משנה בבא בתרא י דפוסים
משנה בבא בתרא, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
גט פשוט, עדיו מתוכו.
ומקושר, עדיו מאחוריו.
פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקושר שכתבו עדיו מתוכו, שניהם פסולים.
רבי חנינא בן גמליאל אומר, מקושר שכתבו עדיו מתוכו, כשר, מפני שיכול לעשותו פשוט.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, הכל כמנהג המדינה.
גט פשוט, עדיו בשנים.
ומקושר, בשלשה.
פשוט שכתוב בו עד אחד, ומקושר שכתוב בו שני עדים, שניהם פסולין.
כתב בו זוזין מאה דאינון סלעים עשרין, אין לו אלא עשרין.
זוזין מאה דאינון תלתין סלעין, אין לו אלא מנה.
כסף זוזין דאינון, ונמחק, אין פחות משתים.
כסף סלעין דאינון, ונמחק, אין פחות משנים.
דרכונות דאינון, ונמחק, אין פחות משתים.
כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים, מלמעלה מאתים ומלמטה מנה, הכל הולך אחר התחתון.
אם כן, למה כותבין את העליון? שאם תמחק אות אחת מן התחתון, ילמד מן העליון.
כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו, והשובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה, ובלבד שיהא מכירן, והבעל נותן שכר.
כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו, ואין כותבין למלוה {תויט|יג|בבא בתרא|י|ג}}, עד שיהא לוה עמו, והלוה נותן שכר.
כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו.
ואין כותבין ללוקח, עד שיהא מוכר עמו, והלוקח נותן שכר.
אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין, אלא מדעת שניהם, והחתן נותן שכר.
אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם, והמקבל נותן שכר.
אין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהם, ושניהם נותנין שכר.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, שניהם כותבין שנים, לזה לעצמו ולזה לעצמו.
מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו: "אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו", הגיע זמן ולא נתן – רבי יוסי אומר, יתן; רבי יהודה אומר, לא יתן.
מי שנמחק שטר חובו, מעידין עליו עדים, ובא לפני בית דין ועושין לו קיום, "איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו".
מי שפרע מקצת חובו, רבי יהודה אומר, יחליף. רבי יוסי אומר, יכתוב שובר.
אמר רבי יהודה, נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים.
אמר לו רבי יוסי, כך יפה לו ולא יורע כחו של זה.
שני אחין, אחד עני ואחד עשיר, והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד; עשאן לשכר – השכר לאמצע. עשאן לעצמן – הרי העשיר אומר לעני: "קח לך עבדים וירחצו במרחץ, קח לך זיתים ובא ועשם בבית הבד".
שנים שהיו בעיר אחת, שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון, אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב.
נמצא לאחד בין שטרותיו: "שטרו של יוסף בן שמעון פרוע", שטרות שניהן פרועין.
כיצד יעשו? ישלשו.
ואם היו משולשים, יכתבו סימן.
ואם היו מסומנין, יכתבו כהן.
האומר לבנו: "שטר בין שטרותי פרוע ואיני יודע איזהו" – שטרות כולן פרועין.
נמצא לאחד שם שנים, הגדול פרוע והקטן אינו פרוע.
המלוה את חבירו על ידי ערב, לא יפרע מן הערב.
ואם אמר: על מנת שאפרע ממי שארצה, יפרע מן הערב.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם יש נכסים ללוה, בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב.
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה – ידירנה הנאה, שמא יעשו קנוניא על נכסים של זה ויחזיר את אשתו.
המלוה את חברו בשטר, גובה מנכסים משועבדים.
על ידי עדים, גובה מנכסים בני חורין.
הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו, גובה מנכסים בני חורין.
ערב היוצא לאחר חיתום שטרות, גובה מנכסים בני חורין.
מעשה בא לפני רבי ישמעאל, ואמר: גובה מנכסים בני חורין.
אמר לו בן ננס: אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין.
אמר לו, למה?
אמר לו: הרי החונק את אחד בשוק, ומצאו חבירו ואמר לו: "הנח לו", פטור, שלא על אמונתו הלוהו.
אלא איזהו ערב שהוא חייב? "הלוהו ואני נותן לך", חייב, שכן על אמונתו הלוהו.
אמר רבי ישמעאל: הרוצה שיחכים, יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה גדול מהן, שהן כמעיין הנובע.
והרוצה שיעסוק בדיני ממונות, ישמש את שמעון בן ננס.
משנה בבא בתרא, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב