עיקר תוי"ט על אהלות יב

משנה אהלות, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) שעל גביו כו'. אבל שבתוך התנור (וכ"ש תחתיו) טמאים, מידי דהוה אאוכלין שגיבלן בטיט. מהר"ם:

(ב) (על הברטנורא) דכהאי גוונא שהטומאה מתפשטת סביב לתנור מכל צד אמרינן אפילו מן הצד אדם וכלים כמאן דליתנהו דמי לטמא ולא לטהר, ומתפשטת הטומאה כל תחת הנסר אפילו כנגד פי התנור, וכיון שהתנור פתוח נכנסת הטומאה לתוכו. מהר"ם:

(ג) (על ה) כיון דאין בין פי התנור לנסר טפח הוי ליה כמגדל וכוורת שבפתח ואין בין פיהם לשקוף טפח דאין טומאה נכנסת להם, ולא בעי צמיד פתיל אלא היכא דאיכא טפח בין פי הכלי לגג שעליו. אבל בכלים מודה דנעשה אוהל לטמא. ותנא קמא סבירא ליה דגזרו גם בתנור, דלא לימרו התנור מפסיק בין הטומאה שלא לעבור לצד אחר. מהר"ם:

(ד) (על המשנה) טמאים. התנורים. וכל שכן כלים שתחת הנסר, דבעודף טפח מיירי. הר"א:

(ב)

(ה) (על הברטנורא) וטעמא, דכשיש לה לזביז הוא דחשיבא לחוץ וחוצצת, אבל כשאין לה לזביז לא חשיבא ואינה חוצצת. הר"ש. וקשה דבמשנה ו' פרק ה' שמעינן דסרידה שאין לה גפיים חוצצת ולא כשיש לה גפיים. וטהר"מ כתב על פי התוספתא, דמיירי בסרידה שאין לה לזביז דחזיא לשכיבה, וכל המטמא מדרס מטמא טמא מת, לכך אינה חוצצת, אבל כשיש לה לזביז (ולא בארבע רוחותיה, דאם לא כן טמא מטעם כלי קיבול) דלא חזיא לשכיבה, חוצצת וכיון דהתנור מוקף צמיד פתיל דמי לנדבך הנתון על גבי אבנים דריש פ"ו. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) הכל כו'. כלומר, הכל טמא חוץ מכנגד אוירו של תנור. מהר"ם:

(ז) (על המשנה) אוירו כו'. כלומר, על הסרידה אשר על אויר התנור. לא על אויר העיגול היוצא מפי התנור. הר"מ:

(ג)

(ח) (על הברטנורא) כיון דהזיז עשוי להחזיק חום האמבטי, בטל האמבטי לגביה טפי מלגבי נסר. מהר"ם. ועתוי"ט:

(ד)

(ט) (על הברטנורא) משמע שנפחת מאליו. וקשה, דבריש פרק דלקמן טחלקין בין עושה לנעשה. והר"מ והר"ש כתבו, סנדל שפחת המעזיבה, שיעורו בפותח טפח. נפחת מאליו, שיעורו במלוא אגרוף. וכן כתב מהר"ם דמתניתין דוקא בפחת ולא בנפחת:

(י) (על המשנה) הכל כו'. העלייה וכל מה שבה מכלים. הר"ם:

(יא) (על המשנה) מונין כו'. וקשה, דהא תנן בפרק י' משנה ב' גבי ארובה שאין בה פותח טפח, טומאה בבית נתן את רגלו טהורה. יש לומר, דמיירי כשהסנדל נתון בפתח מעזיבה בחציה של מטה, דנדונית מחצה על מחצה כדלעיל בפרק ו' משנה ד', ואפילו הטומאה כנגד הנקב לא אמרינן עירב את הטומאה, שכל דבר שנכנס בעובי המעזיבה וממלא הפחת ויושב שם, מהתקרה הוא חשוב, ואין אומרים בו עירב את הטומאה. כ"מ בשם הרי"ק. ועתוי"ט:

(ה)

(יב) (על המשנה) מעזיבה. ולא נסרים. אלא דחדא נקט. ועתוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) שגוד אסיק וגוד אחית הלכה למשה מסיני ובתנאי שיהא רוחב הקורה טפח וביניהן אויר טפח. הר"מ:

(ו)

(יד) (על המשנה) כולה. אע"פ שקצתה פחותה מטפח, מפני שקצתה מקצת אוהל הוא. הר"מ. דאם לא כן, ליתני מביאה את הטומאה ותו לא. כ"מ:

(טו) (על הברטנורא) משום דלא סגי בטעמא שהמרובע כו', דאיהו גופיה קשה מנלן, לכך מביא מקרא. אך תמיהני דהיה לו להביאו ממלכים א' ז' כ"ג דקדים:

(טז) (על המשנה) ארבעה. וקשה, דלגופיה לא איצטריך, דכשמדד צד אחד למה ליה למדוד עוד השלשה צדדים. ולאשמעינן דמרובע יתר כו', אינו במשמע, דא"כ הרי זה בא ללמד ונמצא למד:

(יז) (על המשנה) רביע. דהא כל עיגול שרחבו אמה, הקיפו שלש, ומרובע של אמה הקיפו ארבע. רש"י. ועתוי"ט:

(ז)

(יח) (על הברטנורא) כלומר, ממקום אמצעו שמשם מתקצר והולך ונעשה מקום חלול:

(יט) (על הברטנורא) כלומר, ואע"פ שהטומאה אינו במקום שיש טפח על טפח:

(כ) (על הברטנורא) צריך לומר דר"ל דהתנא לא דק, אבל לדינא אין צריך עשרים וארבעה ממש, רק שיוכל לרבע תחתיו טפח על טפח. דאל"כ היכי אמרינן לא דק להקל בשל תורה. ולחשבון המדוייק של הר"מ, אתי שפיר דבדוקא הוא. עתוי"ט:

(ח)

(כא) (על הברטנורא) וכשיטתיה בפרק י"א משנה ז'. ור' יוסי ור' יהושע בחדא שיטה. ועתוי"ט:

(כב) (על המשנה) מטפח כו'. וכיוצא בזה מצאנו לו בפרק ט' משנה ט"ו. וע"ש: