מ"ג בראשית ז כג
<< · מ"ג בראשית · ז · כג · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה מֵאָדָ֤ם עַד־בְּהֵמָה֙ עַד־רֶ֙מֶשׂ֙ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּמָּח֖וּ מִן־הָאָ֑רֶץ וַיִּשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֛חַ וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּמְחָא יָת כָּל יְקוּמָא דְּעַל אַפֵּי אַרְעָא מֵאֲנָשָׁא עַד בְּעִירָא עַד רִחְשָׁא וְעַד עוֹפָא דִּשְׁמַיָּא וְאִתְמְחִיאוּ מִן אַרְעָא וְאִשְׁתְּאַר בְּרַם נֹחַ וּדְעִמֵּיהּ בְּתֵיבְתָא׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וּמְחָא יַת כָּל יְקוּמָא דְּעַל אַפֵּי אַרְעָא מֵאֵינָשָׁא עַד בְּעִירָא עַד רִחֲשָׁא וְעַד עוֹפָא דִּשְׁמַיָּא וְאִתְמְחִיאוּ מִן אַרְעָא וְאִשְׁתְּאַר בְּרַם נֹחַ וּדְעִמֵּיהּ בְּתֵיבוֹתָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְשֵׁיצֵי יַת כָּל גְוִויַית אֵינַשׁ וּבְעִיר דְעַל אַנְפֵּי אַרְעָא מֵאֵינָשָׁא עַד בְּעִירָא עַד רִיחֲשָׁא וְעַד עוֹפָא דְפָרַח בְּאַוֵיר שְׁמַיָא וְאִשְׁתֵּיצֵי מִן אַרְעָא וְאִשְׁתְּאַר בְּרַם נחַ וּדְעִמֵיהּ בְּתֵיבוּתָא: |
רש"י
"אך נח" - לבד נח זהו פשוטו ומדרש אגדה (ב"ר) גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו ועליו נאמר (משלי יא) הן צדיק בארץ ישולם
[כו] ומדרש אגדה כו'. פירוש לפי שלא היה למיכתב "אך", דפשיטא שלא נשאר אך נח:
[כז] הכישו ארי. ואם תאמר מנא לן ארי ולא חיה אחרת, ויש לומר שכיון שכתב בתורה מיעוט, בסתמא מוקמינן הך מיעוטא על הפחות, ד'תפסת מרובה לא תפסת' (ראש השנה דף ד:), וכיון שהיה נח צדיק גמור אין הקב"ה מוסר את הצדיק ביד בהמה וחיה, שהרי כתיב (ר' לעיל א, כו) "וירדו בדגת הים ובכל בהמה וחיה", ואם כן יש לומר כי בריה חשובה היה, והוא ארי שהכישו:בד"ה גונח וכו' וחציו חולה נ"ב וד"א שפירש שהכישו הארי יפרש אך מלשון ואך אותך ודוק מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אַךְ נֹחַ – לְבַד נֹחַ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (בראשית רבה לב ותנחומא נח ט): גּוֹנֵחַ וְכוֹהֶה דָּם מִטּוֹרַח הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִחֵר מְזוֹנוֹת לָאֲרִי וְהִכִּישׁוֹ, וְעָלָיו נֶאֱמַר (משלי יא,לא): "הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם".
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
והנה נפש האדם הוא האור הגדול הכולל בתוכו כל מיני האורות, ונפשות הבע"ח הם רק ניצוצות קטנות מן האור הזה, לכן נאספו תחלה האורות הקטנות ואח"כ נאסף המאור הגדול, ומבואר שבענין הנפשות הלך האבדון ממדרגה למדרגה, תחלה העוף שנברא בחמישי ואחריו ברואי יום הששי עד האדם, וז"ש כל אשר נשמת רוח חיים באפיו שזה היה הסדר מצד הנשמה ומדרגתה אבל מצד הגוף היה בהפך שגוף האדם הוא המורכב האחרון והוא רפה המזג מכולם, ולכן נתהפך הדבר שהחזק יותר נמח באחרונה, וישאר אך נח, ובזה נתקיים גזרת ה' שאמר אמחה וכו' מאדם עד בהמה, שהגם שנשאר שארית מכל מין היו כולם טפלים לנח שהוא מצא חן ולא היה בכלל הגזירה כמ"ש והקימותי את בריתי אתך, עד שלא נשאר רק נח ואשר אתו איש אחד והנלוה לו, וגם אלה לא נשארו בארץ רק בתבה שעליה לא היה הגזירה כי היתה על פני המים:
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וישאר אך נח. "אך" מיעוט, שאף הוא היה גונח דם מפני הצינה.
וימח את כל היקום וגו'. אם אדם חטא, בהמה מה חטאה? תנא משום ר' יהושע בן קרחה: משל לאדם שעשה חופה לבנו, והתקין בה את כל מיני סעודה. לימים מת בנו, עמד ובלבל את חופתו, אמר: כלום עשיתי אלא בשביל בני; עכשיו שמת בני, חופה למה לי? אף הקב"ה אמר: כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם; עכשיו שאדם חטא, חיה ובהמה למה לי?
אמר ר' אמי: "אחור וקדם צרתני", אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות, דכתיב: וימח את כל היקום מאדם ועד בהמה, ברישא אדם והדר בהמה, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: "אך" "רק" מן מיעוטין. "אך" למעט כיצד? וישאר אך נח, מה תלמוד לומר "אך"? שאף נח היה גונח דם בתיבה מפני הצינה. כיוצא בדבר אתה אומר: "אך בעשור לחודש"; יכול שהוא מכפר על השבים ועל שאינן שבים? תלמוד לומר "אך", מיעט את הכפרה. "רק" למעט כיצד? "כי אמרתי רק אין יראת אלהים"; יכול לא היו יראים מן השם כל עיקר? תלמוד לומר "רק". אמור מעתה: עד שלא שמעו באזניהם לא היו יראים; מששמעו באזניהם היו יראים, וכן הוא אומר: "וייראו האנשים מאד". כיוצא בו: "ויאמר לו המלך עד כמה פעמים אני משביעך אשר לא תדבר אלי רק אמת", מלמד שלא אמרה מכל לבו, אלא שהיה יהושפט מלך יהודה שם. "מן" למעט כיצד? "ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב"; יכול כל היום היה דן? אם כן, אימתי היו למדין? תלמוד לומר "מן", מיעט שלא היה דן אלא עד שש שעות. כיוצא בו: "ירעם מן שמים ה'"; יכול רעם במשמע מכל קצות שמים? תלמוד לומר "מן", שאינו נשמע אלא מן אפרכיא שנתבע לה. וכן הוא אומר: "ירעם אל בקולו נפלאות":בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · ז · כג · >>