מלאכת שלמה על אהלות יב
<< · מלאכת שלמה · על אהלות · יב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בפירוש ר"ע ז"ל. ובתנור העומד בחצר או בגנה איירי. אמר המלקט וכן כל הני באבי עד בבא של סנדל בעומד באויר מיירי:
עוד בפירושו ז"ל ובתנורים ישנים מיירי. אמר המלקט כתב הרא"ש ז"ל וצ"ע מאי אשמועינן סיפא ע"כ:
נתון על פי שני תנורים. ס"א בין שני הרי"א ז"ל. עוד כתב על מלות בן נורי השניות דבס"א לא גרסי' להו ע"כ:
סרידא. בחלקה מיירי שאין לה לזבז אבל כשיש לסרידא לזבז טפח קתני בתוספתא דטהורים ושמא היינו טעמא דכשאין לה לזבז חזיא לשכיבה ומקבלת טומאה ומביאה ואינה חוצצת אבל כשיש לה לזבז טפח לא חזיא לשכיבה וחוצצת דאינה מקבלת טומאה. הר"ש ז"ל ועוד האריך ע"ש:
הבטח. כמין אמבטי והכי משמע בתוספתא דתניא מודה ר' אליעזר באמבטי שמתחלה עשאו לדעת כן שיצא הקרוי מכאן ומכאן שהוא מביא את הטומאה וכתב הרא"ש ז"ל שהרמב"ם ז"ל פי' בטח בנין בולט מן הכותל לפני החלון והמשקיף כנגד החלון בעלותו לחלון נסמך ושוכב לבטח עליו ולכך נקרא בטח ואינו מביא טומאה לבית שהוא מדובק ואין אויר שתכנס בו טומאה אבל קורה סבר ר' יהושע דמביאה ע"כ:
סנדל של עריסה שפחתו. פי' שפחתו סנדל אז שיעורו בפותח טפח אבל אם נפחת הבית מאליו אז שיעורו מלא אגרוף והכי מוכח בתוספתא ונלע"ד דגרסי' שפיחתה בתוך וכו' פירוש הסנדל פחתה ואי גרסינן שפחתוּ בשור"ק בוי"ו קאי אסנדל ואעריסה וכן נראה שפי' הרא"ש ז"ל או אפשר דגרסי' שֶפֶחֳתוֹ בחול"ם ור"ל שהפחת שלו נראה בתוך הבית. וז"ל הערוך בערך סנדל פי' סנדל של עריסה שפחתו כשרגלי המטה אינם שוין משים חתיכת לוח תחת רגל הנמוכה [הגה"ה במקומו שם כתוב הגבוהה ונרא' שרוצה לומר שחצי הרגל גבוה וחציו נמוך מחמת שנרקב או נאכל בקרקע מרוב הזזת העריסה דו"ק:] ואותה חתיכה מצד אחד דקה ומצד אחד עבה ואותו לוח נקרא סנדל ע"כ:
אם יש בו פותח טפח מביא את הטומאה. גרסי' ואית דלא גרסי מלת בו אכן הרמב"ם ז"ל גריס הכל טמא וז"ל בקיצור אמר כי כאשר היתה מטה בעליה ונקב בגג הבית נקב ונכנס בו סנדל של עריסה והיה זה הסנדל מאהיל על הטומאה אם היה זה הנקב טפח על טפח הכל טמא ר"ל העליה וכל הכלים שבה ע"כ:
ואם לאו מונים בו וכו'. ז"ל הרמב"ם בפט"ז דהלכות טומאת מת. וז"ל הפוחת את המעזיבה עד שעשה ארובה בתוך תקרת הבית כדי שתכנס בה רגל הערס והיתה רגל הערס סותמת את הארובה אם יש בה פותח טפח וטומאה בבית אף העליה טמאה שאין כלי המקבל טומאה חוצץ ואם אין בה פותח טפח העליה טהורה והרגל של מטה טמאים ככלים המאהילים נפחתה המעזיבה מאליה שיעורה מלא אגרוף כמו שבארנו ע"כ:
קורות הבית והעליה וכו'. טומאה תחת אחת מהן. נראה תחת אחת מהתחתונות. ובסוכה פרק הישן (סוכה דף כ"ב) ילפינן מברייתא דתני עלה דמתני' בד"א בזמן שיש בהן פותח טפח וכו' דלא אמרינן חבוט רמי בפחות מטפח פי' שאם הקנה אינו רחב טפח לא אמרי' ביה חבוט רמי דלא חשיב לסתום אויר. ולא שייך דין חבוט רמי אלא בגבוה זה מזה שלשה טפחים או יותר אבל בפחות משלשה פשיטא דהרי הוא כמושכב עליו דכלבוד דמי ודלא מרשב"ג דאית ליה התם ובכמה דוכתי בעירובין דאפי' בפחות מד' טפחים אמרינן לבוד בכולי' תלמודא. ולשון הרמב"ם ז"ל שם פט"ז אין בקורות פותח טפח בין שהיו מכוונות זו ע"ג זו ובין שהיו העליונות כנגד אויר התחתונות והיתה הטומאה תחתיהן או ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואינה מטמאה אלא כנגדה בלבד לפי שכל טומאה שאינה תחת פותח טפח ברום טפח הרי היא כרצוצה ע"כ ושם השיגו הראב"ד ז"ל על טעם זה:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עמוד וכו'. וע"ש בהשגות שהאריך בבאור פירוש משנה זו וכתב דמיירי בעמוד חלול ואית דגרסי אם יש בו הקף במקום אם יש בהקפו. ופי' בערוך ערך דפן פירש עמוד שראשו אחד קבוע בכותל והשני באויר מביא טומאה תחת דפנו פי' דפנו גבו ע"כ:
בסוף פי' ר"ע ז"ל. שחסר ממנו מעט. אמר המלקט א"נ בשביל כובד העמוד נשקע קצת בארץ:
כזית מן המת מודבק לאסקופא ר' אליעזר מטמא את הבית. כולו כאילו היתה טומאה תחת אהל הבית וחומרא בעלמא היא ובמודבק למשקוף מודה ר' יהושע דטמא דיותר בטל השקוף לבית מן האסקופא שבטלה אגב קרקע ור' יוסי מטהר אף בשקוף:
ידון מחצה למחצה. מחציה ולכינים כלפנים והבית טמא מחציה ולחוץ כלחוץ והבית טהור ומיירי שהאסקופא היא יוצאה לרה"ר ואין השקוף עליה דאילו היה השקוף כנגד הטומאה היה מביא את הטומאה לבית מחצה על מחצה הבית טמא. הרא"ש ז"ל: