מעשה רוקח על המשנה/בבא מציעא
בבא מציעא
[עריכה]במסכת זו גם כן יש עשרה פרקים, והתחלת אותיות עולים של"ז וסופי אותיות עולים תרפ"ו -- כל זה צריך טעם ודעת.
וקודם נביא מאמר אחד מזוהר בלק (ח"ג קצח, א) ומתיקונים (תיקוני זהר קמז, א) השייך לכל ג' בבות. ומה גם לחז"ל שאמרו כולה נזיקין חדא מסכתא היא ונחלקה לג' בבות. וזה לשון המאמר בתיקונים (תיקוני זהר קמז, א):
"בראשית ברא אלהים - ר"ת בבא, ואינון תלת בבי דאתרמיזו בתלת אלפין מן בראשית ברא אלהים, ועלייהו אתמר "על כל דבר פשע על שור על חמור על שה" -- דא בבא קמא", כן הוא הנוסחא בזוהר בלק (ח"ג קצח, א) שגם "על שה" מרמז על בבא קמא, "על שלמה - דא בבא מציעא", ולכך מתחיל בדין טלית, "על כל אבדה - דא בבא בתרא וכו'".
ונלע"ד כך, שג' בבות בכלל מרמזין בעשר ספירות הקדושים. בבא קמא היינו סוד ג' ראשונות, כתר חכמה בינה. בבא מציעא היינו סוד ששה קצוות, חג"ת נה"י. בבא בתרא היינו סוד מלכות שהוא ספירה אחרונה. וגם תיבת בתרא היא בחילוף ברתא, והיינו מלכות שהיא סוד בת כידוע.
ואבאר בס"ד אחת לאחת. בבא קמא מרמז בג' ראשונות, כח"ב. תמצא מבואר בשתי תיבות אלו. בבא - אות א' מורה על כתר שהוא ספירא א', ואות ב' ראשונה מורה על חכמה שהוא ספירה ב' ולכך פתח התורה באות ב' שהוא חכמה כידוע, "בראשית" מתרגם "בחכמתא". ואות ב' שניה מורה על בינה. נמצא שבתיבת בבא מרמזין כתר חכמה בינה. וגם בתיבת קמא -- שב' אותיות ק"מ המה עולים כמנין חכמה בינה. ואות א' מורה על כתר כדכתבתי.
וכל הכונה שאי אפשר להכניע ארבעה אבות נזיקין אם לא יתגלה אור ג' ראשונות, כח"ב, לז' ספירות אחרונות. ואפשר שזה כונת התיקונים שכתב דאינון תלת בבי אתרמזו בתלת אלפין מן בראשית ברא אלהים -- נמצא בבא קמא מרומז בתיבת בראשית ובה תמצא ראש בית, היינו חכמה בינה כמבואר בתיקונים ואות א' שבתיבת "בראשית" מורה על כתר. וגם מן תיבת "בראשית" יוצא השם הראשון מן שם מ"ב שהוא אב"ג ית"צ כידוע וזה השם בגימטריא כמנין שור, והוא מכניע קליפת שור המועד עם כל אבות נזיקין התלוין בו. ולכן יש בכל בבא עשרה פרקים כנגד עשר ספירות. והתחלת אותיות מן בבא קמא עולה תרפ"ו כמנין כתר אדני עם הכולל, כלומר שאף על פי שכתבתי בבא קמא מרמז בג' ראשונות מכל מקום הכל הוא בכללות עשר ספירות מן כתר עד אדני שהיא מלכות. וכן אינך תרין בבי המה בכללות עשר, לכן יש עשרה פרקים בכל אחת.
- (פה מבואר טעם על מנין הפרקים וחשבון האותיות)
ועכשיו נבא לבבא מציעא שכתבתי שהוא סוד ששה קצוות חג"ת נה"י לכן תמצא שב' תיבות אלו בבא מציעא המה בגימטריא רי"ו, ו' פעמים ל"ו ו' פעמים ל"ו שווה 216. וידוע דששה ספירות אלו כל אחד מהם כלולה מכולן כידוע בסוד ספירות עומר. נמצא כל אחד מהן הוי ו' פעמים ו' -- הרי ל"ו, ו- ו' פעמים ל"ו ו' פעמים ל"ו שווה 216 -- הרי רי"ו. וגם ידוע אריה שהוא בסוד חסד הוא עולה רי"ו. וגם גבורה עולה רי"ו. ות"ת הכלול משתיהן הוא גם כן רי"ו. ונצח הוד יסוד נמשכין מחג"ת. נמצא כל ששה קצוות המה בסוד רי"ו כמנין בבא מציעא.
גם בפסוק מרומז -- "על שלמה - דא בבא מציעא" - -וכשתחשוב ב' תיבות על שלמה עולה כמנין עת"ה, ועם הכולל תע"ו כמנין חג"ת נה"י במכוון. וידוע דששה קצוות אלו ג' מהן המה חסדים, היינו חסד תפארת נצח, וג' המה גבורות, היינו גבורה הוד יסוד. ושם הוי"ה הוא חסד ושם אלהים הוא גבורה. לכן תמצא שהתחלת אותיות עולים של"ז כמנין ג' פעמים הוי"ה אלהים ג' פעמים הוי"ה אלהים שווה 336 עם הכולל, וכל אחד כלול משתיהן בסוד "יהו"ה הוא אלהים", דשמאלא כלול בימינא וגם ימינא כלול בשמאלא.
ולכן המה בסוד ו"ו, היינו תרין ווי"ן. ולכן תמצא במסכתא זו ו' פעמים אליהו ו' פעמים אליהו שווה 312 מה שאין כן בכל הש"ס. וידוע דשם אליהו הוא מנין ב"ן כמנין ב' הויות כנגד ששה קצוות שהמה בסוד י"ב, ששה וששה.
וסופי אותיות עולים תרפ"ו עולה כמנין כתר אדני עם הכולל כמו שכתבתי לעיל בבבא קמא להורות אף שיסוד המסכתא מרמז בששה קצוות, מכל מקום היא בכללות עשר, מן כתר עד אדני שהיא מלכות. וידוע דששה קצוות אלו שורשם הוא תפארת ובו שם מ"ה, ג' אלפין. ג' פעמים אלף ג' פעמים אלף שווה 333 עולה של"ג. וגם ג' אלפין המה נמשכין מן ג' פעמים אהי"ה ג' פעמים אהי"ה שווה 63 וב' מילואי אהיה, קס"א קנ"א -- עולים שי"ב. ועוד שם אהי"ה פשוט -- הרי שלג כידוע. לכן ראשי האותיות עולים של"ז כמנין שלג עם האותיות והכולל.
- (פה מבואר רמז משנה ראשונה שנים אוחזין בטלית)
ונבא לביאור משנה ראשונה (משנה, בבא מציעא א, א) "שנים אוחזין בטלית וכו'" וצריך להבין למה פתח המסכתא בדין זה. ובזוהר ובתיקונים שהבאתי מדקדק זה דקאמר "על שלמה - דא בבא מציעא ולדא נקטי שירותא בדין טלית".
ונלע"ד כך, דתנא מרמז כאן הפסוק (בראשית ט, כג) "ויקח שם ויפת את השמלה וגו'" -- הרי שניהם זכו במצוה אחת, ומן הדין שיחלקו במתן שכר, ולא כן היה -- דשם לבדו זכה לעיקר מתן שכר, לכך בא התנא כמותיב ומפרק בעצמו. וזה לשון המדרש רבה שם (ב"ר לו, ו) "ויקח שם ויפת את השמלה - אמר ר' יוחנן שם התחיל במצוה תחלה ובא יפת ונשמע לו לפיכך זכה שם לטלית ויפת לפיוולא". ופירשו המפרשים דמדרש דייק מדכתיב "ויקח" ולא "ויקחו", אלא להורות דשם התחיל לבדו במצוה ויפת היה רק מסייע קצת, לכך זכה שם לטלית של מצוה ויפת זכה רק לפיוולא היינו כסות נאה.
וכל זה מרומז כאן בדברי התנא. "שנים אוחזין" - ב' תיבות אלו עולים כמנין שם בן נח ואחיו עם הכולל. דוק ותשכח. מבואר מדבריו דשם היה עיקר ומתחיל במצוה ואחיו טפל לו, לכך זכה שם לבדו בטלית. ותמצא דבר נפלא -- טלית עם הכולל עולה מכוון מנין שם בן נח.
אבל אם שנים אוחזין בשוה באמת הדין דיחלוקו. ואפשר דזה גם כן כונת הזוהר הקדוש "על שלמה - דא בבא מציעא ולדא נקטי שירותא בדין טלית", דכשתחשוב על שלמה עם האותיות והכולל תמצא מנין שם בן נח זכה. ולהכי מתחיל המסכתא בזה דכבר כתבתי שסוד בבא מציעא הוא ששה קצוות מחסד עד יסוד, וידוע דכהן הוא סוד חסד ושם בן נח היה כהן רק אחר כך ניטלה הכהונה משם וניתנה לאברהם, לכך מתחיל המסכתא בשם בן נח שהוא היה במידת חסד. ודוק ויונעם לך.
- (פה מבואר רמז המשנה אלו מציאות שלו)
ואחר כך מתחיל פרק שני (משנה, בבא מציעא ב, א) "אלו מציאות שלו" -- מרמז על המדרש (ב"ר כט, ג) "ג' מציאות מצא הקב"ה. אברהם דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך. ישראל דכתיב כענבים במדבר מצאתי ישראל. דוד דכתיב מצאתי דוד עבדי". וכשתחשוב ג' תיבות אלו מציאות שלו תמצא מכוון מנין אברהם ישראל דוד המלך עם האותיות והתיבות והכולל. או כך אברהם וישראל ודויד המלך תמצא החשבון מכוון.
- (פה מבואר משניות פרק המפקיד על פי סוד)
ואחר כך מתחיל פרק ג' "המפקיד" (משנה, בבא מציעא ג, א) ויש בו ששה משניות מתחילין "המפקיד" לרמז דששה קצוות מפקידין האורות שלהם למידת מלכות היינו רחל. ולכך תיבת המפקיד עולה רחל עם הכולל. גם תמצא דבר נפלא כשתחשוב ו' פעמים המפקיד ו' פעמים המפקיד שווה 1434 עולים אלף תל"ד 1,434 כמנין חסד גבורה תפארת נה"י במכוון. הרי כל ששה קצוות. ואל תתמה שג' ראשונות המה במספר מלא וג' אחרונות המה רק ראשי תיבות -- זה אינו קושיא, דידוע דג' ראשונות המה אבות העולם וג' אחרונות המה התולדות שלהם, לכך העמידם ראשי תיבות שהמה כלולים בתוך ג' ראשונות.
גם ו' פעמים המפקיד ו' פעמים המפקיד שווה 1434 עם ששה כוללים עולים אלף ת"ם 1,440. וכן ו' פעמים פקדון ו' פעמים פקדון שווה 1440 עולים אלף ת"ם 1,440. וידוע שיש ה' חסדים וה' גבורות כאשר הבאתי כמה פעמים, וכשתחשוב ה' פעמים חסד ה' פעמים חסד שווה 360 עולים ש"ס, ו ה' פעמים גבורה ה' פעמים גבורה שווה 1080 עולה תתר"פ. וכשתצרף ה' חסדים עם ה' גבורות עולה הכל אלף ת"מ 1,440. וזהו סוד שאמר יוסף (בראשית מא, לד) "וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ" -- היינו להמשיך ו' פעמים פקדון ו' פעמים פקדון שווה 1440 מן הששה קצוות "על הארץ" - היינו מלכות, על יד יוסף שהוא יסוד כדי שלא יגבר הסטרא אחרא הגורם רעב. וזהו (שם מא, לד) "ולא תכרת הארץ מפני הרעב".
וזהו סוד "חותם למלכות", שחותמו של הקב"ה הוא אמת, היינו אל"ף מת 1,440. והיינו להמשיך לה ה' חסדים וה' גבורות העולים אלף ת"מ כמנין אמת שהוא חותמו, שלא יוכל הס"א לינק מהקדושה.
וזהו סוד תחלת הפסוק (שמות כב, ו) "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגו'". "כי יתן איש" -- היינו ז"א בכלל ששה קצוות שלו, "אל רעהו" בגימטריא האשה עם הכולל והיינו מלכות[1]. "כסף או כלים לשמור" כשתצרף כסף כלים עולים ר"ס כמנין עשרה הויות, ה' חסדים ה' גבורות, ולכך פלגינהו הכתוב בתרתי, כסף המה חסדים, כלים המה גבורות. אבל באמת כולם נמשכין לה "לשמור" מס"א כדכתבתי. ויש להבין על פי דברים אלו כמה משניות וגמרא בפרק המפקיד והמשכיל יבין.
- (פה מבואר המשנה עם הגמרא הזהב קונה את הכסף וכמה משניות שבו על פי רמז וסוד)
ואחר כך מתחיל פרק ד' (משנה, בבא מציעא ד, א) "הזהב קונה את הכסף וכו'" ובו מבואר משנה "חמשה פרוטות הן וכו'". ועוד משנה "חמשה חומשין וכו'" היינו גם כן בסוד זה. חמש פרוטות הן ה' גבורות, דתיבת פרוטה עולה ש' כמנין שם אלהים במילוי העולה ש' כידוע. ושם אלהים הוא גבורה. נמצא חמש פרוטות המה חמשה גבורות. וחמשה חומשין המה חמשה חסדים, דתיבת חומש עם האותיות וב' כוללים עולה ש"ס כמנין ה' פעמים חסד ה' פעמים חסד שווה 360 שכל אחד כלול מחמשתן. ולא יקשה לך על שהעמדתי ב' כוללים, היינו שהחומש הוא הוספה על הקרן, נמצא יש כאן ב' כוללים, הקרן והחומש. ומידת חסד מידתו להוסיף תמיד ולהשפיע הטוב והחסד.
ובזה נבא לביאור תחלת הפרק "הזהב קונה את הכסף ואין הכסף קונה את הזהב" ואיתא בגמרא שבילדותו של רבי שנה איפכא - "הכסף קונה את הזהב וכו'", ובזקנתו חזר בו ושנה איפכא במשנתו -- "הזהב קונה את הכסף". ודברי הגמרא ידועים, אכן על פי רמז וסוד נלע"ד ליתן טעם נכון למה באמת שנה תחלה איפכא ואח"כ חזר בו, דידוע דכסף הוא חסד לכך הוא לבן, וזהב הוא דין לכך הוה אדום. ועיין במאורות נתן. ואני מוסיף עוד דכסף הוא סוד תורה שבכתב לכך כסף בגימטריא עץ, היינו עץ חיים שהוא תורה שבכתב. וגם כשתכתוב כסף במילוי כף סמך פא עולה כמנין קרא היינו מקרא, תורה שבכתב.
וזהב הוא בסוד תורה שבעל פה. וכשתכתוב זהב במילוי זין הה בית עולה כמנין שבעל פה עם ב' המלות. וידוע שקודם רבי היו לומדים תורה שבעל פה בעל פה ולא היו רשאים לכתוב, אך רבינו הקדוש ראה משום "עת לעשות לה'" שהתורה משתכחת ונתן לו הקב"ה חן בעיני המלך אנטונינס והתאסף כל תלמידי חכמים שבימיו עד שחיבר חיבור הקדוש הזה תורה שבעל פה כמבואר בפר"שי סוף פרק ב' דמכלתין.
ובזה מבואר בטוב טעם שבילדותו קודם שזכה לחבר התורה שבעל פה והיו לומדין בעל פה לכך היה שונה "הכסף", היינו תורה שבכתב, "קונה את הזהב", היינו תורה שבעל פה, שעיקר לימודם היה תורה שבכתב. ודקדקו בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן וגם שארי דקדוקים עד שהמציאו ברוב שכלם התורה שבעל פה. נמצא שעל ידי התורה שבכתב היו קונים תורה שבעל פה, לכך היה שונה הכסף קונה את הזהב. אבל אח"כ שזכה לחבר את התורה שבעל פה והיה עיקר לימודם התורה שבעל פה וכמו שאמר רבי בעצמו (בבא מציעא לג, א) "העוסקים במקרא מידה ואינה מידה, במשנה וכו'" ועיין בח"א [=חידושי אגדות?] שם, לכך היה שונה איפכא, "הזהב קונה את הכסף" שכבר נתמעטו הלבבות ולא היו יוכלו[2] להבין מתוך תורה שבכתב אלא מתוך תורה שבעל פה היו מבינים תורה שבכתב, לכך היה שונה "הזהב קונה את הכסף". זה פשוט לענ"ד וברור.
- (פה מבואר משנה ארבעה שומרים על פי רמז וסוד באריכות)
ואחר כך תנא במסכת זו דיני ארבעה שומרים, שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר. וכבר נתנו רבותינו בעלי תוס' טעם על התנא שמשנה סדר הכתוב בתורה. ובספר המאורות חלק ראשון פ"ג כתב שהם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה יעו"ש, ודבריו אינם לא כסדר הכתוב בתורה ולא כסדרן במשנה.
ולענ"ד נראה לבאר בדרך רמז שד' שומרים אלו הם שלשה אבות ויוסף, והמה שומרים לישראל מן ד' קליפות אבות נזיקין, ובזה תמצא טוב טעם על התנא ששינה הסדר ד' שומרים מסדר הכתוב בתורה, שסדרן פה על סדר האבות ועל סדר ארבע אבות נזיקין, ואבאר אותם אחת אל אחת.
הראשון הוא שומר חנם, היינו אברהם שהוא שומר את ישראל מדין גיהנם כמבואר במס' עירובין (דף יט.) - גהנם חסר יוד בגימטריא חנם. וגם כדאיתא בגמרא שם שנקרא "חנם" שכל היורדין שם על עסקי חנם. נמצא מדויק מאוד שהוא "שומר חנם" והוא שומר לישראל מקליפת שור. כבר מבואר בספרים הקודמים דכתיב "ואל הבקר רץ אברהם". ובזה מבואר שבכל הד' שומרים לא נקט התנא מלת "שומר" רק בזה שתיבת שומר הוא בהיפוך אתוון משור, ולדרכי ניחא מאוד דאיתא בזוהר בלק (ח"ג קפו, א) שיש אצל גהנם קליפה אחת בדיוקנא דשור וכל אינון רוחין בישין דאתדנו לאעלא בגיהנם לחיך לון ברגעא חדא. נמצא אברהם אבינו שהוא שומר חנם מציל את ישראל מאותו קליפה שור. גם כשתחשוב ב' תיבות שומר חנם תמצא מנין הוא אברהם איש חסד עם הכולל. מכל אלין טעמי נראה פשוט וברור דשומר חנם מרמז על אברהם אבינו.
והשואל -- דא יצחק ששאל לאביו (בראשית כב, ז) "הנה האש והעצים ואיה השה לעולה", והוא שומר לישראל מקליפת בור. גם כן מבואר בספרים הקודמים דיצחק הוא בגימטריא מנין בור ולכך תמצא שתיבת שואל הוא בגימטריא יצחק אבינו - נשאר ששים, שהוא ממדה גבורה שהיא ספירה ששית מתתא לעילא וכל אחת כלולה מעשר -- הרי ששים. וזהו סוד "ויצחק בן ששים בלדת אותם" כמבואר בזוהר במקומו שאמר (ח"א קלו, ב) "וכד אוליד אוליד בן ששים לאולדא כדקא יאות בגין דיפוק יעקב שלם מבן ששים שנה", היינו דנפק מיניה יעקב שהוא ספירה ששית מעילא לתתא שהוא סוד ת"ת וכל אחת כלולה מעשר -- הרי ששים. נמצא מבואר היטב דתיבת שואל עולה יצחק אבינו שהוא מידת גבורה. גם תיבת שואל עולה של"ז נוטריקון ל"ז שנה שהיה בשעת עקידה ואז היה שואל לאביו כנ"ל.
נושא שכר - דא יעקב שהוא סוד ת"ת כדכתבתי, ולכן תמצא שב' תיבות נושא שכר עולים כמנין סוד ת"ת עם האותיות והתיבות. דוק ותשכח. ובזה מדויק דקתני "נושא שכר" ולא קתני "שומר שכר" אלא להורות הכונה שכתבתי. והוא שומר לישראל מקליפת מבעה, שידוע שמידת ת"ת כלול מחסד וגבורה ולכן היה יעקב יושב אהלים תרין כידוע, וחסד וגבורה המה ב' שמות אל אלהים עולים כמנין מבעה. וגם כן מבואר בספרים הקודמים דמבעה הוא אדם, ויעקב הוא סוד אדם - מ"ה, לכך הוא שומר לישראל מקליפת מבעה, אדם רע שהוא עשו כידוע.
והשוכר - דא יוסף, שהוא צדיק יסוד עולם כידוע. וכשתחשוב תיבת שוכר תמצא מנין זהו יוסף צדיק עולם עם ב' כוללים. ואל יקשה לך למה שני כוללים, דידוע שמידת יסוד כולל ב' מידות נצח הוד. או תיבת שוכר עם הכולל עולה מנין יהונתן עם האותיות כמו שכתבתי בפתיחה בטעם ה' בשם המאמרות שיהונתן יהיה משיח בן יוסף. נמצא שוכר הוא יוסף שומר לישראל מקליפת הבער, שתיבת הבער בגימטריא זרע. וידוע דמידת יוסף שהוא יסוד, שם זרע הקדושה בסוד "הא לכם זרע", לכך הוא מגין על קליפת הבער.
הפוך בה בדברים אלו שכתבתי ותמצא נחת. שהתנא סידר לארבעה שומרים כסדר ג' אבות ויוסף. ולכך פסקינן הילכתא "שוכר כנושא שכר", משום דיעקב ויוסף המה בחדא דרגא במשך אות ו' כידוע.
ועל פי מה שכתבתי שיסוד מסכתא זו בנויה כנגד ששה קצוות מחסד עד יסוד. ובזה מבואר מאוד שארבעה שומרים המה גם כן בסוד זה, ג' אבות - סוד חג"ת, ויוסף יסוד כלול נצח הוד והמה השומרים לנו מן ארבעה אבות נזיקין מכוונים[3] זה לעומת זה כדכתבתי.
וכשתחשוב ב' תיבות ארבעה שומרים תמצא מכוון אברהם יצחק יעקב יוסף יסוד -- דוק ותשכח. ועוד יש סוד אחר בזה שג' אבות ויוסף המה עולים בחשבון שלשים הויו"ת ב"ה על דרך מעלין בקודש. יוסף הוא ששה הויות, ו' פעמים כ"ו ו' פעמים כ"ו שווה 156 עולה מנין יוסף שהוא מידת יסוד מקבל כל האורות מששה קצוות. יעקב עולה ז' פעמים הוי"ה ז' פעמים הוי"ה שווה 182. יצחק עולה ח' פעמים הוי"ה ח' פעמים הוי"ה שווה 208. אברהם עולה ט' פעמים הוי"ה ט' פעמים הוי"ה שווה 234. חשבון הכל שלשים הויות. ולכן יש בתלת בבי שלשים פרקים. ומן אברהם נשאר י"ד כמנין דוד לומר שכל האורות אלו של שלשים הויות נמשך הכל למידת מלכות שממנה נמשך מלכות בית דוד. וזהו סוד משנה במסכת אבות (משנה, אבות ו, ו) "מלכות נקנית בשלשים מעלות" והבן.
וגם ידוע מהזוהר פרשת וישלח (ח"א קסח, א) שמד' שומרין אלו -- אברהם יצחק יעקב יוסף -- נמשך חיים לדוד המלך שהיה ראוי להיות נפל בסוד המבואר שם והניח לו אברהם ה' שנים ויעקב כ"ח שנים ויוסף ל"ז שנים -- הרי הכל ע' שנה, מנין שנותיו של דוד. ואף שיצחק לא הניח לו כלום מטעם המבואר שם מכל מקום לא רצה התנא לעשות פירוד בין האבות. וכשתחשוב ג' תיבות ארבעה שומרים הן תמצא מנין נמשך ע' שנים לדוד עם התיבות והכולל. ולהכי קתני "הן".
ובזה מבואר כשתצטרף ראשי האותיות של הפרקים עולים של"ז, וסופי האותיות עולים תרפ"ו, וכשתצרף שניהם יחד -- של"ז תרפ"ו -- עולים אלף כ"ג 1,023, ועם הכולל כמנין נמשך ע' שנים לדוד המלך עם התיבות. כלומר שמן ארבעה שומרים המבוארים במסכת זו שכל המסכתא בנויה על זה כמו שמבואר ברעיא מהימנא שהבאתי -- מהם נמשך ע' שנים לדוד המלך. ודוק.
- (פה מבואר עשרה משניות פרק המקבל על פי רמז וסוד)
בפרק המקבל (משנה בבא מציעא, ט) יש עשרה משניות מתחילין "המקבל שדה מחבירו וכו'", ובאמת כמה משניות מהם שמדברים בחכירות ולא בקבלנות כמבואר בגמרא -- אם כן צריך ליתן טעם למה תני בכולן "המקבל". יבואר גם כן על פי כונות הנ"ל. סוד המקבל היינו יוסף שהוא יסוד המקבל כל האורות ליתן למלכות שהיא סוד בית כידוע. ולכן הפרק שאחר זה מתחיל "הבית" (משנה בבא מציעא, י). נמצא מבואר מאוד מה שכתבתי שיש במסכת זו עשרה פרקים כנגד כללות עשר ספירות, ולכן העמיד בפרק ט' שהוא כנגד יסוד דיני המקבל ובפרק עשירי שהוא כנגד מלכות העמיד דיני הבית.
ולזה תמצא שתיבת המקבל עולה כמנין זהו יוסף עם התיבות והכולל. או יוסף חי עם התיבות והכולל. שהוא מקבל הכל בסוד (תהלים צז, יא) "אור זרוע לצדיק" כידוע. ולכן תמצא שב' תיבות המקבל שדה עולה כמנין אור זרע עם ב' תיבות. ולכן כל הפרק מיירי המקבל שדה לזרעה. וממי מקבל כל זה -- "מחבירו" -- עולה זה יעקב אבינו עם ג' תיבות. והא דקרי ליה "חברו" ששניהם הם בסוד אות ו' שבשם ובמשך קו האמצעי, ת"ת ויסוד, בסוד "ואלה תולדות יעקב יוסף" כידוע.
ולהכי תני עשרה פעמים "המקבל", שמידה זו מקבלת חמשה חסדים וחמשה גבורות כמו שכתבתי בפרק המפקיד. וגם מידת יסוד נקרא "גן עדן", ולכן תיבת המקבל עולה כמנין גן עדן שהצדיקים מקבלין שכרן בגן עדן. ולהכי מבואר בגמרא (דף קיד:) בהאי פירקא מעשה דרבה בר אבוה דעייליה אליהו בגן עדן.
בסיום המסכתא במשנה (משנה, בבא מציעא י, ו) "שתי גינות זו למעלה מזו והירק בנתיים וכו'" -- כבר נאמרו בה דברים הרבה שהיא מרמז על גן עדן עליון וגן עדן תחתון ואין בידי כעת לחדש בה דבר עד יערה עלינו רוח ממרום. ובזה נשלם בבא מציעא.