משנה אבות ד ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ד · משנה ח | >>
הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד.
ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה.
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
- אַל תְּהִי דָּן יְחִידִי,
- שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד.
- וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַּעְתִּי,
- שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה:
הוא היה אומר:
- אל תהי דן יחידי,
- שאין דן יחידי - אלא אחד.
- ואל תאמר קבלו דעתי,
- שהן רשאין - ולא אתה.
התורה התירה לאיש מומחה לרבים לדון יחידי, כמו שבארנו בסנהדרין. אבל זהו דבר תורה, והזהיר הנה ממנו קצת על צד המוסר, ולא על צד האיסור.
ואמר, כשיחלוקו עליך חבריך בדעת מן הדעות, לא תכריחם לקבל סברתך, מפני שהם מכירים אם יש להם לקבלה, ואינו ברשותך להכריחם לקבל את דעתך:
אל תהי דן יחידי - אע"פ שיחיד מומחה יכול לדון, מדרכי החסידות הוא שאפילו מומחה לא יהי דן יחידי. ודוקא כשלא קבלוהו בעלי הדין עליהם לדיין, אבל קבלוהו בעלי הדין עליהם, דן יחידי ואפילו מדרך חסידות כא:
שאין דן יחידי אלא אחד - הקב"ה שהוא יחיד בעולמו:
ואל תאמר - לחבריך החולקים עליו. קבלו דעתי. שאני מומחה] ובלא הצירוף שלכם הייתי יכול לדון:
שהן רשאין ולא אתה - הואיל וצירפת אותם עמך ראוי שיפסק הדין על פי הרבים:
אל תהי דן יחידי. פירש הר"ב אע"פ שיחיד מומחה יכול לדון כדפירש בריש פ"ג דסנהדרין [ומה שכתב הר"ב אבל קבלוהו וכו' דן יחידי אפי' מדרך חסידות ולא ידעתי טעמו דהא מ"מ מוטב שיחתך הדין ברבים ועוד שאם הם ג' לא ידע המתחייב מי שחייבו שעל כל אחד יחשוב שמא חבריו רבו עליו ומפני זה פירש [בליקוטי] מהרי"ל דמש"ה אמר שמואל [בריש סנהדרין] שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף כלומר שמחציפים פניהם ולא אכפת להו אף שהמתחייב לא יוכל לחשוב על שום אחד מהם שזיכהו אבל לשון הטור ח"מ ריש סי' י' כי ברוב משא ומתן ירד לעומקו ע"כ וסתם משא ומתן לא עם עצמו אלא עם זולתו ואין נראה לחלק לענין זה בין הדיוטות למומחה].
(כא) (על הברטנורא) ולא ידעתי טעמו, דמ"מ מוטב שיחתך הדין ברבים. ועוד שאם הם ג' לא ידע המתחייב מי שחייבו. ועתוי"ט:
אל תהי דן יחידי: תוס' פ"ק דסנהדרין דף ה' ובטור חו"מ סי' ג'. ובירושלמי שם בסנהדרין ראש הפרק א"ר יהודה בן פזי אף הקב"ה אינו דן יחידי שנאמר וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו אלו מטין לכף זכות ואלו מטין לכף חובה ואע"פ שאין דן יחידי חותם יחידי שנאמר אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת ע"כ. וביד פ' שני דהלכות סנהדרין סי' י"א. שהן רשאין ולא אתה. אע"פ שאתה מומחה. א"נ ה"פ שהן רשאין אע"פ שהן רוב לבטל דעתם מפני דעתך אע"פ שאתה יחיד ואע"פ שאינך מומחה. ולא אתה רשאי לומר קבלו דעתי ל"מ כנגד רבים אלא אפי' כנגד יחיד ואע"פ שאינו מומחה כגון במשא ומתן של דברי חורה שאינו לדון הלכה למעשה אע"פ אינך רשאי לומר קבלו דעתי כך נלע"ד:
יכין
הוא היה אומר אל תהי דן יחידי: אף שהוא יחיד מומחה שהוקבע מהצבור, דרשאי לדון יחידי [כסנהדרין ד"ה א'], אפ"ה מדת חסידות לצרף עמו ב':
שאין דן יחידי אלא אחד: ר"ל הקב"ה. ולא בשר ודם שלבו חלוק עליו ואפשר לטעות:
ואל תאמר קבלו דעתי: אף שאתה גדול מהב', והוא דבר התלוי בשקול הדעת:
שהן רשאין ולא אתה: דאחרי רבים להטות כתיב, מיהו כשמברר שטועין, רשאי לומר חבלו דעת תורה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
הפירוש אין במשניות הוא היה אומר והכל הוא משנה אחת עם הקודמת. מן התורה מי שהוא מומחה כלומר שהוא מנוסה שהוא בקי בדינין כמו ולא בקמיע בזמן שהוא מן המומחה וכמו רוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן מותר לדון יחידי כמו שנזכר בראשון מסנהדרין ובבכורות פרק עד כמה ואומר זה התנא כי מדרכי חסידות הוא שלא לדון יחידי ויצרף אחרים עמו וכמו שאמרו בראשון מסנהדרין רבה כי הוה אתי דינא לגביה מכניף לכולהו דייני דמחוזא אמר כי היכי דלמטינהו שיבא מכשורא וכל זה מדרכי חסידות ואפי' במקום שאי אפשר לו לחשוך עצמו מן הדין. ואם קבלוהו עליהם לדון ביחיד אף מדרכי חסידות רשאי לדון יחידי כמו שאמרו בירושלמי דרבי אבהו היה דן יחידי אמרו לו תלמידיו לא כן שנינו אל תהי דן יחידי אמר להם כיון שהם רואים אותי יחידי ובאין לדון לפני הרי קבלוני עליהם ותני כן במה דברים אמורים בשלא קבלו עליהם אבל קבלו עליהם דן אפי' יחידי. ומה שאמרו בפרק מרובה אמר רבי שמעון שזורי מבעלי בתים שבגליל היו בית אבא ומפני מה חרבו מפני שהיו דנין ביחידי נראה שהם היו דנין בכפייה אבל אם היו מקבלים אותם עליהם לא היו נענשים. ומכאן נהגנו היתר בעצמינו לדון יחידי אפילו מדרכי חסידות כיון שקבלונו הצבור עליהם ואפי' בבחרותינו בהיות קיימי יחידי הדורות אשר בימי רבותיהם היו מומחין היינו דנין בפניהם בקביעות במצותם וברשותם:
ומה שאמר שאין דן יחידי אלא אחד. כתב בו רבינו יונה ז"ל שני פירושים האחד שאין דן יחידי אלא יחיד מומחה ואין לך להחזיק עצמך כיחיד מומחה. והשני שאין דן יחידי אלא מי שהוא יחיד בעולמו הקב"ה שאין לצרף אחר עמו אבל אתה אפשר לצרף אחרים עמך אע"פי שאינם גדולים כמותך ואף הקב"ה נמלך עם המלאכים שנא' ראיתי את ה' יושב על כסא וכל צבא השמים מימינו ומשמאלו אלו מימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה ומה שכתוב והוא באחד ומי ישיבינו הוא שלאחר גזר הדין הוא חותם יחידי וזהו שנא' הרשום בכתב אמת וכן נדרש בילמדנו על דעת רבי עקיבא החולק על רבי פפייס וכן הוא במדרש חזית ובואלה שמות רבה ובירושלמי אמרו אמר רבי יהודה בן פזי אפילו הקב"ה אינו דן יחידי דכתיב כל צבא השמים וגו' וכן אמרו בפרק אחד דיני ממונות אין הקב"ה עושה דין אלא אם כן נמלך בפמליא שלו שנא' בגזירת עירין פתגמא וכן נזכר בבראשית רבה ופמליא הוא חיל בלשון יון:
ואל תאמר קבלו דעתי. פירש רבינו שלמה ז"ל אל תאמר לבעלי דינין קבלו דעתי שהם רשאין לעשות כדבריך ואי אתה רשאי להכריחם בעל כרחם ולפי פירוש זה אין זה מדרכי חסידות בלבד שאם בעלי הדין אינם רוצים בדינו מה לו לכופם והלא לא תבעוהו שיהיה דיין עליהם. אבל רבינו משה ז"ל פירש וכן נראה שאם צרפת עמך אחרים לדין והם חלקו עליך ואתה יחידי והם מרובים אל תאמר להם קבלו דעתי כי מפני ענותנותי צירפתי אתכם עמי ועל כל פנים יחתך הדין על דעתי כי הם רשאים ולא אתה כיון שנצטרפו עמך בטל דעתך מפני דעתם וזה לפי דעתי הוא מדרכי החסידות כי מן הדין אין הולכין אחר הרוב אלא כשהם שוין וכמו שאמרו בראשון מיבמות כי אזלינן בתר רובא היכא דכי הדדי נינהו ושאני בית שמאי דמחדדי טפי אבל מדרכי חסידות הוא שלא יאמר קבלו דעתי ויהא קולר תלוי בצוארם. וכן אירע לנו פעמים הרבה:
אל תהי דן יחידי וכו'. יש לשאול שהיה לו לומר שאין דן יחידי אלא הקב"ה ולמה אמר שאין דן יחידי אלא אחד. הנה גם מוסר זה בא להורות על שלא יהא גס לבו בהוראה לדון יחידי, ופירוש אין דן יחידי אלא אחד רצה לומר הקב"ה שהוא אחד, ומפני שהוא אחד ראוי לו לדון יחידי, אבל האדם אין ראוי שיהא דן יחידי שאין האדם אחד. ואין לשאול אם כן נאמר גם כן שאין לאדם ללמוד יחידי שאין עושה זה רק הקב"ה, ואם כן כל הדברים אין לו לעשות יחידי שאין עושה זה רק הקב"ה. אבל פירוש זה כי הדין מפני שהוא דין ומשפט אין ראוי שיהיה עושה בדין רק הדבר שהוא ראוי לגמרי לפי הדין, ואין ראוי לפי הדין שידון ביחידי רק מי שהוא יחיד, אבל האדם שאינו יחיד אין ראוי שיהיה דן יחידי כי מאחר שהוא יושב בדין אין לו לעשות בדין דבר שאינו ראוי ואינו דין רק יעשה הכל בדין וזה לא שייך בדבר אחר:
ועוד יש לך לדעת כי הדיין נקרא אלקים וכתיב (דברים, א) כי המשפט לאלקים הוא, ולפיכך אין לו לדון יחידי שאם כן הוא רוצה לדמות אל הקדוש ברוך הוא לגמרי באלהותו, מאחר שהדיין נקרא אלקים והוא דן ביחידי כאלו היה אלהות לגמרי שהוא אחד, וזה שאמר אין דן יחידי אלא אחד, רצה לומר מי שהוא אחד באלקותו אליו ראוי לדון ביחידי אבל לא האדם. וכאשר תבין עוד תדע להבין מה שאמר כאן שאין דן יחידי אלא אחד, כי יש לך לדעת כי הדיין הוא נבדל מן אותם שהוא דן עליהם, ואם לא היה נבדל מהם לא היה ראוי שידון אותם, ונקרא הדיין אלקים ושם הזה בא על מי שפועל באחד ולכך בא שם אלקים במעשה בראשית כאשר היה פועל העולם ואין אחד פועל בעצמו רק בזולתו, וזה שאמר שאין דן יחידי אלא אחד, כי מה שהוא יתברך אחד הוא עצמו גורם שהוא דן יחידי מפני שהוא אחד נבדל מכל הנמצאים ואין לו שתוף עם אחר שהרי הוא אחד ואם היה לו שתוף לא היה חס וחלילה אחד, ובמה שהוא נבדל מזולתו הוא עצמו שהוא דן זולתו כי אין דן את אחר רק אם הוא נבדל ממנו. ודבר זה בארנו במקומות הרבה כי לכך פסלה התורה קרובים לדון, לפי שאין אדם נבדל מקרוביו ולכך השם יתברך מצד שהוא אחד יש בו כח הדין, אבל מי שאינו אחד אין ראוי לו לדין כי אין האדם שהוא אחד נבדל מזולתו שהרי טובים השנים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק (קהלת, ד), ומאחר שאין אדם האחד נבדל מזולתו וכן השנים עד שהם שלשה, ולפיכך אין לו לדון יחידי כי אין ליחיד סגולה זאת שהוא נבדל מזולתו. וכבר התבאר כי הדיין ראוי שיהיה נבדל מן בעלי דין והאדם שהוא אחד אינו נבדל מן בני אדם ולכך אין לו לדון יחידי, שגם בעלי דינין הם בני אדם ויש לאדם שהוא יחיד צירוף אל שאר בני אדם, אבל כאשר הם שלשה יש לומר בזה שהם נבדלים משאר בני אדם ופי' מבואר הוא מאוד למי שמבין דברי חכמה. ואף על גב שאמרו (סנהדרין דף ה.) יחיד מומחה דן יחידי, הלא זה גם כן כי המומחה יחיד מצד כי מאחר שיש בו השכל נבדל אפשר שידון ביחידי ומפני כך אדם מומחה דן יחידי את בעלי דינים. ומכל מקום כיון שאין יחיד לגמרי נבדל מזולתו רק מפני השכל שבו הוא נבדל, מצד המוסר אין ראוי לו לעשות ומדת חסידות היא כמו שאמרו (בבא קמא דף ל.) מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דאבות והתבאר לך הלשון שאין דן יחידי אלא אחד:
קבלו דעתי וכו'. נראה מה שאמר קבלו דעתי, לא קאי על הדיין שאל יאמר קבלו דעתי וכו' דלמה צריך לומר קבלו דעתי כי הם צריכים לקבל דעתו, ועוד שאמר שהם רשאים ולא אתה למה הם רשאין דמאן דשקיל מיניה גלימא בבי דינא ליזל ולזמר, אבל פירושו בכל מילי כאשר אין בני אדם רוצים לקבל דעתו בענין עצה, שאל יאמר קבלו דעתי ודבר זה שירצה בכח שיקבלו בני אדם דעתו, ועל זה אמר שאין זה מדרך ארץ ומדרך מוסר שיאמר קבלו דעתי שהם רשאין ולא אתה. וסמך זה למה שאמר לפני זה שאל יהיה דן יחידי לדון בכח את אחר שזהו ראוי אל הקב"ה שהוא אחד נבדל מזולתו, וכן מדרך המוסר אין ראוי לומר קבלו דעתי שהם רשאין לקבל, ולא אתה תכריח אותם על זה שאם לא יקבלו דעתו יכעוס עליהם אחר שמסרבין מלקבל דעתו, שאין דבר זה מדה כלל. ואפשר לפרש גם כן כי על הדיין נאמר שלא יאמר קבלו דעתי, כאשר הוא רואה שאין בעלי דינים רוצים לקבל דעתו וחושבים שמא היה דעתו של דיין נוטה אחר בעל דין אחד, אל יאמר קבלו דעתי שהדין שפסקתי הוא יפה, רק אם הוא רואה שהבעל דין חושדו שהיה נוטה אחר אחד, יש לו להסביר הדין על בעל דין עד שיבין בעל דין טעם הדין. ומ"ש שהם רשאים ולא אתה, כלומר שהם רשאים לקבל דעתו אע"ג שאינם רשאים לחלוק על פסק דין שלו מ"מ הם רשאים לקבל דעתו אבל אין הכרח בזה כלל לקבל דעתו, רק הדין יקבלו ולא אתה תכריח אותם לקבל:
אפשר שהכוונה לומר מ"ש חז"ל בסנהדרין שאם הוא מומחה ומוחזק לרבים יכול הוא לדון יחידי ואי לא לא, וז"ש אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד כלומר אחד ומיוחד ומומחה לרבים ואולי אין אתה מומחה ולכן אל תכניס עצמך בספק. ואפשר עוד לומר שהכוונה להזהיר לדיין שלעולם לא ישמע רק השני בעלי דינים יחד יען כי צדיק הראשון בריבו. וכן אמר בנוטריקון של אשר תשי"ם לפניהם "תשמע "שניהם "יחד "מדברים וכן כתוב בתורה שמוע בין אחיכם כלומר שניהם כאחד ולזה אמר אל תהי דן יחידי כלומר אם יבא אדם יחידי לפניך שתדינהו אל תשמע טענותיו שאין דן יחידי אלא אחד והוא הקב"ה שהוא דן אפילו לאדם א' וכמש"ה שמוע אשמע צעקתו והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. ואח"כ מצאתי בלב אבות שפירש כן:
ואפשר עוד שהזהיר לדיין שיבין וישכיל כי אלהים בעדת אל, וז"ש אל תהי דן יחידי כלומר אל תהי חושב שאתה דן יחידי שאין דן יחידי אלא א' שהוא הקב"ה כי מי יאמר לו מה תעשה אמנם אתה דע לך כי הש"י עומד שם עמך לראות אם תטה אשורך מני הדרך:
אי נמי אמר אל תהי דן יחידי כלומר אל תהי חושב שאתה דן לבעל דין לבדו שאם אתה מחייב לזה שלא כדין הלא גם להש"י חייבת כי המשפט לאלהים הוא וכביכול לו אתה שופט כי הוא ית' ירצה למלאות חסרונו לפי שחייבת אותו שלא כדין ואמר שאין דן יחידי אלא א' ה"ה הש"י שכשמחייב לאדם הוא לבדו התחייב. ואפשר עוד לפרש דלאו לענין דינא קאמר אלא ממדת חסידות שלא ידין יחידי וגלה שלא דבר רק למדת חסידות במ"ש שאין דן יחידי אלא אחד יחידו של עולם ית' שמו כלומר לא אמרתי לך שלא תהיה דן יחידי אלא כדי שלא תשוה לו גם אתה ולו נאה ולא לך. ואמר ואל תאמר קבלו דעתי כלומר אל תאמר כיון שמן הדין הייתי ראוי לדון יחידי ולא נשתתפתי עם אחרים אלא ממדת חסידות וכיון שכן אכריח את חבירי לקבל דעתי שהם רשאים שהם הרבים ולא אתה שהם רשאים להכריח אותך ולא אתה. א"נ אמר אל תהי דן יחידי שלא תטעה בדין ואל תאמר קבלו דעתי כלומר אל תאמר לבעלי הדין קבלו דעתי והתרצו במה שאדון מדעתי ואף אם אטעה בדין לפי שהם רשאים ולא אתה הם רשאים מעצמם לומר לך שהם מקבלים עליהם את הדין ואף שתטעה בדין אבל אין אתה רשאי לומר להם שיקבלו עליהם את הדין אף שתטעה כי אע"פ שיודו ויאמרו שמקבלים עליהם את הדין אף שיהיה בטעות אנן סהדי כי לא קבלוך רק בחושבם שתדון להם האמת ואלו היו יודעים שתטעה בדין ותחייב את הזכאי לא היו מקבלים אותך ולכן אין אתה רשאי להיות דן יחידי וז"ש ולא אתה:
ורבינו יונה ז"ל פי' שאין דן יחידי אלא אחד הקב"ה או המומחה לרבים עכ"ל. וכבר פירשנו כפי השני דרכים:
וה"ר מנחם לבית מאיר ז"ל כתב ואל תאמר קבלו דעתי שלא תמציא עצמך לבעלי הדין לומר אני אדון את דינכם וקבלו דעתי עליכם שהם רשאים ולא אתה ושמא יסרבו בדינך ונמצאת מתחלל על יד עצמך עכ"ל:
והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב כי אחר אשר הניח הרעות הנמשכות למי שלבו גס בהוראה והטובות הנמשכות לחושך עצמו מן הדין משום שיש לאומר שיאמר שאם עצתי זאת שוה לכל לומדי תורה א"כ תורה מה תהא עליה ומי ידון את דיננו ואיך ארז"ל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. ע"כ הוא בעצמו היה אומר לרשום הדרך הנאות לא משורת הדין רק מצד עצה טובה שהדרך הנכון בדיינות הוא שלא יהיה דן יחידי לשלא יכשל בשום אחד מהג' דברים הנזכרים להשמר ולהמלט מן הטעות והוא אומרו הוא היה אומר אל תהי דן יחידי, ירצה, להמלט מכל הרעות האלה הוא בעצמו היה אומר שיהיה חושך עצמו מלדון יחידי כי כשידון עם אחרים ימלט מכולם כי החייב לא יהיה לו איבה עמו כי לא ידע מי היה המחייב ומי המזכה כשיהיה הדין בשלשה וה"ז פורק ממנו איבה וכן גזל ושבועת שוא כי מלבד שאין העון תלוי בו לבדו הנה האמת תודע יותר וידונו הדין לאמתו ע"י משא ומתן כמו שביארו ז"ל, וביאר הטעם לשאין ראוי שיהיה דן יחידי מפני שאין דן יחידי אלא השי"ת שהוא אחד והוא פשוט תכלית הפשיטות ואין בו ית' הפכיות המחייב שלא להבין האמת לאמתו כי השי"ת הוא האמת בעצמו ולא יצוייר בו הטעות בשום צד ע"כ אחר זולתו אין דן דין אמת בהחלט בעצם וראשונה כי כאשר ידין האדם לבדו וידין הדין לאמתו והיה במקרה שקרה לו האמת להבין אך לא בעצם וראשונה בלתי אפשרות אל הפכו כמו שהוא בשם ית' ע"כ יאמר שאין דן יחידי בעצם וראשונה באמתית בלתי אפשרות אל הפכו כנזכר אלא אחד וע"כ מי שאינו דן יחידי פורק ממנו כל השלשה דברים הנזכרים כאמור. ואחר שהזהיר שידין בחברת שנים אחרים אשר בזה יצא הדין לאמתו ביאר לו הדרך הנאות שיתנהג עם חביריו והוא שלא יאמר להם קבלו דעתי שאם יאמר כן חזר הדין ונמצא שהוא דן יחידי. וזולת זה נתן טעם אחר נכון לשאין ראוי בשום צד לומר לאחרים קבלו דעתי והוא שאין ראוי שיכריח הוא דעת אחרים מה שהוא בבחירתם כי בחירת האדם ורצונו לא משתעבד לבחירת אחר זולתו וזהו אומרו שהם רשאים ולא אתה ר"ל הם בעלי בחירתם לבחור בדעתם במה שירצו במשפט שכלם ואין אתה בעל בחירתם לבחור להכריחם בדעתך רק ידונו על פי סברת רובם כמ"ש התורה אחרי רבים להטות עכ"ל:
והחסיד ז"ל פירש באזהרת אל תהי דן יחידי כמו שפי' הר"ם אלמושנינו ועוד הוסיף נופך משלו כי לזה אמר שאין דן יחידי אלא אחד ולא אמר הקב"ה כדי להודיענו סבת המשנה שמי שהוא מורכב א"א להמלט מן הטעות והשגיאה אם מפני קיצורו בהשגת האמת ואם להיותו נוטה במזגו לאחד מבעלי הטענות וכמו שנמצא בשנים המתוכחים זה עם זה ובא אחד אשר לא ראה אותם מימיו וחושק שיתגבר אחד מהם על חבירו וזה מהיותם קרובים בטבע ואולי לזה היו מתעטפים הדיינין בדין אבל הקב"ה שהוא פשוט בהחלט לו נאה לדון יחידי. ולז"א שיתכן שהדן יחידי נקרא גס רוח מטעם שאין דן יחידי אלא אחד וכתיב כי מי בשחק יערוך לה' וגם המכריח את חבירו הוא מתולדת הגאוה ולכן סמך ואמר ואל תאמר קבלו דעתי וכו' עכ"ל: