לדלג לתוכן

משנה אבות א ה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק א · משנה ה | >>

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה.

באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו.

מכאן אמרו חכמים, כל זמןיב שאדם מרבה שיחה עם האשה, גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנום.

יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר:

יְהִי בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה,
וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתְךָ,
וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.
בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ,
קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.
מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים:
כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה,
גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ,
וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה,
וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר:

יהי ביתך - פתוח לרווחה.
ויהיו עניים בני ביתך.
ואל תרבה שיחה עם האשה,
באשתו אמרו - קל וחומר באשת חברו.
מכאן אמרו חכמים:
כל המרבה שיחה עם האשה -
גורם רעה לעצמו,
ובטל מדברי תורה,
וסופו יירש גיהנם.

פתוח לרווחה - שיהא לך שער פתוח לדרך הולכי דרכים, שכל הולך בדרך שיצטרך לדבר או ירעב או יצמא יכנס לבית מיד.

ויהיו עניים בני ביתך - יאמר שצריך שיהיו שמשיך העניים והדלים, והוא יותר ראוי מקנות העבדים. וכן היו החכמים מגנים קנות העבדים, ומשבחים מי שהעניים שמשיו ובני ביתו.

באשתו אמרו - ידוע שהשיחה עם הנשים על הרוב הוא בענייני המשגל, מפני זה אמר שהרבות השיחה עמהן אסור כי הוא גורם רעה לעצמו, רוצה לומר שיקנה פחיתות מידות לנפשו והוא רוב התאוה.

ובטל מדברי תורה - מבואר הוא, שמאבד הזמן בעסקים אחרים.

וסופו יורש גיהנם - בעבור שתביא אליו זאת השיחה מן המרי, ויתחייב עליו העונש:


יהי ביתך פתוח לרוחה - כביתו של אברהם אבינו ע"ה שהיה פתוח לארבע רוחות העולם, כדי שלא יצטרכו האורחים להקיף למצוא הפתח:

ויהיו עניים בני ביתך - ולא יקנה עבדים לשמשו. מוטב שיהנו ישראל מנכסיו ולא זרע כנען הארור:

באשתו אמרו - מדקאמר עם האשה ולא אמר עם אשה, למדנו שבאשתו אמרו. אית דמפרשי, באשתו נדה בלבד, שלא יבוא לידי הרגל עבירה. ומדברי המשנה נראה, דאפילו באשתו טהורה. וכן אמרו חז"ל [חגיגה ה'] מגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת הדין. אלא א"כ צריך לפייסה לדבר מצוה, כגון רב דשח ושחק ועשה צרכיו:

מכאן אמרו חכמים - רבינו הקדוש שסידר המשניות כתבה, מדברי חכם זה שאמר ואל תרבה שיחה עם האשה למדו חכמים לומר, כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו. מצאתי כתוב, כשאדם מספר לאשתו קורותיו כך וכך אירע לי עם פלוני, היא מלמדתו לחרחר ריב, כגון קורח שסיפר לאשתו מה שעשה משה שהניף את הלוים תנופה, והביאתו בדבריה לידי מחלוקת. אי נמי, מתוך שהוא מספר לה שחבריו גינוהו וביישוהו אף היא מבזה אותו בלבה, וזה גורם רעה לעצמו:

ובוטל מדברי תורה - שנמשך אחר דברים בטלים ואינו עוסק בתורה:

באשתו אמרו. דברי יוסי בן יוחנן הן שדבריו שהיה אומר. מרגלא בפומיה הוה. אבל מרבותיו קבלם כענין שפירש הר"ב בריש פירקין שכל דבריהם שבזו המסכתא דברי קבלה עד מסיני. והיינו נמי דעל מכאן אמרו חכמים וכו' מפרש הר"ב רבינו הקדוש כתבה וכו' ולא פירש כן אדהכא ובעל מדרש שמואל כתב באשתו אמרו וכו' רבינו הקדוש קאמר לה וכ"כ עוד בשם הר"ר אפרים. ושמכאן אמרו חכמים. חכמים הבאים אחריו הוסיפו על דבריו ע"כ. וכן מצינו בסוף סוטה שהוסיפו אחריו במשנה משמת רבי וכו'. אבל קשיא לי על זה הפי' לשון אמרו דקאמר התנא ואילו רבי אמר כן על דברי יוסי והרי הן דברי יחיד ואיך אמר אמרו:

קל וחומר באשת חבירו. מפני החשד. כ"כ רש"י. לפירוש השני שכתב הר"ב על באשתו אמרו.

כל זמן שאדם מרבה וכו' גורם רעה וכו'. לשון מדרש שמואל כל זמן בין בהיות אשתו טהורה בין בהיותה בימי טומאתה אין ראוי להרבות דבורו עמה. כי אם היא נדה וטמאה הדיבור מביאו לידי תאוה. והתאוה לידי מעשה ואין לך רעה גדולה מזה שגורם רעה לעצמו. ואם היא טהורה יותר טוב היה שהזמן ההוא שיושב בטל בשיחה בטלה. יהיה עוסק בדברי תורה. וז"ש ובוטל מדברי תורה כשמרבה שיחה באשתו טהורה ע"כ. וזה שכתב הר"ב דמדבריו נראה דאפילו באשתו טהורה. ורש"י מסיים לפי שביטל מדברי תורה. ע"כ. והובא לידי משניות מארץ ישראל מסדר זרעים קדשים וטהרות. ובתוכם גם מסכת זו והוגה כל המרבה שיחה וכו':

(יב) (על המשנה) כ"ז כו'. בין בהיותה טמאה, שהדיבור מביא לידי תאוה והתאוה לידי מעשה, ואין לך רעה גדולה מזו שגורם לעצמו. ובין שהיא טהורה, שיותר טוב היה שבזמן ההוא יהיה עוסק בד"ת, וזהו שאמר ובוטל מר"ת. מר"ש. ונוסחא אחרת מדויקת, כל המרבה:

ויהיו עניים בני ביתך:    ביד פרק עשירי דהלכות מתנות עניים סי' י"ז ובטור י"ד סי' רנ"א:

ואל תרבה שיחה:    ר"פ כיצד מעברין:

באשתו אָמַר:    גרסי' כך פי' משום הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל וכתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל י"ס דגרסי בסיפא כל המרבה שיחה עם האשה כשהיא נדה גורם וכו':

יכין

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה:    לעניים ולעשירים [כסוכה מ"ט ב'], שכל המבקש הרווחה בגוף, ובממון, ובעצה, ימצאנו בביתך בכל שתוכל:

ויהיו עניים בני ביתך:    לכנס בלי נטילת רשות. וגם שתרבה דברי ריעות עמם, כמו עם בני ביתך:

באשתו אמרו:    רבי מסדר המשנה מפרש הכי דברי בן יוחנן, דלא נימא דבאשה ענייה מיירי. להכי קאמר רבי, דמדקאמר האשה בהא הידיעה, ש"מ דבאשתו אמרו שלא ירבה דברים עמה בעניין אורחים, שעיניה צרה באורחין [כב"מ דפ"ז א']. וכ"ש באשה אחרת, שהרבוי דברים עמה בעצמן חטא:

מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה:    מדמיירי באשתו ואפ"ה לא קאמר אשתך, ש"מ דלריבוי דברים תהי בעיניך כזרה, דאפילו שלא בעניין אורחים כשירבה דברים עמה, גורם וכו':

גורם רעה לעצמו:    להשחית מדותיו:

ובוטל מדברי תורה:    שתבלבל שכלו עי"ז:

וסופו יורש גיהנום:    כירושה דממילא, ע"י חטאים שתגרום לו ע"י קלות דעתה כחוה לאדם ובקל תפתה אשה לבעלה:

בועז

פירושים נוספים