"כשלג" - כמו אם יורד השלג בעת שטיחת התאנים ומטר בעת הקציר, שהמה דברים שאינם נאין כי מפסידים התאנים והתבואה, כן לא נאה לכבד את הכסיל, שאז יחשוב שאין יתרון לחכמה.
"כדרור" - הוא עטלף, ותקרא דרור ע"ש שמקננת בבתים כאלו היתה חפשית מבני אדם, כי דרור הוא ענין חירות, כמו (ויקרא כה): "וקראתם דרור".
מצודת דוד
"כצפור" - כמו צפור הפורח מקנו להיות נודד להשיג מאכלו, וכמו הדרור הפורח מקנו לעוף השמים, הנה הם חוזרים לקנם - כן קללת חנם חוזרים ובאים אל המקלל עצמו, מפיו יצאו ואל קרבו יבואו.
"אל תען" - אל תשיב לכסילכאשר ידבר אולת בדברי ריב ומצה, כי כשתשיב תהיה דומה לו בעיני השומעים, כי אין הפרש בין מאמריך למאמריו, ויחשבו גם אותך לכסיל כמוהו; כי בוודאי לא יחשבו שניהם לחכמים, כי אין דרך החכמים להתקוטט זה בזה (וקצר הכתוב ולא פירש לומר בדברי ריב ומצה, כי מסוף המקרא יובן שהוא בדבר שדברי שניהם דומים).
"ענה" - השב תשובה לכסיל כאשר ידבר אולתו בדבר התורה, והראה לו טעותו, כי פן יחזיק עצמו לחכם, כי יאמר שלא מצאת מענה; ולכך ענהו, ולא תחשב בזה כמוהו, כי הכל יראו שדבריו אולת ודבריך בהשכל (וקצר הכתוב גם בזה, הואיל ומאליו יובן מסוף המקרא).
"חמס" - דברי סרה, וקרוב לענין (ירמיהו יג): "נחמסו עקביך" שהוא הסרה.
מצודת דוד
"מקצה וגו'" - הרוצה לתת מרגוע לרגליו, ושולח אמריו ביד כסיל, הנה הכסיל לא בדעת ידבר ומהפך הכוונה, ובעל-כורחו צריך הוא לכתת רגליו לרוץ מהרה לתקן מה שקלקל הכסיל, ושותה עוד חמס, כי חבירו יזעף עליו בעבור דברי השליח הנאמרים בלי דעת, כי יחשוב שכן יצאו מפי המשלח.
"כצרור" - ענין קשירה, כמו (בראשית מב): "צרור כספו".
"במרגמה" - כן יקרא הקלע, על כי בו רוגמים ומשליכים האבנים, והוא מלשון (ויקרא כ): "באבן ירגמו".
מצודת דוד
"כצרור" - כמו הצורר אבן בכלי הקלע, שזמן מועט ישאר בתוכו כי הוא עומד לזרוק, כן הנותן לכסיל כבוד, כי מעט זמן ישאר בכבודו, כי מהר יבזה את עצמו במעשה כסילות.
"ככלב" - כמו הכלב אשר דרכו לחזור ולאכול את המאכל אשר קאה מגופו, ולא יבין כי בעבור רוע המאכל קאה אותו ומה לו לאכלו שוב? כן הכסיל שונה לעשות שוב אולתו אשר נכשל על ידו, ולא יבין.
"ראית" - כאשר תראה איש חושב עצמו בעיניו לחכם ולא כן הוא, הנה יש תקוה להמחזיק עצמו לכסיל יותר ממנו, כי הוא ילמד ויתחכם, אבל המחזיק עצמו לחכם לא יחפוץ ללמוד מזולת.
"בצלחת" - שם כלי בשול, כמו (דברי הימים ב לה): "ובדודים ובצלחות"
"נלאה" - ענין עייפות, כמו (שמות ז): "ונלאו מצרים".
מצודת דוד
"טמן" - הנה העצל יתעצל במלאכה וכל היום עוסק באכילה, וידיו טמונים בצלחת לקנח התבשיל המתדבק בו; והנה בסופו יהיה נלאה ועיף להשיב ידו אל פיו להשים בה המאכל, והוא ענין מליצה לומר שיחסר לחמו וכאלו נלאה להשים המאכל אל פיו.
"מחזיק" - כמו האוחז באזני כלב, הנה הוא גורם לעצמו נשיכת הכלב - כן המתמלא עברה וזעם להתעבר ולכעוס על ריב שאין נוגע אליו, כי כאשר יוזק בדבר הזה הוא גרם לעצמו.
"כמתלהלה" - כמו המתייגע לזרוק ניצוצים של אש הנכבים טרם יבואו אל מי שזרקם ולא יזיקו אותו, הנה עם-כל-זה לא יגע לריק כי כוונתו לאמן ידו לזרוק בו חצים ודברים הממיתים -
"כן איש" - כן המרמה את רעהו, וכאשר ירגיש בדבר ישיב לומר הלא לשחוק עשיתי וכוונתי היתה לגלות לך - הנה ידוע תדע שלא כן הוא, והשמרו ממנו, כי דעתו לרמות כאשר ימצא ידו.
"כמתלהמים" - ענין הכאה המשברת, והוא הפוך מן (תהלים קמא): "יהלמני צדיק".
מצודת דוד
"דברי נרגן" - דברי מתלונן המה קשים כמכות המשברות, ועוד המה יורדים חדרי בטן, אבל המכות המה מעל הגוף ממעל; וכאומר: הנה המכות אשר המה ממעל נוח לרפאות, ולא כן מכות חדרי בטן, וכן קשה לרפאות דברי המתלונן.
"דולקים" - ענין רדיפה, כמו (בראשית לא): "דלקת אחרי".
מצודת דוד
"כסף סיגים" - כמו המצפה כלי חרס בכסף המעורב בסיגים, הנה כאשר יראה הרואה כי סיגים המה יתן לב לבחון בפנימיותם וימצאם חרס - כן השפתים הרודפים אחר אהבת הבריות ובלבו יחשוב מרמה, הנה כאשר ימצא בשפתיו מאומה רע ואם מעט הוא, ידוע תדע שלבו מלאה זדון.
"כורה" - החופר בור לרגלי חבירו, סופו הוא עצמו יפול בה; וכן הגולל אבן על חבירו, סופו תשוב אליו; וכפל הדבר במ"ש, ור"ל: החורש רעה על חבירו הוא עצמו יוכשל ברעתו.
"לשון שקר" - איש שקר ישנא את הנדכאים בשקריו, ואף אם לא גמלוהו רע, כי יחשוב שאויבים המה לו על כי נדכאו בשקריו; אבל פה חלק ידחה את השנאה ההיא, ר"ל אם ידבר אליו חלקלקות להראות בעצמם כאלו אינם יודעים מדברי שקריו, אז השנאה ההיא נדחית מעצמה.
