משנה אהלות יב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יב · משנה א | >>
נסר שהוא נתון על פי תנור חדש ועודף מכל צדדיו בפותח טפח, טומאה תחתיו, כלים שעל גביו טהוריםא.
טומאה על גביו, כלים שתחתיו טהורים.
ובישן, טמא.
רבי יוחנן בן נורי מטהר.
נתון על פי שני תנורים, טומאה ביניהם, הם טמאיםד.
רבי יוחנן בן נורי מטהר.
נוסח הרמב"ם
נסר שהוא נתון על פי תנור חדש,
- ועודף מכל צדדיו בפותח טפח -
- טומאה תחתיו - כלים שעל גביו טהורין.
- טומאה על גביו - כלים שתחתיו טהורין.
- ובישן - טמא.
- רבי יוחנן בן נורי: מטהר.
- נתון על פי שני תנורין,
- טומאה ביניהן - הן טמאין.
- רבי יוחנן בן נורי: מטהר.
- טומאה ביניהן - הן טמאין.
פירוש הרמב"ם
כבר קדם בששי מזאת המסכתא שהכלים נעשים אוהלים לטמא אבל לא לטהר, וביארנו זה היטב.
ותנור ישן הוא כדמיון כלי, ולזה כאשר היתה טומאה תחת הנסר וכלים על גביו או טומאה על גביו וכלים תחתיו, הכל טמא כאשר היה התנור ישן כמו שהתבאר בזה הפרק. אולם אם היה תנור חדש, הנה הוא ישים הנסר אוהל ויבדיל מה שלמעלה ממנו ממה שתחתיו.
ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי:
פירוש רבינו שמשון
נסר שהוא נתון על פי התנור. הך בבא וכל הני בבי עד בבא של סנדל בעומד באויר איירי:
חדש. שלא הוסק דלא מקבל טומאה:
בפותח טפח טהורין. דכיון שהתנור טהור ניצולים הכלים וכן אם טומאה על גבי הנסר וכלים תחת הנסר:
ובישן. כגון שהוסק התנור דמקבל טומאה טמא התנור שאין הנסר מצילו וכ"ש כלים שתחת הנסר ושעל הנסר וטעמא דמתני' כדתנן לעיל רפ"ו אדם וכלים עשויים אהלים לטמא אבל לא לטהר הילכך נתון על חדש דלאו כלי הוא מציל אבל ישן שהוא כלי לא:
ור' יוחנן בן נורי מטהר. היינו דוקא בתנור אבל בכלים מודה דטמאין כדמוכח בתוספתא:
נתון על שני תנורים. ובתנורים ישנים איירי ואזדו רבנן לטעמייהו ור' יוחנן בן נורי לטעמיה:
תניא בתוספת' [רפי"ג] נסר שהוא נתון על פי תנור ישן וטומאה תחתיו או על גביו הכל טמא ור' יוחנן בן נורי מטהר בתנור. היה ראשו אחד נתון ע"פ תנור חדש וראשו אחד נתון ע"פ תנור ישן או שהיו שנים ישנים א' מכאן ואחד מכאן וחדש באמצע טמאין ורבי יוחנן בן נורי מטהר בתנור: פי' טמאין הישנים ור' יוחנן בן נורי מטהר אפי' בישנים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
נסר שהוא נתון על פי תנור חדש - שלא הוסק, דלא מקבל טומאה. ובתנור העומד בחצר או בגינה איירי:
בפותח טפח - שהנסר רחב ויוצא חוץ לתנור טפח סביב מכל צדדיו:
שעל גביו - שעל גבי הנסר:
טהורים - דכיון שהתנור טהור, ניצולים הכלים. וכן אם טומאה על גבי הנסר וכלים תחת הנסר:
ובישן - כגון שהוסק התנור דמקבל טומאה:
טמא - התנור ב. שאין הנסר מצילו. וכל שכן כלים שתחת הנסר ושעל הנסר. וטעמא דמתניתין, דכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר, הלכך חדש דלאו כלי הוא מציל, ישן דכלי הוא אינו מציל:
ורבי יוחנן בן נורי מטהר - דוקא בתנור ג. אבל בכלים מודה דטמאין. והכי איתא בתוספתא:
נתון על שני תנורים - ראש הנסר על תנור זה וראשו השני על תנור אחר וטומאה בין שני התנורים. ובתנורים ישנים איירי. ואזדי רבנן לטעמייהו ורבי יוחנן בן נורי לטעמיה. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:
פירוש תוספות יום טוב
טהורים. כתב הר"ב טעמא דמתניתין דכלים נעשים אהלים כו' הלכך חדש דלאו כלי הוא מציל כו'. עיין בפירוש הר"ב בסוף משנה יג פרק ט וכתב מהר"ם דכלים שתחתיו בכל מקום טמאים. כיון דעודף טפח מכל צד מביא הטומאה לכל צד. ואפי' כלים בתנור אינן נצולין מידי דהוה אאוכלים שגיבלן בטיט כיון דלא הוסק. כן נראה לי לפרשה. ע"כ:
טמא. פי' הר"ב התנור. וכ"כ הר"ש. וכתב מהר"ם. ונ"ל הטעם דכל כה"ג שהטומאה מתפשטת סביב לתנור מכל צד אמרינן אפילו מן הצד אדם וכלים כמאן דליתנהו דמי לטמא ולא לטהר. ומתפשטת הטומאה כל תחת הנסר. אפי' כנגד פי התנור. וכיון דתנור פתוח. נכנסת הטומאה לתוכו. ע"כ. ועיין פט"ז משנה ב:
רבי יוחנן בן נורי מטהר. כתב הר"ב דוקא בתנור. דאין הטומאה נכנסת לו. כיון דאין בין פי התנור לנסר טפח. דהויא לה כמגדל או כוורת שבפתח. ואין בין פיהם לשקוף טפח. דאין טומאה נכנסת להם. דהא דבעי צמיד פתיל היינו היכא דאיכא טפח בין פי הכלי לגג שעליו. אבל בכלים. מודה דטמאים דנעשה אהל לטמא ולא לטהר. ות"ק ס"ל דגזרו גם בתנור. דלא לימרו התנור מפסיק בין הטומאה שלא לעבור לצד אחר. עכ"ל מהר"ם:
הם טמאים. פי' התנורים עצמן טמאים. וכ"ש כלים שתחת הנסר מכל הצדדים. דבעודף מכל הצדדים [טפח] מיירי. הראב"ד פי"ב מהט"מ [הלכה ד']:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) שעל גביו כו'. אבל שבתוך התנור (וכ"ש תחתיו) טמאים, מידי דהוה אאוכלין שגיבלן בטיט. מהר"ם:
(ב) (על הברטנורא) דכהאי גוונא שהטומאה מתפשטת סביב לתנור מכל צד אמרינן אפילו מן הצד אדם וכלים כמאן דליתנהו דמי לטמא ולא לטהר, ומתפשטת הטומאה כל תחת הנסר אפילו כנגד פי התנור, וכיון שהתנור פתוח נכנסת הטומאה לתוכו. מהר"ם:
(ג) (על ה) כיון דאין בין פי התנור לנסר טפח הוי ליה כמגדל וכוורת שבפתח ואין בין פיהם לשקוף טפח דאין טומאה נכנסת להם, ולא בעי צמיד פתיל אלא היכא דאיכא טפח בין פי הכלי לגג שעליו. אבל בכלים מודה דנעשה אוהל לטמא. ותנא קמא סבירא ליה דגזרו גם בתנור, דלא לימרו התנור מפסיק בין הטומאה שלא לעבור לצד אחר. מהר"ם:
(ד) (על המשנה) טמאים. התנורים. וכל שכן כלים שתחת הנסר, דבעודף טפח מיירי. הר"א:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בפירוש ר"ע ז"ל. ובתנור העומד בחצר או בגנה איירי. אמר המלקט וכן כל הני באבי עד בבא של סנדל בעומד באויר מיירי:
עוד בפירושו ז"ל ובתנורים ישנים מיירי. אמר המלקט כתב הרא"ש ז"ל וצ"ע מאי אשמועינן סיפא ע"כ:
נתון על פי שני תנורים. ס"א בין שני הרי"א ז"ל. עוד כתב על מלות בן נורי השניות דבס"א לא גרסי' להו ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
נסר שהוא נתון על פי תנור: שכסה פה התנור עם לוח עץ. דלוח כזה אפי' פשוטי כלי עץ לא מקרי. מדאין עליו צורת כלי [ככלים פ"ב מ"ט ורמב"ם פ"ה מכלים ה"א] ולפיכך חוצץ בפני הטומאה:
חדש: ר"ל שלא הוסק עדיין כל כך עד שיכול לאפות בו סופגנין. דתנור כזה ג"כ אמק"ט עדיין [ככלים פ"ה מ"א] ולפיכך הו"ל כאילו מונח הנסר על חתיכת טיט וחוצץ הנסר בין הטומאה להטהרה. ואילו היה התנור ישן. הרי כלי הוא. ונמצא שהנסר נתמך להיות אהל ע"י כלי. ואינו חוצץ [כרפ"ו]. וכולהו משניות דפרקן במשנה א' ב' ג' כולהו מיירי שהתנור עומד באויר:
ועודף מכל צדדיו בפותח טפח: שעי"ז הו"ל כל האויר שתחת הנסר כאהל. שתתפשט הטומאה שתחת א' מצדדי הבליטה. לכל האויר שתחת כל הבליטה סביב והנסר שע"ג האויר הו"ל ככל עליונו של אהל שחוצץ בין טומאה לטהרה שא' מהן למטה. וא' מהן למעלה מעליונו של אהל. ואילו לא היה הנסר בולט מכותל התנור רק פחות מטפח ממעל להטומאה. הרי אויר כזה לא מקרי אהל להביא הטומאה סביב. וגם לא היה עליונו של אהל כזה חוצץ בין הטומאה להטהרה. כשא' מהן למטה והשני למעלה. אלא הטומאה היה בוקע למעלה ולמטה כנגדו. וגם אם לא היה הנסר בולט רק מב' צדדים. טפח בכל צד. אף שבאותה צד שבולט טפח. חוצץ עליונו בין הטומאה להטהרה. עכ"פ אין הטומאה שתחת צד א' מתפשטת לטמא הטהרות שתחת צד בליטה הב'. ואפי' היה תנור ישן באמצע [כמבואר במשנה ג] וכ"ש הכא שהתנור חדש שאינו כלי מפסיק בין ב' האהלים שבב' צדדי התנור [ועי' בפרקן סי' מ"ד ודו"ק]:
טומאה תחתיו: בשום מקום תחת בליטת הנסר:
כלים שעל גביו: שממעל לנסר. אפי' כנגד הטומאה שתחת הנסר:
כלים שתחתיו טהורים: דמדיש תחת הנסר אויר טפח. הו"ל אהל. והנסר שאינו כלי חוצץ. מיהו כל מה שתחת הנסר. אפי' מה שתוך התנור נטמא דאף דהתנור אמק"ט אפ"ה מה שבתוכו הו"ל כמוגבל בטיט בתוך אהל המת. דהרי הנסר מאהיל על כל שתחתיו ואין הטיט שבאמצע חוצץ. [וק"ל מבית שחצצו בנסרים דבטומאה בבית כלים שבחצץ טהורים [כפט"ו מ"ד] וה"נ נהוי האי כותל טיט שבאמצע כנסרים דהתם ויחצוץ. ודוחק לומר דהכא דמוקף מכותלי טיט מכל הצדדים דמי טפי לאוכל שגבלו בטיט. ליתא. דוכי ס"ד התם בשעשה ד' מחיצות לחצץ סביב באמצע חלול הבית שלא יצילו על שבתוכן. וא"כ מ"ש כותלי טיט מכותלי עץ. וגם בכמה גובה המחיצה לא מחלקינן הכא והתם. וכ"כ אין לחלק ולומר דהתם שאני שכבר היה המעזיבה בנוי. ואח"כ עשה הכותל תחתיו שפיר חוצץ. משא"כ הכא שמתחלה עשה כותל התנור. ואח"כ הניח הנסר על ב' החללים. דהיינו חלול שבתוך התנור וחלול שבצדו. בכה"ג אינו חוצץ ג"כ ליתא. דאדרבה הכי אורחא לעשות תחלה מחיצות ואח"כ המכסה שע"ג. כדאמרינן בכה"ג [ביצה ל"ב סע"ב] דמה"ט מדורתא ביו"ט מלמעלה למטה שרי ממטה למעלה אסור. אלא נ"ל דהתם שאני שהעמיד הנסרים לשם מחיצה להכי חצצו שפיר. משא"כ הכא כותל התנור לא לשם מחיצה עבידא רק להדביק בם הפת עשאן ולא שמן מחיצה. [אב"י ול"מ נ"ל דשאני חצץ דהבית הוא אהל בפ"ע בלי חצץ משא"כ כאן דאהל שסביב התנור נעשה ע"י דופני התנור בעצמם]. כך נ"ל לתרץ דברי מור"ם שהביא רתוי"ט הכא]:
ובישן: שכבר הוסק התנור כראוי והו"ל כלי:
טמא: גם התנור עצמו נטמא. וכן כל מה שבתוכו וכל מה שלמטה ושלמעלה כנגד כל הנסר הכל טמא. בין שהטומאה למעלה או למטה מהנסר. דהאהל שנעשה תחת הנסר. נתמך ע"י הישן שהוא כלי והו"ל אהל לטמא רק כל שתחתיו. אבל לא לחצוץ בין הטומאה לטהרה כשא' מהן למעלה והשני מלמטה [כפ"ו מ"א]. והתנור עצמו וכל שבתוכו ג"כ נטמא. דאע"ג שהתנור אמק"ט מגבו. אפ"ה מדהתפשטה הטומאה תחת כל הנסר. הו"ל כאילו עומד התנור באהל המת. דאע"ג שמכוסה שם בנסר אינו ניצל [כרתוי"ט פ"ד מ"א ד"ה טמא] ורק במודבק פיה במעזיבה או בדפנות אהלים מצלת [כספ"ה]. ונסר מטולטל לא מחשב דפנות אהלים. ולא דמי לקורה [שם]. מיהו אם היה הנסר מודבק בהתנור בצמ"פ ודאי היה ניצל הוא וכל מה שבתוכו וכדמסיק בסרידה בסיפא. אבל בתנור חדש. שאינו כלי. אפי' נדבק בו הנסר בצמ"פ. לא ניצל תוכו. מדהו"ל כצמ"פ על פה גומא שעשה בגוש טיט [ועי' תוספתא פי"ג]. והא דמטמאינן להתנור הישן וכל מה שבתוכו זהו דוקא בשבולט הנסר לכל צד טפח סביב מכותלי התנור. דמדיש מקום להתפשטות הטומאה סביב להתנור חשבינן להתנור כליתא ומתפשטת הטומאה לפ"ז תחת כל הנסר. אפי' נגד פי התנור [כרתוי"ט ד"ה טמא]. אבל כשאין הנסר בולט טפח סביב לכל התנור. אז רק הטומאה או אהל הטומאה בוקע למעלה ולמטה כנגדו. ואינה מתפשטת לצדדים. ולפיכך בין שהתנור חדש או ישן ניצל הוא וכל מה שבתוכו [ולרב"א שנביא דבריו לקמו סי' כ"ג ע"כ הכא רק בישן הסתום בצמ"פ ניצל. דאל"כ אפילו רק בולט טפח מצד א' ולא משאר צדדים תחת כולו טמא]:
ר' יוחנן בן נורי מטהר: דס"ל דאף דתנור מק"ט מגזירת הכתוב. אפ"ה מדמחובר בקרקע. ותו דמפולש מב' צדדים [עי' כלים פ"ב מ"ג] לפיכך לא מחשב כלי. והרי לענין שיחוץ דבר בין טומאה לטהרה לאו בקבלת טומאה של הכלי שחוצץ תליא. דנימא דכל המק"ט אינו חוצץ. רק בשם כלי תליא. דהרי כלי גללים וכדומה שאמק"ט. ואפ"ה מדהן כלים אינן חוצצין. ולפיכך נסר שנתמך אפי' מתנור ישן. אף דמק"ט מתוכו. עכ"פ מדאינו כלי ולא נתמך הנסר ע"י כלי. שפיר חוצץ הנסר בין מטה למעלה. וגם התנור ומה שבתוכו ניצל דלא הצריכה התורה צמ"פ רק בכלי. אבל תנור שאינו כלי. בכסוי בעלמא סגי ליה:
נתון על פי שני תנורים: נ"ל דר"ל ואם הנסר מונח על ב' תנורים הנ"ל. דהיינו שא' חדש וא' ישן [וכן מפורש בתוספתא רפי"ג דמכילתין ודלא כהר"ב] ומיירי נמי כלעיל שהיה הנסר בולט טפח סביב לב' התנורים. דאל"כ אפילו היה הנסר נתון על הישן לבד. היה תוכו טהור [וכלעיל סי' ח']:
טומאה ביניהם: נ"ל דר"ל אפי' מונח הטומאה תחת הנסר בהרווח טפח שבין ב' התנורים. והרי שם נתמך הנסר גם מהתנור החדש וכ"ש כשמונחת הטומאה תחת המקום שבנסר שבולט סביב להישן. דהרי החלק ההוא נתמך רק על הישן לבד ואינו חוצץ. מיהו כשהטומאה מונחת תחת המקום שבנסר שבולט סביב להחדש עכ"פ נמשכה הטומאה משם לתחת החלק שנתמך גם מהישן. והרי שם אינו חוצץ:
הם טמאים: ר"ל כל מה שבתוך ב' התנורים. אפי' מה שבתוך החדש. וכן כל מה שלמעלה ולמטה נגד כל הנסר הכל טמא כאילו נתמך הנסר רק מהישן לבד. דבכה"ג נעשה הנסר אהל לטמא כל שתחתיו ולא לחצוץ. והישן עצמו פשיטא דטמא כמו ברישא דכיון דהתפשטה הטומאה תחת כל הנסר הו"ל כתנור פתוח שעומד באהל המת. אבל התנור החדש עצמו פשיטא דטהור. דהרי אמק"ט כלל [והן טמאין דקאמר תנא ר"ל תוכן. ואשכחן דכותה לעיל [פי"א מ"ח] דקאמר החדות טהור. דר"ל תוכו]. וכ"ש כשהיו ב' התנורים שניהן ישנים שהדין כך. אלא דזה כבר מרישא שמעינן לה. דמ"ש נתמך מב' ישנים או מא' ישן הרי בין כך או כך. הרי נתמך מכלי ואינו חוצץ [ערמב"ם פי"ב מטו"מ ה"ג והראב"ד שם]:
ר' יוחנן בן נורי מטהר: לטעמי' אזל דלא מחשב לישן כלי. ונ"ל דנקט רישא לרבותא דריב"נ. דאע"ג דהנסר נתמך רק ע"י דבר המק"ט. אפ"ה ס"ל דחוצץ. וקמ"ל סיפא לרבותא דרבנן. דאע"ג דנתמך הנסר גם ע"י דבר שאמק"ט. והרי בשבת שנים שעשו מלאכה ביחד. לא מחשב כאילו נעשת מכל א' [כשבת צב"ב ועי' זבים פ"ד מ"ד ומ"ז ודו"ק] אפ"ה הכא חשבינן כאילו הנסר נתמך כולו מהישן [ועי' בהרא"ש שהניח בצ"ע מה קמ"ל סיפא]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת