משנה סנהדרין יא ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק יא · משנה ה | >>
נביא השקר המתנבא על מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו, מיתתו בידי אדם.
אבל הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי הנביאכא, ונביא שעבר על דברי עצמו, מיתתן בידי שמים, שנאמר (דברים יח, יט) "אנכי אדרוש מעמו".
נְבִיא הַשֶּׁקֶר,
- הַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע,
- וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ,
- מִיתָתוֹ בִּידֵי אָדָם.
- אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ,
- וְהַמְּוַתֵּר עַל דִּבְרֵי הַנָּבִיא,
- וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ,
- מִיתָתָן בִּידֵי שָׁמַיִם,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח, יט): "אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ":
ונביא השקר - המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו.
- אבל, הכובש את נבואתו,
- והמוותר על דברי הנביא,
- ונביא שעבר על דברי עצמו - מיתתן בידי שמים,
- שנאמר: "אנוכי אדרוש מעימו" (דברים יח יט).
מה שלא שמע - הוא שיאמר מה שלא באה בו נבואה מאת השם יתברך מעולם.
ומה שלא נאמר לו - הוא שיתנבא בנבואת זולתו ,ויאמר לי אמר השם יתברך זה הדבר, ולא אמרו לו אבל נאמר לזולתו.
וכבר בארנו בפתיחת ספרינו זה חלוקי הנביאים כשאומרים שהם נביאים, והיאך יודע אמיתתו משקרו.
ומוותר על דברי הנביא - שיקל ויעלים עין בדברי הנביאים, ולא יעשה מצותם על הדיוק והדקדוק.
אמר רחמנא "והיה האיש אשר לא ישמע את דברי"(דברים יח, יט), כלומר מי שלא שמע ממנו, קרי ביה אשר לא ישמע כשישמע לאחרים, כי הוא עצמו כשלא השמיע לזולתו מה שצווה להשמיעו, או שלא שמע הוא עצמו מה שצווה בו וחלק על נבואת הכל, נאמר "אנכי אדרוש מעמו"(דברים יח, יט) וזה מיתה בידי שמים. וכבר בארנו בפרק תשיעי עניין מיתה בידי שמים מה הוא:
מה שלא שמע - מה שלא נאמר בנבואה לשום נביא בעולם. ומה שנאמר לחבירו ולא לו, ושמעה מפי חבירו ובא ואמר שנאמרה לו, שני אלו נביאי השקר הם ומיתתן בחנק. דכתיב (דברים יח) אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי, זה המתנבא מה שלא שמע מעולם. אשר לא צויתיו, הא לחבירו צויתי, זה המתנבא מה שלא נאמר לו ונאמר לחברו כ. וכתיב ומת הנביא ההוא, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק:
מיתתן בידי שמים - דכתיב (שם) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי, קרי ביה לא ישמע, וקרי ביה לא ישמיע, וקרי ביה לא ישמע הוא עצמו אל דברי, הרי שלשתן בכלל כב. וכתיב (שם) אנכי אדרוש מעמו, בידי שמים:
מה שלא נאמר לו. פירש הר"ב ונאמר לחברו. ובגמרא כגון חנניה בן עזור דקאי ירמיה בשוק העליון וקאמר (ירמיה מ"ט) כה אמר ה' הנני שובר את קשת עילם. נשא חנניא קל וחומר בעצמו. מה עילם שלא באה אלא לעזור את בבל. אמר הקב"ה הנני שובר את קשת עילם. כשדים עצמן על אחת כמה וכמה. אתא איהו בשוק התחתון אמר (ירמיה כ"ח) כה אמר ה' שברתי את עול מלך בבל אמר לי' רב פפא לאביי האי לחבירו נמי לא נאמר. אמר ליה כיון דאתיהיב ק"ו למידרש כמאן דאתמר ליה דמי. הוא ניהו דלא נאמר לו. ובהכי לא קשיא איכה נדע שהרי ירמיה השיבו (שם) בבא דברי הנביא וגו'. ומיהו להתראתו צריך שיהיו נביאים. ואף על גב דבכובש פריך בגמרא [דף פ"ט] מאן אתרי. היינו טעמא דלא סלקא דעתיה שידעו הנביאים מה שנאמר לאחר. אבל הכא ידע הנביא שקל וחומר זה יש לו פירכא. ושלא ניתן להדרש בנבואה זו שנאמרה לו:
אבל הכובש את נבואתו וכו'. כתב הר"ב דכתיב והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי. קרי ביה לא ישמע. וקרי בי' לא ישמיע. וקרי ביה לא ישמע הוא עצמו וכו'. ובגמרא לא אמרו בלשון הראשון קרי ביה. אלא דכתיב והיה האיש אשר לא ישמע. וקרי ביה לא ישמיע אל דברי. והכי פירושו דכתיב והאיש אשר לא ישמע. היינו המוותר שהוא משמעות הכתיב כמי שאינו שומע לדברי ה' שדבר הנביא בשמו. וקרי בי' לא ישמיע. היינו כובש. ופירש רבינו בגור אריה מדלא כתיב אשר לא ישמע אל דבריו. כדכתיב לעיל. אליו תשמעון. ש"מ דבנביא עצמו מדבר שלא ישמיע דברי הש"י. א"נ מדלא כתיב אשר יעבור. ע"כ. וקרי ביה לא ישמע אל דברי. כלומר פסקיה לקרא בסכינא חריפא ולא תתחיל לקרות והיה האיש אשר לא ישמע. אלא אשר לא ישמע ובנביא גופיה קאמר. ונ"ל דדיוקיה מדלא כתיב ואשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי. ואנא ידענא דמוותר על דברי הנביא קאמר. שהרי הוא מוסב על אליו תשמעון. אלא להכי כתב והיה האיש אשר וגו' למדרש מיניה תרתי. והיה האיש. דהיינו מוותר. ואשר לא ישמע דהיינו העובר על דברי עצמו:
והמוותר על דברי נביא. המפקירם שלא חשש למה שאמר לו הנביא. רש"י. ולשון הרמב"ם [בפירושו] והמוותר על דברי הנביא שיקל ויעלים עין בדברי הנביאים ולא יעשה מצוותם על הדיוק והדקדוק:
(כ) (על הברטנורא) ומיהו להתראתו צריך שיהיו נביאים. ועתוי"ט:
(כא) (על המשנה) והמוותר כו'. המפקירם שלא חשש מה שאמר לו הנביא. רש"י. ולשון הר"מ שיקל ויעלים עין מדברי הנביאים ולא יעשה מצוותם על הדיוק והדקדוק:
(כב) (על הברטנורא) ובגמרא לא אמרו בלשון הראשון קרי ביה, אלא דכתיב והיה האיש אשר לא ישמע וקרי ביה לא ישמיע אל דברי. וה"פ דכתיב והאיש אש לא ישמע, היינו המוותר, שהוא משמעות הכתוב כמי שאינו שומע לדברי ה' שדבר הנביא בשמו. וקרי ביה לא ישמיע היינו כובש כו'. וקרי ביה לא ישמע אל דברי, כלומר פסקינן לקרא בסכינא חריפא ולא מתחיל לקרות והיה האיש, אלא אשר לא ישמע, ובנביא גופיה קאמר. ועיין תוי"ט:
נביא השקר וכו': ביד פ"ה דהלכות ע"ז סי' ז' ק':
המתנבא מה שלא שמע: כגון צדקיה בן כנענה:
ומה שלא נאמר לו: כגון חנניה בן עזור:
מיתתו בידי אדם: מחק הרי"א ז"ל שלש מלות הללו:
הכובש את נבואתו: כגון יונה בן אמתי וביד בהלכות יסודי התורה פ"ט סי' ב' ג':
והמוותר על דברי הנביא: כגון חבריה דמיכה שלא אבה להכותו: וכתוב בספר כתר תורה שחבר החכם הר"ר דוד ויטאל ז"ל במצות לא תעשה סי' י' דכאן בפירוש המשנה לא פירש [הרמב"ם] רק הענין לבד אבל במשנה תורה בסוף הלכות יסודי התורה כשידוקדקו דבריו ז"ל נראה שכוונתו לפרש המוותר על דברי הנביא שר"ל מי שמדקדק אחריו ביותר לנסותו אם נביאותו אמת ולכן כתב שם ואסור לנסותו יותר מדאי וכו' דשם פירש פירוש הענין ומשמעות התיבה ע"כ:
ונביא שעבר על דברי עצמו: כגון עדו הנביא ששמע לדברי נביא השקר וחזר ואכל ושתה עמו ומוותר על דברי הנביא בנביא מוחזק משמע מן הגמרא:
יכין
המתנבא על מה שלא שמע: דבר שלא נאמר כלל לשום נביא:
ומה שלא נאמר לו: רק לנביא אחר:
אבל הכובש את נבואתו: שנצטווה מהקב"ה להתנבאות ולא רצה:
והמוותר על דברי נביא: שמיקל וממאן לעשות מה שצוהו ה' ע"י הנביא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת