משנה אהלות יב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יב · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נסר שהוא נתון על פי תנור חדש ועודף מכל צדדיו בפותח טפח, טומאה תחתיו, כלים שעל גביו טהוריםא.

טומאה על גביו, כלים שתחתיו טהורים.

ובישן, טמא.

רבי יוחנן בן נורי מטהר.

נתון על פי שני תנורים, טומאה ביניהם, הם טמאיםד.

רבי יוחנן בן נורי מטהר.

נוסח הרמב"ם

נסר שהוא נתון על פי תנור חדש ועודף מכל צדדיו בפותח טפח טומאה תחתיו כלים שעל גביו טהורין טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורין ובישן טמא רבי יוחנן בן נורי מטהר נתון על פי שני תנורין טומאה ביניהן הן טמאין רבי יוחנן בן נורי מטהר.

פירוש הרמב"ם

כבר קדם בששי מזאת המס' שהכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר וביארנו זה היטב: ותנור ישן הוא כדמיון כלי ולזה כאשר היתה טומאה תחת הנסר וכלים על גביו או טומאה ע"ג וכלים תחתיו הכל טמא כאשר היה התנור ישן כמו שהתבאר בזה הפרק אולם אם היה תנור חדש הנה הוא ישים הנסר אהל ויבדיל מה שלמעלה ממנו ממה שתחתיו ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי:

פירוש רבינו שמשון

נסר שהוא נתון על פי התנור. הך בבא וכל הני בבי עד בבא של סנדל בעומד באויר איירי:

חדש. שלא הוסק דלא מקבל טומאה:

בפותח טפח טהורין. דכיון שהתנור טהור ניצולים הכלים וכן אם טומאה על גבי הנסר וכלים תחת הנסר:

ובישן. כגון שהוסק התנור דמקבל טומאה טמא התנור שאין הנסר מצילו וכ"ש כלים שתחת הנסר ושעל הנסר וטעמא דמתני' כדתנן לעיל רפ"ו אדם וכלים עשויים אהלים לטמא אבל לא לטהר הילכך נתון על חדש דלאו כלי הוא מציל אבל ישן שהוא כלי לא:

ור' יוחנן בן נורי מטהר. היינו דוקא בתנור אבל בכלים מודה דטמאין כדמוכח בתוספתא:

נתון על שני תנורים. ובתנורים ישנים איירי ואזדו רבנן לטעמייהו ור' יוחנן בן נורי לטעמיה:

תניא בתוספת' [רפי"ג] נסר שהוא נתון על פי תנור ישן וטומאה תחתיו או על גביו הכל טמא ור' יוחנן בן נורי מטהר בתנור. היה ראשו אחד נתון ע"פ תנור חדש וראשו אחד נתון ע"פ תנור ישן או שהיו שנים ישנים א' מכאן ואחד מכאן וחדש באמצע טמאין ורבי יוחנן בן נורי מטהר בתנור: פי' טמאין הישנים ור' יוחנן בן נורי מטהר אפי' בישנים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נסר שהוא נתון על פי תנור חדש - שלא הוסק, דלא מקבל טומאה. ובתנור העומד בחצר או בגינה איירי:

בפותח טפח - שהנסר רחב ויוצא חוץ לתנור טפח סביב מכל צדדיו:

שעל גביו - שעל גבי הנסר:

טהורים - דכיון שהתנור טהור, ניצולים הכלים. וכן אם טומאה על גבי הנסר וכלים תחת הנסר:

ובישן - כגון שהוסק התנור דמקבל טומאה:

טמא - התנור ב. שאין הנסר מצילו. וכל שכן כלים שתחת הנסר ושעל הנסר. וטעמא דמתניתין, דכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר, הלכך חדש דלאו כלי הוא מציל, ישן דכלי הוא אינו מציל: ור' יוחנן בן נורי מטהר! (ג)

' - דוקא בתנור. אבל בכלים מודה דטמאין. והכי איתא בתוספתא:

נתון על שני תנורים - ראש הנסר על תנור זה וראשו השני על תנור אחר וטומאה בין שני התנורים. ובתנורים ישנים איירי. ואזדי רבנן לטעמייהו ורבי יוחנן בן נורי לטעמיה. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:

פירוש תוספות יום טוב

טהורים. כתב הר"ב טעמא דמתניתין דכלים נעשים אהלים כו' הלכך חדש דלאו כלי הוא מציל כו'. עיין בפירוש הר"ב בסוף משנה יג פרק ט וכתב מהר"ם דכלים שתחתיו בכל מקום טמאים. כיון דעודף טפח מכל צד מביא הטומאה לכל צד. ואפי' כלים בתנור אינן נצולין מידי דהוה אאוכלים שגיבלן בטיט כיון דלא הוסק. כן נראה לי לפרשה. ע"כ:

טמא. פי' הר"ב התנור. וכ"כ הר"ש. וכתב מהר"ם. ונ"ל הטעם דכל כה"ג שהטומאה מתפשטת סביב לתנור מכל צד אמרינן אפילו מן הצד אדם וכלים כמאן דליתנהו דמי לטמא ולא לטהר. ומתפשטת הטומאה כל תחת הנסר. אפי' כנגד פי התנור. וכיון דתנור פתוח. נכנסת הטומאה לתוכו. ע"כ. ועיין פט"ז משנה ב:

רבי יוחנן בן נורי מטהר. כתב הר"ב דוקא בתנור. דאין הטומאה נכנסת לו. כיון דאין בין פי התנור לנסר טפח. דהויא לה כמגדל או כוורת שבפתח. ואין בין פיהם לשקוף טפח. דאין טומאה נכנסת להם. דהא דבעי צמיד פתיל היינו היכא דאיכא טפח בין פי הכלי לגג שעליו. אבל בכלים. מודה דטמאים דנעשה אהל לטמא ולא לטהר. ות"ק ס"ל דגזרו גם בתנור. דלא לימרו התנור מפסיק בין הטומאה שלא לעבור לצד אחר. עכ"ל מהר"ם:

הם טמאים. פי' התנורים עצמן טמאים. וכ"ש כלים שתחת הנסר מכל הצדדים. דבעודף מכל הצדדים [טפח] מיירי. הראב"ד פי"ב מהט"מ [הלכה ד']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) שעל גביו כו'. אבל שבתוך התנור (וכ"ש תחתיו) טמאים, מידי דהוה אאוכלין שגיבלן בטיט. מהר"ם:

(ב) (על הברטנורא) דכהאי גוונא שהטומאה מתפשטת סביב לתנור מכל צד אמרינן אפילו מן הצד אדם וכלים כמאן דליתנהו דמי לטמא ולא לטהר, ומתפשטת הטומאה כל תחת הנסר אפילו כנגד פי התנור, וכיון שהתנור פתוח נכנסת הטומאה לתוכו. מהר"ם:

(ג) (על ה) כיון דאין בין פי התנור לנסר טפח הוי ליה כמגדל וכוורת שבפתח ואין בין פיהם לשקוף טפח דאין טומאה נכנסת להם, ולא בעי צמיד פתיל אלא היכא דאיכא טפח בין פי הכלי לגג שעליו. אבל בכלים מודה דנעשה אוהל לטמא. ותנא קמא סבירא ליה דגזרו גם בתנור, דלא לימרו התנור מפסיק בין הטומאה שלא לעבור לצד אחר. מהר"ם:

(ד) (על המשנה) טמאים. התנורים. וכל שכן כלים שתחת הנסר, דבעודף טפח מיירי. הר"א:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בפירוש ר"ע ז"ל. ובתנור העומד בחצר או בגנה איירי. אמר המלקט וכן כל הני באבי עד בבא של סנדל בעומד באויר מיירי:

עוד בפירושו ז"ל ובתנורים ישנים מיירי. אמר המלקט כתב הרא"ש ז"ל וצ"ע מאי אשמועינן סיפא ע"כ:

נתון על פי שני תנורים. ס"א בין שני הרי"א ז"ל. עוד כתב על מלות בן נורי השניות דבס"א לא גרסי' להו ע"כ:


פירושים נוספים