לדלג לתוכן

טור אבן העזר לג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן לג (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמעעל התורהספריאשיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור

[עריכה]

בביאה כיצד - אמר "הרי את מקודשת לי בביאה זו", או באחד מהלשונות, ונתייחד מיד עמה בפני עדים ובעלה בין כדרכה בין שלא כדרכה.

והויא לה כארוסתו לכל דבר, שאינו יורשה ואינו מטמא לה.

ואם לא גמר ביאתו, לא הוו קדושין עד גמר ביאה, שאם קבלה קידושין מאחר קודם שגמר הוא, מקודשת לשני. אבל הערה בה ופירש מיד, או שאמר תחילה שדעתו לקנות בהעראה, קנה מיד.

בית יוסף

[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

בביאה כיצד הרי את מקודשת לי בביאה או באחת מהלשונות כלומר מהלשונות הנזכר בסימן כ"ז: ומ"ש ונתייחד בפני עדים כ"כ הרמב"ם בפ"ג וכתב ה"ה בפרק הזורק (פא:) אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ופשוט הוא שכל האומר שעל דעת לקדשה בפני עדים מתייחד עמה הן הן עידי ביאה:

ומ"ש ובעלה כו' הכי משמע בגמרא פ"ק דקידושין (ט:) וכן כתב הרמב"ם בפ"ג.

ומ"ש הויא לה כארוסה לכל דבר שאינו יורשה ואינו מטמא לה שם (דף י.) איבעיא להו ביאה נישואין עושה או אירוסין עושה נ"מ ליורשה ולטמא לה ולהפר נדריה ובעו אביי ורבא למיפשטא דאירוסין עושה ודחי להו תלמודא וכתב הרא"ש בשם הרמב"ן דהלכה כאביי ורבא ואע"ג דדחי להו תלמודא פשטא דמתניתין כותייהו משמע ותו מייתי ברייתא דיוחנן בן בג בג למיפשט דנישואין עושה ודחי לה רב נחמן ורבינא דלעולם אירוסין עושה והלכתא כוותייהו עכ"ל:

ומ"ש ואם לא גמר ביאתו לא הוו קידושין עד גמר ביאה וכו' שם איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה נ"מ כגון שהערה בה ופשטה ידה וקבלה קידושין מאחר אמר אמימר משמיה דרבא כל הבועל דעתו על גמר ביאה וכתב הרא"ש ודוקא כשנגמר ביאתו אז אמרינן דעתו על גמר ביאה ואם קודם גמר ביאה קבלה קידושין מאחר מקודשת לשני אבל אם הערה בה ופירש ולא גמר ביאתו מקודשת וכן אם קודם ביאה אמר אני רוצה שתתקדש בהעראה מקודשת דאמרינן בפרק הבא על יבמתו (נה:) דאשה נקנית בהעראה דילפינן קיחה קיחה מעריות עכ"ל וכתב ה"ה בפ"ג שכן דעת בעל הלכות ושכן נראה דעת הרמב"ם ושכן עיקר. כתב רבינו ירוחם בפרק הבא על יבמתו (נד.) דביאת שוגג לא קנה באשה. דין המתייחד עם האשה פנויה אי חיישינן לקידושין יתבאר באורך בסי' קמ"ט:

בית חדש (ב"ח)

[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

בביאה וכו' פי' צריך שיאמר תחלה הרי את מקודשת לי וכו' ואח"כ מיד נתייחד עמה ותרווייהו האמירה והייחוד צריך שיהא בפני עדים שאם היה מתייחד עמה בפני עדים ואח"כ יאמר לה הרי את מקודשת לי לא יהיו העדים שומעין האמירה ומ"ש רבי' בפני העדים הוא חוזר גם על האמירה שבתחלת דבריו. ומ"ש והויא לה כארוסתו וכו' כלומר לא תימא כיון שנתייחד בפני עדים ובעל חשבינן לה נשואה ליתא אלא אפ"ה אינה אלא כארוסה:

ומ"ש ואם לא גמר ביאתו וכו' פ"ק דקידושין ורצונו לומר דכשאמר תחלה שדעתו לקנות בהעראה השתא אפילו לא פירש מיד אלא בעל כדרכו וקדם אחר וקדשה קודם גמר ביאה לא הוי קידושין כלום שכבר קנה הראשון מיד בהעראה וה"א באשר"י לשם: כתב במרדכי פרק האומר פנוי הבא על הפנויה וראו עדים מבחוץ צריכה גט ואם בא עליה אחר צריכה גט משני והמיימוני פליג עכ"ל וע"ל סימן ט"ו ולקמן סימן ק"מ:

דרכי משה

[עריכה]

(א) ומשמע דאם לא אמר לה מידי ולא היו עסוקין בענין קידושין אע"פ שבא עליה לא הויא מקודשת ובמרדכי פ' האומר דף תרס"ב ע"ד פנוי הבא על הפנויה וראו עדים מבחוץ צריכה גט ואם בא עליה אחר אח"כ צריכה גט משני והמיימוני פליג עכ"ל המרדכי ולקמן סימן קכ"ו יתבאר לך דברי הרמב"ם ותשובת הרא"ש שהאריך בזה וע"ש וע"ל סימן ט"ו נתברר מחלוקת הפוסקים בזה ומהרא"י בפסקיו סי' ל"ז כתב וז"ל ומה שכתבתי מן המרדכי דכתב פרק אלמנה לכ"ג דמי שנתפס עם האשה ואומרת שקדשה בביאה צריכה גט ואם אינו מודה לה נשבע שבועת התורה שלא הוזקק לה מעולם ואינה צריכה גט ודע לך דבמרדכי בני אוסטרייך ליתא להאי פסק ואי לא דמסתפינא אמרי' דפסק תמוה הוא וע"ש כי האריך וקצרתי דבריו ובתרומת הדשן סי' ר"ט כתב על אשה אחת שנתעברה מאיש אחד וכתב דאי איכא עדים שראו הבעילה חיישינן שמא בעל לשם קידושין אבל אי ליכא עדים לא חיישינן לכלום וכו' וע"ש כי האריך עוד בחילוקים וכתב דאם היה הבועל חשוד על הזנות או שהיה לו אשה אחרת ליכא למיחש לקידושין והאריך שם בטעמים: ועוד דינים אלו יתבארו לקמן סי' קי"ט בעז"ה:

(ב) ובתשובת מיימון סוף ספר נשים דף שי"ח דבר שסתמו כך הוא שבעל כמו דאיכא עידי יחוד דמי וע"ש:

(ג) כתב הר"ן דף תרכ"ו ע"א פ"ק דקידושין דאם קדשה תחלה ובא עליה אח"כ לשם נישואין קנאה דעדיף מחופה עכ"ל ובפרק המדיר דף תק"א ע"א הא דביאה אירוסין עושה היינו דבא עליה בבית חמיו אבל אם כנסה לתוך ביתו ובא עליה הוה נישואין: