(א – ג) הסדר הראוי היה נכון לאמר מבית אביך ממולדתך ומארצך. ולמה לא גילה לו אן ילך. ולמה הבטיחו הבטחות האלה. ומ"ש והיה ברכה כפול עם ונברכו בך כל משפחות האדמה:
(א) "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך," אמר לו שתכלית היציאה הוא שיפרד מדעותיהם וממעלליהם הנשחתות, כי האדם יקנה תכונות ומדות. א] מן הארץ מאוירה ומזגה ומערכת מזלה. ב] מן העיר ששוכן בה ומקום מולדתו שלומד וממנהגיהם ומדותיהם. ג] מבית אביו, וצוה ה' שעם היציאה הגופניית תהיה גם יציאה מחשביית, שיפרד מטבע ארצו שהיה מזגה רע וממדות אנשי מולדתו, וגם מאהבת בית אביו, ולכן תפס הסדר מארצו תחלה, שקל יותר שישכח האדם את ארצו משישכח את מולדתו, ומולדתו קל, לשכח מבית אביו, וע"כ אמר לך לך שילך אל עצמו נפרד בטבעו מכל אלה, ואמר אל הארץ אשר אראך. שזה היה מן הנסיון שיקל לאדם לעזוב ארצו ומולדתו אם יודע מחוז חפצו לאן ילך. וכבר היה בדעתם ללכת אל ארץ כנען, ואם היה מגלה לו תיכף אין זה נסיון, וגם שאז יוכל להיות שהיה אביו הולך עמו שכבר יצא ע"ד זה מאור כשדים. ורצון ה' היה שילך לבדו, לכן אמר אשר אראך, וגם כי לא יזכה האדם אל הקדושה עד יטהר תחלה מן הטומאה, ע"כ לא גילה לו איכות מעלת הארץ וקדושתה עד נפרד מטומאת ארצו ומולדתו. ויודיע בזה, כי האדם המשתדל בעיונו להשיג את ה' ולדעת אותו, ישפיע עליו שפע מרום בהשפעת רוה"ק או נבואה להשכילו באמתו, שכן אחרי שאברהם דרש וחקר ועיין להשיג את ה' ע"י עיונו, זכה לדבר ה' ויאמר ה' אל אברם. וכמו שבעל הכרם כשרואה גפן שורק נטועה במקום רע יעקרנה ממקומה אל מקום אחר טוב, מצד אוירו, ומצד האדמה ומצד הנטיעות שכנותיה, וכן שתל ה' השורקה הטובה בקרן בן שמן:
(ב) "ואעשך". לעומת מה שידמה שיגיע לו נזק בהפרדו מארצו, שבהיותו בארצו הוא איש מאישי הגוי הגדול, משא"כ בהיותו לבדו, עז"א שאתה בעצמך "תהיה גוי גדול", ונגד ממולדתך יחשב שבהיותו בין אנשי מולדתו יתברך בברכתם, לא כן בהיותו כערער בערבה שיגרשו אותו אם יתברך בארץ אחרת, כמ"ש לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד, עז"א ואברכך, ונגד מבית אביך יחשב כי יאבד שמו ויחוסו כי הבנים יקראו שמם ע"ש אביהם, עז"א "ואגדלה שמך", שיצא לך שם גדול בפ"ע, והוסיף "והיה ברכה", כי בשאין איש בארץ שתחול עליו ההשגחה האישיית ינהיג ה' את עולמו לפי הטבע הסדורה מבלי ישקיף על הנהגת התחתונים, אבל כשיש צדיק בארץ שיוריד ברכת ההשגחה לפי מעשיו, אז תתנהג ההנהגה הכללית לפי מעשיו, והוא הצינור המגיר ברכת שמים מעל על כל העולם, ובזה הבטיחו כי כשיבא לארץ חפץ יהיה הוא הבאר שממנו יביע מי הברכה על כל העולם, והוא יהיה אוצר הברכה להזיל מימיה מדליו:
(ג)" ואברכה", הוא כמ"ש המורה (ח"ג פכ"ט) וז"ל ואין ספק אצלי שאברהם באשר חלק על דעות בני אדם כולם שהיו התועים ההם מגנים ומבזים אותו, וכאשר סבל הכל בעבור השם אמר ואברכה מברכיך והיה אחרית ענינו מה שנראהו היום מהסכם רוב אנשי העולם להגדילו ולהתברך בו עד שיתיחס אליו מי שאינו מזרעו ואין חולק עליו, ואמר מברכיך בלשון רבים כי המברכים יהיו רבים שהם רוב אנשי העולם שקבלו דעותיו ואמונתו ובעבור זה יברכם ה', "ומקללך" בלשון יחיד שזה לא ימצאו רק יחידים אאור אותם, עד שלבסוף, על ידך יבורכו כל משפחות האדמה, שעל ידך יכירו כי יש אל עליון, ויודע להם שרשי האמונה ויתברכו מה'. ויש הבדל בין משפחות האדמה ובין מ"ש (לקמן יח) ונברכו בו כל גויי הארץ, כי משפחות האדמה מציין הפחותים עובדי האדמה, ואמרו ביבמות (דף סג) אפי' משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל:
(ד – יט) מ"ש וילך אברם כפול עם מ"ש ויקח אברם את שרי אשתו וכו' ולמה הודיע שהיה בן ע"ה שנה. ושהכנעני אז בארץ. ואח"כ אמר שהכנעני והפרזי אז יושב בארץ. ולמה אמר תחלה שבנה מזבח לה' הנראה אליו ואח"כ אמר שבנה מזבח ויקרא בשם ה':
מ"ש אברהם אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך שמשמעותו שהפקיר את אשתו כדי לקבל מתנות. מה שכפל פרעה שאלתו למה לא הגדת וגו' למה אמרת וגו' הם דברי מותר. ולמה לא התנצל אברהם כמו שהתנצל לפני אבימלך:
(ד) "וילך אברם" אינו כפול עם מ"ש אח"ז ויקח אברם את שרי אשתו, כי פה יכוון על ההליכה המחשביית שזאת היתה תיכף שנפרד במחשבתו ולבבו מארצו ואח"ז גם ממולדתו וכתב "כאשר דבר אליו ה'", וגם ר"ל שאע"פ שהבטיח ה' שכר ע"ז לא עשה זאת בעבור היעודים הטובים האלה ולתקות שכר, רק לש"ש בלבד כאשר צוה אליו ה', אבל לוט לא הלך על כוונה זו רק "וילך אתו לוט", לא הלך כדי להפרד מבית אביו, בהפך, שהלך מפני שלא רצה להפרד מאברהם, ועז"א וילך אתו [שמורה על הטפל כמ"ש בחבורי התורה והמצוה קדושים (סי' כח) בהבדל שבין אתו ובין עמו]. "ואברם בן חמש שנים", הגם שהיה זקן ויושב בארץ הזאת ימים רבים שמע לדבר ה'. ועפ"י הדרוש, הנה השנים שאין אדם משיג בהם את שלמותו אינם שנות חיים, כי לא חי בהם חיי האדם רק חיים בהמיים ולא יחשבו במספר שנותיו, ואברהם עברו עליו שנים רבות עד שהכיר האמונה האמתית. ועד עתה לא היה במנין שנותיו, רק בצאתו מחרן השלים שלמות נפשו בהדרי קודש מרחם משחר, עד שאז נחשב לו כי חיה עד עתה חמש ושבעים שנה:
(ה) "ויקח אברם", אחר שספר ההליכה המחשביית יספר ההעתקה וההליכה בפועל שלא עשה כאשר יעשה איש המבקש לו מקום אחר לשבת שילך תחלה לבדו ואחר שימצא מקום טוב בעיניו יקח עמו ב"ב וקניניו, כי הוא לקח תיכף ב"ב "ואת כל רכושם" הגם שרכשו בחרן רכוש גדול (כי בבואו לחרן מעיר כשדים היה עני כי נמרוד לקח מאתו את כל אשר לו) וגם עשו שם נפשות עבדים ושפחות, או כפי חז"ל רבים שנמשכו אחרי אמונתו והוא השלים נפשם באמונה האמתיית, וכ"ז היה ראוי שלא יצא מחרן מקום ששם הרויח רכוש ונפשות, בכ"ז לקח הכל "ויצאו ללכת ארצה כנען", ולהמתין שם על דבר ה' שיורהו אן ילך הלאה:
(ו) "ויעבר אברם", כשבאו ארצה כנען ולא הגיע דבר ה' עבר הלאה, שגדר פעל ויעבור שעובר מעבר אל עבר, הלך ע"ד לעבור משם אל ארץ אחרת וכ"ז מן הנסיון, ולא תאמר שעבר רק חלק קטן, כי עבר "עד מקום שכם" ונסע הלאה, הגם שאז היה עת מלחמה כי "הכנעני אז בארץ", שבחלק הארץ שעבר היה הכנעני נלחם וכובש את הארץ, והנסיעה בשעת חירום היא סכנה גדולה, וגם שתחת שהיה מקוה שבא"י ילוה אל בני שם שלא נשחתו עדיין, מצא שם שהכנעני מבני חם מתישבים בארץ, ובכ"ז לא הרהר אחר מדותיו:
(ז) "וירא ה' אל אברם", הוא מדרגה גדולה בנבואה יותר מהקודמות שאמר ויאמר ה' אל אברהם, שוירא הוא נבואה גמורה, "ויאמר" אל תתפלא מה שהכנעני הולך וכובש, שזה מפני כי "לזרעך אתן את הארץ הזאת", שאם היתה ביד בני שם לא היה מהראוי שזרע אברהם שהוא ג"כ מבני שם יקחוה מידם, אבל בהיותה ביד בני כנען הארור יקחוה מידם בדין, וכמ"ש ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד למו וכמש"פ שם. "ויבן שם מזבח לה'", ובאר שמזבח זה לא בנה לקרא בשם ה' בפרהסיא שעדיין לא קבע שם מקום לשבתו כי שם היה מקום המלחמה והמבוכה, רק שבנה המזבח לצרכו להקריב זבחי תודה לה' מצד "שנראה אליו" וזכה לראות מראות אלהים ולשמוע בשורות טובות:
(ח) "ויעתק משם" למקום שאין שם מלחמה עד שבא "אל ההר שמקדם לבית אל ושם נטה אהלו", לשכון שם כמה ימים, כי המקום ההוא היה בין שני ערים, ויוכל לקרא שם בשם ה' ולפרסם האמונה האמתית וללמד תועים דרך, וע"ז בנה שם מזבח לעבודת ה', ששם יתאספו רבים לעבוד את ה' וללמוד האמונה האמיתיית:
(י) "ויהי רעב בארץ". גם זה היה נסיון כדברי חז"ל, אם יהרהר על דבר ה' שהבטיח לו ואברככה והיה ברכה והנה מארה וזלעפות רעב, ואברהם לא הרהר כי היה קטן בעיניו שישנה ה' את הטבע בעבורו, ולכן לא סמך ג"כ על הנס שיחייהו ברעב, רק בקש הצלה טבעיית. "וירד מצרימה" לא לקבוע דירה רק לגור שם לפי שעה מצד "שכבד הרעב בארץ", ולחזור כשיפסק הרעב, שבזה יחשב שיושב עדיין בארץ כיון שדעתו לחזור:
(יא - יב)" כאשר הקריב" אז נודע לו כי אנשי מצרים כעורים ושחורים ורודפי זמה וחשודים על שפיכות דמים, שמכל אלה הטעמים התחיל עתה לדאוג פן יהרגוהו, כי לא ידע מקודם מכ"ז. "הנה נא" ר"ל אחר שידעתי מאז כי אשה יפת מראה את לכן אני ירא כי "והיה כי יראו אותך והרגו אותי" כדי שיוכלו לקחת אותך, לכן:
(יא - יב)" כאשר הקריב" אז נודע לו כי אנשי מצרים כעורים ושחורים ורודפי זמה וחשודים על שפיכות דמים, שמכל אלה הטעמים התחיל עתה לדאוג פן יהרגוהו, כי לא ידע מקודם מכ"ז. "הנה נא" ר"ל אחר שידעתי מאז כי אשה יפת מראה את לכן אני ירא כי "והיה כי יראו אותך והרגו אותי" כדי שיוכלו לקחת אותך, לכן:
(יג) "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי", ר"ל שתאמר לכל האנשים שאת מבקשת להנשא לאיש רק באשר את אחותי וא"א שתנשא לאיש בלעדי רשות אחיה והסכמתו תודיע שכל מי שירצה לישא אותך צריך להיטיב לי בעבורך, פי' שצריך לתת לי מתנות במחיר מה שאתרצה שתנשא לו כמ"ש ומגדנות נתן לאחיה ולאמה, שכן הי' הנמוס שהבת היתומה עומדת ברשות אחיה, והיה דרכם לתת כסף וזהב לאבי הנערה או אחיה שימסור אותה לנשואין, ומלת בעבור מצאנו שפירושו כמו מחיר כמו בעבור תברכך נפשי, ויש הבדל בין "בעבור" ובין "בגלל". שבגלל מציין הסבה הקודמת, ר"ל אתה תהיה הסבה שתחיה נפשי, ובזה התחכם אברהם להמלט כי מי שירצה אותה לאשה יבקש בעדה מחיר גדול שאין בכח איש לתת לו. כי לא עלה על לבו שיבקש אותה המלך, ובזה ימלט את נפשו ואת נפשה:
(יד - טז) "ויראו המצרים", ר"ל וכשבקש איש לקחתה לא יכול לתת מה ששאל אברהם מחירה, עד "שראו אותה שרי פרעה", וגם הם לא השיגה ידם לתת המחיר שבקש עד "שהללו אותה אל פרעה", שהוא היה בכחו לתת מהר ומתן כיד המלך. ותקח האשה בית פרעה ר"ל שלקחה לארמונו ע"מ לקחתה לאשה, כמ"ש ואקח אותה לי לאשה, "ולאברם היטיב בעבורה" שנתן לו מחירה כל מה שבקש עד שהיה לו צאן ובקר וכו' ואברם היה מוכרח לקחת אחר שנתנו לו כפי מה ששאל:
גם יל"פ עפ"י הנודע בספורי ימי קדם שכל אשה שראו בה יופי מופלגת למעלה מן הרגיל היו מיחסים לה אלהות והיו מהבילים שהיא בת אלוה פלוני ושהאלהים חושקים אותה, והיה אסור לאיש הדיוט ליגע בה וכ"ש שיקחנה לאשה, שהיה חייב מיתה שמועל בקודש, לבד המלך שהיה ג"כ אלוה אצלם היה מותר לקחתה. וע"כ חשש אברהם שכשיראו אותה המצריים יאמרו איך יתכן שאשתו זאת. והלא פגם בכבוד אלהות ויתחייב מיתה בנימוסיהם, ועי"כ יהרגו אותי. משא"כ כשתאמר אחותי את ייטיבו לי כשאני אח לאלוה. וע"כ הללו אותה אל פרעה ואמרו לו זו ראויה למלך, שהוא ג"כ אלהים. רק ע"י שנגע אותו אלהים היה ירא מאברהם שראה שאלהים רב ריבו והיא ראויה אליו:
(יד - טז) "ויראו המצרים", ר"ל וכשבקש איש לקחתה לא יכול לתת מה ששאל אברהם מחירה, עד "שראו אותה שרי פרעה", וגם הם לא השיגה ידם לתת המחיר שבקש עד "שהללו אותה אל פרעה", שהוא היה בכחו לתת מהר ומתן כיד המלך. ותקח האשה בית פרעה ר"ל שלקחה לארמונו ע"מ לקחתה לאשה, כמ"ש ואקח אותה לי לאשה, "ולאברם היטיב בעבורה" שנתן לו מחירה כל מה שבקש עד שהיה לו צאן ובקר וכו' ואברם היה מוכרח לקחת אחר שנתנו לו כפי מה ששאל:
גם יל"פ עפ"י הנודע בספורי ימי קדם שכל אשה שראו בה יופי מופלגת למעלה מן הרגיל היו מיחסים לה אלהות והיו מהבילים שהיא בת אלוה פלוני ושהאלהים חושקים אותה, והיה אסור לאיש הדיוט ליגע בה וכ"ש שיקחנה לאשה, שהיה חייב מיתה שמועל בקודש, לבד המלך שהיה ג"כ אלוה אצלם היה מותר לקחתה. וע"כ חשש אברהם שכשיראו אותה המצריים יאמרו איך יתכן שאשתו זאת. והלא פגם בכבוד אלהות ויתחייב מיתה בנימוסיהם, ועי"כ יהרגו אותי. משא"כ כשתאמר אחותי את ייטיבו לי כשאני אח לאלוה. וע"כ הללו אותה אל פרעה ואמרו לו זו ראויה למלך, שהוא ג"כ אלהים. רק ע"י שנגע אותו אלהים היה ירא מאברהם שראה שאלהים רב ריבו והיא ראויה אליו:
(יד - טז) "ויראו המצרים", ר"ל וכשבקש איש לקחתה לא יכול לתת מה ששאל אברהם מחירה, עד "שראו אותה שרי פרעה", וגם הם לא השיגה ידם לתת המחיר שבקש עד "שהללו אותה אל פרעה", שהוא היה בכחו לתת מהר ומתן כיד המלך. ותקח האשה בית פרעה ר"ל שלקחה לארמונו ע"מ לקחתה לאשה, כמ"ש ואקח אותה לי לאשה, "ולאברם היטיב בעבורה" שנתן לו מחירה כל מה שבקש עד שהיה לו צאן ובקר וכו' ואברם היה מוכרח לקחת אחר שנתנו לו כפי מה ששאל:
גם יל"פ עפ"י הנודע בספורי ימי קדם שכל אשה שראו בה יופי מופלגת למעלה מן הרגיל היו מיחסים לה אלהות והיו מהבילים שהיא בת אלוה פלוני ושהאלהים חושקים אותה, והיה אסור לאיש הדיוט ליגע בה וכ"ש שיקחנה לאשה, שהיה חייב מיתה שמועל בקודש, לבד המלך שהיה ג"כ אלוה אצלם היה מותר לקחתה. וע"כ חשש אברהם שכשיראו אותה המצריים יאמרו איך יתכן שאשתו זאת. והלא פגם בכבוד אלהות ויתחייב מיתה בנימוסיהם, ועי"כ יהרגו אותי. משא"כ כשתאמר אחותי את ייטיבו לי כשאני אח לאלוה. וע"כ הללו אותה אל פרעה ואמרו לו זו ראויה למלך, שהוא ג"כ אלהים. רק ע"י שנגע אותו אלהים היה ירא מאברהם שראה שאלהים רב ריבו והיא ראויה אליו:
(יז)" וינגע ה'". כמ"ש ויוכח עליהם מלכים, וכמ"ש חז"ל ששרה בצר לה גלתה לו שהיא אשת אברהם, וז"ש על דבר שרי, והוא רצה לאנסה, וממה שלא אמר וינגע ה' את פרעה ואת ביתו נגעים גדולים, שכן חוקי הלשון וסדרו, מבואר שרק הוא לקה בנגעים גדולים, ופי' חז"ל בראתן שהתשמיש קשה לו, ובני ביתו לקו בנגעים אחרים קטנים מזה:
(יח - יט)" למה לא הגדת לי". ר"ל הגם שטוב עשית מה שאמרת לפני עם מצרים שאחותך היא כי ידע שהם חשודים על כך, אבל לי היה לך לומר האמת כי הן לצדק ימלך מלך, ואם היית חושד גם אותי בכך," למה אמרת אחותי" היא, שעי"כ "ואקח אותה לי לאשה", שאם לא היית אומר שהיא אחותך רק שהיא אמה או נכריה אצלך, לא הייתי לוקחה לאשה לשום כתר מלכות על אשה בת בלי שם, שזאת לא עשיתי רק מאשר חשבתי שהיא אחותך שאתה איש גדול ונכבד. "ועתה" וכו' ר"ל "ואקח אותה לי לאשה ועתה הנה אשתך", וכדי בזיון וקצף, שיאמרו שלקחתי אשת איש מיד בעלה, לכן "קח ולך" וצא מן המקום וישבת חרפה וקלון. ואברהם לא ענהו דבר כמו שענה לאבימלך, כי פרעה הודה שטוב עשה מ"ש אחותי היא נגד העם ולא הוכיחו רק על מה שלא אמר לו, ולא היה יכול לומר לו כי גם הוא נבל כבני עמו:
(יח - יט)" למה לא הגדת לי". ר"ל הגם שטוב עשית מה שאמרת לפני עם מצרים שאחותך היא כי ידע שהם חשודים על כך, אבל לי היה לך לומר האמת כי הן לצדק ימלך מלך, ואם היית חושד גם אותי בכך," למה אמרת אחותי" היא, שעי"כ "ואקח אותה לי לאשה", שאם לא היית אומר שהיא אחותך רק שהיא אמה או נכריה אצלך, לא הייתי לוקחה לאשה לשום כתר מלכות על אשה בת בלי שם, שזאת לא עשיתי רק מאשר חשבתי שהיא אחותך שאתה איש גדול ונכבד. "ועתה" וכו' ר"ל "ואקח אותה לי לאשה ועתה הנה אשתך", וכדי בזיון וקצף, שיאמרו שלקחתי אשת איש מיד בעלה, לכן "קח ולך" וצא מן המקום וישבת חרפה וקלון. ואברהם לא ענהו דבר כמו שענה לאבימלך, כי פרעה הודה שטוב עשה מ"ש אחותי היא נגד העם ולא הוכיחו רק על מה שלא אמר לו, ולא היה יכול לומר לו כי גם הוא נבל כבני עמו:
