משנה מכשירין ו ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ו · משנה ה | >>
תולדות למים: היוצאין מן העין, מן האוזן, מן החוטם, מן הפה, מי רגלים, בין גדולים בין קטנים, לדעתו ושלא לדעתויג.
תולדות לדם: דם שחיטה יד בבהמה ובחיה ובעופות הטהורים, ודם הקזה טו לשתיה.
מי חלב, כחלב. והמוחל, כשמן, שאין המוחל יוצא מידי שמן, דברי רבי שמעון.
רבי מאיר אומר, אף על פי שאין עמו שמן.
דם השרץ, כבשרו, מטמא ואינו מכשיר, ואין לנו כיוצא בו.
תולדות למים -
- היוצא מן העין, מן האוזן, מן החוטם, מן הפה,
- מי רגלים -
- בין גדולים - בין קטנים,
- לדעתו - ושלא לדעתו.
- תולדות לדם -
- דם שחיטה בבהמה, ובחיה, ובעופות הטהורים,
- ודם היקז לשתייה.
- מי החלב - כחלב.
- והמוחל - כשמן,
- שאין המוחל יוצא מידי שמן - דברי רבי שמעון.
- רבי מאיר אומר: אף על פי שאין בו שמן.
- דם השרץ - כבשרו,
- מטמא - ואינו מכשיר,
- ואין לנו כיוצא בו.
- מטמא - ואינו מכשיר,
דם הקזה לשתיה - שיתכוין בדם ההקזה להשקותו לחיות או לאדם (שנוהג לשתות) [שעבר ושתהו].
ומי החלב - מי הגבינה הנפרד מן החלב, בעת שמשליכין בו הקיבה ושאר הדברים שמעמידין החלב, והוא אשר אנו קורין לו בלשון ערבי "אל-מיק".
ומוחל - המים השחורים השותתים מן הזיתים.
וכבר ביארנו בתשיעי של טהרות, שרבי שמעון אומר כי מוחל מי פירות הוא, ועל כן לא יטמא ולא יכשיר אלא מפני שיורי שמן שבו.
ואמרנו שאין הלכה כרבי שמעון, אבל המוחל משקה כמו שאמר רבי מאיר, והוא כדעת חכמים לפי שהוא כשמן.
ואמר השם יתעלה בשמונה שרצים "וזה לכם הטמא"(ויקרא יא, כט), להביא דמו שיטמא כבשרו. ואמרו "יכול יכשיר את הזרעים, תלמוד לומר לכם, לכם הוא מטמא ואינו מכשיר את זרעים":
גדולים. משקין היוצאין מפי טבעת:
קטנים. שתן היוצא מפי האמה:
טהורים. אבהמה חיה ועוף קאי:
ודם הקזה לשתיה. למעוטי לרפואה דלא כדק תני סיפא:
מי החלב. נסיובי דחלבא:
כחלב. בפרק כל הבשר (דף קיד.) אמר ריש לקיש לא שנו אלא להכשיר את הזרעים אבל לענין בישול בשר בחלב מי החלב אינן כחלב:
והמוחל כשמן. אין להקשות כיון דמוחל מכשיר אמאי לא גזרו בפ' קמא דשבת (דף טו.) על המסיקה כמו שגזרו על הבצירה שלפי שיש שלשה עניני מוחל כדמוכח במס' שבת בפ' חבית (דף קמד:) מוחל היוצא בתחלה דהיינו היוצא בשעת מסיקה ובההוא אפילו ר"ע מודה שאינו מכשיר לפי שאינו רוצה בקיומו כדמוכח התם ומוחל היוצא מעיקול בית הבד אפילו ר"ש מודה דמכשיר לפי שאי אפשר לו בלא צחצוחי שמן אבל במוחל דאתי בתר איצצא דהיינו לאחר שעמדו בכומר ב' וג' ימים פליגי לר' יעקב מכשיר לרבי שמעון אינו מכשיר ומוחל דתנן הכא דפליגי ביה ר"ש ורבי מאיר על כרחין פליגי במוחל היוצא מעיקול בית הבד וההיא דתנן בעדיות (פ"ד מ"ו)ומייתי לה בפ"ק דיבמות (דף טו:) חבית של זיתים מגולגלים ב"ש אומרים אינה צריכה לינקב ובה"א צריכה לינקב משום דמוחל של זיתים מכשיר צריך לומר דהאי דחבית הוי כי ההיא דעקל בית הבד דאי אפשר בלא צחצוחי שמן כי היכי דלא תיקשי מבית הלל לר' שמעון:
דם השרץ כבשרו. ומצטרפין לכעדשה כדתנן במעילה בפרק קדשי מזבת (דף יז.):
בין גדולים - משקין היוצאין מפי טבעת יב:
בין קטנים - מי רגלים:
ודם הקזה לשתיה - דם ההקזה שנתכוין עליו להשקותו לבהמה ולחיה או לנכרי:
מי החלב - הוא הקום הנפרש מן הגבינה כשמעמידים החלב ומקפיאין אותו בקיבה, מכשיר את הזרעים:
והמוחל כשמן - מים שחורים היוצאים מן הזיתים:
שאין מוחל יוצא מידי שמן - ומוחל עצמו, לר' שמעון מי פירות הוא ואינו חשוב משקה, אבל מכשיר מפני שיורי שמן שבו:
ר' מאיר אומר אע"פ שאין בו שמן - מוחל עצמו חשוב משקה ומכשיר ומטמא. והלכה כר' מאיר טז:
דם השרץ כבשרו - ומצטרפין לכעדשה. דכתיב בשמונה שרצים (ויקרא יא) וזה לכם הטמא, להביא דמו שמטמא כבשרו. יכול יכשיר את הזרעים, ת"ל הטמא, טמא הוא ואינו מכשיר את הזרעים:
מי רגלים. דאדם אבל דבהמה לא. תוספתא פסקה הרמב"ם ועיין לקמן:
בין גדולים. פי' הר"ב היוצאין מפי טבעת וכן פי' הר"ש. וצ"ע דלקמן מתניתין ז' תנן והשותה מי טבריה אע"פ שיוצאין נקיים דחשבינן להו כרעי. ואפשר לי לתרץ דשאני מי טבריא שלכך שותין אותן כדי לשלשל אינן חשובין משקה אלא כמו מידי דמיכל שיציאתו דרך פי הטבעת ולכך אלו אע"פ שיצאו נקיים חשובים כרעי משא"כ שאר משקים היוצאים מפי הטבעת מאליהם. וכה"ג אשכחן בפ"ג דכריתות בגמרא דף י"ג בחלב האשה שהיא משקה ובפי התנוק היונק חשיב אוכל אף אתה אל תתמה על מי טבריה שאע"פ שודאי שיש עליהן תורת משקה כמו שאר מים אפ"ה השותה אותן לשלשל חשובים אוכל ומיהו דוקא ליוצא דרך בית הרעי ולא ליוצא דרך האמה. נ"ל:
לדעתו ושלא לדעתו. בין שיצאו לדעתו של אדם בין שיצאו שלא לדעתו. הרמב"ם פ"י מהט"א [הלכה ב'] ועיין בריש משנה ח':
דם. שחיטה. אע"ג דדם מגפתה לא כדפי' הר"ב בס"פ וטעמא דדם חללים גבי אדם כתיב מ"מ דם שחיטה מכשיר משום דאתקש למים דכתיב (דברים יב) על הארץ תשפכנו כמים. רש"י פכ"ב דשבת דף קמ"ד. ומה"ט ניחא דדוקא בטהורים דהא קרא בטהורים משתעי. וברפ"ה דכריתות כתבתי דלא כל דם שחיטה מכשיר. ומדכתיב ודם חללים נפקא ליה. וקצת קשה דמה לי קטל' (כולה ומה לי קטל') פלגא כדכתב הר"ב בס"פ אבל גזירת הכתוב היא או קבלה וקרא אסמכתא בעלמא:
ודם הקזה של אדם (הרמב"ם) וטעמו נ"ל דאלו בבהמה לא עדיף מדם מגפתה דסוף פרקין. אבל שם פי' הר"ש דמקיז לשתייה אפילו בבהמה נמי מכשיר וטעמא משום דאחשביה. ע"כ. וכדבריו נראה ממה שנשנה הכא דם הקזה לאחר ששנה דם שחיטה. ומיהו להרמב"ם יש לתרץ דמסרך סרך התנא בלישניה דרפ"ה דכריתות. ובסוף פרקין אכתוב להוכיח כהר"ש:
לשתייה. למעוטי לרפואה כדקתני סיפא הר"ש:
והמוחל. בנוסחת מהר"ם בה"א. וכתבתי בארוכה במשנה ו' פ"ד דעדיות:
רבי מאיר אומר וכו'. כתב הר"ב והלכה כר"מ. והוא כדעת חכמים. הרמב"ם. ור"ל דבמשנה ג' פ"ט דטהרות וע"ש:
דם השרץ כבשרו. כתב הר"ב דכתיב וזה לכם הטמא להביא דמו כי' וע' לשון רש"י שכתבתי במ"ג פ"ד דמעילה [ד"ה דם השרץ]:
(יב) (על הברטנורא) וצריך עיון ממי טבריא דמשנה ז', עיין שם. ויש לומר, דשאני התם ששותין אותן כדי לשלשל אינו חשוב משקה אלא כמו מידי דמיכל, משא"כ שאר משקים היוצאים מפי טבעת מאליהן. וכהאי גוונא חלב אשה דחשוב אוכל בפי התינוק:
(יג) (על המשנה) לדעתו. פירוש, בין שיצאו לדעתו וכו'. הר"מ:
(יד) (על המשנה) שחיטה. אע"ג דדם מגיפתה לא, דדם חללים גבי אדם כתיב, מכל מקום דם שחיטה מכשיר, דאיתקש למים, דכתיב על הארץ תשפכנו כמים. רש"י. ומהאי טעמא ניחא דדוקא בטהורים, דביה איירי קרא. ועתוי"ט:
(טו) (על המשנה) הקזה. של אדם. הר"מ. דבבהמה לא עדיף מדם מגיפתה. והר"ש כתב, דבמקיז לשתיה אפילו דבהמה נמי מכשיר, דאחשביה:
(טז) (על הברטנורא) והוא דעת חכמים [דפרק ט' דטהרות משנה ג']. הר"מ:
תולדות למי': ופי' הר"ש ז"ל וכל הני תולדות כיון דתולדות הן לא חיישי' אפי' יש להן שם לווי ע"כ:
בין גדולים: משקים היוצאים מפי טבעת עכ"ל רעז"ל וצ"ע דלקמן סי' ז' תנן דהשותה מי טבריא לא מטמאין ולא מכשירין ואע"פ שמי גובריא הן משלשלין ואף אם יצאו נקיים קתני דחשיבי כרעי ולא מכשר והא רעי עצמו קתני הכא דמכשיר דקתני בין גדולים ושמא רעי דקאמר התם הוי צואה עבה והכא הוי משקה ממש ומש"ה הכא מכשיר ומי טבריא שאני דלרפואה עבידי ומ"מ כשמוזכר רעי אצל צואה כההיא דתנן בפ' גוטל לשלשת שפירשו המפרשים ז"ל דהיינו רוק או רעי או צואה התם יתפרש דרעי הוי רעי מצואה כך נלע"ד. וז"ל החכם ה"ר סולימאן ז"ל בין גדולים ק"ק מ"ש מהשותה מי טבריא ונראה לפרש שיצאו מים עם הרעי והם ניכרין שהם מים ולא רעי שהרעי הי' עב והם מים אבל השותה מי טבריה הם עצמן הרעי ואינם חשובים להכשיר יותר מדם היוצא עם הרעי דתנן לק' והדם היוצא עמהם אינו מכשיר ע"כ. עוד כתב ז"ל וזה לשונו לדעתו ושלא לדעתו ז"ל דתנן בפ"ג מטבול יום טהור שנגס מן האוכל ונפל על ככר של תרומה טהור אלמא בעינן לרצון ונ"ל שמה ששנינו כאן לדעתו ושלא לדעתו פירושו בין שיצאו ממנו לדעתו או שלא לדעתו הוו משקין אבל להכשיר הפירות בעינו עד שיפלו עליהם לרצון כדין של הכשר וכן מצאתי שכתב הרמב"ם ז"ל בפ' עשירי מהל' טומאת אוכלין שכתב כל אלו היוצאין מן האדם משקין הן בין שיצאו לדעתו של אדם בין שיצאו שלא לדעתו ע"כ:
תולדות לדם וכו': התולדות היינו דם הקזה של אדם שהוציאוה לשתייה לבהמה ולחיה או לאדם שרגיל לשתותו אבל מאי דקתני רישא דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטהורים והוא הדם השותת בשעת שחיטה מן הטהורים הללו הוא עצמו דם המנוי בכלל שבעה משקים. והאי דאיצטריך למיתניי' נלע"ד משום דבסיפא בבבא דאלו לא מטמאין ולא מכשירין בעי לאשמועינן פלוגתא דרבנן ור' אלעזר בבהמה חיה ועוף הטמאים דוק. ודם הקילוח אינו מכשיר שעדיין חיים הם והרי הוא דומה לדם מכה או לדם הקזה. וקתני תולדות לדם לשון רבים אגב רישא או אפשר דהכי פירושו תולדות לדם ולחלב ולשמן דקאי מלת תולדות אכולהו ומהאי טעמא נמי לא קתני בשאר תולדות תולדה לחלב תולדה לשמן. כך נלע"ד:
מי חלב כחלב: בחולין פרק כל הבשר (חולין דף קי"ד) אמר ריש לקיש לא שנו אלא להכשיר את הזרעים אבל לענין בשול בשר בחלב אינו כחלב משום דבעינן בחלב אמו כמו שיצא מהאם מעורב עם האוכל:
והמוחל כשמן: ופי' הר"ש ז"ל והמוחל כשמן אין להקשות כיון דמוחל מכשיר אמאי לא גזרו בפ"ק דשבת על המסיקה כמו שגזרו על הבצירה לפי שיש שלשה ענייני מוחל כדמוכח במס' שבת פ' חבית מוחל היוצא בתחלה דהיינו היוצא בשעת המסיקה ובההוא אפילו ר' יעקב מודה שאינו מכשיר לפי שאינו רוצה בקיומו כדמוכח התם ובמוחל היוצא מעקל בית הבד אפילו ר"ש מודה דמכשיר לפי שא"א לו בלא צחצוחי שמן אבל במוחל דאתי בתר איצצא דהיינו לאחר שעמדו בכומר שנים ושלפה ימים פליגי לר' יעקב מכשיר לר"ש אינו מכשיר ומוחל דתנן הכא דפליגי ביה ר"ש ור' מאיר על כרחין פליגי במוחל היוצא מעקל בית הבד וההיא דתנן בעדיות ומייתי לה בפ"ק דיבמות חבית של זיתים מגולגלין בש"א אינה צריכה לינקב ובה"א צריכה לינקב משום דמוחל של זיתים מכשיר צריך לומר דהאי דחבית הוי כי ההיא דעקל בית הבד דאי אפשר בלא צחצוחי שמן כי היכי דלא תיקשי מב"ה לר"ש ע"כ וכן פירשו התוספות ז"ל שם פ"ק דשבת:
ר"מ אומר אע"פ שאין עמו שמן: נ"א אע"פ שאין בו שמן. ועיין בירושלמי פ"ו דדמאי דף כ"ה ע"ב:
דם השרץ כו': ונלע"ד דהא דלא נקט לתולדות כסדר ששנה האבות במתני' דלעיל משום דבעי למנקט המוסכמים ברישא דהיינו תולדות דם וחלב אבל תולדות השמן אית בה פליגתא והדר קתני בסיפא דין דם כשרץ דמטמא ואינו מכשיר משום דבעי לאסמוכי' לאלו מטמאין ומכשירין ולאלו מטמאין ולא מכשירין דוק:
יכין
מי רגלים: דוקא דאדם:
בין גדולים בין קטנים: בין של אדם גדול או קטן. רב"א. ור"ל דאף דשל אדם גדול מסריח טפי. אפ"ה לא דמי למי טבריה במ"ז. כך נ"ל:
לדעתו ושלא לדעתו: ר"ל אפילו הטיל מים שלא לדעתו:
ודם הקזה לשתיה: שנתכוון להשקותו לאדם ולבהמה. לאפוקי בהקיזה לרפואתה ולשפכו אח"כ:
מי חלב: מאלקען בל"א:
והמוחל: מים שחורים היוצא מזיתים. והו"ל מי פירות דאינו מכשיר לר"ש:
שאין המוחל יוצא מידי שמן: ר"ל שמן מעורב בו. ואי"ל דלתבטל במעוטו כפ"ד מ"י. נ"ל דבנולדו שניהן יחד לא שייך בטול. ותו דדרך לחצוחי שמן לצוף למעלה ומדנראה האיסור לעינים. א"א שיתבטל:
דם השרץ כבשרו: ומצטרף לבשר בכעדשה. אבל אינו מטמא בפ"ע:
מטמא ואינו מכשיר: דאפקיה קרא מהכשר:
ואין לנו כיוצא בו: שיהיה מטמא דם כבשר ובשעורו. רב"א:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת