מדרש משלי (בובר) יא
<< · מדרש משלי (בובר) · יא · >>
עריכה ... לא יאמר אדם: הואיל ונתעסקתי בתורה תחילה, אלך ואתעסק מעכשיו בממון ונכסים, ואין יודע שאין מועילין לו כלום, שנאמר:
(משלי יא ד): "לא יועיל הון ביום עברה". ומה יועיל לו? דברי תורה, שנמשלו בחיים, שנאמר: (משלי ה ו): "אורח חיים פן תפלס".
"וצדקה תציל ממוות" - מדינה של גיהנם. יש אדם שהוא נותנה למי שראויה לו ולמי שאינה ראויה לו, יכול אם נותנה למי שאינה ראויה לו תהי מצלת אותו? הוי אומר לו: אין לך צדקה אלא תורה, שנאמר: (דברים ו כה): "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו'".
מאן דבעי ישמיענה מהכא, דאמר רבי יוסי: יהי חלקי עם גבאי צדקה ולא עם מחלקי צדקה, שהנוטלה יודע ממי נוטלה, אבל הנותנה אינו יודע למי נותנה.
אמר רבי חנינא בן דוסא: אין לך צדקה שמצלת את האדם מדינה של גיהנם אלא תורה בלבד, לכך נאמר "וצדקה תציל ממוות", שיש בה כוח להציל מיום הדין. יכול אפלו אם נתחייב אדם בדבר עבירה שהיא מצלת אותו ביום הדין? תלמוד לומר:
(משלי יא ח): "צדיק מצרה נחלץ, ויבוא רשע תחתיו". הרי לנו מכאן לתלמיד חכם שעובר בדבר עבירה, שהיא מצלת אותו ליום הדין. צדיק גמור מניין? אמר רבי עקיבה: אין את צריך לומר, אלא מעשיהם הן מצילים אותם, שנאמר:
(משלי יא ו): "צדקת ישרים תצילם". וכל כך למה? בשביל זכות התורה, שנמשלה בצדקה, ונמשלה בחיים, שנאמר:
(משלי יא יט): "כן צדקה לחיים, ומרדף רעה למותו". וכי יש אדם שהוא מרדף רעה ומיתה?! אלא, זה שמגדיל ימיו בלא תורה.
אמר רבי אבהו: זה שמגדיל ימיו בליצנות.
אמר רבי זעירא: זה שמגדיל עצמו בדבר עבירה, שנאמר: (משלי יב יא): "ומרדף ריקים חסר לב". נאמר כאן "חסר לב", ונאמר להלן בדבר עבירה "חסר לב", שנאמר (משלי ו לב): "נואף אישה - חסר לב, משחית נפשו הוא יעשנה", ולא עוד אלא שהוא גורם לעצמו רעה בשעת מיתתו, לכך נאמר: "ומרדף רעה למותו". מה כתיב אחריו?:
(משלי יא כ): "תועבת ה' עקשי לב, ורצונו תמימי דרך". אמר רבי יוחנן: זה שמקשה ליבו לעשות תשובה, והקב"ה קורא אותו תועבה, לכך נאמר: "תועבת ה' עקשי לב ורצונו תמימי דרך", שאם חוזר בו ועושה תשובה - קורא אותו תמים, אשריו לזה שתם מעוונותיו ועשה תשובה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "ורצונו תמימי דרך" - אמר רבי תנחומא: בא וראה גדולתו וחכמתו של שלמה, שכל מה שנתנבא אביו נתנבא שלמה: בדוד אומר: (תהלים קא ד): "לבב עקש יסור ממני", ושלמה אמר: "תועבת ה' עקשי לב". דוד אמר (תהלים קיט א): "אשרי תמימי דרך", ושלמה אמר "ורצונו תמימי דרך".
אמר רבי זבידא: אמר הקב"ה: כל מי שהוא הולך בתמימות לפני, כאילו עשה רצוני, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "ורצונו תמימי דרך".
עריכה (משלי יא כא): "יד ליד לא יינקה רע" - בוא וראה: שתי ידים יש לו לאדם: אם גונב באחת, ונותן צדקה באחרת, לא יינקה. כך, לעתיד לבוא הקב"ה אומר לרשעים: שני עולמות בראתי לכם, אחד לעשות בו מעשים טובים, ואחד לקבל בו שכר. עכשיו, שלא עשיתם מעשים טובים בעולם הזה שהייתם בו, אתם מבקשים שכר?! מה אדם שבראתי שתי ידיים, באחת עושה עבירה ובאחת עושה צדקה, כתיב "יד ליד לא יינקה רע", ואתם סבורים להינצל מדינו של גיהנם?! לא יינקה רע!
אמר רבי יוחנן: משל לאדם אחד שהלך ועבר עבירה, ונתן לזונה שכרה, ולא הספיק לצאת מפתח ביתה עד שפגע בו עני אחד, אמר לו: תן לי צדקה, נתן לו והלך לו, ואמר אותו האיש "אילולי שרצה הקב"ה לכפר על עוונותיי, לא שלח לי אותו עני, שאתן לו צדקה ויתכפר לי על מה שעשיתי". אומר לו הקב"ה: רשע! אל תחשוב כן, אלא לך ולמוד מחכמתו של שלמה, שפירש ואמר "יד ליד לא יינקה רע".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "יד ליד לא יינקה רע" - שאל רבי אליעזר את רבי יהושע: מהו "יד ליד לא יינקה רע"? - מה היד הזאת שהיא אוכלת את חבירתה, אם עושה אדם מצוה באחת ונתחייב באחת, אין זו מכפרת על זו, דכתיב "יד ליד לא יינקה רע", אדם שיש בו דבר בינו לבין חבירו, הוא נשבע מפיו ומבטלו בליבו, תאמר שהוא מנוקה? תלמוד לומר: "יד ליד", נאמר כאן "לא יינקה", ונאמר בעשרת הדיברות (שמות כ ז): "כי לא ינקה", מה דיבור האמור להלן - על השבועה, אף כאן על השבועה.
אמר רבי אלעזר: לא כן, הרי סופו של פסוק מפורש, "וזרע צדיקים נמלט", אם ראית צדיק שהוא בן אבות - לא במהרה הוא חוטא, למה? שהוא מחשב ואומר: אכחיש יצרי לשעה ולא אאבד עולמי לשעה, ונמצא נמלט מדינה של גיהנם, לכך נאמר: "וזרע צדיקים נמלט". אבל רשע אינו אומר כן, אלא הולך אצל זונה ומשביע לה בשבועה בשביל לעשות תאוות נפשו ויצרו, ואחר-כך עובר על השבועה, ורוח הקודש משביעה לו ואומרת: לא דייך שעברת עבירה, אלא הזכרת את שמי על דבר שקר?! חייך, לא תינקה מדינה של גיהנם!
אמר רבי סימון: מפני מה קורא אותו רע? מפני יצר הרע, שנקרא רע, שנאמר (בראשית ח כא): "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", והוא רע, שנאמר "לא יינקה רע", וכתיב "וזרע צדיקים נמלט", שהקב"ה נותן בליבם של צדיקים שלא יחטאו, כדי שיינצלו מדינה של גיהנם.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וזרע צדיקים נמלט" - אלו בני נוח, שנמלטו מן המבול בזכות נוח.
עריכה (משלי יא כב): "נזם זהב באף חזיר" - אם אתה נותן כל כסף באף חזיר, הוא הולך ומלכלכו בטיט ובצואה, ואם אינו מדיחו - מורח, כך, אם הולך תלמיד חכם אצל זונה ועושה צרכיו עמה, מקלקל תורתו, לכך נאמר: "נזם זהב באף חזיר".
"אשה יפה וסרת טעם". אמר רבי אלכסנדרי: שמסירה תורה ממנו. אבל כל מי שעובר על פתח ביתה ואינו מתאוה ליפיה, הקב"ה קורא לו צדיק, שנאמר:
(משלי יא כג): "תאוות צדיקים אך טוב, תקוות רשעים עברה" - מהו עברה? אמר רבי יוחנן: שעברה תקוותו של רשע באותה עבירה שעבר.
עריכה (משלי יא כד): "יש מפזר ונוסף עוד" - אמר רבי אבהו: אם ראית אדם מפזר מעותיו לצדקה, הוי יודע שנוסף לו, שהוא מוסיף, שנאמר "יש מפזר ונוסף עוד". "וחושך מיושר אך למחסור" - אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יוחנן: אם ראית אדם שהוא מונע עצמו מן הצדקה, הוי יודע שהוא מתחסר, שנאמר: "וחושך מיושר אך למחסור".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "יש מפזר ונוסף עוד" - אם ראית דור שהתורה חביבה עליהם, הוי מפזר תורה להם. "וחושך מיושר אך למחסור" - אם ראית דור שהם מבקשים לתורה ואין אתה מלמדן, סוף שהתורה מתחסרת ממך, למה? שמתוך שאתה מלמד אתה לומד, שנאמר:
(משלי יא כה): "נפש ברכה תדושן, ומרוה גם הוא יורא", ולא עוד, אלא כל מי שהוא מונע ללמוד תורה בעולם הזה, עתידין מלאכי השרת לעתיד לבוא לנקוב אותו ככברה.
עולא אמר: אפילו עוברין שבמעי אימן מקללין אותו, שנאמר:
(משלי יא כו): "מונע בר יקבוהו לאום, וברכה לראש משביר" - אין בר אלא תורה, שנאמר (תהלים ב יב): "נשקו בר פן יאנף", ואין יקוב אלא קללה, שנאמר (ויקרא כד יא): "ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל", ואין לאום אלא עוברין, שנאמר (בראשית כה כג): "ולאום מלאום יאמץ".
"וברכה לראש משביר" - אמר רבי תנחומא: אם מלמד אדם תורה בעולם הזה, לעתיד לבוא עתידה להיות עטרה על ראשו, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי ד ט): "עטרת תפארת תמגנך", ועוד: "וברכה לראש משביר".
עריכה (משלי יא כז): "שוחר טוב יבקש רצון" - אם ראית אדם שהוא מדבר טוב על חבירו, מלאכי השרת מדברין עליו טוב לפני הקב"ה, כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (שמות לג יט): "וחנותי את אשר אחון".
"ודורש רעה תבואנו" - זה המן הרשע, שהיה דורש רעה על מרדכי, ונהפכה עליו, מה כתיב אחריו?:
(משלי יא כח): "בוטח בעשרו הוא יפול" - זה המן, "וכעלה צדיקים יפרחו" - זה מרדכי ואסתר.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "בוטח בעשרו הוא ייפול" - זה קורח, "וכעלה צדיקים יפרחו" - זה משה וסנהדרין.
אמר רבי לוי: שני עשירים גדולים היו בעולם, אחד בישראל ואחד באומות העולם, קורח בישראל והמן באומות העולם; ושניהם שמעו לנשיהם, ושניהם נפלו:
- קרח שמע לאשתו ונפל - הא כיצד? כשבא מבית המדרש, אמרה לו אשתו: מה הלכה חידש לכם משה בבית המדרש? אמר לה: פירש לנו על מעשה התכלת. אמרה לו: מעשה התכלת מהו? אמר לה: כך דרש ואמר: נאמר לי מפי הגבורה שתעשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם, וכדי שיהא חוט אחד תכלת, שנאמר (במדבר טו לח): "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". באותה שעה היתה משחקת ואומרת לו: ראו כמה הוא יושב ומשחק בכם, תדע שכן הוא אומר "על כנפי בגדיכם", אם עושה אני לך טלית שכולה תכלת, מה עשתה, עמדה ועשתה לו טלית שכולה תכלת, נתעטף בה ועמד לפני משה, אמר לו: מה המעשה הזה אשר עשית? אמר לו: אתה אמרת מעט ואני עשיתי הרבה. השיב ואמר לו: כתיב (דברים ו ט): "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", בית שהוא מלא ספרי תוררה, צריך מזוזה או לא? אמר לו: הן! אמר לו: ישמעו אזניך מה שפיך מוציא! אמ ר לו משה: קורח, עברת על מצוותיו של הקב"ה ונתגאית בעשרך! באותה שעה עמד לפני הקב"ה בכעס, אמר לפניו: ריבונו של עולם! אם קיימים הם דברי תורתך, הבא עליהם גזירה, שנאמר (במדבר טז ל): "ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה", ואי זו? זו פתחה של גיהנם, שתברא באותו מקום.
- אמר רבי לוי: למה נקרא שמו קרח? שעשה קרחה בישראל. בן יצהר - בן שהרתיח את כל העולם כצהריים. בן קהת - בן שקהה שיני מולידיו. בן לוי - שנעשה לוייה לגיהנם. מי גרם לו? לפי שבטח בעושרו, לכך נאמר "בוטח בעשרו - הוא יפול".
- המן הרשע - מניין ששמע לעצת אשתו ונפל? שנאמר (אסתר ה יד): "ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ וגו'". אמר רבי לוי: מלמד שהיו כולן בעצה אחת, עמד בבוקר לדבר ברעתו על מרדכי לפני אחשורוש, כיוון שעמד לפני אחשורוש, אמר לו "בוא וסעוד עמי היום בסעודה", אמר הרשע בליבו: "כשאני יושב לפני המלך בסעודה, אני אומר לתלות את מרדכי על העץ". משיבה אותו רוח הקודש ואומרת לו: "רשע! תשוב מחשבתך על ראשך!" וכך נעשה לו, שנאמר (אסתר ז י): "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי". דין דאמר מתלא זה מה שאומר המשל: "ווי לחייביא ווי ליה ליסגר בשירתה", וכל כך למה? שבטח בעושרו, דכתיב "בוטח בעשרו הוא יפול". וכל מה שהיה מתחשב, היה רוח הקודש משיבה אותו ואומר: "לא כמחשבה שחשבת, אלא כמחשבה שחשבתי אני", שנאמר (ישעיהו נה ה): "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה'".
<< · מדרש משלי (בובר) · יא · >>