משנה טבול יום ב ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טבול יום · פרק ב · משנה ז | >>
חבית שנקבה בין [ מפיה בין ] משוליה בין מצדיה ונגע בו טבול יום, טמאהה.
רבי יהודה אומר, מפיה ומשוליה, טמאה.
מן הצדדין מכאן ומכאן, טהורה.
המערה מכלי לכלי ונגע טבול יום בקלוח, אם יש בו, יעלה באחת ומאה.
חבית שניקבה,
- בין משוליה ובין מצידה,
- ונגע בה טבול יום - טמאה.
- רבי יהודה אומר:
- מפיה ומשוליה - טמאה,
- מן הצדדין, מכאן ומכאן - טהורה.
- המערה מכלי לכלי,
- ונגע טבול יום בקילוח -
- אם יש בו - יעלה באחד ומאה.
- ונגע טבול יום בקילוח -
כשהיתה החבית הזאת מלאה ממשקין של תרומה, וניקבה באיזה מקום שיהיה הנקב, ונגע טבול יום במשקה בנקב ההוא לסותמו בידו, הרי פסל כל החבית.
ורבי יהודה אומר, כי אם היה נקב בצד החבית ונגע בו אותו החלק בלבד, הוא פסול ויעלה באחד ומאה, וכן נתבאר בתוספתא.
וקילוח - הוא הדבר השותת בעת השפיכה.
ואמר תנא קמא, כי כשיהיה החלק אשר נגע בו טבול יום ופסלו בעת השפיכה חלק ממאה ואחת מכל המשקה הטהור אשר נתערב בו, שהכל מותר, כמו שנתבאר בחמישי של תרומות באמרם "סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה", אשר אמר שם "וחכמים אומרים, אבדה במיעוטה".
ואין הלכה כרבי יהודה:
מפיה ומשוליה טמאה. אם ניקבה וטעמא משום דמפיה הואיל וכל היין של מטה נעשה בסיס לעליון הוי חיבור ומשוליה נמי הואיל וכל היין נמשך אחר הנקב הוי חיבור אבל ניקבה מצידיה מכאן ומכאן טהורה והיינו כרב פפא דמסכת ע"ז פרק ר' ישמעאל (דף נט:) דההוא חביתא דאישתקל ברזא אידרי ואתא עובד כוכבים ואנח ידיה עילוה אמר רב פפא כל דלהדי ברזא חמרא אסור דהיינו קילוח הסמוך לנקב ואידך שרי אפילו בשתיה דקסבר צדדין לאו חיבור הוא ליאסר כל היין ואיכא דאמרי אמר רב פפא עד ברזא חמרא אסור דכל היין שמלמעלה לנקב נמשך אחר הנקב לצאת דרך שם והו"ל חיבור ואסור ומסיק התם רב יימר כתנאי ממתני' דהכא וקם ליה רב פפא כרבי יהודה ויחידאה הוא והלכה כרבים דפליגי רבנן ואמרי בין מפיה בין מצדיה טמא דכולו חיבור כך פירש שם בקונטרס:
ונגע טבול יום בקילוח. הקילוח לבדו נפסל דנצוק אינו חיבור והויא לה תרומה טמאה שנתערבה בטהורה ועולה באחד ומאה כתרומה בחולין ובהא אפילו רבנן מודו דקילוח לא חשיב חיבור למה שבכלים כמו מה שבצידה לחבית ואע"ג דתניא לעיל דמשקין אין להם טהרה מטומאתן היינו כעין טהרה דמיא דסלקא להו השקה אבל הכא מטעם ביטול ודוקא בטבול יום עולה משום דטבול יום פוסל ואינו מטמא אבל בשאר טומאות קא הדר מה שבקילוח ומטמא כל מה שבכלי במגע ואין לתמוה אהא דטמאה עולה בטהורה באחד ומאה דבהדיא תנן הכי במס' תרומות פ"ח [מ"ד] סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה בית שמאי אוסרין וב"ה מתירין אמרו להן ב"ה לבית שמאי הואיל וטהורה אסורה לזרים וטמאה אסורה לכהנים מה טהורה עולה אף הטמאה תעלה והיינו באחד ומאה כדתנן הכא ואפילו בית שמאי חזרו והודו כדתנן התם לאחר שהודו רבי אליעזר אומר תירום ותישרף וחכמים אומרים אבדה במיעוטה ומיעוטה לאו דוקא דאחד ומאה בעי:
תני"א בתוספתא [פ"ב] חבית שניקבה בין משוליה בין מצדיה ונגע בה טבול יום טמאה רבי יהודה אומר מפיה ומשוליה חיבור מפיה מפני שהמשקה מתווך לתוך ידו משוליה מפני שהמשקה גרור על גבי ידו אבל מן הצדדין יעלה באחד ומאה. פי' מתווך לשון משוך ואית ספרים דגרסי משוך. יעלה באחד ומאה היינו האי דלהדי ברזא או דעד ברזא דמיפסיל במגע דרבי יהודה כרב פפא והשאר טהור וזה מתבטל באחד ומאה:
מפיה ומשוליה טמאה - מפיה טמאה, הואיל וכל היין שלמטה נעשה בסיס לעליון, הוי חבור. ומשוליה נמי, הואיל וכל היין נמשך אחר הנקב, הוי חיבור:
אבל נקבה מצדה מכאן ומכאן טהורה - ואין פסול אלא מה שנגע ו, ויעלה באחד ומאה. ואין הלכה כר' יהודה:
ונגע טבול יום בקילוח - הקילוח לבד נפסל, דניצוק אינו חיבור, והויא לה תרומה טמאה שנתערבה בטהורה, ותעלה באחד ומאה, כתרומה בחולין. ובהא אפילו רבנן מודו, דקילוח לא חשיב חיבור. לכלים ז, כמו הנקב שבצדה לחבית. ואע"ג דמשקין אין להם טהרה מטומאתן, היינו דלא סלקא להו השקה במקוה כמו למים, אבל מטעם ביטול, בטלים הם באחד ומאה. ודוקא במגע טבול יום בטלים המשקין, משום דטבול יום פוסל ואינו מטמא. אבל בשאר טומאות, קא הדר מה שבקילוח ומטמא כל מה שבכלי במגע ח:
טמאה תמהני דפסולה הוה ליה למתני. וצ"ע:
מן הצדדים כו' טהורה. כתב הר"ב ואין פסול אלא מה שנגע. וכ"כ הרמב"ם. וכתב שכן נתבאר בתוספתא. ע"כ. וצריך לחלק דלא אמרינן בסיס ונמשך אלא במפיה ומשוליה. הואיל והכל הוא בסיס או נמשך. משא"כ מהצדדין אע"פ שמה שלמטה הוא בסיס. ומה שלמעלה הוא נמשך. הואיל ואין הכל שוה. אינו חבור כלל. כך נ"ל. אבל הר"ש הביא סוגיא רפ"ד דע"ז דף נ"ט תרי לישני דרב פפא. ולישנא קמא כדאמרן. ולישנא בתרא דמה שלמעלה הואיל ונמשך הוי חבור. ונ"ל דטעמא דיותר מסתבר להיות חבור מה שנמשך. ממה שיהיה חבור לפי שהוא בסיס. שהנמשך דבוק כולו מקרי טפי.
ונגע טבול יום בקלוח כו'. כתב הר"ב דקלוח לא חשיב חבור לכלים. כמו הנקב שבצדה. ולשון הר"ש *(לא חשיב) חבור למה שבכלים כמו מה שבצדה. והמגיה כן בלשון הר"ב לא הפסיד:
יעלה באחת ומאה. כתב הר"ב מטעם בטול. וכדתנן במשנה ד' פרק ה' דתרומות. ומ"ש הר"ב ודוקא במגע טבול יום כו' אבל בשאר טומאות קא הדר מה שבקלוח ומטמא כו' כ"כ הר"ש וקשיא לי דנצוק אינו חבור סתמא תנן בספ"ח ממסכת טהרות. ותו דבמתני' דלקמן מטהרים אפילו באב הטומאה. ומטעם דנצוק אינו חבור. ודוחק להעמידה בכגון דהנהו דמתניתין ט' וי' פרק ה' דמכשירין וצ"ע:
(ה) (על המשנה) טמאה. וצריך עיון דהוה ליה למיתני פסולה:
(ו) (על הברטנורא) וצריך לחלק, דלא אמרינן בסיס ונמשך אלא במפיה ומשוליה, הואיל והכל הוא בסיס או נמשך. משא"כ מהצדדין אע"פ שמה שלמטה הוא בסיס ומה שלמעלה נמשך, הואיל ואין הכל שוה אינו חבור כלל. ועתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) ולשון הר"ש, לא חשיב חבור למה שבכלים כמו מה שבצדה. ונראה שכן צריך להיות נמי בהר"ב:
(ח) (על הברטנורא) וקשה, דהא סתמא קתני דנצוק אינו חבור וגם במתניתין דלקמן מטהרין אפילו באב הטומאה ומטעם דאינו חבור. ודוחק להעמידה בכגון דהנהו דמשנה ט' וי' דמכשירין. וצ"ע:
חבית שניקבה וכו': וכתב הר"ש ז"ל בפ"ח דמסכת טהרות דר"ש בן אלעזר דתוספתא דהתם קאי בשיטתי' דר' יהודה דהכא:
ונגע בו טבול יום: פי' הרמב"ם ז"ל ונגע ט"י במשקה בנקב ההיא לסותמו בידו הרי פסל כל החבית:
בפי' רעז"ל והויא לה תרומה טמאה שנתערבה בטהורה ותעלה באחד ומאה כתרומה בחולין וכן תנן בפ"ה דתרומות סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה וכו' וחכמים אומרים אבדה במיעוטה ומיעוטה לאו דוקא דאחד ומאה בעי. עוד בפי' רעז"ל צ"ל כך ובהא אפילו רבנן מודו דקלוח לא חשיב חבור למה שבכלים כמו מה שבנקב שבצד החבית לחבית ואע"ג וכו':
יכין
ונגע בו טבול יום: כנגד הנקב:
טמאה: תמה רתוי"ט דהול"ל פסולה. ולפעד"נ דר"ל כולה חבור כפ"א מ"ב:
רבי יהודה אומר מפיה ומשוליה טמאה: משום דבנגע בנקב שנגד פיה. הכל בסיס למה שלמעלה. וכ"כ בנגע נגד נקב שבשוליה הכל נמשך דרך שם:
מן הצדדין מכאן ומכאן טהורה: לא פסל רק מקום מגעו. והוא בטל בק"א:
ונגע טבול יום בקלוח: ובטבו"י ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. ולא נפסל רק מה שבקלוח:
יעלה באחת ומאה: ודוקא במגע טבו"י דקליש טומאתו. ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. אבל שאר משקין טמאין שנגעו בטהורים. דוקא למעלה אין נצוק חבור. אבל למטה. אם הטהורים בני קבול טומאה נינהו לא נתבטלו וכפ"ד דמכשירין. ונטמא הכל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת