לדלג לתוכן

משנה אבות א יב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק א · משנה יב | >>

הלל ושמאי קבלו מהם.

הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלוםכו, אוהב את הבריותכז ומקרבן לתורה.

הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם.

הִלֵּל אוֹמֵר:
הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן:
אוֹהֵב שָׁלוֹם,
וְרוֹדֵף שָׁלוֹם,
אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת,
וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה

הלל, ושמאי - קיבלו מהם.

הלל אומר:
הוי כתלמידיו של אהרן -
אוהב שלום, ורודף שלום,
אוהב את הבריות - ומקרבן לתורה.

מתלמידיו של אהרן - אמרו שאהרן עליו השלום כשהיה מרגיש באדם שתוכו רע, או שהיו מספרים לו שתוכו רע ושבידו עבירה, היה מתחיל לו לשלום והיה מתאהב אליו והיה מרבה לספר עמו. והיה האיש ההוא מבייש נפשו ואומר "אוי לי אילו היה יודע אהרן צפון לבי ורוע מפעלי לא היה מתיר לעצמו להסתכל בי, כל שכן שידבר עמי, ואמנם אני אצלו בחזקת אדם כשר, לכן אני אאמת את דבריו ומחשבתו". והיה חוזר למוטב, שב ונעשה מתלמידיו הלומדים ממנו. ואמר השם יתברך כשתארו בזאת המידה הנכבדת "בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון"(מלאכי ב, ו).

ועל זה העניין המפורסם עליו כוון הלל:


הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום - פירשו באבות דרבי נתן, כיצד היה אהרן אוהב שלום, כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו ואומר לו, ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך והוא אמר לי שאבא אליך שתמחול לו, ומתוך כך כשהיי פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה. וכיצד היה מקרב את הבריות לתורה, כשהיה יודע באדם שעבר עבירה היה מתחבר כח עמו ומראה לו פנים צהובות, והיה אותו אדם מתבייש ואומר אילו היה יודע צדיק זה מעשי הרעים כמה היה מתרחק ממני, ומתוך כך היה חוזר למוטב. הוא שהנביא מעיד עליו (מלאכי ב) בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון:

ורודף שלום. כענין שנאמר (תהלים ל"ד) בקש שלום ורדפהו:

אוהב את הבריות. לפי שהם בריותיו של הקב"ה לפיכך ראוי שתאהבם וגם שתהיה האהבה מזה הפנים ולא מפנים אחרים כגון מפני הנאה המגיע לך מהם. וקרוב לזה פירש במדרש שמואל:

ומקרבן לתורה. פירש הר"ב שאהרן כשהיה יודע באדם שעבר עבירה היה מתחבר עמו וכו' וקצת קשה שזה נראה מתנגד למאמר נתאי הארבלי שאמר ואל תתחבר לרשע וראיתי בפי"ב מאבות דר"נ מה ת"ל ורבים השיב מעון כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע בו באדם רשע נתן לו שלום למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה אומר אוי לי איך אשא [עיני אח"כ] ואראה את אהרן בושתי הימנו שנתן לי שלום נמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה. ע"כ. וכ"כ הרמב"ם היה מתחיל לו לשלום והיה מתאהב אליו והיה מראה לספר עמו. והיה האיש ההוא מתבייש בנפשו וכו':

(כו) (על המשנה) ורודף כו'. כענין שנאמר בקש שלום ורדפהו:

(כז) (על המשנה) אוהב כו'. לפי שהם בריותיו של הקב"ה ולפיכך ראוי שתאהבהם, וגם שתהיה האהבה מזה הפנים, ולא מפנים אחרים, כגון מפני הנאה המגיע לך מהם:

(כח) (על הברטנורא) לכאורה מתנגד למאמר ואל תתחבר לרשע. ח"ל הר"מ, היה מתחיל לו לשלום והיה מתאהב אליו והיה מראה לספר עמו:

אוהב שלום וכו':    ביד בהלכות דעות פ' חמישי סימן ז". ועיין על פי' משנה זו בפי' הרב ר' משה אלשיך ז"ל ס"פ שמיני בדף קע"ד דברים מתוקים:

יכין

הלל ושמאי קבלו מהם:    נקט הלל אחר שמעיה ואבטליון מדהיה תלמידם [כיומא דל"ב ב']. ומדהיה ענוותן מאד [כשבת דל"א א'], לכן לימד ג' משניות רצופים בעניין ענווה, אחת בדיבור. והב' במעשה. והג' במחשבה:

הלל אומר:    כאן מזהיר בעניין הענוה בדיבורו, שכוללת ג' עניינים, האיך ידבר עם כגדול ממנו, והאיך עם חבירו השוה לו, והאיך עם הקטן ממנו:

הוי מתלמידיו של אהרן:    ולכן בעניין חיובו לרבו ולגדול ממנו, אמר שילמוד אדם מאהרן, האיך שמח לגדולת משרע"ה, והלך לקראתו, וקראו אדוני, משנבחר להיות רבן של ישראל. ואף שהיה קטן ממנו בשנים ובשאר דברים היה שקול כמוהו [כרש"י וארא כ"ח פכ"ו]. כ"כ אתה תכבד לרב בעדתך, אף שיהיה קטן ממך:

ורודף שלום:    ובעניין חיובו לחבירו, אמר הוה אוהב שלום, לבלי יוגרם מחלוקת בינך לבינו. אבל גם תרדוף שלום, שכשחבירך עקש ופתלתול, ונגרם מחלוקת ביניכם, הוה רודף ומתעמל בדבורך אחרי השלום שברח ממך להשיבו למכונתו, כמ"ש בקש שלום ורדפהו [תהלים ל"ד]:

ומקרבן לתורה:    ובעניין חיובו לתלמידיו וצאן מרעיתו, אמר, אהוב אפילו אותן שאינן ראויין להקרא אדם מצד חולשת שכלם, רק כשאר בריות יחשבו, ותיטיב להם בגופניות, וברוחנית, שכשתוכיחם תחוס על כבודם, לא בזעף וקצף, כ"א בדברי רצוי בחן וחסד, כאב רחמן לבניו. כי רק עי"ז תקרבם לתורה, דאין אדם שומע עצת שונאו, רק עצת אוהבו [עי' פ"ב סי' מ"א] וכן מצינו שהתנהג עם הגר שבא לפניו ועם שאר בנ"א שקנטרוהו כמבואר בפ"ב דשבת וכן מצינוהו קודם שנתמנה נשיא שהיה חוטב עצים ושואב מים, ולא הודיע על עצמו כמבואר בנדרים. ולכן אמר הכי אוהב את הבריות לא אמר את אדם, מדאמרינן [ביבמות ס"ב א'] אתם קרויין אדם וכו', דאפילו עובד כוכבים, או המקנטרך על חנם כהנך דשבת שקנטרוהו על לא דבר ואין ראוי לקרותו אדם אשר בצלם אלקים עשה אותם, אלא שם בריות נאות להם אעפ"כ תדבר עמם בנחת, ובזה תקרבם לתורה:

בועז

פירושים נוספים