זהר חלק א קלו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קלו ב · >>

הוסף תרגום


דף קלו ב

זהר

מתוך: זוהר חלק ו (עריכה)

בעלמא מישראל, אע"ג דכלא יתחזון לברכא ליה לקב"ה, ברכתא דבגינייהו יתברכון עלאין ותתאין מאן היא, ההיא דברכין ליה עבדי יהו"ה, ולא כלהו, ומאן אינון דברכתהון ברכתא, העומדים בבית יהו"ה בלילות, אלין אינון דקיימי בפלגות ליליא, ואתערי למקרי באורייתא, אלין קיימי בבית יהו"ה בלילות, דהא כדין קב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן, ואנן קיימי הכא לאתערא במלי דאורייתא, נימא במלי דיצחק דאנן ביה.


פתח רבי יצחק ואמר "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וגו'" -- בן ארבעים שנה, אמאי אתא לממני הכא דהוה בן ארבעים שנה כד נסיב לה לרבקה, אלא ודאי הא אתכליל יצחק בצפון ודרום באשא ומיא, וכדין הוה יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה, כמראה הקשת, ירוק חוור סומק, בת שלש שנים אחיד בה כד אחיד בה ברבקה, וכד אוליד אוליד בן ששים, לאולדא כדקא יאות, בגין דיפוק יעקב שלם מבן ששים שנה כדקא יאות, וכלהו אחיד להו יעקב לבתר, ואתעביד גבר שלים.

"בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי" -- מאי אכפת לן כולי האי, דהא כבר אתמר, ובתואל ילד את רבקה וגו', והשתא אמר בת בתואל הארמי, ולבתר מפדן ארם, ולבתר אחות לבן הארמי, אלא אוקמוה, דהות בין רשעים ואיהי לא עבדת כעובדייהו, דהות בת בתואל ומפדן ארם ואחות לבן, וכלהו חייבין לאבאשא, והיא סלקא עובדין דכשרן ולא עבדת כעובדייהו.

השתא אית לאסתכלא, אי רבקה הות בת עשרין שנין או יתיר, או בת שלש עשרה, כדין הוא שבחא דילה דלא עבדת כעובדייהו, אבל עד כען בת שלש שנים הות, מאי שבחא דילה, א"ר יהודה בת שלש שנים הות, ועבידת לעבדא כל ההוא עובדא, אמר רבי יצחק, אע"ג דכולי האי עבדת, לא ידענא עובדהא אי אינון כשראן או לאו


מדרש הנעלם

מתוך: זוהר חלק ו (עריכה)

ויהי יצחק בן ארבעים שנה, רבי בו בשם רבי יוסי פתח ואמר (שיר א ב) ישקני מנשיקות פיהו וגו', בכמה מעלות נברא העולם, דתנינן אמר רבי אחא בר יעקב, כל מה שברא קודשא בריך הוא בעולמות שלו חוץ ממנו היו בשתוף, ומי אמר רבי אחא הכי חס ושלום, דהא במלה דא יסגי פלוגתא בעלמא, דאי תימא הכי המלאכים שהם נבראים רוח הקדש ממש, יאמר שיש שתוף בהם, הא כל אפייא דידהון ודידן שויין, אמר רבי אבא, במלה דא יסגי פלוגתא בעלמא, דהא תנן במתניתין דידן, דכל דעבד קודשא בריך הוא, עבד כגון גופא ונשמתא, ואי תימא דהא לית גופא למלאכים, כ"כ, אבל לית אינון יכלין למעבד עבידתא, עד שישתתף בהו ההיא נשמתא קדישא דהיא סיועא דלעילא, ובהאי גוונא כל מאי דעביד, אצטריך לההוא סיועא דלעילא מניה.

אמר רבי יוסי, בההיא שעתא דזמין קודשא בריך הוא לאחיא מתיא, והא סופא דכל (ס"א עקתין) עמיקין (עתיקין), בארבעים ליהוי, וגזר קיים (דברים כה ב) ארבעים יכנו לא יוסיף, סוף הליכתם של ישראל במדבר בשנת הארבעים, ארבעים שנה קודם תחיית הגוף, ממתנת לו הנשמה בארץ ישראל, בשנת הארבעים יקומון הגופות מעפרא, בארבעים נכלא הגשם, הדא הוא דכתיב (בראשית ז יב) ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום, וכתיב ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח, זמן גאולתם של ישראל בשנת הארבעים הוא, ובחמשים אתי ישוב עלמא דהיא היובל, החוזרת