מלבי"ם על בראשית מד
<< · מלבי"ם על בראשית · מד · >>
פסוק ג
פסוק ד
השאלות
(ד - ה) השאלות (ד - כד)
למה שם בפיו מאמר הארוך הזה, למה שלמתם רעה תחת טובה וגו' כי אין די במה שמצא הגנבה בידם, הם אמרו שאשר ימצא אתו ומת והם יהיו עבדים והאיש אמר גם עתה כדבריכם כן הוא, שהם יהיו נקים והגונב יהיה עבד וזה לא כדבריהם, ומ"ש יוסף כי נחש ינחש איש אשר כמוני וכי אם לא ינחש הורשה להם לגנוב, ומה השיבו הננו עבדים גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו וראוי לומר בהפך גם אשר נמצא הגביע בידו גם אנחנו:
"למה שלמתם". אמר להם איני חושד אתכם לגנבים בעבור הגביע עצמו שערכו מעט. וע"כ עשיתם זאת בעבור דבר אחר, וזה יהיה מג' אופנים א] שלפעמים יגנוב אדם דבר מחברו כדי להנקם מחברו העושה לו רעה ורוצה לצערו, עז"א "למה שלמתם רעה תחת טובה", הלא הטיב עמכם. ב] לפעמים יקח דבר שחבירו הפקירו ואינו נחשב אצלו, ועז"א "הלא זה אשר ישתה אדני בו". ג] לפעמים יגנוב אדם דבר שיש בו סגולה, וי"ל שגנבתם הגביע בעבור שראיתם שיוסף מנחש בו לדעת צפונות, וע"כ חשקתם בו, עז"א "הלא "רק "הוא נחש ינחש בו", אבל אחר לא יוכל לנחש בו, וא"כ לא נוכל לומר רק שאתם גנבים או משחיתים להרע ולהשחית, וא"כ "הרעתם אשר עשיתם":
פסוק ה
השאלות
(ד - ה) השאלות (ד - כד)
למה שם בפיו מאמר הארוך הזה, למה שלמתם רעה תחת טובה וגו' כי אין די במה שמצא הגנבה בידם, הם אמרו שאשר ימצא אתו ומת והם יהיו עבדים והאיש אמר גם עתה כדבריכם כן הוא, שהם יהיו נקים והגונב יהיה עבד וזה לא כדבריהם, ומ"ש יוסף כי נחש ינחש איש אשר כמוני וכי אם לא ינחש הורשה להם לגנוב, ומה השיבו הננו עבדים גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו וראוי לומר בהפך גם אשר נמצא הגביע בידו גם אנחנו:
"למה שלמתם". אמר להם איני חושד אתכם לגנבים בעבור הגביע עצמו שערכו מעט. וע"כ עשיתם זאת בעבור דבר אחר, וזה יהיה מג' אופנים א] שלפעמים יגנוב אדם דבר מחברו כדי להנקם מחברו העושה לו רעה ורוצה לצערו, עז"א "למה שלמתם רעה תחת טובה", הלא הטיב עמכם. ב] לפעמים יקח דבר שחבירו הפקירו ואינו נחשב אצלו, ועז"א "הלא זה אשר ישתה אדני בו". ג] לפעמים יגנוב אדם דבר שיש בו סגולה, וי"ל שגנבתם הגביע בעבור שראיתם שיוסף מנחש בו לדעת צפונות, וע"כ חשקתם בו, עז"א "הלא "רק "הוא נחש ינחש בו", אבל אחר לא יוכל לנחש בו, וא"כ לא נוכל לומר רק שאתם גנבים או משחיתים להרע ולהשחית, וא"כ "הרעתם אשר עשיתם":
פסוק ז
פסוק ח
ה] שהיתה ההשבה "מארץ כנען", שכבר היינו ברשות עצמנו, וכ"ש "ואיך נגנב", שהוא הפך המציאה. ב] "מבית אדניך", שהוא הפך בפי אמתחותינו. ג] "כסף או זהב "הוא כלי
כסף שיש בו סימן, וע"ז פסקו שמי שימצא אצלו חייב מיתה והם יהיו עבדים:פסוק ט
ה] שהיתה ההשבה "מארץ כנען", שכבר היינו ברשות עצמנו, וכ"ש "ואיך נגנב", שהוא הפך המציאה. ב] "מבית אדניך", שהוא הפך בפי אמתחותינו. ג] "כסף או זהב "הוא כלי
כסף שיש בו סימן, וע"ז פסקו שמי שימצא אצלו חייב מיתה והם יהיו עבדים:פסוק י
מכם הוא הגנב והוא גנב גם הכסף בראשון ובשנית, ואף שאתם כנים כי מצאתם והחזרתם אותו האחד הוא הגנב. ולפי"ז יתברר עתה מי גנב גם את הכסף, והוא "שהאיש אשר"
"ימצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד", כי הוא גנב בין את הכסף בין את הגביע, "ואתם תהיו נקים "גם מן הכסף, כי האחד הגנב שם אותו בכליכם:פסוק טו
פסוק טז
בגביע, ר"ל הלא כשנאמר ענין כסף ראשון נוכל לדבר באורך [שהדבור הוא באורך] על הכסף שני, שכמו ששמו בכלינו כסף ראשון שלא מדעתנו כן שמו כסף שני, וממילא נצטדק גם בגביע, ששמו בכלינו גם הגביע להעליל עלינו, מ"מ אנו רואים "שהאלהים מצא את עון עבדיך "לפרוע שט"ח שיש עלינו מחטא אחר. וע"כ "הננו עבדים לאדני גם אנחנו",
שלפי דברך חטאנו שלשה חטאים, בכסף ראשון ובכסף שני ובגביע, "וגם אשר נמצא הגביע בידו", שלא חטא רק שני פעמים:פסוק יז
"האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד". וכבר בארו המפ' שיוסף עשה זאת לבחון אם ימסרו נפשם עליו, שבזה יראה אם יש בלבם עוד משטמה על בני רחל אם לאו:
מ"ש ויגש אליו יהודה מה כוון בזה, ומ"ש שידבר באזניו ומ"ש כי כמוך כפרעה, ומ"ש אדוני שאל אינו אמת כי לא שאלם ע"ז רק הם אמרו כן מעצמם, ולמה האריך בכל הספור היל"ל בקצור שאביו ימות מתוך הצער, ובפסוק למ"ד היל"ל בקצור כבואי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ומת. ומ"ש בסוף כי איך אעלה הוא למותר שכבר אמר שאביו ימות מתוך הצער:
"ויגש אליו יהודה". המתחייב במשפט יש לפניו שני דרכים, או שיבקש זכות דרך משפט, או שיבקש שימחול לו חטאו דרך חסד, ויש שני הבדלים ביניהם. א] הרוצה לזכות דרך משפט צריך להאריך בדברים ולהציע ראיותיו וזכויותיו, אבל המבקש חסד אין לו להאריך רק יש לו להודות את עונו ולבקש חסד ומחילה. ב] בדרך משפט יזכה אצל השופטים, אבל בדרך חסד לא יזכה רק אצל המלך, שבידו להעביר על עונו בחסדו ולפטרו מעונש. והנה יהודה ידע כי לא יזכה דרך משפט, כי מי יוכל לדון עם שהתקיף ממנו, לכן בא לשאול דרך חסד, ובזה צריך לבקש מאת יוסף בעצמו, שהיה כחו ככח המלך לעשות חסד, וע"ז "ויגש אליו יהודה", כי תחלה היו הטענות לפני כל הנצבים שם כדרך המשפטים שיתמצעו בו כל השופטים שהיו עם יוסף בהשפטו, ועתה נגש אליו לבדו, ויאמר "בי אדני "דרך בקשה, "ידבר נא עבדך דבר", היינו רק דבר אחד לא הצעת דברים לזכות דרך משפט, כי חסד אני שואל, ורק "באזני אדני", לא באזני השופטים שעמך, כי הם אין להם יכולת לוותר ולמחול, "ואל יחר אפך בעבדך", כאלו אבקש ממך שתעות משפט וצדק, "כי כמוך"
"כפרעה", ויש בידך הכח למחול מצד החסד:פסוק יט
פסוק כ
פסוק כא
פסוק כב
ורך תשים עינך עליו, אמרנו אל אדוני שלא יוכל הנער לעזוב את אביו מפני שאביו ימות מן הצער וצריך אתה לחוס על הזקן, וע"ז לא היה לך טענה שתשים עינך עליו ואמרת דרך
גזרה אם לא ירד אחיכם אתכם לא תוסיפון לראות פני:פסוק כג
ורך תשים עינך עליו, אמרנו אל אדוני שלא יוכל הנער לעזוב את אביו מפני שאביו ימות מן הצער וצריך אתה לחוס על הזקן, וע"ז לא היה לך טענה שתשים עינך עליו ואמרת דרך
גזרה אם לא ירד אחיכם אתכם לא תוסיפון לראות פני:פסוק כד
פסוק כה
פסוק כו
אומר סתם שלא נראה פניו היית יכול לומר שבבואנו יחוס עלינו בל נמות ברעב, אבל אחר שאמר לנו תקנה לזה ע"י שנביא אחינו הקטן ממילא לא יחוס עלינו כי יצוה שנביא את אחינו הקטן. ב] "כי לא נוכל לראות פני האיש", שאם היה האזהרה רק שיעניש אותנו, היינו מקבלים העונש, אבל האזהרה היה שלא נראה פניו, וא"כ לא נשיג כלל תכלית
מגמתנו שנראה לפניו ונבקש אוכל מעט:פסוק כז
פסוק כח
פסוק כט
פסוק ל
"איננו אתנו "רק הוא אצל אביו מ"מ "נפשו קשורה בנפשו", וכ"ש שתגדל האהבה בהפרדו מאתו, וממילא כראותו כי אין הנער ימות תיכף, ואל תאמר כי הלא נספר לו שהוא חי ושהוא אצל מושל ארץ מצרים, עז"א שתיכף כבואי ויראה כי אין הנער ימות תיכף מבלי שום שאלה ודרישה, וא"כ "והורידו עבדיך את שיבת אבינו ביגון שאלה", ובזה
השלים הטענה שראוי לשנות המשפט הזה מצד שתגיע מזה רעה לאחרים:פסוק לא
"איננו אתנו "רק הוא אצל אביו מ"מ "נפשו קשורה בנפשו", וכ"ש שתגדל האהבה בהפרדו מאתו, וממילא כראותו כי אין הנער ימות תיכף, ואל תאמר כי הלא נספר לו שהוא חי ושהוא אצל מושל ארץ מצרים, עז"א שתיכף כבואי ויראה כי אין הנער ימות תיכף מבלי שום שאלה ודרישה, וא"כ "והורידו עבדיך את שיבת אבינו ביגון שאלה", ובזה
השלים הטענה שראוי לשנות המשפט הזה מצד שתגיע מזה רעה לאחרים:פסוק לב
רעה ליהודה, "כי עבדך ערב את הנער", ולא תאמר שאחר שגנב נפטרתי מן הערבות כי פשע בעצמו, עז"א שהערבות לא היה נגד בנימין רק "מעם אבי", אל אבי היה הערבות,
ולא תאמר שהיה הערבות עונש ממון או יסורי הגוף שבזה העבדות קשה יותר, כי היה הערבות על ענין נוגע לנפש, "וחטאתי לאבי כל הימים", ובזה טוב לי יותר העבדות:פסוק לג
פסוק לד
לביתי, פן אראה ברע אשר ימצא את אבי:
<< · מלבי"ם על בראשית · מד · >>