"ארי נהם". הנה בדמיון הארי הנוהם על דברי הטרף והדוב השוקק והולך לטרוף ימצא הרשע המושל על עם דל אין כוונתו כי אם להשחית ולהרע להם ולעשקם בהפך מה שראוי שיהיה מחוק המושל:
"ארי נוהם ודוב שוקק", הארי שואג בשיש לו טרף, והארי נוהם בשאין לו טרף ונוהם מחמת צער, ואז הוא מסוכן מאד כי יטרוף כל אשר ימצא להשביר רעבונו, וכן הדוב השוקק הוא אם צמא לדם, כן דומה "הרשע המושל על עם דל" כי אם מושל על עשירים שי"ל מה לגזול מהם דומה כארי שואג על טרפו שאינו מסוכן כ"כ, אבל על עם דל הוא נוהם תמיד לבשר ושוקק לדם ומשחית את כל הפוגע בו:
ביאור המילות
"נהם". כבר התבאר (ישעיה ה') שארי שואג כשי"ל טרף ונוהם מחמת צער כשא"ל טרף, "ושוקק", צמא לשתות דם כמו נפשו שוקקה (ישעיה כ"ט):
(מגילה יא.): "ריש לקיש פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל:
ארי נוהם - זה נבוכדנצר הרשע, דכתיב ביה (ירמיהו ד) עלה אריה מסובכו.
דוב שוקק - זה אחשורוש, דכתיב ביה (דנייאל ז) וארו חיוה אחרי תניינה דמיה לדוב, ותני רב יוסף: אלו פרסיים, שאוכלין ושותין כדוב, ומסורבלין בשר כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב.
