משנה גיטין ד א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ד · משנה א | >>
השולח גט לאשתו והגיע בשליח, או ששלח א אחריו שליח ואמר לו, גט שנתתי לך בטל הוא, הרי זה בטל.
קדם ב אצל אשתו או ששלח אצלה שליח ג ואמר לה גט ששלחתי ליך בטל הוא, הרי זה בטל.
אם משהגיע הגט לידה, שוב אינו יכול לבטלו.
הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ,
- וְהִגִּיעַ בַּשָּׁלִיחַ,
- אוֹ שֶׁשָּׁלַח אַחֲרָיו שָׁלִיחַ,
- וְאָמַר לוֹ: גֵּט שֶׁנָּתַתִּי לָךְ בָּטֵל הוּא,
- הֲרֵי זֶה בָּטֵל.
- קָדַם אֵצֶל אִשְׁתּוֹ,
- אוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶצְלָהּ שָׁלִיחַ,
- וְאָמַר לָהּ: גֵּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי לִיךְ בָּטֵל הוּא,
- הֲרֵי זֶה בָּטֵל.
- אִם מִשֶּׁהִגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ,
- שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלוֹ:
השולח גט לאשתו - והגיע בשליח,
- או ששלח אחריו שליח,
- ואמר לו: גט שנתתי לך - בטל,
- הרי זה בטל.
- קדם אצל אשתו,
- או ששלח אצלה שליח,
- ואמר לה: גט ששלחתי לך - בטל הוא,
- הרי זה בטל.
- אם משהגיע גט - על ידה,
- אינו יכול לבטלו.
זה השליח אמנם הוא שליח הולכה, ולכך יבטל עד שיגיע גט לידה, שכל זמן שהגיע הגט לידה אינו יכול לבטלו, ואפילו נתנו באונס כמו שנבאר עניין האונס בגט.
ומה שאמר שקדם אצל אשתו - לפי שאנו יכולין לומר לצעורה קא מכוון, ולכך למדנו שהוא פסול.
אבל שליח קבלה, הרי הוא מבואר שכל זמן שהגיע הגט לידו אין יכול לבטלו לפי שידו כידה.
ודע אם נתן אדם לאשתו גט על זמן או גט על תנאי והגיע לידה, אם אמר לה כשיגמר תנאי פלוני או כשיגיע זמן פלוני הרי את מגורשת מעכשיו, אינו יכול לבטלו אחר שהגיע הגט לידה. ואם לא אמר מעכשיו יכול לבטלו ואפילו שהוא בידה, אחר שנשאר לו בו שום סרך והוא יכול להוסיף על תנאו, כמו שיתבאר:
השולח והגיע בשליח - שלא היה מתכוין לרדוף אחריו להשיגו, אלא שנשתהה השליח בדרך והיה לו לזה דרך לשם וראהו וביטל הגט, אפילו הכי בטל, ולא אמרינן לצעורא בעלמא מכוין, שאם היה בדעתו לבטלו היה רודף אחריו:
אינו יכול לבטלו - הא קא משמע לן דאף על פי דחזינן ליה דמהדר עליה מעיקרא לבטוליה, לא אמרינן אגלאי מלתא למפרע דבטולי בטליה. והיכא דיהיב אינש גיטא לדביתהו לזמן או על תנאי, אי אמר לה הרי זה גיטך מעכשיו ולזמן פלוני או אם יתקיים תנאי פלוני, מכי מטי גיטה לידה לא מצי תו לבטליה, ותהיה מגורשת לאותו זמן או כשיתקיים התנאי. ואי לא אמר לה מעכשיו, אפילו לבתר דמטא גטה לידה מצי מבטל ליה:
או ששלח אחריו שליח. מ"ד לא אלימא שליחותא דבתרא. משליחותא דקמא לבטליה. קמ"ל. גמ':
קדם אצל אשתו. מ"ד כי לא אמרי' לצעוריה קא מכוין ה"מ לשליח אבל לדידה ודאי לצעורה קמכוין קמ"ל. גמ'. ופי' הר"ן דדומיא דשליח דהיינו דפגע ממילא הכא נמי באשתו דפגע בה ממילא וקמ"ל דלא אמרינן לצעורה קמכוין ואע"ג דתנן קדם לאו דוקא אלא ה"ה פגע וקדם דנקט משום אורחא דמלתא דסתם שולח גט לאשתו אינו פוגע בה אא"כ מקדים וממהר ללכת אצלה.
או ששלח אצלה שליח. מ"ד איהו הוא דלא טרח אדעתא לצעורא. אבל שליח דלא איכפת ליה. כי טרח. ודאי לצעורה קמכוין. גמ'. וטרח דנקט לאו טרחת הדרך ורדיפה אבתרה קאמר. אלא כלומר טרחת הדבור שלא היה מטריח עצמו לדבר לה אי לא עביד אלא משום צערא בעלמא שהדבר ידוע שיש טורח על האדם לצער האדם בדבור על ידי עצמו משא"כ כשידבר לשליח שהוא ידבר שאין זה לו לעמל וטורח. כך נ"ל לפרש לסלק תמיהת התוס' דתמהו דלפ"ז משמע דקדם היינו ע"י טירחא ולא ממילא ואמאי [לא נקט רבותא טפי נזדמן אצל אשתו ממילא. או שלוחו דלא אמרי' לצעורא קמכוין דתימה הוא לומר שאז אין מועיל בטול. ע"כ]. ולפימ"ש ל"ק ולא מידי:
(א) (על המשנה) ששלח. מהו דתימא לא אלימא שליחותא דבתרא משליחותא דקמא לבטוליה קמ"ל. גמרא:
(ב) (על המשנה) קדם כו'. מהו דתימא כי לא אמרינן לצעורה קמכוין הני מילי לשליח אבל לדידה ודאי לצעורה קמכוין קמ"ל. גמרא. ופירש הר"נ דדומיא דשליח דהיינו דפגע ממילא, הכי נמי באשתו דפגע בה ממילא. וקמ"ל דלא אמרינן לצעורה כו'. וקדם לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט. ועתוי"ט:
(ג) (על המשנה) שליח. מהו דתימא איהו הוא דלא מרח אדעתא לצעורה. אבל שליח דלא איכפת ליה כי טרח ודאי לצעורה. גמרא. וטרח דנקט לאו טרחת הדרך ורדיפה אבתרה קאמר דהכי מיירי בפגע אלא טרחת הדבור שיש טורח ועמל על האדם לצער האדם בדבור על ידי עצמו, מה שאין כן כשידבר לשליח. ועתוי"ט:
השולח גט: וכו'. ביד פ' ששי דהל' גירושין סי' ט"ז י"ז ובטור א"ה סי' קמ"א. ואיתה ר"פ האומר דקדושין ע"א ע"ב:
והגיע בשליח: מדלא קתני הגיעו שמעינן שלא היה מתכוין וכו' כדפי' ר"ע ז"ל:
או ששלח אחריו: דמהו דתימא לא אלימא שליחותיה דבתרא משליחותיה דקמא דליבטליה קמ"ל:
בטל הוא ה"ז בטל: בגמרא מסיק דבטל הוא תרי לשונות משמע משמע דבטל לשעבר ומשמע דליבטיל גבי גט לישנא דמהני ביה קאמר היינו דליבטיל לשון עתיד וגבי מתנה שנותנין לו שאינו רוצה לקבלה אם אמר מתנה זו בטלה היא לשון עבר משמע וחוזר נותן וזוכה במתנה דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי ובגמרא בעי רב נחמן בר יצחק אם אמר בגט בטל ולא אמר הוא אי לשעבר משמע ולא אמר כלום או דילמא בלא הוא נמי שתי לשונות משמע וגבי גט לישנא דמהני ליה קאמר והוי גט וקאי בתיקו:
יכין
והגיע בשליח: ר"ל אף שלא התכוון להשיגו, רק דרך מקרה פגשו, וקמ"ל דלא אמרינן מדלא רדף אחריו, רק לצעורה נתכוון כשבטלו:
או ששלח אחריו שליח: סד"א לא אלים שליח בתרא מקמא, קמ"ל:
או ששלח אצלה שליח: ולא אמרינן מדלא קידם ועיכב השליח וודאי לצעורה מכוון:
אם משהגיע גט לידה: הגיע לכאן ביטולו:
שוב אינו יכול לבטלו: אף דראינוהו מקודם שמהדר לבטליה, ורדף אחר השליח לא אמרינן כבר בטליה מעיקרא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת