משנה אהלות יב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יב · משנה ב | >>
סרידה שהיא נתונה על פי התנור מוקף צמיד פתיל, טומאה תחתיו או על גביו, הכל טמאו.
כנגד אוירו של תנור, טהור.
טומאה כנגד אוירו של תנורז, כנגדו עד הרקיע טמא.
סְרִידָה
- שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר
- מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל,
- טֻמְאָה תַּחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו,
- הַכֹּל טָמֵא.
- כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנוּר,
- טָהוֹר.
- שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר
- טֻמְאָה כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר,
- כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:
סרידה שהיא נתונה על פי התנור,
- ומוקף צמיד פתיל -
- טומאה תחתיה, או על גבה - הכל טמא.
- כנגד אווירו של תנור - טהור.
- טומאה כנגד אווירו של תנור -
- כנגדו עד הרקיע - טמא.
כבר התבאר בתוספתא שזאת הסרידה עודפת על פי התנור כל שהוא, ובתנאי שיהיה לה שפה עגולה עד שיהיה לה בית קיבול. וכן התנה בתוספתא שיהיה לה בית קבול, ואמרו שם "ואם היתה חלקה הרי היא כנסר וצריכה פותח טפח", ואז תבדיל אשר על גבה מאשר תחתיו.
ואמר כנגד אוירו של תנור - הוא שתהיה הטומאה על הסרידה אשר על אויר התנור, לא על אויר העיגול היוצא מפי התנור.
ומבואר שזאת הסרידה היא של חרש, וכבר ביארנו זה בשמיני מכלים:
בסרידה חלקה שאין לה ליזבז איירי כדמוכח בתוספתא ועודפת ויוצאה חוץ לתנור טפח מכל צד:
הכל טמא. כלים שתחתיה ושעל גבה חוץ מכלים שעל גבה כנגד אוירו של תנור לפי שהאהל מביא את הטומאה תחתיה כל סביב התנור וחוזרת ובוקעת למעלה או כשהטומאה למעלה בוקעת למטה ונמשכת סביב וחוזרת ובוקעת למעלה אבל כשיש לסרידה ליזבז טפח קתני בתוספתא דטהורים ושמא היינו טעמא דבשאין לה ליזבז חזיא לשכיבה ומקבלת טומאה ומביאה ואינה חוצצת אבל כשיש לה ליזבז טפח לא חזיא לשכיבה וחוצצת דאינה מקבלת טומאה ומוקף צמיד פתיל דתנור הכא היינו בלא הסרידה והא דמשמע פ"ט (מ"ז) דכלים שהסרידה עצמה מועלת לתנור לצמיד פתיל התם בסרידה שיש לה ליזבז דטהורין ומטעם כלי קיבול לא מקבל טומאה דמיירי כגון שאין לה ליזבז מארבע רוחותיה אלא משלש ובסרידה של עור או של שיפה ושל גמי דומיא דמחצלת דסוף פרק קמא דסוכה (דף כ.) ומיהו מדקתני הכי בתוספתא גבי נסר נראה דטעמא בסרידה אע"ג דקיבלה טומאה מ"מ כשיש לה ליזבז הוא דחשיב' לחוץ (ונוהגת) וחוצצת אבל כשאין לה ליזבז לא חשיבא ואינה חוצצת ויש חילוק בין סרידה של נחתום לשל בעלי בתים לענין קבלת טומאה כדתנן במס' כלים פט"ו (מ"ב) ופירשנוה פרק שמיני (מ"ג) דכלים:
וכנגד אוירו של תנור טהור. שהוא מוקף צמיד פתיל ומפסיק:
כנגדו עד הרקיע טמא. אבל מה שתחתיו טהור:
תניא בתוספתא [פי"ג] נסר שהוא נתון ע"פ תנור ומוקף צמיד פתיל טומאה תחתיו או על גביו הכל טמא כנגד אוירו של תנור טהור טומאה כנגד אוירו של תנור כנגדו עד לרקיע טמא סרידה שהיא נתונה ע"פ תנור ויצאה כל שהוא ויש לה ליזבז טפח טומאה תחתיה כלים שעל גבה טהורין. טומאה על גבה כלים שתחתיה טהורין ואם היתה חלקה הרי היא כנסר וצריכה פותח טפח. פי' כל שהוא בין יוצאה חוץ לתנור טפח בין (אין) יוצאה חוץ פחות מטפח חוצצת בין טומאה לכלים אבל כשהטומאה וכלים תחתיה יש חילוק לענין הבאת טומאה בין טפח לפחות מטפח: וצריכה פותח טפח צריך שתצא סביב התנור טפח:
סרידא - כמין שבכה של חרס. תרגום מעשה רשת, עובד סרדתא. והיא חלקה ה ועודפת חוץ לתנור טפח מכל צד:
הכל טמא - כלים שתחתיה ושעל גבה חוץ מכלים שעל גבה כנגד אוירו של תנור, לפי שהאוהל מביא טומאה תחתיה כל סביב התנור וחוזרת ובוקעת למעלה. ואף כשהטומאה למעלה, בוקעת למטה ונמשכת סביב וחוזרת ובוקעת למעלה:
כנגד אוירו של תנור טהור - שהרי הוא מוקף צמיד פתיל ומפסיק:
כנגדו עד הרקיע טמא - אבל מה שתחתיו טהור:
סרידה. פי' הר"ב כמין סבכה כו'. ועיין עוד פי' אחר במ"ג פ"ח דכלים ומ"ש שם. ומ"ש הר"ב והיא חלקה כו'. וכ"כ הר"ש. ומסיק דטעמא דכשיש לה לזביז. הוא דחשיבא לחוץ וחוצצת. אבל כשאין לה לזביז לא חשיבא. ואינה חוצצת. ע"כ. ותמיהני דבמ"ו פ"ה משוינן סרידה שאין לה גפיים. לנסר חלק. דחוצץ. ואע"ג דהתם בכלים שאין מקבלים טומאה. מ"מ שמעינן מינה דסרידה שאין לה גפיים חוצצת. ולא כשיש לה גפיים. והרמב"ם פי' ע"פ התוספתא דביש לה לזביז (טפח). והתנה גם כן בשם התוספתא שעודפת ע"פ התנור כל שהוא. גם בחבורו ספכ"א מהט"מ כתב. שיש לה שפה והיא עודפת ע"פ התנור. ומדלא כתב עודפת טפח כמ"ש בפי"ב [שם]. ש"מ דכל שהוא קאמר. וצ"ל דהכל טמא. היינו כל שכנגד הטומאה ולא כל הסביב לתנור. ונמצא כיוצא בזה להרמב"ם שם בפי"ט. גם [עיין מ"ש] במשנה ד פ"י. אבל קשיא א"כ עודפת כל שהוא למה לי [*ואפשר דלאו מכל צד קאמר. אבל במקצתו ששם הטומאה תחתיו. וא"נ לרבותא דאין כל סביביו טמא] ועכשיו באו לידי דברי מהר"ם שכתב וז"ל. בתוספתא מוכח דמיירי בסרידה שאין לה לזביז. דחזיא לשכיבה ומקבלת טומאה. דכל המטמא מדרס מטמא טמא מת. [*בפ"ו דנדה מ"ג] להכי לא חייצא בפני הטומאה. אבל יש לה לזביז דלא חזיא לשכיבה וטהורה. וחייצא בפני הטומאה. וכגון שאין לה לזבזין מד' רוחותיה דלא מטמאה מטעם כלי קבול. וק"ל והא אפי' נדבך הנתון על כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה שאין מקבלין טומאה. תנן לעיל [ריש] פ"ו טומאה תחתיו כלים שע"ג טמאים. טומאה ע"ג כלים שתחתיו טמאים. וא"כ ה"נ הרי נתון על כלי חרס. וא"כ כי אית ליה לזבזין אמאי גרע מנדבך הנתון על כלים הטהורים. וצ"ל כיון דהכלי חרס מוקף צ"פ. שאין לו פתח. ואין ראוי להשתמש בו כך. ה"ל כנתון על אבנים דאמרינן לעיל [שם]. טומאה תחתיו כלים שע"ג טהורים. טומאה ע"ג כלים שתחתיו טהורים. וכן היה הדין בנתון על כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה המוקפים צ"פ. כאילו נתון על אבנים שאינן כלים. וחוצץ. ע"כ:
טומאה תחתיו. או על גביו. בנוסחת מהר"ם. טומאה תחתיה. או על גבה:
הכל טמא. הא דקתני הכא הכל טמא. וברישא קתני ובישן טמא. ולא קתני הכל טמא. נ"ל משום דבעי למימר וכנגד אוירו של תנור טהור שייך למתני ברישא הכל טמא. כלומר הכל טמא. חוץ מכנגד אוירו. מהר"ם:
כנגד אוירו של תנור. הוא שתהיה הטומאה על הסרידה אשר על אויר התנור. לא על אויר העגול היוצא מפי התנור. הרמב"ם.
(ה) (על הברטנורא) וטעמא, דכשיש לה לזביז הוא דחשיבא לחוץ וחוצצת, אבל כשאין לה לזביז לא חשיבא ואינה חוצצת. הר"ש. וקשה דבמשנה ו' פרק ה' שמעינן דסרידה שאין לה גפיים חוצצת ולא כשיש לה גפיים. וטהר"מ כתב על פי התוספתא, דמיירי בסרידה שאין לה לזביז דחזיא לשכיבה, וכל המטמא מדרס מטמא טמא מת, לכך אינה חוצצת, אבל כשיש לה לזביז (ולא בארבע רוחותיה, דאם לא כן טמא מטעם כלי קיבול) דלא חזיא לשכיבה, חוצצת וכיון דהתנור מוקף צמיד פתיל דמי לנדבך הנתון על גבי אבנים דריש פ"ו. ועתוי"ט:
(ו) (על המשנה) הכל כו'. כלומר, הכל טמא חוץ מכנגד אוירו של תנור. מהר"ם:
(ז) (על המשנה) אוירו כו'. כלומר, על הסרידה אשר על אויר התנור. לא על אויר העיגול היוצא מפי התנור. הר"מ:
סרידא. בחלקה מיירי שאין לה לזבז אבל כשיש לסרידא לזבז טפח קתני בתוספתא דטהורים ושמא היינו טעמא דכשאין לה לזבז חזיא לשכיבה ומקבלת טומאה ומביאה ואינה חוצצת אבל כשיש לה לזבז טפח לא חזיא לשכיבה וחוצצת דאינה מקבלת טומאה. הר"ש ז"ל ועוד האריך ע"ש:
יכין
סרידה: הוא לוח חרס פשוט בלי ב"ק שלשין עליו. וסותמין ג"כ עמו פי התנור [ככלים פ"ח מ"ג] ויש ג"כ סרידה שיש לה ב"ק [ככלים פט"ו מ"ב]. מיהו הכא שלא הזכיר התנא שהפך תוכו של סרידה לצד פה התנור כדי שיהיה גבה לחוץ דהרי אל"כ לא מהני צמ"פ דהרי תוך הסרידה שפונה לחוץ מק"ט. ש"מ דהכא בסרידה חלקה שאין לה ב"ק מיירי. דאע"ג שהוא כלי. אמק"ט כלל ככל כלי חרס שאין לו ב"ק [ככלים פ"ב מ"ג]:
שהיא נתונה על פי התנור: נ"ל דהכא א"צ תנא לפרש דבתנור ישן מיירי וכלעיל בנסר. וכ"כ לקמן מ"ג. דהכא שאני. דהרי הכא במוקף צמ"פ מיירי. וממילא משתמע דע"כ בישן מיירי. דאי בחדש מה מהני לי' צמ"פ. הרי כל הטמון בתוכו כטמון תוך גוש טיט דמי [וכלעיל סי' ח']. ותו מדנקט הכא שהסרידה מונח על התנור. והרי סרידה כלי של לישה ואפייה הוא. ומדזקוק התנור לכלי תשמיש כזה. ש"מ דמיירי שכבר נגמר התנור לאפות בו. והיינו תנור ישן:
מוקף צמיד פתיל: ר"ל שהסרידה דבוקה בהתנור בצמ"פ. והסרידה בולטת טפח לכל צד סביב התנור:
טומאה תחתיו או על גביו: ר"ל תחת או ממעל להטפח העודף סביב לכותל התנור:
הכל טמא: ר"ל כל מה שתחת או ממעל מהעודף כולו טמא. אף שהטומאה רק בצד אחד בעבר השני. והיינו משום דהסרידה אף שאמק"ט. עכ"פ צורת כלי עליו והו"ל ככלי גללים וכו' דאף שאמק"ט אינן חוצצין בפני הטומאה. הא אם היה נסר דבוק בצמ"פ בהתנור. הרי נסר אינו כלי. והיה חוצץ בין מטה למעלה. ואע"ג דברישא אמרינן דנסר אינו חוצץ מדנתמך ע"י התנור שהוא כלי. התם באין הנסר דבוק בצמ"פ. משא"כ כשיש על התנור צמ"פ. עי"ז הו"ל התנור כאבן בעלמא ולא נחשב הנסר הנתמך על ידו כנתמך ע"י כלי. דמדסתום בצמ"פ הו"ל כאבן:
כנגד אוירו של תנור: ר"ל אבל הטהרות שהן למעלה ממש מהתנור הסתום בצמ"פ כנגדו:
טהור: בין שהטומאה למעלה או למטה מהעודף. דהרי לא התפשטה הטומאה לתוך חלול התנור תחת הסרידה דהרי התנור סתום בצמ"פ. ואע"ג דהאויר שע"ג העודף מעורב עם האויר שע"ג התנור אפ"ה לא דמי לטומאה שהיא רצוצה שתחת קרקע הבית שבקעה לתוך הבית. שהבית כולו טמא. מטעם שהאויר הטמא והטהור מעורבים [כביב פ"ג מ"ז]. התם שאני שתקרת הבית מאהיל על ב' האוירים. משא"כ כשאין שום דבר מאהיל על ב' מיני האוירים. אין א' מתטמא מחבירו. רק כשהאויר הטמא למעלה מאויר הטהור [כהר"ב ספ"ט]. מיהו תוך התנור פשיטא דטהור דהרי מוקף צמ"פ:
תנור: שהטומא' מונחת על הסרידה שדבוקה בהתנור בצמ"פ:
טמא: אבל למטה אינו יכול לבקוע דהרי סתום בצמ"פ. וגם למעלה ולמטה מהעודף שבסרידה. גם שם אין טומאה באה לשם. דאין טומאה מתפשטת לצדדים. מיהו נ"ל דכל זה דוקא כשהתנור יושב על הארץ. אבל כשיש בין שוליו להקרקע טע"ט. אע"ג דתוכו טהור. מדסתם בצמ"פ. עכ"פ טומאה שלמעלה מהתנור בוקעת לתחתיו [כתוספתא דמכילתין ספ"י] ומתחתיו מתפשטת הטומאה גם תחת העודף של הסרידה לכל הצדדים. וחוזר ובוקע למעלה לטמא כל כנגד הסרידה ואפי' מה שהוא נגד אויר התנור הכל טמא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת