משנה ברכות ט
ברכות פרק ט', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר זרעים • מסכת ברכות • פרק תשיעי ("הרואה מקום") • >>
פרקי מסכת ברכות: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה.
מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו.
על הזיקין, ועל הזועות, ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, אומר ברוך שכחו וגבורתו (בדפוסי נפולי וורשא אין "וגבורתו") מלא עולם.
על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, אומר ברוך עושה מעשה בראשית.
רבי יהודה אומר, הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול, בזמן שרואה אותו לפרקים.
על הגשמים ועל בשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דין האמת.
בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר ברוך שהחינו.
מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה.
הצועק לשעבר, הרי זו תפילת שוא.
כיצד?
היתה אשתו מעברת, ואמר, יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפילת שוא.
היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, ואמר, יהי רצון שלא יהיו אלו בני ביתי, הרי זו תפילת שוא.
הנכנס לכרך מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו.
בן עזאי אומר, ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו, ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא.
חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, שנאמר (דברים ו) ואהבת את יי אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.
בכל לבבך, בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע .
ובכל נפשך, אפלו הוא נוטל את נפשך.
ובכל מאדך, בכל ממונך.
דבר אחר בכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד.
לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכון כנגד בית קדשי הקדשים.
לא יכנס להר הבית במקלו, ובמנעלו, ובפנדתו, ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחמר.
כל חותמי ברכות שהיו במקדש, היו אומרים מן העולם.
משקלקלו המינין, ואמרו, אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים, מן העולם ועד העולם.
והתקינו, שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר (רות ב) והנה בעז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים יי עמכם, ויאמרו לו, יברכך יי.
ואומר (שופטים ו) יי עמך גבור החיל.
ואומר (משלי כג) אל תבוז כי זקנה אמך.
ואומר (תהלים קיט) עת לעשות ליי הפרו תורתך.
רבי נתן אומר, הפרו תורתך עת לעשות ליי.
הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר -
- בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ.
מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹמֵר -
- בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ:
עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת - אוֹמֵר,
- בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם
עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר -
- בָּרוּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה הַיָּם הַגָּדוֹל, אוֹמֵר -
- בָּרוּךְ הָעוֹשֶׂה הַיָּם הַגָּדוֹל - בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אֹתוֹ לִפְרָקִים
עַל הַגְּשָׁמִים, וְעַל הַבְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, אוֹמֵר -
- בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב
וְעַל הַשְּׁמוּעוֹת רָעוֹת, אוֹמֵר -
- בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת:
בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ, וְקָנָה כֵלִים חֲדָשִׁים, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין הַטּוֹבָה, וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין הָרָעָה. הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. כֵּיצַד. הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאָמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. הָיָה בָּא בַדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.
(ד)הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ מִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם, אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, אַרְבַּע, שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ, וְנוֹתֵן הוֹדָאָה לְשֶׁעָבַר, וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבֹא.
(ה)חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ו, ה) וְאָהַבְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ.
- בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע.
- וּבְכָל נַפְשֶׁךָ, אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ.
- וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מָמוֹנְךָ.
דָּבָר אַחֵר בְּכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח, שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְּלוֹ, וּבְמִנְעָלוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ, וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו, וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפֶּנְדַּרְיָא, וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר.
כָּל חוֹתְמֵי בְּרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, הָיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, וְאָמְרוּ, אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם.
וְהִתְקִינוּ, שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (רוּת ב) וְהִנֵּה בֹּעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְיָ. וְאוֹמֵר (שׁוֹפְטִים ו) יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. וְאוֹמֵר (מִשְׁלֵי כג) אַל תָּבֹז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. וְאוֹמֵר (תְּהִלִּים קיט) עֵת לַעֲשׂוֹת לַיְיָ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַיְיָ.
נוסח הרמב"ם
(א) הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל -
- אומר: "ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה".
- מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה -
- אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו".
(ב) על הזיקים, ועל הזועות, ועל הברקים, ועל הרוחות, ועל הרעמים -
- הוא אומר: "ברוך שכוחו מלא עולם".
- על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות -
- הוא אומר: "ברוך עושה בראשית".
- רבי יהודה אומר: הרואה את הים הגדול -
- אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול", בזמן שהוא רואהו לפרקים.
- על הגשמים, ועל הבשורות הטובות -
- הוא אומר: "ברוך הטוב והמטיב".
- ועל שמועות הרעות -
- הוא אומר: "ברוך דיין האמת".
(ג) בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים -
- אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו, והגיענו לזמן הזה".
- מברך על הרעה - מעין על הטובה; ועל הטובה - מעין על הרעה.
- הצועק לשעבר - הרי זו תפילת שווא.
- כיצד?
- הייתה אשתו מעוברת,
- ואמר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר" - הרי זו תפילת שווא.
- היה בא בדרך, ושמע קול צווחות בעיר,
- ואמר "יהי רצון שלא יהו אלו בתוך ביתי" - הרי זו תפילת שווא.
- כיצד?
(ד) הנכנס לכרך - מתפלל שתים;
- אחת - בכניסתו; ואחת - ביציאתו.
- בן עזאי אומר: ארבע,
- שתים - בכניסתו; ושתים - ביציאתו.
- ונותן הודיה - לשעבר; וזועק - לעתיד לבוא.
(ה) חייב לברך על הרעה, כשם שהוא מברך על הטובה -
- שנאמר "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים ו ה).
- "בכל לבבך" - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע;
- "ובכל נפשך" - אפילו הוא נוטל את נפשך;
- "ובכל מאודך" - בכל ממונך.
- דבר אחר -
- "ובכל מאודך" - בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, הוי מודה לו בכל מאוד מאוד.
- שנאמר "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים ו ה).
(ו) לא יקל אדם את ראשו, כנגד שער המזרח - שהוא מכוון כנגד בית קודש הקדשים.
- לא ייכנס להר הבית - במקלו, ובמנעלו, ובאפונדתו, ובאבק שעל רגליו.
- ולא יעשנו קפנדריא. ורקיקה מקל וחומר.
(ז) כל חותם הברכות שהיו במקדש - היו "מן העולם".
- משקלקלו המינים ואמרו, אין עולם אלא אחד - התקינו שיהו אומרין: "מן העולם ועד העולם".
- התקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם,
- שנאמר: "והנה בועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים, ה' עימכם, ויאמרו לו, יברכך ה'" (רות ב ד).
- ואומר: "ה' עימך גיבור החיל" (שופטים ו יב).
- ואומר: "אל תבוז כי זקנה אימך" (משלי כג כב).
- ואומר: "עת לעשות לה', הפרו תורתך" (תהלים קיט קכו).
- רבי נתן אומר: הפרו תורתך, עת לעשות לה'.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה ברכות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב