משנה אהלות יב ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יב · משנה ד | >>
סַנְדָּל שֶׁל עֲרִיסָה
- שֶׁפְּחָתוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת,
- אִם יֵשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- הַכֹּל טָמֵא;
- וְאִם לָאו,
- מוֹנִין בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין בַּמֵּת:
- אִם יֵשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח,
סנדל של עריסה שפחתו בתוך הבית -
- אם יש בו פותח טפח - הכל טמא.
- ואם לאו - מונין בו כדרך שמונין במת.
אמרו בכאן בתוך הבית רוצה לומר בתקרת הבית, כמו שאמר במה שקדם ארובה שהיא בתוך הבית, וכן התבאר בתוספתא. ושם נאמר "סנדל של עריסה שפוחת מעזיבה שיעורו בפותח טפח, נפחת הבית מאליו שיעורו מלא אגרוף".
וערס - הוא המיטה, "הנה ערשו ערש ברזל"(דברים ג, יא).
וסנדל של עריסה - הוא דומה לעטרת של פתח אשר יעשה מברזל, וזה שיעשה מברזל טבעת יכנס בו רגל המיטה, והוא יקרא "סנדל".
ואמר כי כאשר היה מיטה בעליה ונקב בגג הבית עד שיעבור אל אויר הבית נקב, והכניס בו סנדל של עריסה רוצה לומר כי כאשר הרכיב שם רגל המיטה, עד שתהיה זאת הסנדל אשר תחת רגל המיטה נראה כגג הבית והיה זה הסנדל מאהיל על הטומאה, הנה אם היה זה הנקב אשר נעל אותו הסנדל טפח על טפח הכל טמא, רוצה לומר העליה וכל מה ששם מכלים, לפי מה שקדם בפרק עשירי. ואם לא יהיה בו טפח על טפח העליה טהורה, וזה הסנדל לבדו הוא אשר יטמא ככופה המאהיל על הטומאה וכבר היה חלק מהאוהל ויקרא אב הטומאה, והמיטה הסמוכה עליה ראשון לטומאה, והדבר אשר יגע למיטה שני, לפי מה שהשרשנו וביארנו בפתיחת זה הסדר, והוא עניין אומרו מונין בו כדרך שמונין במת.
וכן כל כלי מתכות כזה הסנדל, או בגדים שהם שמים אותו אב על דין טומאת הכלים כמת, כמו שהתבאר בראש מסכתא זו:
סנדל של עריסה. דרך עריסה של תינוק שרגליה קצרים ומניח תחת רגליה סנדל ממתכת או מעור כדי שלא ירקבו ובערוך פי' כשאין רגליה שוין מניח חתיכת לוח תחת הרגל ואותו לוח נקרא סנדל:
שפחתו בתוך הבית. שהעריסה כפויה והבית טמא תחתיה והתקרה עשויה כמעזיבה בסיד ובטיט ותחת רגל העריסה במקום הסנדל פחתה התקרה אם יש בנקב פותח טפח ויש טומאה בבית מביא את הטומאה לעליה:
ואם לאו. שאין שם פותח טפח מונין בו כדרך שמונין במת שהסנדל והעריסה טמאין טומאת שבעה כדין כלים בכלים והתינוק טמא טומאת ערב כדתנן בריש מכילתין השלישי בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב ואע"ג דתנן לעיל בפ"י (מ"ב) גבי ארובה שאין בה פותח טפח טומא' בבית נתן את רגלו טהורה הכא מיירי כשהסנדל נתון בפחת המעזיבה בחציה של מטה דנידונית מחצה על מחצ' כדתנן לעיל פ"ו (מ"ד).
תניא בתוספתא [שם] סנדל של עריסה שפחת מעזיבה שיעורו בפותח טפח נפחת הבית מאליו שיעורו מלא אגרוף. היה הטיט צף תחתיו כל שהוא ומחצי מעזיבה ולמעלה בין שיש בו כשיעור בין שאין בו כשיעור הבית טהור מחצי מעזיבה ולמטה אם יש בו כשיעור הבית טמא ואם לאו מונין בו כדרך שמונין במת. מלבן שהוא מלובש בפיקות תינוק טמא טומאת ז' מסורג בחבלין תינוק טמא טומאת ערב. פי' נפחת הבית מאליו שלא פחתו הסנדל שיעורו מלא אגרוף כדתנא גבי מאור בזמן שהוא לתשמיש שיעורו בפותח טפח ואם אכלתו מלחת או שרצים שיעורו מלא אגרוף. היה הטיט צף תחתיו כל שהוא שנשאר מטיט המעזיבה מעט תחת הסנדל ואותו כל שהוא עומד מחצי המעזיב' ולמעלה. בין שיש בו כשיעור שיש בפחת פותח טפח או מלא אגרוף הבית טהור אם הטומאה בעליה אינה יורדת לבית דאותו כל שהוא הצף תחת הסנדל חוצץ. מחצי מעזיבה ולמטה אם אותו הטיט הצף מחצי מעזיבה ולמטה אם יש בפחת כשיעור הבית טמא דמעזיבה שבין בית לעליה נידונית מחצה על מחצה כדתנן לעיל פ"ו (מ"ד) דחציה הקרוב לעליה כעליה וחציה הקרוב לבית כבית. ואם לאו דאין בפחת שיעור אם הטומאה לבית מונין בו כדרך שמונין במת ואע"פ שהטיט צף תחתיו אינו מציל דלא דמי לכותל כדפרישית לעיל בריש פרק ששי. מלבן שהוא מלובש בפיקות. השתא קאתי לפרושי כיצד מונין במת ומיירי בטומאה בבית ועריסה בעליה ותינוק מושכב בה דהמלבן והפיקות נחשב כחד לפיכך תינוק המושכב במטה טמא טומאת ז' דהוה ליה חד כלים ואדם ותנן בריש מכילתין דטמאין טומאת ז'. מסורג בחבלים ה"ל מלבן חד וסירוג חד הרי תרי ותינוק מושכב על הסירוג טמא טומאת ערב כדתנן בריש מכילתין כיצד ג' כלים הנוגעין במת וכלים בכלים טמאין טומאת ז' השלישי בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב:
סנדל של עריסה - עריסה של תינוק רגילים להניח תחת רגליה. כמין סנדל של מתכת לנוי או בשביל שלא ירקבו:
שפחתו בתוך הבית - שנפחת הגג של עליה ט שהעריסה נתונה עליו ונראה סנדל העריסה בתוך הבית מן הפחת שבגג, וטומאה בתוך הבית:
אם יש - במקום הפחת. פותח טפח. מביא את הטומאה מן הבית לעליה:
ואם לאו - שאין שם פותח טפח:
מונין בו כדרך שמונין במת - שהסנדל והעריסה טמאים טומאת שבעה כדין כלים בכלים, והתינוק טמא טומאת ערב, כדתנן בפרק קמא, השלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב:
סנדל כו'. פי' הר"ב רגילים להניח תחת רגליה כו' לנוי כו'. ומסיים הר"ש דבערוך פי' כשאין רגליה שוין מניח חתיכת לוח תחת הרגל ואותו לוח נקרא סנדל ע"כ. ועיין מ"ש לקמן בשם מהר"ם בסוף משנתינו:
עריסה. לשון הר"ב עריסה של תינוק. ול' הרמב"ם ערס הוא המטה [לשון] הנה ערשו ערש ברזל (דברים):
שפחתו בתוך הבית. לשון הר"ב שנפחת הגג של עלייה. משמע שמאליו נפחת. ותמיהני דבפ' דלקמן מחלקים בין עושה חלון לנפחת מאליו ונעשה חלון. והרמב"ם וכן הר"ש הביאו תוספתא סנדל של עריסה שפחת מעזיבה שעורו בפותח טפח נפחת' הבית מאליו שעורו מלא אגרוף. וכ"כ מהר"מ דמתני' דוקא בפחת' ולא בנפחת' מאליו:
הכל טמא. ר"ל העלייה וכל מה שבה מכלים לפי מה שקדם בפרק עשירי הרמב"ם. ובנ"א מביא את הטומאה וכן העתיק הר"ב. ואין ביניהם אלא שינוי הלשון:
ואם לאו מונין בו וכו'. לשון הר"ש. ואע"ג דתנן לעיל פ"י [משנה ב] גבי ארובה שאין בה פותח טפח טומאה בבית נתן את רגלו טהורה. הכא מיירי כשהסנדל נתון בפחת המעזיבה בחציה של מטה דנדונית מחצה על מחצה כדתנן לעיל בפ"ו [משנה ד] ע"כ. והיינו נמי דדייק הר"ב לפרש ברישא שנראה סנדל העריסה בתוך הבית וכו' וטומאה בתוך הבית. אבל יש עוד פנים לפרש דמיירי שהטומאה תחת הפחת וכשקדם הטומאה לסנדל כי ההיא דפרק עשירי משנה ב. אליבא דרבנן. וכן דייק הכ"מ מפירוש הרמב"ם בפט"ז מהלכות טמא מת [הלכה ד]. וכתב [עוד] וא"ת מאי שנא מהא דתנן התם משנה ה הטומאה כנגד הארובה ונתן דבר שהוא מקבל טומאה הכל טמא. ותירץ הר"י קורקוס ז"ל. שכל דבר שנכנס בעובי המעזיבה וממלא הפחת ויושב שם מהתקרה הוא חשוב ואין אומרים בו עירב את הטומאה ולפיכך דייק הרמב"ם לכתוב והית' רגל הערש סותמת את הארובה ע"כ. ובאו לידי דברי מהר"ם שכתב דע"כ מיירי דטומאה בבית שלא כנגד הנקב דאי כנגד הנקב אפי' אם הנקב פחות מטפח מביא את הטומאה. כדתנן לעיל [רפ"י] נתן דבר המקבל טומאה עירב את הטומאה הלכך בעינן לאוקמי כשהסנדל בחצי המעזיבה של צד הבית. וצריך לומר דשאר כל העריסה מחצי המעזיבה ולמעלה של צד העליה והשתא ניחא האי דנקט מונין בו כדרך שמונין במת. דסנדל חשיב כאילו הוא באהל המת ושאר העריסה הוי דיקרב בדיקרב וטמאה טומאת שבעה. והנוגע בעריסה טמא טומאת ערב דהסנדל והעריסה הוי כשני כלים ואינן חבור כדתנן בסוף מסכת פרה [משנה ח]. המלבן אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה והיינו סנדל של עריסה אלא דשל מטה גדולה קרוי מלבן כי ההיא דמסכת כלים פי"ח [משנה ג] אין טמא אלא מטה ומלבן. ובפרק המוכר את הבית [דף סט] מלבנות המטה וכו' ושל עריסה של תינוק מקרי סנדל ע"כ:
(ט) (על הברטנורא) משמע שנפחת מאליו. וקשה, דבריש פרק דלקמן טחלקין בין עושה לנעשה. והר"מ והר"ש כתבו, סנדל שפחת המעזיבה, שיעורו בפותח טפח. נפחת מאליו, שיעורו במלוא אגרוף. וכן כתב מהר"ם דמתניתין דוקא בפחת ולא בנפחת:
(י) (על המשנה) הכל כו'. העלייה וכל מה שבה מכלים. הר"ם:
(יא) (על המשנה) מונין כו'. וקשה, דהא תנן בפרק י' משנה ב' גבי ארובה שאין בה פותח טפח, טומאה בבית נתן את רגלו טהורה. יש לומר, דמיירי כשהסנדל נתון בפתח מעזיבה בחציה של מטה, דנדונית מחצה על מחצה כדלעיל בפרק ו' משנה ד', ואפילו הטומאה כנגד הנקב לא אמרינן עירב את הטומאה, שכל דבר שנכנס בעובי המעזיבה וממלא הפחת ויושב שם, מהתקרה הוא חשוב, ואין אומרים בו עירב את הטומאה. כ"מ בשם הרי"ק. ועתוי"ט:
סנדל של עריסה שפחתו. פי' שפחתו סנדל אז שיעורו בפותח טפח אבל אם נפחת הבית מאליו אז שיעורו מלא אגרוף והכי מוכח בתוספתא ונלע"ד דגרסי' שפיחתה בתוך וכו' פירוש הסנדל פחתה ואי גרסינן שפחתוּ בשור"ק בוי"ו קאי אסנדל ואעריסה וכן נראה שפי' הרא"ש ז"ל או אפשר דגרסי' שֶפֶחֳתוֹ בחול"ם ור"ל שהפחת שלו נראה בתוך הבית. וז"ל הערוך בערך סנדל פי' סנדל של עריסה שפחתו כשרגלי המטה אינם שוין משים חתיכת לוח תחת רגל הנמוכה [הגה"ה במקומו שם כתוב הגבוהה ונרא' שרוצה לומר שחצי הרגל גבוה וחציו נמוך מחמת שנרקב או נאכל בקרקע מרוב הזזת העריסה דו"ק:] ואותה חתיכה מצד אחד דקה ומצד אחד עבה ואותו לוח נקרא סנדל ע"כ:
אם יש בו פותח טפח מביא את הטומאה. גרסי' ואית דלא גרסי מלת בו אכן הרמב"ם ז"ל גריס הכל טמא וז"ל בקיצור אמר כי כאשר היתה מטה בעליה ונקב בגג הבית נקב ונכנס בו סנדל של עריסה והיה זה הסנדל מאהיל על הטומאה אם היה זה הנקב טפח על טפח הכל טמא ר"ל העליה וכל הכלים שבה ע"כ:
ואם לאו מונים בו וכו'. ז"ל הרמב"ם בפט"ז דהלכות טומאת מת. וז"ל הפוחת את המעזיבה עד שעשה ארובה בתוך תקרת הבית כדי שתכנס בה רגל הערס והיתה רגל הערס סותמת את הארובה אם יש בה פותח טפח וטומאה בבית אף העליה טמאה שאין כלי המקבל טומאה חוצץ ואם אין בה פותח טפח העליה טהורה והרגל של מטה טמאים ככלים המאהילים נפחתה המעזיבה מאליה שיעורה מלא אגרוף כמו שבארנו ע"כ:
יכין
סנדל של עריסה: עריסת קטן רגילין לתת תחת כל א' מרגליה כעין סנדל של מתכות לנוי או כדי שלא יתרקבו הרגלים:
שפחתו בתוך הבית: ר"ל שעשה נקבים טפח בכוונה. בהמעזיבה שבין חדר תחתון לעליי' והעלי' יש ג"כ קרוי ע"ג ותחב הסנדלין בהנקבים שבמעזיבה כדי שלא תזוז עריסת הקטן ממקומה. ומיירי שהמת בחדר התחתון:
אם יש בו: בהנקב:
הכל טמא: כל מה שבבית ושבעליה. דהסנדל אינו חוצץ מדהוא כלי [כרפ"ו] והטומאה נכנסת מהבית להעליה המקורה דרך החור שרחבו טפח [כרפ"י]:
ואם לאו מונין בו כדרך שמונין במת: דהסנדל טטו"ז. והמטה שנגעה בהסנדל הו"ל אב. והתינוק ששוכב בעריסה הו"ל ראשון:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת