ל שעירבו עם גללי בקר ועשה ממנו כלי. ג"כ אם רוב וכו' ומהכא ולהלן לא איירי תנא מדיני טוי"ש. רק מודיענו איזה כלי מק"ט או לא:
קלוסטרא: הוא בריח מתכות עשוי כקלונס. וכפתר עב בראשו. ומריצין אותו בפנים בהבית תוך ב' טבעות או תוך ב' ווין שמזה ומזה במזוזות הדלת. כדי לסגור הבית. נמצא שהקליסטר עשוי לתשמיש מחובר לקרקע:
טמאה: ר"ל מק"ט דמדיש כפתור בראשו לוקחין אותו לפעמים לדוך בו בשמים וכדומה. לפיכך אזלינן לחומרא ומק"ט:
ומצופה: אם קלוסטר זה הוא מעץ ומצופה במתכות:
טהורה: דבטל הצפוי שהוא ממתכות לגבי עיקר הכלי שהוא פשוטי כלי עץ וא"ת מאי איריא קלוסטר שמשתמש גם לקרקע. הרי כל כלים המצופים טהורין [כרבנן חגיגה כ"ז א']. נ"ל דקמ"ל קלוסטר אף שהצפוי של הכפתור מועיל הרבה להדיך בו היטב הדק. ולהכי סד"א דמה"ט העץ שבתוכו הו"ל כעץ המשמש את המתכות שמק"ט [כפי"ג מ"ו] קמ"ל:
הפין: הוא הענגעל שלאס בל"א. שעשוי מב' חלקים. העליון עשוי כקשת. ונקרא פין. והתחתון שהוא כארגז שמכניסין הפין לתוכו לסגור. והוא הנקרא פורנא:
טמאין: כל א' מהן מק"ט בפ"ע. דסד"א מדהן ב' כלים שעושין מלאכה א'. מחשבו כב' אברים של גוף כלי א'. ואמק"ט רק בשעת חבורן [כמשנה ה' וז'] קמ"ל דהכא שאני. דכל א' מחלקי הכלי עושה פעולה אחרת. להכי כ"א לבדו מק"ט [כך נ"ל כוונת הרא"ש]:
שומטה: ע"י גרירה ולא בטלטול להדיא [כך כתב הר"ש והר"ב והם דברי רש"י [שבת קכ"ד א'] ואני בעניי לא זכיתי להבין. דבשלמא שומטה בגרירה שייך שפיר. אבל לחלותה בגרירה היכא משכחת לה. ול"מ היה נ"ל דהוכחת הש"ס התם הוא. דמדלא שרי לטלטלה. רק בשכבר תלויה בפתח מע"ש ש"מ דקודם התרת כלים שנו]:
ר' טרפון אומר הרי היא לו ככל הכלים ומטלטלת בחצר: דגם להסירו מפתח ראשון מותר להדיא. ונקט הך מלתא הכא. מדמיירי לעיל בקלוסטרא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת