מדרש משלי (בובר) יא כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש משלי (בובר) · יא כד · >>

(משלי יא כד): "יש מפזר ונוסף עוד" - אמר רבי אבהו: אם ראית אדם מפזר מעותיו לצדקה, הוי יודע שנוסף לו, שהוא מוסיף, שנאמר "יש מפזר ונוסף עוד". "וחושך מיושר אך למחסור" - אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יוחנן: אם ראית אדם שהוא מונע עצמו מן הצדקה, הוי יודע שהוא מתחסר, שנאמר: "וחושך מיושר אך למחסור".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "יש מפזר ונוסף עוד" - אם ראית דור שהתורה חביבה עליהם, הוי מפזר תורה להם. "וחושך מיושר אך למחסור" - אם ראית דור שהם מבקשים לתורה ואין אתה מלמדן, סוף שהתורה מתחסרת ממך, למה? שמתוך שאתה מלמד אתה לומד, שנאמר:


(משלי יא כה): "נפש ברכה תדושן, ומרוה גם הוא יורא", ולא עוד, אלא כל מי שהוא מונע ללמוד תורה בעולם הזה, עתידין מלאכי השרת לעתיד לבוא לנקוב אותו ככברה.

עולא אמר: אפילו עוברין שבמעי אימן מקללין אותו, שנאמר:


(משלי יא כו): "מונע בר יקבוהו לאום, וברכה לראש משביר" - אין בר אלא תורה, שנאמר (תהלים ב יב): "נשקו בר פן יאנף", ואין יקוב אלא קללה, שנאמר (ויקרא כד יא): "ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל", ואין לאום אלא עוברין, שנאמר (בראשית כה כג): "ולאום מלאום יאמץ".

"וברכה לראש משביר" - אמר רבי תנחומא: אם מלמד אדם תורה בעולם הזה, לעתיד לבוא עתידה להיות עטרה על ראשו, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי ד ט): "עטרת תפארת תמגנך", ועוד: "וברכה לראש משביר".

<< · מדרש משלי (בובר) · יא כד · >>