משנה סנהדרין יא ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק יא · משנה ו | >>
המתנבא בשם עבודה זרה כג ואומר כך אמרה עבודה זרה, אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור.
הבא על אשת איש, כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין אף על פי שלא נבעלה, הבא עליה הרי זה בחנק.
וזוממי בת כהן ובועלה, שכל הזוממין מקדימין כד לאותה מיתה, חוץ מזוממי בת כהן ובועלהכה.
הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְאוֹמֵר:
- כָּךְ אָמְרָה עֲבוֹדָה זָרָה,
- אֲפִלּוּ כִּוֵּן אֶת הַהֲלָכָה לְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא וּלְטַהֵר אֶת הַטָּהוֹר.
- הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ,
- כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל לְנִשּׂוּאִין,
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה,
- הַבָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בְּחֶנֶק.
- וְזוֹמְמֵי בַּת כֹּהֵן ובוֹעֲלָהּ,
- שֶׁכָּל הַזּוֹמְמִין מַקְדִּימִין לְאוֹתָהּ מִיתָה,
- חוּץ מִזּוֹמְמֵי בַּת כֹּהֵן ובוֹעֲלָהּ:
המתנבא בשם עבודה זרה, ואומר כך אמרה עבודה זרה -
- אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא, ולטהר את הטהור.
- הבא על אשת איש -
- כיון שנכנסה לרשות הבעל לנישואין,
- אף על פי שלא נבעלה,
- הבא עליה - הרי זה בחנק.
- וזוממי בת כוהן, ובועלה -
- הא כל הזוממין - מקדימין לאותה מיתה,
- חוץ מזוממי בת כוהן, ובועלה.
- הא כל הזוממין - מקדימין לאותה מיתה,
אמרו אף על פי שלא נבעלה - כשהיא נערה בתולה לא יעלה על דעתך שהיא בסקילה לפי שהיא בתולה, אלא כיון שנכנסה לרשות הבעל יצאה מעונש נערה המאורסה וחזר דינה כדין כל אשת איש, והיא בחנק.
ונתברר לנו שבועל בת כהן מן הכלל, כמו שנאמר "ובת איש כהן כי תחל לזנות"(ויקרא כא, ט) וגו', ונשאר בועלה בכלל.
לפי שזוממי בת כהן מיוחסין לבועלה לא לה, שנאמר "כאשר זמם לעשות לאחיו"(דברים יט, יט) ולא לאחותו, רוצה לומר כי כשתהיה העדות כוללת איש ואשה, רואין מה שיתחייב האיש בעדותם והוא מה שהם חייבים.
וזאת בת כהן, בין שהיא אשת איש או אשת נתין וממזר, ואף על פי שיש באישות זו עבירה, כיון שהיא אשת איש, כשזנתה בשריפה:
לרשות הבעל - כגון שמסר האב לשלוחי הבעל ועדיין היא בדרך, תו לא קרינא בה בית אביה:
לאותה מיתה - שהיו מחייבין את הנידון:
ובועלה - כלומר, וכל הבועלים נידונים כמיתת הנבעלת, חוץ מבועל בת כהן שהיא בשריפה והוא בחנק:
המתנבא בשם ע"ז. שנאמר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים. גמרא:
שכל הזוממין מקדמין וכו'. כלומר אין להם לצפות מיתה אחרת. אלא משכימין לאותה מיתה שנגמר לה דינו של נדון. רש"י רפ"ק דמכות. ושם פירשו התוספות דלהכי קאמר מקדימין כלומר ודאי אתה צריך להמיתם במיתה (שהמיתו) [שרצי להמיתו]. אבל ודאי אם אינך יכול. אפ"ה נמי נמיתם בכל מיתה שנוכל. ע"כ. [*ומיהו מסקי דדוקא באחת מהארבע מיתות משום דהוו רוצח וגואל הדם שני כתובים הבאים כאחד. שבהם מפורש שאם אי אתה יכול וכו'. ובפרק נגמר הדין דף מ"ה מייתי נמי עיר הנדחת והנסקלין. ומזה קשיא לי על הרמב"ם שבפרק י"ד מהלכות סנהדרין השוה כל המומתים לדין זה. שאם אי אתה וכו' שימיתהו בכל מיתה שיכולים להמיתו בה. ולא חילק ביניהם רק שגם באותה מיתה דוקא יד העדים תהיה בהם בראשונה. ולא כן ברוצח שבאותה מיתה יד כל העם שוה בו. והכ"מ לא העיר בזה]:
חוץ מזוממי בת כהן ובועלה. ונראה בעיני דה"ק חוץ מכשהוזמו לבת כהן עם בועלה שגם בועלה נדון. דמתקיים בהו כאשר זמם לעשות לאחיו אבל כשלא זממו לאחיו. כגון שאין מכירין אותו או שלא התרו אלא בה ולא בו. או שהוא בן תשעה שנים ויום אחד שהוא פטור כדתנן בפ"ה דנדה [דף מ"ה] דהשתא אין לנו להקישה לו. דאין ה"נ דמקדימין אותם לדין שלה. וז"ש רש"י. לאחיו. ולא לאחותו. כל היכא דבעדותן מתחייבין איש ואשה וכו'. גם ל' הרמב"ם יורה שכן דעתו שכתב בספ"כ מהלכות עדות שנים שהעידו על ראובן שנאף עם בת כהן. ונגמר דין לראובן שיחנק. ודין הנואפת לשריפה. ואח"כ נמצאו זוממין הרי אלו נחנקין ולא נשרפין. ע"כ. ש"מ דבעי שיהא נגמר דין הנואף. אלא שראיתי לתוספות בריש פ"ק דמכות שהוכיחו דאע"פ שאין דין בבועל נדונין בחנק. ולדבריהם צ"ל דתנא מיסרך סריך בלישנא (דר"ע) [צ"ל דריש פרקין] ונקט ובועלה. אע"ג דלא איצטריך ליה הכא:
סליקא לה מסכת סנהדרין
(כג) (על המשנה) בשם עכומ"ז. שנאמר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים. גמרא:
(כד) (על המשנה) מקדימין. כלומר אין להם לצפות מיתה אחרת, אלא משכימין לאותה שנגמר לה דינו של נידון. רש"י. והתוספ' פירשו דלהכי קאמר מקדימין, כלומר ודאי אתה צריך להמיתם במיתה שרצו להמיתו, אבל ודאי אם אינך יכול, אפילו הכי נמי נמיתם בכל מיתה שנוכל. ועתוי"ט:
(כה) (על המשנה) ובועלה. נראה דה"ק חוץ משכשהוזמו לבת כהן עם בועלה שגם בועלה נדון, דמתקיים בהו כאשר זמם לעשות לאחיו. אבל כשלא זממו לאחיו כגון שאין מכירין אותו או לא התרו בו כו' דהשתא אין לנו להקישם לו, דאה"נ דמקדימין אותם לדין שלה. וזה נראה בלשון רש"י והר"מ. אלא שהתוספ' הוכיחו דאף על פי שאין דין בבועל, נדון בחנק. ולדבריהם צ"ל דתנא מיסרך סריך בלישנא דריש פרקין, ונקט ובועלה אף על גב דלא איצטריך ליה הכא:
המתנבא בשם ע"ז: כגון נביאי הבעל. וביד בפ"ה דהלכות ע"ז סי' ו':
הבא על אשת איש: פרק נערה דף מ"ט דייקינן מדקתני כיון שנכנסה לרשות הבעל ולא תנא בה נכנסה לחופה ש"מ נכנסה לרשות הבעל בעלמא דהיינו מסר האב לשלוחי הבעל אע"פ שלא נכנסה לחופה שעדיין היא בדרך אם זנתה הרי זו בחנק דתו לא קרינן בה בית אביה:
שכל הזוממין וכו': ס"א שכל המוזמין. אכן הרי"א כתב הזוממין מצאתי בכל הספרים ואיתא בריש פ"ק דמכות ופי' שם רש"י ז"ל כלומר אין להם לצפות מיתה אחרת אלא משכימין לאותה מיתה שנגמר בה דינו של נידון ע"כ. וכתבו שם תוס' ז"ל פי' רש"י ז"ל שאין להם נס והמלטה וקשה דמאי קמ"ל פשיטא ובכתובות פי' שרוצה לומר מקדימין שלא יענו הדין וגם זה קשה דמאי קמ"ל פשיטא לכך פי' ר"י מקדימין ה"פ ודאי אתה צריך להמיתו במיתה שהמיתו אבל אם ודאי אינו יכול אפילו הכי נמיתם בכל מיתה שנוכל כדתניא הכה תכה ע"כ:
חוץ מזוממי בת כהן: מפיק לה מברייתא בגמרא מדאמר קרא ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו למה לי למכתב תו לאחיו אלא משום דכל הזוממין ובועליהם כיוצא בהם אבל בת כהן אמר קרא היא מחללת ודרשינן היא בשריפה ואין בועלה בשריפה זוממיה אינו יודע אם לבועל הוקשו ובחנק אם לה הוקשה ובשריפה כשהוא אומר לעשות לאחיו לאשמועינן לאחיו ולא לאחותו וכל היכא דבעדות מחייבינן איש ואשה ודינם חלוק כי הכא לו הוקשו וביד רפי"ח דהלכות עדות וס"פ עשרים:
סליק פירקא. וסליקא לה מסכת סנהדרין
יכין
ולטהר את הטהור: ג"כ בחנק הם:
שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה: כפי שרצו לחייב לאותו שהעידו עליו:
חוץ מזוממי בת כהן ובועלה: ר"ל דוקא כשהעידו עליה לבד, כגון שברח או מת הבועל, או שהוא קטן, או שאין מכירין להבועל, אז נדונין בשריפה כפי שרצו לחייב, אבל כשהעידו עליה ועליו, והוזמו, דינן בחנק. ולתוס' בכל גוונא דינן בחנק. והא דנקט ובועלה, או או קתני. ור"ל בכל גוונא דינן שוה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת