מכות יג א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמעלים היו שכר ללוים דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר לא היו מעלים להן שכר וחוזר לשררה שהיה בה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בלא היה חוזר לשררה שהיה בה:
גמ' אמר רב כהנא מחלוקת בשש דמר סבר (במדבר לה, יב) לכם לקליטה ומר סבר לכם לכל צרכיכם אבל בארבעים ושתים דברי הכל היו מעלין להם שכר א"ל רבא הא ודאי לכם לכל צרכיכם משמע אלא אמר רבא גמחלוקת בארבעים ושתים דמר סבר (במדבר לה, ו) ועליהם תתנו כי הנך לקליטה ומר סבר ועליהם תתנו כי הנך מה הנך לכל צרכיכם אף הני נמי לכל צרכיכם אבל בשש דדברי הכל לא היו מעלים להן שכר:
חוזר לשררה שהיה בה כו':
תנו רבנן (ויקרא כה, מא) ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב למשפחתו הוא שב (דד)ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו דברי ר"י ר"מ אומר אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו אל אחוזת אבותיו כאבותיו וכן בגולה כשהוא אומר ישוב לרבות את הרוצח מאי וכן בגולה כדתניא (במדבר לה, כח) ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו לארץ אחוזתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו דברי רבי יהודה ר"מ אומר אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו גמר שיבה שיבה מהתם:
מתני' הואלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט זממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר חאלמנה וגרושה חייבין עליה משום שני שמות טגרושה וחלוצה אינו חייב אלא משום אחת בלבד:
יהטמא שאכל את הקדש והבא אל המקדש טמא ואוכל חלב ודם ונותר ופגול וטמא והשוחט ומעלה בחוץ והאוכל חמץ בפסח והאוכל והעושה מלאכה ביום הכפורים והמפטם את השמן והמפטם את הקטורת והסך בשמן המשחה והאוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב רבי שמעון אומר כל שהוא וחכמים אומרים ככזית אמר להן רבי שמעון אי אתם מודים לי לבאוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב אמרו לו ממפני שהיא כברייתה אמר להן אף חטה אחת כברייתה:
גמ' חייבי כריתות קא תני חייבי מיתות ב"ד לא קתני מתניתין מני רבי עקיבא היא דתניא אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות בית דין
רש"י
[עריכה]מעלים היו - הערים שכר ללוים שרוצחים שוכרים מהם את בתי הדירה:
חוזר לשררה שהיה בה - אם היה נשיא או ראש בית אב חוזר לגדולתו כשישוב לעירו במיתת כה"ג:
גמ' מחלוקת בשש - ערי מקלט:
לכם - לרוצחים נאמר והיו לכם הערים למקלט:
ושב אל משפחתו - בעבד עברי כתיב כשיוצא חפשי בשש או ביובל:
למה שהוחזקו אבותיו - לשררה:
אל אחוזת אבותיו כאבותיו - סיפא דמילתיה דרבי מאיר היא ומביא ראיה לדבריו מסוף המקרא שחוזר לגדולתו שנאמר ואל אחוזת אבותיו אל כל חזקת אבותיו:
וכן בגולה - כמחלוקת בעבד עברי כך מחלוקת ברוצח שגלה וחזר במיתת הכהן ומהכא יליף דכשהוא אומר כאן ישוב קרא יתירא דמצי למכתב ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ולשתוק:
לרבות את הרוצח - דמופנה לדון הימנו גזירה שוה נאמר כאן ישוב ונאמר ברוצח ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו כדמפרש ואזיל מאי וכן בגולה ומסקנא גמר שיבה שיבה מהתם:
מתני' אלו הן הלוקין - אלו לאו דוקא דתנא ושייר לוקין טובא אלא תנא חייבי כריתות לאשמועינן דיש מלקות בחייבי כריתות ותנא אלמנה וגרושה לאשמועינן אלמנה וגרושה חייב עליה משום שתי שמות וכו' ותנא טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו דלא מפרש לאו דידהו בהדיא וכן הקדש שלא נפדה ואיידי דתנא הקדש תנא מעשר שני בהדיא דתרוייהו מלקות דידהו משום מחוסרי פדייה וכן ברובן יש דבר חדש:
נתינה - מן הגבעונין היא ומלקות משום לא תתחתן בם (דברים ז):
אלמנה וגרושה - שנתאלמנה מאיש אחד ונתגרשה מאיש אחר חייב עליה שתי מלקות משום שתי שמות משום שתי אזהרות ששתיהן מפורשות במקרא ואזהרה אתרוייהו קיימא:
גרושה וחלוצה - גרושה והיא חלוצה אינו חייב עליה אלא משום גרושה שהחלוצה אינה כתובה אלא מרבויא מייתינן לה דתניא בקדושין (דף עח.) גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין ת"ל ואשה:
טמא שאכל את הקודש - אזהרתו מפרש בגמרא:
נותר - כתיב ביה (שמות כט) ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא ואזהרת פגול נמי מהכא מדכתיב כי קדש הוא כלומר מפני שהוא קודש שנפסל למדנו מכאן כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו והכי אמרינן לקמן ואזהרת טמא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל (ויקרא ז):
והשוחט - קדשים בחוץ או המעלה קדשים בחוץ אזהרת מעלה השמר לך פן תעלה וגו' (דברים יב) אזהרת שוחט ילפינן בזבחים בפרק השוחט והמעלה (דף קו.) איכא דיליף מלא יזבחו עוד וגו' ואיכא דיליף לה מגזירה שוה דהבאה הבאה שוחט ממעלה:
האוכל ביום הכפורים - ויליף אזהרתיה בפרק בתרא דיומא (דף פא.):
המפטם את השמן - העושה שמן בדוגמת שמן המשחה ואזהרתיה ובמתכונתו לא תעשו כמוהו (שמות ל) וכן בקטורת ובמתכונתה לא תעשו לכם (שם):
והסך בשמן המשחה - מאותו שעשה משה במדבר דכתיב על בשר אדם לא ייסך (שם):
אכל טבל - אזהרתיה מולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו בעתידין לתרום הכתוב מדבר והכי מפרש לה בסנהדרין באלו הן הנשרפין (דף פג.):
ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו - אף הוא טבל:
ומעשר שני שלא נפדה - והוא אוכלו חוץ לירושלים וכתיב לא תוכל לאכול בשעריך וגו' (דברים יב):
הקדש שלא נפדה - אזהרתו אינו מפורשת כל כך ונראה בעיני דמהכא אתא דתניא (סנהדרין שם) הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה ואמרי' מאי טעמיה דרבי אתיא חטא חטא מתרומה ורבנן מיעט רחמנא ומתו בו ולא במעילה ממיתה הוא דמעטיה וגזירה שוה כדקיימא קיימא וילפינן אזהרה דמעילה מאזהרה דתרומה דכתיב בה וכל זר לא יאכל קדש ורוב הלכות מעילה היא למדה מתרומה בתורת כהנים בגזירה שוה זו:
באוכל נמלה גרסינן שהוא חייב - משום שרץ השורץ על הארץ:
גמ' חייבי כריתות קתני - כל חייבי כריתות שאין בהן מיתת ב"ד הוזכרו במשנתנו לענין מלקות ואחד מכל חייבי מיתות בית דין לא הוזכר בה ללקות אם התרו בו למלקות:
תוספות
[עריכה]מעלים היו שכר ללוים. פי' רוצחים הבאים ודרים שם צריכין להעלות מס וארנונא ללוים דלא תימא גזירת המלך על הלוים לעכב אותם בעירן:
לכם לכל צרכיכם. דאין צריכים להעלות שום דבר ללוים:
גמר שיבה שיבה. נראה דהיינו דוקא לרבי מאיר דאצטריך לג"ש אבל לרבי יהודה הא איכא קרא בהדיא גבי רוצח וא"כ הא דקתני לעיל וכן בגולה כו' ממילתא דר' מאיר הוא:
מתני' ואלו הן הלוקין הבא על אחותו כו'. תנא ושייר טמא ששימש זר שאכל תרומה ובעל מום ששימש אונן מקריב מזיח חושן מכבה גחלת על גבי מערכה אלא לא חשיב לאוי גרידי אלא באותן שיש בהן חידוש והא דקא חשיב כריתות דאין בהן מיתת ב"ד לאשמועינן דאע"ג דאיכא כרת לוקין ואין צריך למצוא בהם חידוש בהנך כריתות דקתני ובקונטרס דחק למצוא בהם חידוש אלמנה לכהן גדול נקט משום דבעי למיתני אלמנה וגרושה חייב משום שתי שמות:
גרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת. פי' הקונט' משום גרושה דחלוצה מייתי לה ואשה גרושה משמע לפירושו דבחלוצה לחודא איכא מלקות דאורייתא וזה אינו דהא אמרינן בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עח.) (אחות) חלוצה דרבנן והא דלעיל תנא וחלוצה אגב גרושה תניא אי נמי מכת מרדות דרבנן ובהא כיון דהיא גם גרושה לוקה בה מלקות דגרושה שהיא דאורייתא ולא לקי מכת מרדות דרבנן:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/מכות/פרק ב (עריכה)
פב א מיי' פ"ח מהל' רוצח הלכה י':
פג ב מיי' פ"ז מהל' רוצח הלכה י"ד:
פד ג ד מיי' פ"ח מהל' רוצח הלכה י':
פה (דד) מיי' פ"ג מהל' עבדים הלכה ח':
מתוך: עין משפט ונר מצוה/מכות/פרק ג (עריכה)
א ה מיי' פי"ט מהל' סנהדרין הלכה א' [מן סי' א עד סי' ז], מיי' פ"א מהל' איסורי ביאה הלכה ז':
ב ו מיי' פי"ט מהל' סנהדרין הלכה ד' [סי' קנא קנג], ומיי' פי"ז מהל' איסורי ביאה הלכה ב' והלכה ג:
ג ז מיי' פי"ט מהל' סנהדרין הלכה ד' [סי' קנז], ומיי' פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ב':
ד ח מיי' פי"ז מהל' איסורי ביאה הלכה ט':
ה ט מיי' פי"ז מהל' איסורי ביאה הלכה ז':
ו י הכל במיי' פי"ט מהל' סנהדרין:
ז כ מיי' פ"י מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ט והלכה כד:
ח ל מ מיי' פ"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"א, סמג לאוין קלב:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/מכות/פרק ב (עריכה)
חוזר לשררה שהיה בה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר לא היה חוזר לשררה:
אחד הרוצח שגלה ואחד הנמכר לעבד עברי כשחוזרין אין חוזרין לשררה שהיו בה דברי רבי יהודה:
הדרן עלך אלו הן הגולין.
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. פי' חלוצה לאו דוקא מדרבנן היא ולא לקו והא דקתני לה הכא שגירות הלשון הוא ובריש מכילתין נמי דקתני מתני' מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ובן חלוצה ונמצאו זוממין לוקין את המ' ויש במשמע דבן חלוצה פסול מדאורייתא דאי לא אמאי לוקין את המ' לאו כלום קא עבדי ליה מדאורייתא וכן הא דגרסינן בפרק משוח מלחמה תנן ר"י הגלילי היכא ורך הלבב זה שהוא מתירא מן העברות שבידו רק יוסי אומר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט זה הירא ורך הלבב ואמרינן בגמ' וא"ר איכא בינייהו עברה דרבנן דלר' יוסי לא הדר ולר"י הגלילי הדר אלמא עברה דאורייתא היא כולי הני לאו דוקא ובפ' יש מותרות גרסינן גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש לה כתובה שנית מד"ס אין לה כתובה וא"ר טעם הללו ד"ת ואין צריכין חזוק והללו דברי סופרים וד"ס צריכין חזוק, ואמרי דבר א' מאן תני לה ומדהרינן איבעית אימא ר' קתני לה ואיבעית אימא ר"ש בן אלעזר חתנו קתני ליה, איבעיא אימא ר' קתני לה חלוצה קא קשיא ליה והא חלוצה דרבנן הוא ואית לה כתובתה הדר אמר כיון דפסיל זרעה מדרבנן זו היא מרגילה אלמא דאמרינן והא גרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת אימא אינו חייב אלא על אחת לעולם שתי שמות וחלוצה דרבנן והתניא גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מניין ת"ל ואשה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אלא היינו טעמא דרשיא דקתני גרושה ברישא דמתני'והדר תני דלא מחייב עליו משום דתא אגב רישא ריהטא תני ולעולם אגב גרושה חלוצה וכן דתניא ברישא הדר אורמ לאו דוקא היא דלא לקי עלה ואי לא קתני לה כלל חיישינן דלמא אגב דרגילי אינשי למתנינהו טעו בה תנאי ולפי' תנא סיפא לגלויי על רישא דלאו דוקא וכל היכא דקתני לה בדאורייתא לאו דוקא אלא שגירות לשון התנא הוא וכיוצא בה אמר בירושלמי דמסכת ברכות ומגילה דתנן חוץ מחרש שוטה וקטן לית כאן חרש אשיגרת לשון הוא:
ממזרת ונתינה לישראל. מכאן למדנו שנתינים מדאורייתא אסירי דקיימי בלאו לא תתחתן בם אפילו בגרותן דבגיותן לית להו חתנות וליכא למימר בהא נמי לאו דוקא דא"ה ליתני בסיפא ממזרת ונתינה אינו חייב אלא על א' כדקתני בחלוצה ועוד דבשלמא חלוצה אלאו דגרושה אסמכוה רבנן ומשום הכי קתני להו לתרווייהו אבל נתינה וממזרת מה ענין זו לזו אלא ודאי נתינה דאורייתא וכן פי' רבינו ז"ל בכאן והכי איתא ביבמות בפרק הערל, ודאמרינן התם נתינים דוד גזר עליהם לאו חתון קאמר דמדאורייתא הוא אלא עבדות קאמר ולא כמו שפי' שם רש"י ז"ל כבר כתבתיה שם בפ' הערל כל הצורך:
נותר ופיגול.[2] איכא למידק הכא והא לאו שבכללות הוא והיכי לקי עלייהו כדכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש כל שבקדש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו והיינו לאו שבכללות בשלמא נותר כיון דגביה כתיב אפשר דלא מיקרי לאו שבכללות אלא פגול קשיא דהא לאו שבכללות הוא וכדאמרינן בפסחים פ"ק מנין לכל איסורין בהנאה ת"ל כל חטאת וגו', ואקשינן עלה ואימא ליחודי ליה לאו לגופא הוא דאתא דאי מדר' אלעזר דאמר כל שבקדש פסול ליתן לא תעשה אכילתו אין לוקין על לאו שבכללות אלמא האי לאו שבכללות הוא ואיכא למימר כיון דאסיקנא התם דהא קרא לכל חטאת אשר יובא לייחודי לאו אתא דאי מדר' אלעזר אין לוקין עליו על לאו שבכללות והשתא לוקין על חטאת שהובא מדמה לפנים ה"נ לוקין אכל חד מכללא דה"ל חטאת דבר שהיה בכלל ויצא ללמד על הכלל כלו יצא והכי קאמרינן דאי מדר' אלעזר אין לוקין על כל הכלל לפי שאין לוקין על לאו שבכללות והשתא אתא ההוא לאו דכתיב גבי חטאת ללמד שלוקין על כל הכלל ולא דאיק אלא שאני פגול דאיתקש לנותר:
תנו רבנן ושב אל משפחתו וכו’: פיר' גבי עבד עברי הנמכר החוזר ביובל כתיב. מאי וכן בגולה. פי' אהיכא קאי אדר' מאיר לחודיה או לדברי הכל ופרישנא דד"ה היא לומר דכדרך שנחלקו בעב' עברי נחלקו בגולה ולתרווייהו נפקא להו מייתורא דכתיב גבי עב' עברי ישוב תרי זימני לדון ממנו ג"ש לרוצח דהכא בחזרתו שיהא דינו בענין חזרה זו כדין עבד עברי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דגמרינן שיבה שיבה כדמפרש ואזיל והלכתא כר' יהוד להדי ר' מאיר והא דמתני' נקטינן פלוגתייהו בשדה שהוחזק הוא ובמתני' דא נקטוה שהוחזקה באבותיו לא קשיין אלא דבמתני' אשמועינן כחו דר' יהודה דאפילו למה שהוחזק הוא עצמו אינו חוזר וניחא ליה למנקט כחו דר' יהודה דהלכתא כותיה ואלו בברייתא בעי לאשמועי' לר' מאיר שהוא חוזר אפילו למה שהוחזקו אבותיו אע"פ שלא הוחזק הוא עצמו ודכולי עלמא אם לא הוחזק הוא ולא אבותיו אין מחזיקין אותו עתה אפילו למנוייה ריש גרגותא ואע"פ שהרג בשוגג וכ"ש שאין ממנין בשום מינוי למי שהרג במזי'. ואפשר שאף ר' יהודה לא לחלק כאן אלא בשפיכות דמים או בשנמכר ונעשה עבד לאחרים שהם דברים חמורים ומאומים מאוד אבל בשאר עבירות דעלמא כל שחזר בתשובה שלימה אפילו לכתחלה ממנין אותו לכל הראוי לו ואין צורך לומר שחוזר למה שהוחזק הוא או אבותיו אפי' מומר שחזר בתשובה שלימה ולא אמרו בסוף מנחות אלא דכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש הא בדבר אחר משמשין ואפילו למ"ד התם דבית חוניו בית ע"א ועל כולם אמר הכתוב שובו בנים שובבים וכו' וכן נראה לבעלי תוספות ז"ל והם התירו כהן שהימר וחזר בתשוב' שלימה לנשיאת כפים מה שאין כן ברוצח משום דכתיב ביה ידיכם דמים מלאו וזה דעת מורי הרב הלוי ז"ל ואגב אורחיך שמעינן משמעתין דכל שהוחזקו אבותיו בשום מינוי ושררה והוא ראוי לכך שהוא קם תחת אבותיו שלא נחלקו כאן אלא לאלו לפי שהורעו בעבודו' אלו ואין צריך לומר דכל שמינוהו סתם בשום מינוי בלא קביעות זמן שאין מסלקין אותו מאותו מינוי אלא בטענה וכן ראיתי בתשובה לרבינו מאיר הלוי ז"ל על ענין שליח צבור ומורי הרב ר' מאיר ז"ל היה אומר בשם רבו רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל ודנפקא לן מדכתי' למען יאריך ימי' על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל כל משימות שהם בישראל יהיו לו ולבניו. וכן הוא בירושלמי דמסכת הוריות מפי רבינו ז"ל:
בתר דסליק תנא למיתני דין גולין דאיירי בהו בריש מכילתן כדכתיבנ' לעיל בעו למיתני דין הלוקין שהוא עיקר מכילתן ותו דאיירי ביה נמי ברי' מכילתן דקתני מעידנו באיש פלוני שחייב מלקות ארבעים. והא דקתני אלו הן הלוקין הא ודאי איכא אחרינא טובא אלא דלא קתני הכא אלא אלו דאית בהו שום צריכותא או הנהו דנקט באשגרת לשון אגב דידהו וכדבעינן לפרושי וכדמפרשי' ז"ל:
מתני' הבא על אחותו וכו': נקט כל הני עריות לאשמועינן דחייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים כר' עקיבא וכדאיתא בגמרא. ואלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דאע"ג דאינם איסור השוה בכל הוא דחתימ' עליהם ומשום דבעי למיתני סיפא אלמנה וגרושה בכ"ג חייב עליה משום שני שמות ואע"ג דבלאו אחד נאמרו כדכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח ולא חשיב לאו שבכללות וטעמא דמילתא דכל שהאיסורין נפרשין בכתוב בין שכתב לאו ואחד על כולן בתחלה או שכתב בסוף דמאן דכתב אכל חד וחד קאי וכדאסיקנא בכריתות ולא חשיב לאו שבכללות אלא כגון לא תאכלו על הדם לדברי הכל אי נמי כי אם צלי אש וכי נפש הוא חובל וכל אשר יעשה מגפן היין דאיפליגו בהו אביי ורבא וכדדכירנא בכמה דוכתי ועוד דהא כתיב לאו בגרושה דכהן הדיוט ולא נפיק מיניה כהן גדול. ממזרת ונתינה לישראל. כן הגרסא בכרל הספרים וא"כ למדנו מכאן דנתינין אסורים מן התורה ואפילו לאר גיירות דאית בהו אישות דהא דומי' דאידך קתני לה דאית בהו אישו' דאי בעוד' כותי' לית בהו אישות. וש"מ דלוקין עליה מן התורה משום לאו דלא תתחתן בם דסבירא לן דבגיירותן אית להו חתנות דאי לאו דאורייתא נינהו היאך לוקין עליהם וליכא למימר דקתני ליה באשגרת לישן ואגב ממזר כדבעינן למימר בחלוצה אטו גרושה אבל הכא מה ענין נתינה אצל ממזר' אלא מאי איסור תורה. והא דאמרינן בעלמא דנתינים משה גזר עליה' ואמרינן נמי דוד גזר עליהם הא פרישנא בפ' אלו נערות שכל אותם גזרו' היו בדורותיהם באיסור ושעבוד כי יהושע גזר על דורותיהם איסור קהל ושעבו' לעולם אבל נתינים ראשונה מן התורה אסורים לבא בקהל ומשה גזר עליהם שעבו' כדכתיב מחוטב עציך עד שואב מימיך כדי שלא יתערבו בהן ישראל ודורותיהם היו מותרין מן התורה דהא כל היכא דאיכא איסור דורות בהדיא אסר לה מן התורה. ומיהו קשיא קצת על משנתינו היכי לא אקשינן מינה למ"ד במס' יבמות דבעודו כותי' אית להו חתנות ולא מסייעינן מינה לרבא דאמר בגירותן לכך הנכון כמאן דלא גריס במשנתינו נתין. והא דקתני ממזרת אע"פ שמפורש לאו של ממזר' בתורה. י"ל משום דדלמא ס"ד דממזר דוקא אסור ולא ממזרת וכדאמרינן עמוני ולא עמונית קמ"ל דממזר מום זר הוא ואף נקבו' בכלל כדאמרינן בגמרא דיבמות:
גרושה וחלוצה אינו חייב עליה אלא משום שם אחד: פירש"י ז"ל דחלוצה אינה כתובה אלא מריבוייא דגרושה מייתי לה וכדתניא במס' קידושין גרושה מאישה אין לי אלא גרושה חלוצ' מנין ת"ל ואשה ע"כ. נראה מדברי רבינו ז"ל דסבירא ליה חלוצה אסור דאורייתא וכן משמע לכאורה מדקתני לה באלו הן הלוקין דאורייתא וכדקתני לה נמי בריש מכילתן גבי הזמה דאוריית' וכן היה נראה מסוגיא דמס' סוטה (דף מד) ר' יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב זה הירא מעבירות שבידו ר' יוסי אומר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט זהו הירא ורך הלבב ואמרינן עלה בגמ' מאי בנייהו עבירה דרבנן א"כ לר' יוסי הגלילי הדר לר' יוסי לא הדר אלמא חלוצה דאורייתא היא אבל אין לומר כן כלל דהא בפ' עשרה יוחסין (דף יח) אסיקנא בהדיא דחלוצ' מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא ואמרינן נמי ביבמות בפ' יש מותרת (דף פה) גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להן כתובה שניות מדברי סופרי' אין להם כתובה ואמר רבי מ"ט הללו דברי תורה ואין צריכין חזוק והללו דברי סופרים וצריכין חיזוק זו היא מרגילה וזו היא מרגליתו ואמרינן דבר אחר מאן קתני לה ומהדרינן איכא דאמרי רבי קתני לה וחלוצה קאק שיא ליה וחלוצה דרבנן ואית לה כתובה. הרי שאמרו להדיא דחלוצה דרבנן והא דקתני להו הכא ובאידך מתני' באשגרת לישן משום דדמיא לגרושה ואסמוכה דרבנן אקרא דידה. ואפשר דכי אמרינן במס' סוטה עבירה דרבנן איכא בנייהו דבעי לומר עבירה דרבנן דלית לה אסמכתא כעין דאורייתא לאפוקי חלוצה דהוי כעין דאורייתא אטו דדמיא ליה והא דאמרינן הכא שאינו חייב משום חלוצה פירשו בתוספ' דאפי' מכת מרדות דרבנן אינו חייב עליה דכיון שיש בה חיוב משום גרושה מדאורייתא לא חייבו עליה מכת מרדות מדרבנן. וכן כתב ר"מ הלוי ז"ל:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה