משנה קידושין א ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק א · משנה ז | >>
כל מצוות הבן על האב, אנשים חייבין ונשים פטורות.
וכל מצוות האב על הבן, אחד אנשים ואחד נשים חייביןסד.
וכל מצות עשה שהזמן גרמה, אנשים חייבין ונשים פטורותסו.
וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה, אחד אנשים ואחד נשים חייבין.
וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמה בין שלא הזמן גרמה, אחד אנשים ואחד נשים חייבין, חוץ מבל תשחית ובל תקיף ובל תטמא למתים.
כָּל מִצְוֹת הַבֵּן עַל הָאָב,
- אֲנָשִׁים חַיָּבִין, וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת;
- וְכָל מִצְוֹת הָאָב עַל הַבֵּן,
- אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין.
- וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ,
- אֲנָשִׁים חַיָּבִין, וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת;
- וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ,
- אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין.
- וְכָל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה,
- בֵּין שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ, בֵּין שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ,
- אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין,
- חוּץ מִבַּל תַּשְׁחִית, וּבַל תַּקִּיף, וּבַל תִּטַּמֵּא לַמֵּתִים:
- בֵּין שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ, בֵּין שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ,
כל מצוות הבן על האב -
- האנשים חייבין, והנשים פטורות.
- וכל מצוות האב על הבן -
- אחד אנשים, ואחד נשים - חייבין.
- וכל מצות עשה שהזמן גרמה -
- האנשים חייבין, והנשים פטורות.
- וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה -
- אחד אנשים, ואחד נשים - חייבין.
- וכל מצוה בלא תעשה -
- בין שהזמן גרמה - ובין שלא הזמן גרמה,
- אחד אנשים, ואחד נשים - חייבין,
- חוץ מבל תקיף, ומבל תשחית, ומבל תיטמא למתים.
- אחד אנשים, ואחד נשים - חייבין,
- בין שהזמן גרמה - ובין שלא הזמן גרמה,
מצות האב על הבן שש מצות והם אלו: למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות, ולהשיטו בנהר. והביאו על כולם ראיות מן הפסוקים, יאריך פירושם ותמעט התועלת בזה.
ואלו כולם מחויב האב לעשות לבן, ואין האם חייבת לעשותם לבנה, והוא עניין מה שאמרו האנשים חייבים והנשים פטורות.
ומצות הבן על האב הרבה מלהביאם בכאן והעניין ארוך מאד, אבל כולל אותן שני עיקרים מורא וכיבוד. ומסרו לנו מהם דוגמות ואמרו, מורא לא ישב במקומו ולא עומד במקומו ולא סותר דבריו, כיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא. ואלו כולם והנגרר אחריהם מחוייב על הבנים ועל הנקבות כולם שיעשו אותם לאביהם, אלא אם היתה האשה בעולת בעל שאין חיוב עליה מתורת הכיבוד אלא מה שאפשר בידה לעשות, מפני עסקי בעלה המחוייבין לה מתורת הזווג, לפי מה שנתבאר בכתובות (פרק ה הלכה ה).
ומצות עשה שהזמן גרמא - הן מצות שאדם חייב לעשותם בזמן מוגבל, וכשלא יהיה זה הזמן נתבטל חיובם, כמו הסוכה והלולב שופר תפילין וציצית שהם מחוייבין ביום ולא בלילה, וכל מה שדומה לזה.
ומצות עשה שלא הזמן גרמא - הם המצות המחוייבות בכל הזמנים, כגון מזוזה ומעקה והצדקה.
וכבר ידעת שהעיקר אצלנו אין למדין מן הכללות, ומה שאמר כל אמנם רוצה לומר הרוב, ואמנם מה שהנשים מחוייבות ממצות עשה ומה שאינן מחוייבות ממה שמגיע אליהן אינו תלוי בכלל, ואמנם נמסרים על פה והם דברים שבאו בקבלה. הלא ידעת, שאכילת מצה בלילי פסחים ושמחה במועדים והקהל ותפילה ומקרא מגילה ונר חנוכה ונר שבת וקידוש היום, אלו כולם מצות עשה שהזמן גרמא, וכל אחד מהם מחוייבות על הנשים כמו שהם מחוייבות לאנשים. וכמו כן מצות פריה ורביה ותלמוד תורה ופדיון הבן, כל אחד מהם מצות עשה שלא הזמן גרמא, ואף על פי כן אין הנשים חייבות בהן. ואמנם נמסרים על פה כמו שזכרנו. אמנם העיקר שזכר במצות לא תעשה הוא אמיתי, שנאמר "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם"(במדבר ה, ו), ובארו השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה חוץ מאלו השלושה, שנאמר "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך"(ויקרא יט, כז), לפיכך מי שיש לו זקן ואפשר למנעו מתגלחת הוא שאסור עליו גילוח כל הראש, והוא מה שאמרו הני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה. ואמר "אמור אל הכהנים בני אהרן, ואמרת אליהם"(ויקרא כא, א), בני אהרן ולא בנות אהרן:
כל מצות הבן על האב - כל מצות הבן המוטלות נט על האב לעשות לבנו. והן ששה דברים ס, למולו, לפדותו אם הוא בכור, ללמדו תורה, ללמדו אומנות, להשיאו אשה, להשיטו בנהר סא:
אנשים חייבים - האב חייב במצות הללו לבנו, והאם פטורה:
וכל מצות האב - המוטלות על הבן לעשות לאביו, שהם מורא וכבוד. מורא, לא ישב במקומו סב, ולא יסתור את דבריו, ולא יכריע את דבריו סג. כבוד, מאכיל ומשקה. מלביש ומכסה. מכניס ומוציא:
אחד אנשים ואחד נשים חייבים - הבנים והבנות חייבים:
וכל מצות עשה שהזמן גרמה - שהזמן גרם למצוה שתבא, כגון שופר, סוכה, לולב, וציצית סה:
שלא הזמן גרמה - כגון מזוזה, מעקה סז, אבדה סח, ושלוח הקן סט. והני תרי כללי לאו דוקא, כדקיי"ל אין למדין מן הכללות ע אפילו במקום שנאמר בהם חוץ, שהרי מצה בליל הפסח עא, ושמחה במועדים, והקהל בחג הסוכות עב, כולן מ"ע שהזמן גרמה הן ונשים חייבות. ות"ת, ופריה ורביה עג, ופדיון הבן עד, ממ"ע שלא הזמן גרמה הן ונשים פטורות. אבל כללא בתרא דכל מצות לא תעשה אחד אנשים ואחד נשים חייבים. חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים, כללא דוקא הוא, וילפינן ליה מדכתיב במדבר ה') איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה עה:
חוץ מבל תקיף ובל תשחית - דכתיב (ויקרא יט) לא תקיפו פאת ראשכם, ולא תשחית את סאת זקנך. כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה, וכל שאינו בהשחתה אינו בהקפה. והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה. ומנלן דליתנהו בהשחתה, דכתיב פאת זקנך, ולא כתיב פאת זקנכם, מאי זקנך, זקנך ולא זקן אשתך עו:
ובל תטמא למתים - דכתיב (שם כא) אמור אל הכהנים בני אהרן, בני אהרן ולא בנות אהרן:
כל מצות הבן על האב. [*פי' הר"ב כל מצות הבן המוטלות על האב הכי מפרשים בגמרא ודלא כדמשמע לכאורה דר"ל כל מצוה דמחייב ברא למעבד לאבא. דליתא דהא אף נשים חייבין כדלקמן בד"ה אחד כו' ונ"ל דתנא דעקים לישנא וקתני מצות הבן אע"ג דה"ל למתני כל מצות האב. לאשמועי' דאלו המצות שחייב האב לבנו הם ג"כ מצות הבן עצמו שכולן אם לא עשאן לו אביו חייב הוא בעצמו לעשותן כדילפינן בגמ'. מיהו בסיפא לא קתני הך לישנא אלא מכח איידי דרישא דהא לא שייך לומר שמצות כבוד ומורא אף על האב לומר שיתחייב להכריח לבן לקיימם דהא לכ"ע האב שמחל על כבודו כבודו מחל כדאיתא בסוגיין דף ל"ב. עוד] כתב הר"ב למולו לפדותו כו'. וכולהו ילפינן להו בגמ' מקראי למולו דכתיב (בראשית כ"א) וימל אברהם את יצחק בנו ומילה אין זמנה אלא ביום כדתנן במשנה ד' פ"ב דמגילה ולפיכך הנשים פטורות. ובגמ' יליף לה אפילו למ"ד דזמנה בין ביום בין בלילה. מדכתיב (שם) כאשר צוה אותו אותו ולא אותה. ואין צו אלא מיד ולדורות כדכתיב (במדבר ט"ו) מיום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם. לפדותו דכתיב (שמות ל"ד) כל בכור בניך תפדה. ואיהי לא. דכתיב תפדה תפדה. כל שמצווה לפדות א"ע מצווה לפדות אחרים פי' מל' תפדה ילפינן נמי דהיכא דלא פרקיה אבוה מחויב לפדות א"ע. ופירש הר"ן דל' תפדה משמע תפדה אחרים. או תפדה עצמך. ע"כ. והשתא דריש שאין בכלל המצוה לפדות לאחרים מי שלא שייך בו ג"כ לפדות עצמו דהא תרווייהו במשמעות. כך נ"ל. ללמדו תורה. דכתיב (דברים י"א) ולמדתם אותם את בניכם. ואיהי מנלן דלא. דכתיב ולמדכם. ולמדתם: כל שמצווה ללמוד. מצווה ללמד וכו'. והאשה אינה מצווה ללמוד. כדפירש הר"ב במשנה ג' פ"ג דברכות. ה"נ דרשינן דהיכא דלא אגמריה אבוה מחייב איהו למגמר נפשיה. דכתיב ולמדתם. פי' הר"ן דבכלל ולמדתם הוא. שכיון שהוא מחוייב ללמד לאחרים. יש לו ללמוד תחלה. ע"כ. ודלא כפירש"י. דמקרא אחרינא יליף לה. והשתא דריש דאין בכלל ללמד לאחרים. אלא אם יש ג"כ בו המצוה דללמוד לנפשיה. דהא תרווייהו במשמע. ללמדו אומנות. להשיאו אשה. דכתיב (ירמיה כ"ט) קחו נשים וגו' וקחו לבניכם נשים. והכא לא צריך למעוטי לאשה דלא. דהא קחו נשים כתיב. וללמדו אומנות. דכתיב (קהלת ט') ראה חיים עם אשה. אם אשה ממש היא. כשם שחייב להשיאו. כך חייב ללמדו אומנות. אי תורה היא. כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות. להשיטו בנהר. חיותיה היא. שמא יפרוש בספינה ותטבע. ויסתכן. אם אינו יודע לשוט:
וכל מצות האב על הבן. פי' הר"ב שהם מורא וכבוד. מורא. לא ישב כו'. כללים הם. ולדוגמא נקטינהו כמ"ש הרמב"ם. ומה שכ' הר"ב ולא יכריע את דבריו. פירש"י אם היה חולק עם אחר בדבר הלכה. לא יאמר נראים דברי פלוני. והרמ"ה כתב זה אין צריך. דהיינו. סותר את דבריו. אלא אפי' נראין לו דברי אביו. אין לו לומר נראין דברי אבא. שנראה כמכריע דברי אביו אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקים ישיב. טור י"ד סי' ר"ס [צ"ל ר"מ]:
אחד אנשים כו' חייבין. דכתיב. תיראו. ומה ת"ל איש שהוא סיפק בידו לעשות. אשה רשות אחרים עליה. ברייתא בגמ'. [*ופירש"י סיפק. יכולת שאין מוחה בידו. רשות אחרים. בעלה]:
וכל מצות עשה שהזמן גרמא. כתב הר"ב כגון כו' וציצית פי' בתוספות כמ"ד כסות לילה פטור מציצית מדכתיב (במדבר טו) וראיתם אותו. ואפי' למ"ד ציצית חובת טלית הוא ואפי' מונח בקופסא חייב בציצית. ועוד דבירושלמי [אמרי'] כסות יום שלבשה בלילה חייבת בציצית. אפ"ה חשיב לה זמן גרמא כיון שחיובו תלוי במה שהזמן גרם לבישתו ביום יש לה לחשב זמן גרמא שזמן לבישתה גורם החיוב:
ונשים פטורות. כדגמרינן מתפילין מה תפילין נשים פטורות [כמפורש במשנה ג' פ"ג דברכות] אף כל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות. גמ':
וכל מ"ע שלא הזמן גרמא. כתב הר"ב כגון מזוזה כו'. מזוזה מפורש במ"ג פ"ג דברכות. מעקה. אע"ג דאית ביה לאו ולא תשים דמים (דברים כ"ב). וא"כ תיפוק ליה דנשים חייבות משום הלאו. מסיק הר"ן דלאו ועשה אינם באים כאחד. דלא תשים דמים ההוא כשבנה ע"מ שלא לעשות. ואעפ"כ מחוייב אח"כ לעשות מעקה משום העשה. אבדה. נמי לאו דלא תוכל להתעלם (שם) כשנטלה ע"מ שלא להחזירה עבר הלאו. ומ"מ מחוייב לקיים העשה דהשב תשיבם (שם) שילוח הקן. אם נטלה ע"מ שלא לשלחה עובר משום לא תקח האם (שם) ואח"כ חייב בעשה דשלח לרבנן לאו מעיקרא משמע. כדמוכח בפ' שילוח הקן [דף קמ"א]. ע"כ:
וכל כו'. כתב הר"ב הני תרי כללי לאו דוקא כו'. ומה שאמר כל אמנם ר"ל הרוב. הרמב"ם. ומ"ש הר"ב שהרי מצה בליל פסח. דזמן גרם ונשים חייבות. כדאיתא בפסחים [דמ"ג] נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה שנאמר (שם ט"ו) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות. כל שישנו בבל תאכל חמץ. ישנו בקום אכול מצה. ונשים איתנהו בבל תאכל חמץ דמצות ל"ת הוא. ושמחה במועדים. דכתיב (שם) ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך. רש"י. והקהל בחג הסוכות כדכתיב (שם ל"א) הקהל את העם האנשים והנשים. ומ"ש הר"ב דת"ת כו' ממ"ע שלא הזמן גמרא ונשים פטורות. ת"ת פירשו בפ"ג דברכות. פריה ורביה כת"ק דסוף פ"ו דיבמות דהלכתא כוותיה. פדיון הבן מפורש לעיל.
וכל כו. כתב הר"ב וילפינן לה מדכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וכו' לכל עונשין וכו'. פירש"י ולאוין עונשי מלקיות הן.*) [ובגמ' אי מהכא אימא דוקא משום כפרה חס רחמנא עלה פי' התוס' כגון עריות דכתיב בנשים עונשין. כתב רחמנא (שמות כ"א) אשר תשים לפניהם השוה וכו' לכל דינים ועיין בתוס' ספ"ק דב"ק דט"ו. ואי מהכא ה"א משום דחיותא הוא דאי אין עליה דין הכל גוזלים אותה והיא גוזלת אחרים והכל בדילין הימנה כתב רחמנא (שם) והמית איש או אשה בשור המועד שהרג השה וכו'. ואי מהא משום דאיכא איבוד נשמה חס רחמנא אבל הנך תרתי אימא לא. צריכא]. ועמ"ש במ"ז פ"ד דב"ק:
וכל מצות לא תעשה כו'. כתב הר"ב והאי כללא דוקא כו' וכ"כ הרמב"ם. ואין להקשות מדפי' בפ' בתרא מ"ד דלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים. דהא אמרי' בגמ' פ"ט דיבמות דפ"ד. דכל היכא דהוא מוזהר. היא מוזהרת. שכשם שהכהן מוזהר שלא ליקח אשה זונה וחללה. כך היא מוזהרת שלא תשאנו. וכל היכא דהוא לא מוזהר. כגון חלל בכשרה היא לא מוזהרת שנמצאת אומר דגם בזה הושוה האשה לאיש:
חוץ מבל תשחית. כתב הר"ב זקנך ולא זקן אשתך אפי' העלתה זקן. רש"י:
(נט) (על הברטנורא) ועיקם התנא לשונו לומר דמצות הבן הם. שאם לא עשאן לו אביו חייב הוא בעצמו לעשותן כדאיתא בגמרא. ובסיפא אגב רישא נקט האי לישנא:
(ס) (על הברטנורא) כולהו ילפינן להו בגמרא מקראי. ועתוי"ט:
(סא) (על הברטנורא) חיותיה הוא שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אינו יודע לשוט:
(סב) (על הברטנורא) כללים הם ולדוגמא נקטינהו. כמ"ש הר"מ:
(סג) (על הברטנורא) אם היה חולק עם אחר בדבר הלכה לא יאמר נראים לי דברי פלוני רש"י. והרמ"ה כתב, זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו אלא אפילו נראין לו דברי אביו, אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו, אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקים ישיב. טור:
(סד) (על המשנה) חייבין. דכתיב תיראו. ומה ת"ל איש, שהוא סיפוק בידו לעשות (שאין מוחה בידו). אשה רשות אחרים (בעלה. רש"י) עליה. גמרא:
(סה) (על הברטנורא) ואף דבירושלמי אמרינן כסות יום שלבשה בלילה חייבת בציצית, אפ"ה כיון שחיובו תלוי במה שהזמן גרם לבישתו ביום יש לה ליחשב זמן גרמא שזמן לבישתה גורם החיוב. תוספ':
(סו) (על המשנה) פטורות. מה תפילין נשים פטורות, אף כל מ"ע שהזמן גמרא נשים פטורות. גמרא:
(סז) (על הברטנורא) אע"ג דאית בהו לאו וללא תשים דמים, וא"כ תיפוק ליה דנשים חייבות משום הלאו, מסיק הר"נ, דלאו ועשה אינן באין כאחד, דלא תשים, ההוא כשבנה ע"מ שלא, לעשות. ואעפ"כ מחייב אח"כ, לעשות מעקה משום העשה:
(סח) (על הברטנורא) נמי לאו דלא תוכל להתעלם כשנטלה ע"מ שלא לההזירה עבר הלאו. ומ"מ מחויב לקיים העשה דהשב תשיבם:
(סט) (על הברטנורא) אם נטלה ע"מ שלא לשלחה עובר משום לא תקח האם. ואח"כ חייב בעשה. דשלח לרבנן לאו מעיקרא משמע. הר"ב:
(ע) (על הברטנורא) ומ"ש כל, אמנם ר"ל הרוב. הר"מ:
(עא) (על הברטנורא) דזמן גרם ונשים חייבות, כדאיתא בפסחים דף מ"ג. ושמחה במועדים דכתיב ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך. רש"י:
(עב) (על הברטנורא) כדכתיב הקהל את העם האנשים והנשים:
(עג) (על הברטנורא) כת"ק דסוף: פ"ו דיבמות, דהלכתא כותיה:
(עד) (על הברטנורא) מפורש לעיל:
(עה) (על הברטנורא) ולאו עונשי מלקות הן. ובגמרא, אי מהכא אימא דוקא משום כפרה הם רחמנא עלה. פירשו התוספ' כגון עריות דכתיב בנשים עונשין כתב רחמנא אשר תשים. לפניהם השוה כו' לכל דינים. ואי מהא הוא אמינא משום דחיותה היא דאי אין עליה דין הכל גוזלים אותה והיא גוזלת אחרים והכל בדילין הימנה כתב רחמנא והמית איש או אשה בשור המועד שהרג ה. סוה כו' ואי מהא משום דאיכא איבוד נשמה חס רחמנא, אבל הנך תרתי אימא לא, צריכא:
(עו) (על הברטנורא) אפילו העלתה זקן. רש"י:
כל מצות הבן על האב: פי' משום דתנא רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה שיש חלוק בין גבוה להדיוט תנא נמי החלוק שיש בין האיש ובין האשה תוס' רי"ד. אבל הריטב"א ז"ל כתב והא דקתני לה רבי להא מתני' הכא מסתבר לי משום דבמצות המוטלות על האב לעשות לבנו דקתני רישא חדא מינייהו להשיאו אשה כדמפרש בברייתא ואיידי דתנא הא תנא אידך ע"כ. ובירושלמי משמע דגריס כל מצות האב על הבן אנשים חייבים ונשים פטורות וכל מצות הבן על האב אחד האנשים ואחד הנשים חייבין ומפ' התם מצות האב על הבן מצוה שאדם חייב לעשות לבנו למוהלו וכו' מצוה שהבן חייב לעשות לאביו מורא וכבוד וכו' וכן הוגהה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. [הגה"ה וכתב נ"ל לפרש זו הגירסא דה"ק כל המצות שמצווה האב על בנו האנשים חייבין וכו' וכל מצות הבן על האב וכו' כלומר כל המצוות שנצטווה הבן על האב לעשות לו אחד האנשים וכו' וכן נ"ל הגירסא הנכונה שמצוות האב ר"ל מה שמצווה האב לעשות אך בפ' בתרא דבכורות משמע שאין פירושו כן דגרסי' הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם את בנו ר' יהודה אומר בנו קודמו שמצותו על אביו ומצות בנו עליו עכ"ל ז"ל]. אבל בתלמודא דידן גרסי' כל מצות הבן על האב ומפרש רב יהודה דה"ק כל מנות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו אנשים חייבים ונשים פטורות תנינא להא דת"ר האב חייב בבנו למולו ולפדותו וכו'. בפי' רעז"ל ולא יכריע את דבריו יש מפרשים אפי' לומר נראין דברי אבא אלא אם יש לו להשיב על החולקים ישיב:
וכל מ"ע שהזמן גרמה נשים פטורות: הסכמת הרשב"א ז"ל בתשובותיו סימן קכ"ג כדברי מי שאומר שאם רצו עושות כל מצות עשה ומברכות. ואיתה בשבת פ' במה אשה (שבת דף ס"ב) ובר"פ בכל מערבין. וביד פי"ב דהלכות עכו"ם סימן ג'. ובגמ' מפיק לה רב אחא בר יעקב מקרא דכתיב גבי תפילין למען תהיה תורת ד' בפיך הוקשה כל התורה כולה לתפילין מה תפילין מ"ע שהזמן גרמה ונשים פטורות דאיתקוש תפילין לת"ת דכתיב ושיננתם לבניך ולא לבנותיך וסמיך ליה וקשרתם לאות אף כל מ"ע שהזמן גרמה נשים פטורות ומדמצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות מכלל דמ"ע שלא הזמן גרמה נשים חייבות דאי פטורות ה"ל למיכתב היקשא דתורת ה' בפיך על ת"ת או על פדיון הבן להיקישא אליו ולומר דכי היכי דנשים פטורות מתלמוד או מפדיון דהיינו מ"ע שלא הזמן גרמא ה"נ פטורות מכל מ"ע שלא הזמן גרמה כמו דמקיש לפיטור דהזמן גרמה לתפילין אלא ש"מ מדכתב האי היקשא לתפילין דהוי הזמן גרמה מכלל דשאר מ"ע שלא הזמן גרמה נשים חייבות ולר"מ דס"ל בפ' בתרא דעירובין דתפילין הוי מ"ע שלא הזמן גרמא יליף לה למ"ע שהזמן גרמה דנשים פטורות מבנין אב וגמר מראיה דכתיב בה יראה כל זכורך וכי פרכת נילף לחיובא ממצה והקהל איהו ס"ל דשני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ולר' יהודה נמי דסבר בתפילין כר"מ וס"ל דשני כתובין הבאין כאחד מלמדין הכא שלשה כתובים איכא מצה שמחה והקהל ולכ"ע שלשה אין מלמדין:
כל מ"ע שהזמן גרמה וכל מ"ע שלא הזמן גרמה: האי כל רוצה לומר הרוב דהא אין למדין מן הכללות וכדפי' רעז"ל. וכתב הר"ן ז"ל אהא דקתני בברייתא בגמרא איזו היא מצות עשה שהזמן גרמה סוכה ולולב שופר וציצית ואיזו היא מ"ע שלא הזמן גרמה מזוזה מעקה אבידה ושלוח הקן כתב היא ז"ל דפרושי קא מפרש היכי דמי וכגון קתני אבל ממנא לא מני להו דא"כ שייר טובא דהזמן גרמה שייר תפילין וראיה ובלא הזמן גרמה שייר חלה ותרומה וכסוי הדם ואחריני טובא אלא כגון קתני ולישנא הכי דייק דקתני איזו היא מ"ע ולא קתני אלו הן ע"כ. ובתוס' ז"ל הקשו היכי קרי לציצית מ"ע שהזמן גרמה למ"ד ציצית חובת טלית הוא כיון דכלי קופסא חייבין בציצית והתם ליכא זמן גרמה כלל דבין ביום בין בלילה חייבין ואפי' למ"ד ציצית חובת גברא הוא קשה דכמו דכסות לילה פטורים כשהוא לובשן ביום ה"נ כסות יום חייבת כשלובש בלילה דהכי אמרי' בירושלמי כסות יום שלבישה בלילה חייבת בציצית וא"כ היכי חשיב לה זמן גרמה כיון שחייבת בין ביום בין בלילה ואומר ר"י כיון שחיובו תלוי במה שזמן גרם לבישתה ביום יש לה להחשב זמן גרמה שזמן לבישתה גורם החיוב ע"כ ועיין שם עוד שיישבו במעקה ובכיוצא בו היכי משכחת עשה לחוד דהא אית ביה לאו דלא תשים ותיפוק לי דנשים חייבות משום שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ע"ש:
חוץ מבל תקיף ובל תשחית: דהואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה וכתב הר"ן ז"ל ומיהו מדרבנן מיתסרא להקיף ראש של זכר ואפילו קטן כדאמרי' בנזיר דידך מאן מקפה להו חובה תיקברינהו לבנה ועבדים כיון שיש להם זקן חייבין בהקפה אע"פ שהאשה פטורה ע"כ:
ובל תיטמא למתים: גמרא איסי תני אף בל יקרחו נשים פטורות ורבא מפרש טעמיה דיליף ולא תשימו קרחה בין עיניכם מתפילין דכתיב בהו בין עיניכם מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות ולית הלכתא כאיסי:
יכין
כל מצות הבן על האב: כל מצות של הבן, שחייב האב, כגון מילה, פדיון הבן, ללמדו תורה, ואומנות, ולשוט בנהר, ולהשיאו אשה [וסי' מפת אשא]:
ונשים פטורות: ר"ל דאמו פטורה מכל אלו בו:
וכל מצות האב על הבן: ר"ל כל מצות שהבן חייב לאב ואם כמורא וכבוד. איזה מורא. לא ישב ולא יעמוד במקום המיוחד לאו"א בשום מקום, ולא יסתור דבריהם, ולא יכריע דבריהם בדבר שחולקים עם אחר, לא יאמר נראים דברי אבא או אמי [ודוקא בפניו, אבל שלא בפניו, אפילו לחלוק על אביו מותר בד"ת [(שו"ע יו"ד, רמ)], ולא יזכיר שמו אפילו שלא בפניו. וא"ת הרי יעקב אבינו אמר אלהי וגו' ופחד יצחק היה לי. י"ל כיון שהזכיר עליו שמו של הקב"ה הו"ל כאומר אבי מרי, דפחד יצחק, היינו שהוא עבד ד' ויראתו על פניו, והרי בכה"ג גם ברבו מותר שלא בפניו [כ(שו"ע יו"ד רמב, טו)] וכ"ש באביו [עי' ש"ך רמ"ב סקכ"ז]. אמנם דהרי קאמר יעקב אבינו נמי שמה קברו יצחק ורבקה אשתו. וצ"ל דמורא דלאחר מיתה מדרבנן הוא. ונ"ל ראיה מקידושין [ל"א ב'] ששמע שאמו באה אחריו לא"י ויצא לח"ל לקראתה, ונ"ל דה"ט דעשה דכבוד או"א דוחה לל"ת דיציאה מא"י לח"ל. וכשמצא אח"כ שמתה אמר אלו ידענא לא נפקי, ש"מ משום דאז כבוד ומורא אינו רק מדרבנן, ואינו נדחה הל"ת, ואפילו הכוהו או קללוהו או"א ברוב עם, ישתוק. איזה כבוד. מאכילן ומשקן ומלבישן, מכניסן ומוציאן, ואם אין להן יתן להם בסבר פנים יפות, וכל עת שיראה אותן באים, יקום לפניהן וכל שמזכיר מהן דבר יזכירן בכבוד, ואפילו לאחר מותן, ואפילו כשיפסידו מעותיו לא יכלימם [י"ד שם]:
וכל מצות עשה שהזמן גרמה: שתלויה בזמן:
אחד אנשים ואחד נשים חייבין: מיהו אין למדין מכללות אפילו כשנאמר בהן חוץ [כעירובין דכ"ז א']. דהרי מצה, ושמחה במועד, ומצות ההקהל [עי' סוטה פ"ח] דהזמן גרמא, ואפ"ה נשים חייבות. והרי ת"ת, ופדיון הבן, ופריה ורביה, שאין הזמן גרמא, ואפ"ה נשים פטורות. אלא הך כל וכו', ר"ל רוב המצות:
אחד אנשים ואחד נשים חייבין: ואף על גב שלא הוזהרו מלהנשא לפסולים. היינו רק בהנך שאין האיש זר מוזהר, כגון כהנת לחלל או לגר וכדומה, אבל באם הוא מוזהר גם היא מוזהרת [ועי' קידושין ע"ו א']:
חוץ מבל תשחית: הזקן אם יש לה:
ובל תקיף: פיאות הראש:
ובל תטמא למתים: אם היא בת כהן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת