רבינו שמשון על אהלות יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רבינו שמשון · על אהלות · יב · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

נסר שהוא נתון על פי התנור. הך בבא וכל הני בבי עד בבא של סנדל בעומד באויר איירי:

חדש. שלא הוסק דלא מקבל טומאה:

בפותח טפח טהורין. דכיון שהתנור טהור ניצולים הכלים וכן אם טומאה על גבי הנסר וכלים תחת הנסר:

ובישן. כגון שהוסק התנור דמקבל טומאה טמא התנור שאין הנסר מצילו וכ"ש כלים שתחת הנסר ושעל הנסר וטעמא דמתני' כדתנן לעיל רפ"ו אדם וכלים עשויים אהלים לטמא אבל לא לטהר הילכך נתון על חדש דלאו כלי הוא מציל אבל ישן שהוא כלי לא:

ור' יוחנן בן נורי מטהר. היינו דוקא בתנור אבל בכלים מודה דטמאין כדמוכח בתוספתא:

נתון על שני תנורים. ובתנורים ישנים איירי ואזדו רבנן לטעמייהו ור' יוחנן בן נורי לטעמיה:

תניא בתוספת' [רפי"ג] נסר שהוא נתון על פי תנור ישן וטומאה תחתיו או על גביו הכל טמא ור' יוחנן בן נורי מטהר בתנור. היה ראשו אחד נתון ע"פ תנור חדש וראשו אחד נתון ע"פ תנור ישן או שהיו שנים ישנים א' מכאן ואחד מכאן וחדש באמצע טמאין ורבי יוחנן בן נורי מטהר בתנור: פי' טמאין הישנים ור' יוחנן בן נורי מטהר אפי' בישנים:


משנה ב[עריכה]

בסרידה חלקה שאין לה ליזבז איירי כדמוכח בתוספתא ועודפת ויוצאה חוץ לתנור טפח מכל צד:

הכל טמא. כלים שתחתיה ושעל גבה חוץ מכלים שעל גבה כנגד אוירו של תנור לפי שהאהל מביא את הטומאה תחתיה כל סביב התנור וחוזרת ובוקעת למעלה או כשהטומאה למעלה בוקעת למטה ונמשכת סביב וחוזרת ובוקעת למעלה אבל כשיש לסרידה ליזבז טפח קתני בתוספתא דטהורים ושמא היינו טעמא דבשאין לה ליזבז חזיא לשכיבה ומקבלת טומאה ומביאה ואינה חוצצת אבל כשיש לה ליזבז טפח לא חזיא לשכיבה וחוצצת דאינה מקבלת טומאה ומוקף צמיד פתיל דתנור הכא היינו בלא הסרידה והא דמשמע פ"ט (מ"ז) דכלים שהסרידה עצמה מועלת לתנור לצמיד פתיל התם בסרידה שיש לה ליזבז דטהורין ומטעם כלי קיבול לא מקבל טומאה דמיירי כגון שאין לה ליזבז מארבע רוחותיה אלא משלש ובסרידה של עור או של שיפה ושל גמי דומיא דמחצלת דסוף פרק קמא דסוכה (דף כ.) ומיהו מדקתני הכי בתוספתא גבי נסר נראה דטעמא בסרידה אע"ג דקיבלה טומאה מ"מ כשיש לה ליזבז הוא דחשיב' לחוץ (ונוהגת) וחוצצת אבל כשאין לה ליזבז לא חשיבא ואינה חוצצת ויש חילוק בין סרידה של נחתום לשל בעלי בתים לענין קבלת טומאה כדתנן במס' כלים פט"ו (מ"ב) ופירשנוה פרק שמיני (מ"ג) דכלים:

וכנגד אוירו של תנור טהור. שהוא מוקף צמיד פתיל ומפסיק:

כנגדו עד הרקיע טמא. אבל מה שתחתיו טהור:

תניא בתוספתא [פי"ג] נסר שהוא נתון ע"פ תנור ומוקף צמיד פתיל טומאה תחתיו או על גביו הכל טמא כנגד אוירו של תנור טהור טומאה כנגד אוירו של תנור כנגדו עד לרקיע טמא סרידה שהיא נתונה ע"פ תנור ויצאה כל שהוא ויש לה ליזבז טפח טומאה תחתיה כלים שעל גבה טהורין. טומאה על גבה כלים שתחתיה טהורין ואם היתה חלקה הרי היא כנסר וצריכה פותח טפח. פי' כל שהוא בין יוצאה חוץ לתנור טפח בין (אין) יוצאה חוץ פחות מטפח חוצצת בין טומאה לכלים אבל כשהטומאה וכלים תחתיה יש חילוק לענין הבאת טומאה בין טפח לפחות מטפח: וצריכה פותח טפח צריך שתצא סביב התנור טפח:

משנה ג[עריכה]

נסר. שהוא ארוך וצר וכשהוא נתון ע"פ התנור יוצא טפח מן המזרח וטפח מן המערב וצפון ודרום אינו יוצא: טומאה בצד זה תחת הנסר במזרח או במערב:

כלים שבצד השני טהורין. דאין מקום טומאה לעבור שאין הנסר עודף מן הצפון ומן הדרום:

ור' יוסי מטמא. דסבר אין תנור מפסיק:

הבטח. פי' בערוך בנין כמו אמבטי של מרחץ ונראה שהוא חלול כעין תנור ונסר נתון עליה לתקרה וסורח הנסר משני צדדין והבטח מפסיק ואם טומאה מצד זה אין יוצאת לצד אחר לפי שהבטח חוצץ:

היה בו זיז. שלמעלה מן הבטח קורה יוצאה מצד מזרח לצד מערבו ופליג ר' יהושע דקסבר אע"פ שהבטח חוצץ בנסר גבי זיז כל שהוא אינו חוצץ ורואין את הבטח כאילו אינו:

תניא בתוספתא [שם] מודה ר"א באמבטי שהוא עשוי מתחילה לכך שהוא מביא את הטומאה. פי' שמתחילה עשאו לדעת כן שיצא הקרוי מכאן ומכאן:

משנה ד[עריכה]

סנדל של עריסה. דרך עריסה של תינוק שרגליה קצרים ומניח תחת רגליה סנדל ממתכת או מעור כדי שלא ירקבו ובערוך פי' כשאין רגליה שוין מניח חתיכת לוח תחת הרגל ואותו לוח נקרא סנדל:

שפחתו בתוך הבית. שהעריסה כפויה והבית טמא תחתיה והתקרה עשויה כמעזיבה בסיד ובטיט ותחת רגל העריסה במקום הסנדל פחתה התקרה אם יש בנקב פותח טפח ויש טומאה בבית מביא את הטומאה לעליה:

ואם לאו. שאין שם פותח טפח מונין בו כדרך שמונין במת שהסנדל והעריסה טמאין טומאת שבעה כדין כלים בכלים והתינוק טמא טומאת ערב כדתנן בריש מכילתין השלישי בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב ואע"ג דתנן לעיל בפ"י (מ"ב) גבי ארובה שאין בה פותח טפח טומא' בבית נתן את רגלו טהורה הכא מיירי כשהסנדל נתון בפחת המעזיבה בחציה של מטה דנידונית מחצה על מחצ' כדתנן לעיל פ"ו (מ"ד).

תניא בתוספתא [שם] סנדל של עריסה שפחת מעזיבה שיעורו בפותח טפח נפחת הבית מאליו שיעורו מלא אגרוף. היה הטיט צף תחתיו כל שהוא ומחצי מעזיבה ולמעלה בין שיש בו כשיעור בין שאין בו כשיעור הבית טהור מחצי מעזיבה ולמטה אם יש בו כשיעור הבית טמא ואם לאו מונין בו כדרך שמונין במת. מלבן שהוא מלובש בפיקות תינוק טמא טומאת ז' מסורג בחבלין תינוק טמא טומאת ערב. פי' נפחת הבית מאליו שלא פחתו הסנדל שיעורו מלא אגרוף כדתנא גבי מאור בזמן שהוא לתשמיש שיעורו בפותח טפח ואם אכלתו מלחת או שרצים שיעורו מלא אגרוף. היה הטיט צף תחתיו כל שהוא שנשאר מטיט המעזיבה מעט תחת הסנדל ואותו כל שהוא עומד מחצי המעזיב' ולמעלה. בין שיש בו כשיעור שיש בפחת פותח טפח או מלא אגרוף הבית טהור אם הטומאה בעליה אינה יורדת לבית דאותו כל שהוא הצף תחת הסנדל חוצץ. מחצי מעזיבה ולמטה אם אותו הטיט הצף מחצי מעזיבה ולמטה אם יש בפחת כשיעור הבית טמא דמעזיבה שבין בית לעליה נידונית מחצה על מחצה כדתנן לעיל פ"ו (מ"ד) דחציה הקרוב לעליה כעליה וחציה הקרוב לבית כבית. ואם לאו דאין בפחת שיעור אם הטומאה לבית מונין בו כדרך שמונין במת ואע"פ שהטיט צף תחתיו אינו מציל דלא דמי לכותל כדפרישית לעיל בריש פרק ששי. מלבן שהוא מלובש בפיקות. השתא קאתי לפרושי כיצד מונין במת ומיירי בטומאה בבית ועריסה בעליה ותינוק מושכב בה דהמלבן והפיקות נחשב כחד לפיכך תינוק המושכב במטה טמא טומאת ז' דהוה ליה חד כלים ואדם ותנן בריש מכילתין דטמאין טומאת ז'. מסורג בחבלים ה"ל מלבן חד וסירוג חד הרי תרי ותינוק מושכב על הסירוג טמא טומאת ערב כדתנן בריש מכילתין כיצד ג' כלים הנוגעין במת וכלים בכלים טמאין טומאת ז' השלישי בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב:

משנה ה[עריכה]

שאין עליהן מעזיבה. דליכא תקרה כלל אלא הקורות לבדן:

והן מכוונות. קורות העלייה לקורות הבית:

טומאה תחת אחת מהן. תחת אחת מהעליונות תחתיה בלבד טמא אבל כלים דע"ג הקורה טהורין דקורה חוצצת. ואם הטומאה ע"ג הקורה התחתונה ומכוונת לקורה העליונה ביניהן טמא. כלומר כלים דאיכא בין קורה לקורה טמאין ודתחת התחתונה טהור ודעל העליונה נמי טהור דשתיהן חוצצות:

כנגדו עד לרקיע טמא. ושתחת כולן טהור:

כבין התחתונה. כנגד אויר התחתונה ורחבו כשיעור אויר שביניהן שאם תעלה התחתונות או תוריד את העליונות נמצא הכל סתום:

תחת כולן טמא. כאילו היתה תקרה שוה ועל גבן טהור.

תניא בתוספתא [שם] קורות הבית והעלייה שהיו העליונות מכוונות כנגד התחתונות טומאה תחתיהן תחתיהן טמא ביניהן ביניהן טמא ועל גביהן טהור על גביהן כנגדו עד לרקיע טמא ותחתיהן טהור בד"א בזמן שיש בהן פותח טפח אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היו עליונות נראית סותמות כבין התחתונות טומאה תחתיהן תחתיהן וביניהן טמא ביניהן ביניהן ותחתיהן טמא על גביהן טהור על גביהן כנגדו עד הרקיע טמא ותחתיהן וביניהן טהור בד"א בזמן שיש בהן פותח טפח וביניהן פותח טפח אין ביניהן פותח טפח וטומאה תחתיהן תחתיהן טמא ביניהן ועל גביהן טהור ביניהן או על גביהן אפי' כנגדו עד הרקיע טמא ותחתיהן טהור בד"א בזמן שיש בהן פותח טפח אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היו עשויות שתי וערב טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא ועל גביהן טהור על גביהן כנגדו עד הרקיע טמא ותחתיהן טהור בד"א בזמן שיש בהן פותח טפח אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. פי' שיש בהן רוחב טפח בעליונות ובתחתונות דכולן רחבות טפח. טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת דכיון דאין בהם פותח טפח לא מביאות טומאה ולא חוצצות וכמאן דליתנהו דמי ונמצאת טומאה כעומדת באויר: תחתיהן וביניהן טמא האי ביניהן לאו כביניהן דרישא דביניהן דרישא בין תחתונות לעליונות המכוונות כנגדן דהיינו על גב התחתונות אבל הכא למטה כנגד אויר שבין התחתונות כלומר תחתיהן תחת התחתונות ביניהן בין התחתונות דכיון שאם היו עליונות יורדות היה הכל סתום וחשיב כתקרה שוה. על גביהן טהור שהקורות חוצצות. אין ביניהן פותח טפח בין התחתונות דנמצא השתא דאין עליונות רחבות טפח דשיעורן כבין התחתונות אבל התחתונות עצמן רחבות טפח: טומאה תחתיהן טמא דכיון דתחתונות רחבות טפח מביאות את הטומאה. ביניהן ועל גביהן טהור דביניהן טהור משום דאין בעליונות פותח טפח וכליתנהו דמי ומדקדק מכאן בפרק הישן (דף כב.) דלא אמרינן חבוט רמי כיון דליכא טפח: ועל גביהן בתחתונות נמי טהור דיש בהן טפח וחוצצות בפני הטומאה. ביניהן של תחתונות או על גביהן של תחתונות כנגדו עד הרקיע טמא (שהרי בין התחתונות כנגדו עד הרקיע טמא) משום דאין עליונות חוצצות כיון דאין רחבות טפח ותחתיהן טהור היינו תחת התחתונות דאע"פ שטומאה על גביהן תחתיהן טהור דחוצצות כיון דרחבות טפח. בזמן שיש בהן פותח טפח שהתחתונות רחבות טפח ועליונות אין רחבות טפח כדפרשינן: אין בהן פותח טפח. שאף התחתונות אין רחבות טפח:

משנה ו[עריכה]

מכותל לכותל. שהכתלים מזרח ומערב והקורה על גביהן צפון ודרום:

תחת כולה. כל הכלים שתחתיה טמאין דמביאה טומאה לכולה ושעל גבה טהורין דחוצצת כדאמרן: ואם לאו. דאינה רחבה טפח:

בוקעת ועולה. דאם טומאה תחתיה כלים שעל גבה כנגד הטומאה טמאים:

בוקעת ויורדת. דאם טומאה על גבה כלים שתחתיה כנגד הטומאה טמאי':

היקיפה ג"ט. דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקיפו ג"ט כדילפינן פ"ק דעירובין (דף יד.) מים שעשה שלמה:

משנה ז[עריכה]

עמוד שהוא מוטל לאויר. לאו בעמוד העומד זקוף איירי דא"כ ה"ל למיתני עמוד שהוא עומד באויר כדקתני בברייתא שהבאתי לעיל בסוף פ"ו עמוד שהוא עומד בתוך הבית ומדקתני שהוא מוטל ש"מ דאיירי במושלך לארץ ובעמוד עגול שהוא מושלך לארץ ושוכב על עיגולו באויר כגון בחצר או בגינה ומאמצע העיגול הוא מתחיל להאהיל על הארץ והולך ומתקצר מכאן ומכאן עד תחתיתו שהוא סמוך לארץ ולענין הבאת טומאה בעינן טע"ט על רום טפח מרובע לעיל פ"ג (מ"ז) דאי ליכא רום טפח הויא ליה טומאה רצוצה ואם יש כאן לצד חוץ מתחתיו רום טפח אע"פ שלמטה בסמוך למקום שכיבתו לארץ אין רום טפח כולו מטמא באהל דנידון כשיפועי אהלים ועמוד עגול כשיש בהיקיפו עשרים וד"ט רחבו שמנה טפחים דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקיפו ג"ט ונמצא דיכול אדם לרבע תחת דופנו שמכאן ומכאן טע"ט על רום טפח שהרי כשיש כאן רצועה של ח' חומשים לכל קרן וקרן דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא הרי כל האלכסון עודף על הרוחב ט"ז חומשים תן מהם מחצה לקרן זה ומחצה לקרן זה הרי לכל אחד ח' חומשים ואם באת לעשות בקרן זוית שחוץ לעוגל ריבוע טע"ט נמצא אלכסונן עודף על רחבן שני חומשין דנמצא שיעור אלכסונן שבעה חומשים לא נשתייר לנו יותר על הצורך אלא חומש א' ומשום חד חומשא לא דק ועוד פירשנו בעירובין (דף נז.) דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונן אינו מכוון לגמרי שחסר ממנו מעט כמו שהוכחתי שם ועוד דאי אפשר שלא תהא הארץ אוכלת מעט מן העמוד:

תניא בתוספתא [פי"ג] סאה שהיא מוטה על צדה באויר אינה מביאה טומאה תחת כולה עד שיהא בהיקף ד' טפחים ומחצה אם היתה גבוהה חצי טפח עד שיהא בהיקף ג' טפחים: עמוד שהוא מוטל לאויר אינו מביא טומאה תחת דופנו עד שיהא בהיקיפו עשרים וארבעה טפחים ר' יוסי אומר עשרים וחמשה שהיה רבי יוסי אומר אין לך עשרים וחמשה שאין הארץ אוכלת בהן טפח וכה"א ויהיו הרמונים תשעים וששה רוחב ואומר כל הרמונים מאה על השבכה סביב אי אפשר לומר מאה שכבר נאמר תשעים וששה וא"א לומר תשעים וששה שכבר נאמר מאה אמור מעתה ארבעה בלועין בכותל ותשעים וששה נראין מבחוץ וקצר שלו נידון כשיפועי אהלים: פי' סאה שהיא מוטה על צדה הסאה עגולה היא וכשהיא מוטה על צדה והדופן סמוך לארץ נמצא דופן העליון מאהיל על תוכה ואם יש בהיקף מבפנים ג' טפחים נמצא שיש בו רוחב טפח ואם יש היקף ג' טפחים בתוכה לצד אחד כזית מן המת ולצד אחד כלים מביאה עליהן את הטומאה ותחת כולה דקאמר לא מבחוץ קאמר דמבחוץ לא משכחת במוטה על צדה טפח על רום טפח אי נמי כיון דאיכא מבפנים אהל טפח מהני לטמא אפי' מבחוץ משום דסאה מקבלת טומאה ואינה חוצצת ומיהו תימה דלענין הבאת טומאה בעינן טפח על טפח על רום טפח מרובע כדתנן לעיל פרק שלישי ולא משכחת לה בסאה עגול אלא אם כן יש בהיקיפו ד' טפחים וחומש אחד כדי שיהא ברוחב סאה טפח ושני חומשים כמדת אלכסון של טפח על טפח ושמא עובי הדופן חומש דנמצא כשיש בהיקיפו מבפנים ג' טפחים הוי היקיפו מבחוץ ד' טפחים וגזרו על היקיפו מבחוץ אטו היקיפו מבפנים. פי' אוכלת בהן טפח לפיכך אינו מן החשבון: ויהיו הרמונים כוליה חד קרא בסוף (ירמיה נב) ברישיה דקרא קא חשיב תשעים וששה ובסיפיה מאה ובמאה יש עשרים וחמשה פעמים ד' דהיינו אחד מעשרים וחמשה שהיו בלועים בכותל: וקצר שלו היינו מקום שהעמוד סמוך לארץ דליכא רום טפח אפ"ה מטמא באהל: בשיפועי אהלים דתחת כולם מטמא באהל אע"ג דסמוך לארץ ליכא רום טפח:

משנה ח[עריכה]

ר' אליעזר מטמא את הבית. הך פלוגתא דמיא לפלוגתא דר"מ ור' יוסי דפליגי לעיל פי"א (מ"ז) בכלב שאכל בשר המת ומת ומוטל על האסקופה דאמרי' פ' העור והרוטב (דף קכו.) דפליגי בתרתי דפליגי באסקופה דר"מ חשוב ליה כל האסקופה כבית ואע"פ שאין כל פיו של כלב מן השקוף ולפנים הבית טמא והיינו כר' אליעזר דהכא ור' יוסי סבר מן השקוף ולחוץ הבית טהור ומן השקוף ולפנים הבית טמא דאין האסקופה חשובה כבית והיינו כרבי יהושע דמטהר הכא ובמודבק לאסקופה מן השקוף ולחוץ איירי שהאסקופה רחבה היא והשקוף מחותך בה שהדלת נוקב ושוקף בו כשסוגרין אותו:

ידון מחצה למחצה. לשון זה משמע דאם הטומאה תחת האסקופה מחציה ולפנים הבית טמא מחציה ולחוץ כלחוץ והבית טהור ואם מחצה על מחצה הבית טמא וכיוצא בה שנינו בכמה דוכתי לעיל פ"ו ואע"פ שמודבק למעלה באסקופה אין נדון מחצה על מחצה אלא כדפרישית:

מודבק לשקוף. תחת המשקוף מן השקוף ולחוץ:

הבית טמא. דאפי' מן השקוף לחוץ חשיב ליה כבית:

ור' יוסי מטהר. רבי יוסי לטעמיה דקאמר לעיל בפ' י"א גבי כלב מכנגד השקוף ולחוץ הבית טהור דלא חשיב ליה כבית:

הנוגע בשקוף טמא. השקוף הוא העליון ואסקופה היא התחתונה:

רבי אליעזר מטמא. רבי אליעזר לטעמי' דחשיב כל האסקופה כבית:

מטפח ולמטה טהור. דכקרקע דמי:

מטפח ולמעל'. מטמא ר' יהושע באסקופה מטפח ולמעלה היינו משום דדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה ליכנס:

תניא בתוספתא [שם] כזית מן המת מודבק באסקופה רבי אליעזר מטמא את הבית ורבי יהושע מטהר היה נתון תחת האסקופה נידון מחצה על מחצה לטמא את הבית דברי רבי יעקב אמר רבי שמעון לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על הנתון תחת האסקופה שהבית טהור על מה נחלקו על המודבק באסקופה שרבי אליעזר מטמא את הבית ורבי יהושע מטהר. מודבק במשקוף הבית טמא ורבי יוסי מטהר עד שיהא בטומאה משך פותח טפח: שני חזיזים זה על גב זה וטומאה בכותל שביניהן אם היתה נראית כל שהוא לתוך אחד מהן הוא טמא וחבירו טהור ואם לאו נידונים מחצה על מחצה. קוברי המת שהיו עוברים ברשות הרבים מצטרף אהילן עם אהל החלון לטמא את הבית דברי רבי אליעזר ר' יהושע אומר אין מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל. פי' עד שיהא בטומאה משך פותח טפח כי ההיא דתנן לעיל בסוף פרק עשירי שאם תעלה ואינה נוגעת בשקוף בפותח טפח. חזיזין כמו הזוזין בה"א וכל אחד ואחד יש ברוחבו טפח ויש כלים תחתיו. הוא טמא הזיז שהטומאה נראית בו. מחצה על מחצה זיז הקרוב לטומאה טמא חבירו טהור: מצטרף אהלו עם אהל החלון כגון שמעל החלון יוצא חצי טפח ואם תצרף אהל הקוברין עמו תלך הטומאה לבית וקסבר רבי אליעזר דמעלין הנמוך עם הגבוה לצרף הטומאה לטמא את הבית ורבי יהושע סבר דאין מעלים והבית טהור אפילו בולט אהל החלון לרשות הרבים טפח אין מעלים אהל הקוברין להביא טומאה לבית אא"כ יעלה אהלו ויכנס לתוך אהל החלון בפותח טפח כדתנן לעיל פרק עשירי (מ"ז) גבי קדירה שהיא נתונה בצד האסקופה: