[לח] ושם היה אותו הבאר וכו'. לפי שתרגום של "בין קדש ובין שור" (לעיל כ, א) ותרגום של "בין קדש ובין ברד" (לעיל טז, יד) בשניהם 'בין חגר ובין רקם', ובאחד מהם כתיב (ר' לעיל כ, א) "ארצה הנגב בין קדש ובין שור", ובמקום אחר כתיב (לעיל טז, יד) "הנה בין קדש ובין ברד", שהבאר היה בין קדש ובין ברד, אם כן "ארצה הנגב" היה אצל הבאר (כ"ה ברא"ם):
'ויצחק בא מבוא: כמו באר לחי ראי שהרי יצחק יושב בארץ הנגב ששם באר לחי ראי כדכתיב על העין בדרך שור, וכתיב ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור, ולפי שבא משם ביום ההוא ולא היה יודע מה היו עושים פועלים שלו שהיו נוטעים גנות ופרדסים, וילך יצחק לשוח בשדה, כדכתיב וכל שיח השדה, כלומר לטעת אילנות ולראות ענייני פועליו, ואז בהיותו בשדה ראה גמלים באים והלך לקראתם לראות אם הם גמלי אביו שהוליך העבד:
בא מבוא — שם מקום, ייקרא בשני שמות. ויש אומרים "בא מבוא", מבפנים, וכן יפרשו "סוגר כל בית מבוא" (ישעיהו כד, י). והישר בעיני שהוא שם הפועל, וכן טעמו: בא מבוא באר לחי.
והוא יושב — כי בימים ההם, שם היה דר. והוא בפאת נגב מארץ ישראל:
"בא מבוא באר לחי ראי" - יאמר כי יצחק בא עתה מבוא באר לחי ראי ששב מבאר לחי שבא שמה שאלו אמר "בא מבאר לחי ראי" היה נראה שהיה דר שם ולכך הוצרך לפרש כי הוא שב לעירו מביאתו שבא אל באר לחי רואי לפי שעה כי הוא יושב בארץ הנגב וחוזר לעירו ויתכן בעבור היות "מבוא" מקור שהיה יצחק הולך תמיד אל המקום ההוא כי הוא לו מקום תפלה בעבור הראות שם המלאך והוא יושב בארץ הנגב קרוב משם וכן תרגם אונקלוס אתא ממיתוהי ועל דעתו הוא באר שבע שתרגם "בין קדש ובין שור" (לעיל כ א) ו"בין קדש ובין ברד" (לעיל טז יד) "רקם וחגרא" ואם כן המקום ההוא מקום אשל אברהם ראוי לתפלה והנה יצחק בא מן הבאר ההיא אל עיר אחרת אשר היתה בדרך עירו ויצא לפנות ערב לשוח בשדה עם רעיו ואוהביו אשר שם ומצא את העבד ורבקה והלכו כלם יחדו אל עירו ויביאה האהלה שרה אמו
ויצחק בא מבוא. פשט הכתוב הוא מה שדרשו רז"ל להיכן הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי עולמים ראה בעלבוני.
ויתכן לומר כי ירמוז למדה הנקראת כנסת ישראל המכוון כנגד הר המוריה, יאמר ויצחק בא מבוא כלומר מכנסת ישראל, הוא הבאר האמור לחי עולמים שיראה אותו, כלומר שישפיע בו. ורמז הכתוב כי בעוד שהיה יצחק יושב בארץ הנגב היתה מחשבתו משוטטת בכנסת ישראל ומושכ' ממדתו ובא משם וזהו לשון עם באר לחי ראי ולא אמר בבאר.
"בא מבא באר לחי ראי" להתפלל במקום שבו נשמעה תפלת שפחתו וקודם שהתפלל כבר נשלם ענינו בחרן וקרבה אשתו לבא על דרך טרם יקראו ואני אענה:
" והוא יושב בארץ הנגב" אמנם ויצחק היה יושב בדרומו של באר לחי ראי ולא הלך שם אז לקבוע דירתו:
(סב - סג) "ויצחק." והנה נזדמן שבבואם קרוב אל בית יצחק יצא יצחק לקראתם, כי יצחק בא אז מדרכו שהיה רגיל לבוא בכל יום מבאר לחי ראי, כי באר לחי ראי היה בין קדש ובין ברד (כנ"ל ט"ז י"ד), ואמר (למעלה כ"א) ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור שהוא ברד (כמ"ש למעלה ט"ז ז') על העין בדרך שור, ושם נתישב יצחק בארץ הנגב, ויען שהבאר הזה היה מקום קדוש בעת ההיא ע"י שנתראה שם המלאך היה יצחק הולך לשם בכל יום אחר חצות להתבודד שם, ולחז"ל התפלל שם בכל יום תפלת המנחה וישב לביתו, ועז"א "ויצחק בא מבוא" (ר"ל ממה שהיה רגיל לבא תמיד) "באר לחי ראי, וישא עיניו וירא והנה גמלים באים" ומ"ש והוא יושב בארץ הנגב ויצא יצחק הוא מאמר מוסגר לפרש מ"ש שהיה בא תמיד אל באר לחי ראי, שזה היה מפני שהוא יושב בארץ הנגב, שהבאר נמצא שם והיה יוצא תמיד לפנות ערב, ר"ל בעת תפלת המנחה לשוח בשדה, היינו להתבודד שם ולשפוך שיחו לפני ה', שהתבאר אצלי כי שיח הם הדבוריים המחשביים הנפלטים מן הרעיון בעת המחשב, והונח גם על ההתבודדות, והגיון הרעיון של הנפש בעת התפלה, והיה שופך שיחו בשדה אצל הבאר וחוזר לביתו, וראה את הגמלים ואת העבדים, ראה כי הלכו רגלי אצל הגמלים:
ויצחק בא מבוא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב. נראה לפר' דזה הפסוק בא להשמיענו מה טעם הלך יצחק להתפלל בשדה וכי לא היה לו מקום קבוע לתפלתו לכן אמר שבא מבאר לחי ראי ועדיין לא הגיע בארץ הנגב אשר שם היה יושב ולכך הלך לשוח בשדה. ומה שאמר רש"י מבא באר לחי רואי שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה קשה מנא לו י"ל דנפקא ליה מדכתיב מבוא שהוא לשון ביאה ובעילה:
