חוק הדיינים מתוך

חוק הדיינים, תשט״ו–1955

סמכויות השר לפי סעיפים 5 ו־6(א1) עד 7, לרבות הסמכות לפי סעיף 6(ג) לכהן כיושב ראש הוועדה לבחירת דיינים, הועברו לשר לשרותי דת (י״פ תש״ף, 6525).

1.

הגדרות [תיקון: תשס״ב, תשס״ד]

בחוק זה –

”דיין“ – חבר בית דין רבני כמשמעותו בדבר־המלך־במועצתו, 1922–1947, בחוק בתי הדין הרבניים (אישור מינויים), תשי״ב–1952, ובחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי״ג–1953;

”מועצת הרבנות הראשית“ – כמשמעותה בחוק הרבנות הראשית לישראל, התש״ם–1980 (בחוק זה – חוק הרבנות הראשית);

”השר“ – שר המשפטים;

”הנציב“ – נציב תלונות הציבור על שופטים שמונה לפי סעיף 3 לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס״ב–2002.

2.

נושא החוק

חוק זה דן בדיינים של בית הדין הרבני הגדול, המשמש בית דין לערעורים, ושל בתי הדין הרבניים האזוריים.

3.

כשירותם של דיינים [תיקון: תשס״ד]

מי שהוסמך לכך על ידי מועצת הרבנות הראשית תוך שנתיים לפני המינוי, כשיר להתמנות דיין. תנאי ההסמכה וסדריה ייקבעו בתקנות שיתקין השר בהסכמת מועצת הרבנות הראשית.

פורסמו תקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), תשט״ו–1955.

3א.

אזרחות [תיקון: תשכ״ד]

(א)

לא יתמנה דיין מי שאינו אזרח ישראלי.

(ב)

היה המועמד למינוי גם בעל אזרחות אחרת ודיני המדינה שהוא אזרח בה מאפשרים את שחרורו מאזרחות זו, לא יתמנה אלא לאחר שעשה את כל הדרוש מצדו לשם שחרורו ממנה.

4.

הרבנים הראשיים, רבנים מקומיים [תיקון: תשמ״ד, תשע״ג]

הרבנים הראשיים לישראל יהיו דיינים בתוקף תפקידם.

5.

דרך המינוי [תיקון: תשס״ד, תשע״ג]

הדיינים יתמנו על ידי נשיא המדינה לפי הצעת הוועדה לבחירת דיינים (להלן – הוועדה) שתובא לפני הנשיא על ידי השר.

6.

הוועדה לבחירת דיינים [תיקון: תשמ״ד, תשנ״ח, תשס״ד, תשע״ג־2, תשפ״א]

(א)

הוועדה תהיה של 13 חברים:

(1)

שני הרבנים הראשיים לישראל;

(2)

שני דיינים של בית הדין הרבני הגדול שיבחר חבר דייניו לשלוש שנים;

(3)

שר המשפטים, השר לשירותי דת וחבר אחר של הממשלה שייבחר על ידיה, אולם הממשלה רשאית לבחור שר אחר במקום שר המשפטים – בהסכמתו;

(4)

שני חברי כנסת שייבחרו על ידיה בבחירה חשאית ויכהנו כל עוד הם חברי הכנסת, ואם תמה כהונת הכנסת – עד שתבחר הכנסת החדשה חברים אחרים במקומם, והכל בכפוף להוראות חוק הכנסת, התשנ״ד–1994;

(5)

שני עורכי דין העובדים במקצועם, שייבחרו על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין לשלוש שנים;

(6)

שתי טוענות רבניות העובדות במקצוען, שייבחרו בתוך שלושה חודשים ממועד כינון ממשלה חדשה – האחת על ידי שר המשפטים והשנייה על ידי השר לשירותי דת.

(א1)

לפחות אחד מנציגי הממשלה בוועדה, לפחות אחד מנציגי הכנסת בוועדה ולפחות אחד מנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה יהיו נשים.

(ב)

הרכב הועדה יפורסם ברשומות.

(ג)

השר ישמש יושב ראש הועדה.

(ד)

הועדה תוכל לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת משבעה ובהם שני הרבנים הראשיים לישראל.

(ה)

לענין סעיפים קטנים (א) ו־(ד), התפנה מקומו של רב ראשי לישראל או של שני הרבנים הראשיים לישראל כאמור בסעיף 20(ד) לחוק הרבנות הראשית, יהיו חברי הועדה במקום שני הרבנים הראשיים לישראל, הרב הראשי לישראל הנותר או מי שקיבל את סמכויותיהם לפי אותו סעיף, בהתאמה.

6א.

סייג למינוי דיין [תיקון: תשנ״א]

הועדה לא תציע מינוי של דיין, אם המועמד הורשע בעבירה פלילית שיש בה, בנסיבות הענין, משום קלון.

6ב.

הצבעה בועדה [תיקון: תשס״ד־3]

חבר הועדה יצביע על פי שיקול דעתו, ולא יהיה מחויב להחלטות הגוף שמטעמו הוא חבר בועדה.

7.

סדרי עבודת הועדה [תיקון: תשס״ד, תשע״ג, תשפ״א]

(א)

השר, בהודעה ברשומות, יודיע שיש למנות דיין ויכנס את הועדה אם התקיים אחד מאלה:

(1)

השר ראה שיש למנות דיין במקום דיין שהתפנה מקומו או בנוסף על הדיינים המכהנים;

(2)

התפנה מקומו של דיין ונשיא בית הדין הרבני הגדול ראה שיש למנות דיין אחר במקומו וביקש מהשר לעשות כן.

(ב)

אלה רשאים להציע מועמדים: השר; שני הרבנים הראשיים לישראל; שלושה חברי הועדה כאחד.

(ג)

(1)

הצעת הועדה על מינויו של דיין תהיה על דעת רוב חבריה שהשתתפו בהצבעה.

(2)

על אף הוראות פסקה (1), הצעת הוועדה על מינוי של דיין לבית הדין הרבני הגדול תהיה על דעת עשרה מחברי הוועדה; פחת מספר המשתתפים בהצבעה מ־13, תהיה ההצבעה על דעת רוב המשתתפים שלא יפחת ממספר המשתתפים בהחסיר שניים.

(ג1)

(1)

התקבלה בועדה החלטה בהעדר שני הרבנים הראשיים לישראל, רשאי כל אחד מהם לבקש מהשר לכנס את הועדה כדי לקיים דיון חוזר בענין שלגביו התקבלה ההחלטה;

(2)

בקשה כאמור בפסקה (1) תוגש לא יאוחר מתום 10 ימים ממועד קבלת ההחלטה;

(3)

השר יכנס את הועדה לשם קיום דיון חוזר בהחלטה בתוך 30 ימים ממועד הגשת הבקשה;

(4)

על החלטה שהתקבלה בדיון חוזר לא ניתן לקיים דיון חוזר.

(ד)

שאר סדרי דיוניה ועבודתה של הועדה ייקבעו על ידיה.

פורסמו כללי הדיינים (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת דיינים), התשנ״ח–1997.

8.

נשיאים, אבות בתי דין והרכב בתי הדין [תיקון: תשכ״ו, תשכ״ט, תש״ם, תשמ״ט, תשנ״א, תשס״ד, תשס״ו, תשע״ג, תשע״ד]

(א)

נשיא בית הדין הרבני הגדול יהיה הרב הראשי לישראל שנקבע לכך לפי חוק הרבנות הראשית;

(ב)

בית הדין הרבני הגדול ידון בשלושה; ואולם בעניין מהעניינים הבאים, שקבע השר בתקנות בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, הוא ידון בדיין אחד, אם לא הורה נשיא בית הדין הרבני הגדול הוראה אחרת לעניין מסוים:

(1)

עניינים שלא על ריב;

(2)

צווים לעיקול נכסים או לעיכוב יציאה מן הארץ;

(3)

כל עניין שבעלי הדין הסכימו עליו שיידון בדיין אחד;

(4)

ענייני סדר ומינהל;

(5)

עניינים הנדונים במעמד צד אחד.

(ג)

יושב בדין נשיא בית הדין הרבני הגדול, ישב הוא בראש ההרכב; יושב בדין הרב הראשי לישראל שאינו מכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול, ישב הוא בראש ההרכב, ובלבד שבאותו הרכב אינו יושב בדין נשיא בית הדין הרבני הגדול; בהרכב אחר ישב בראש הוותיק שבדייני אותו ההרכב, ובין בעלי ותק שווה – הקשיש שבהם.

(ד)

(1)

נשיא בית הדין הרבני הגדול רשאי למנות להרכב קבוע של שלושה דיינים בבית דין רבני אזורי ומקרב אותם דיינים, אב בית דין אחד, אשר יכהן דרך קבע כראש ההרכב; אב בית דין שעבר לכהן דרך קבע בהרכב אחר ואינו מכהן בו כראש הרכב – יפקע מינויו כאב בית דין.

(2)

נשיא בית הדין הרבני הגדול רשאי למנות לבית דין רבני אזורי שבו קיימים לפחות שלושה הרכבים קבועים של שלושה דיינים, ראש אבות בית דין אחד מקרב אבות בית הדין של אותו בית דין, ואולם אם נבחר דיין, ששימש כדיין לפחות שנתיים, לכהונת רב ראשי לעיר שיש בה בית דין רבני אזורי כאמור יהיה הוא ראש אבות בית הדין באותו בית דין.

(3)

מינוי של אב בית דין או ראש אבות בית דין לפי סעיף קטן זה יהיה לתקופה שלא תעלה על ארבע שנים, ורשאי נשיא בית הדין הרבני הגדול להאריך את תקופת הכהונה לתקופות כהונה נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על ארבע שנים.

(ה)

בית דין רבני אזורי ידון בשלושה; ואולם בענין מהענינים הבאים, שקבע השר בתקנות בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, הוא ידון בדיין אחד, אם לא הורה נשיא בית הדין הרבני הגדול הוראה אחרת לענין מסויים:

(1)

ענינים שלא על ריב;

(2)

צווים לעיקול נכסים או לעיכוב יציאה מהארץ;

(3)

כל ענין שבעלי הדין הסכימו עליו שיידון בדיין אחד;

(4)

ענייני סדר ומינהל;

(5)

עניינים הנדונים במעמד צד אחד.

פורסמו תקנות הדיינים (עניינים שניתן לדון בהם בדיין אחד), התש״ן–1990.

(ה1)

בבית הדין הרבני הגדול ובבית הדין הרבני האזורי, במשפטים בהם הוא דן בשלושה, תהא ליושב ראש בית הדין, על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו־(ה), הסמכות לדון לבדו בבקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים ולהחלטות ביניים אחרות, וכן בענייני סדר ומינהל, ורשאי הוא להסמיך לדון בעניינים כאמור חבר אחר של בית הדין.

(ה2)

על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו־(ה) –

(1)

נשיא בית הדין הרבני הגדול רשאי להורות, לפני תחילת הדיון בעניין פלוני, שהדיון בו יהיה לפני מספר בלתי זוגי גדול יותר של דיינים;

(2)

מותב שהחל לדון בעניין פלוני רשאי להורות שהמשך הדיון בו יהיה לפני מספר בלתי זוגי גדול יותר של דיינים, ובהם הדיינים שהחלו בדיון.

(ו)

יושב בדין ראש אבות בית דין, ישב הוא בראש ההרכב; לא יושב בדין ראש אבות בית דין ויושב בו אב בית דין, ישב הוא בראש ההרכב; לא יושב בדין ראש אבות בית דין ויושב בו יותר מאב בית דין אחד, ישב בראש ההרכב אב בית הדין שקבע נשיא בית הדין הרבני הגדול, ואם לא קבע כאמור – הוותיק בכהונת אב בית דין, ובין בעלי ותק שווה – הקשיש שבהם; בהרכב אחר ישב בראש הותיק שבדייני אותו ההרכב, ובין בעלי ותק שווה – הקשיש שבהם.

(ז)

לענין סעיף זה רואים את הוותק בכהונה כדיין לפי תאריך מינויו של הדיין לבית הדין הרבני הגדול או לבית דין רבני אזורי, הכל לפי הענין.

(ח)

על אף האמור בסעיף קטן (ו), דיין עמית לא יהיה אב בית הדין, אלא אם כן קבע נשיא בית הדין הרבני הגדול אחרת לעניין הרכב מסוים.

8א.

קביעת מותבים, מועדים ומקום כהונה [תיקון: תשס״ד, תשע״ג]

(א)

נשיא בית הדין הרבני הגדול יקבע כללים לענין –

(1)

הרכבי הדיינים בבתי הדין הרבניים וחלוקת סוגי הענינים שיידונו לפני כל מותב;

(2)

קביעת מועדי הדיון בבתי הדין הרבניים.

(ב)

נשיא בית הדין הרבני הגדול רשאי לקבוע לענין פלוני את המותב שידון בו ואת המועד לתחילת הדיון.

(ג)

נשיא בית הדין הרבני הגדול יקבע את מקום כהונתו של דיין בבית דין רבני אזורי עם מינויו.

9.

מינוי לכהונה בפועל [תיקון: תש״ם, תש״ס, תשס״ד, תשע״ג]

(א)

נשיא בית הדין הרבני הגדול רשאי, בהסכמת המועמד ובהסכמת השר, למנות לכהונה בפועל –

(1)

דיין בית הדין הרבני הגדול – לראש אבות בית דין, לאב בית דין או לדיין בית דין רבני אזורי;

(2)

דיין בית דין רבני אזורי – לדיין בית הדין הרבני הגדול.

(ב)

כהונה בפועל לפי סעיף זה ברציפות או לסירוגין, לא תהיה יותר משנה אחת מתוך תקופה של שלוש שנים.

(ב1)

מי שהתמנה לכהונה בפועל לפי סעיף זה רשאי לדון גם בעניין הנתון לסמכות בית הדין שבו הוא מכהן דרך קבע, ובלבד שלא ידון באותו עניין בשתי ערכאות.

(ג)

(בוטל).

9א.

דיין עמית [תיקון: תשס״ו, תשס״ט, תשע״ד]

(א)

השר ונשיא בית הדין הרבני הגדול כאחד, רשאים למנות דיין בית דין רבני אזורי שיצא לקצבה לפי סעיף 16(א)(1), (ב)(1) או (ב)(2), לתפקיד של דיין עמית בבית דין רבני אזורי (בחוק זה – דיין עמית).

(ב)

לא ימונה דיין כדיין עמית אלא אם כן חלפו 45 ימים מיום שהשר ונשיא בית הדין הרבני הגדול הודיעו לוועדה על הכוונה למנותו ושום חבר ועדה לא הגיש הסתייגות למינוי; הוגשה הסתייגות בתקופה האמורה, תדון בה הוועדה ותחליט אם לאשר את המינוי.

(ג)

דיין עמית ימונה לתקופה שלא תעלה על ארבע שנים, והשר ונשיא בית הדין הרבני הגדול רשאים, לפי בחירת הוועדה, להאריך את מינויו לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שנתיים, והכול ובלבד שלא יכהן כדיין עמית מי שגילו עולה על 75.

(ד)

דיין עמית יראו אותו כדיין לכל דבר ועניין, ואולם יכול שיכהן במשרה חלקית.

(ה)

מספר הדיינים העמיתים שיכהנו לא יעלה על 15 אחוזים ממספר התקנים המאוישים של דיינים בבתי הדין הרבניים האזוריים.

10.

הצהרת אמונים

מי שנתמנה דיין חייב, בטרם ישב בדין, להצהיר בפני נשיא המדינה ובמעמד הרבנים הראשיים לישראל, הצהרה זו:

”אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל, לשפוט את העם משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים“.

11.

כוחו של מינוי

דיין שמינויו פורסם ברשומות, אין עוררין על מינויו.

12.

אי תלותם של דיינים

אין על דיין מרות בעניני שפיטה זולת מרותו של הדין לפיו הוא דן.

12א.

ערעור [תיקון: תשע״ג]

(א)

פסק דין של בית דין רבני אזורי ניתן לערעור לפני בית הדין הרבני הגדול.

(ב)

החלטה אחרת של בית דין רבני אזורי ניתנת לערעור לפני בית הדין הרבני הגדול, אם ניתנה רשות לכך מאת דיין של בית הדין הרבני הגדול.

13.

סדרי מינהל [תיקון: תש״ם, תשמ״ט, תשס״ד, תשע״ג]

(א)

השר, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול, יקבע, בתקנות או בהוראות מינהל, לפי הענין, את סדרי המינהל של בתי הדין הרבניים וימנה על ביצועם את אחד הדיינים או אדם הכשיר להיבחר רב עיר, שיהיה אחראי בפניהם; מינוי לפי סעיף קטן זה של מי שכשיר להיבחר רב עיר טעון אישור הוועדה.

פורסמו תקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג.

פורסמו כללי הדיון בבקשות לגיור, התשס״ו–2006.

פורסמו תקנות הדיינים (פגרות), התשע״ג–2013.

פורסמו תקנות הדיינים (סדרי דין בבתי הדין הרבניים בעת מצב חירום מיוחד) (הוראת שעה), התשפ״ד–2023.

(ב)

מנהל בתי הדין הרבניים שאיננו דיין, מינוייו אינו טעון מכרז פומבי ודינו, לענין סעיף 17 ולענין חוק גימלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, התשכ״ט–1969, כדין דיין.

14.

תקופת כהונתם של דיינים [תיקון: תשנ״א, תשע״ג]

כהונת דיין תתחיל ביום שהצהיר הצהרת אמונים ולא תסתיים אלא באחת מאלה:

(1)

בצאתו לקיצבה;

(2)

בהתפטרותו;

(3)

בהיבחרו או במינויו לאחד התפקידים שנושאיהם מנועים מלהיות מועמדים לכנסת;

(4)

על־פי החלטת הוועדה כאמור בסעיף 16א;

(5)

על־פי החלטת בית הדין המשמעתי.

15.

התפטרות [תיקון: תשס״ד]

דיין רשאי להתפטר על ידי הגשת כתב התפטרות לשר, וכהונתו תיפסק בתום שלושה חדשים מהגשת כתב ההתפטרות, אם לא הסכים השר למועד קצר יותר.

16.

קיצבה [תיקון: תשי״ט, תשל״ב, תשע״ג]

(א)

דיין יצא לקיצבה –

(1)

בהגיעו לגיל שבעים, הוראה זו תחול גם על ראש אבות בית דין המכהן בתפקיד זה מכוח בחירתו לרב עיר ולא תחול על רב ראשי לישראל;

(2)

משקבעה הוועדה, על יסוד חוות דעת רפואית לפי כללים שקבעה, שמחמת מצב בריאותו נבצר ממנו להמשיך במילוי תפקידו.

פורסמו כללי הדיינים (יציאת דיין לקצבה מחמת מצב בריאותו), התשמ״ה–1985.

(ב)

דיין רשאי לצאת לקיצבה –

(1)

לאחר שכיהן עשרים שנה, אם הגיע לגיל ששים;

(2)

לאחר שכיהן חמש עשרה שנה, אם הגיע לגיל ששים וחמש;

(3)

אם ביקש זאת ובקשתו אושרה על ידי הוועדה.

(ג)

בחישוב תקופת כהונתו של דיין לענין סעיף קטן (ב) תצורף אל תקופת כהונתו כדיין כל תקופת שירותו במדינה או במוסד אחר שועדת הכספים של הכנסת אישרה אותו לענין זה, או מקצתה של תקופה זו, הכל לפי כללים שקבעה ועדת הכספים.

16א.

סיום כהונת דיין [תיקון: תשנ״א, תשס״ב, תשע״ג, תשפ״א]

(א)

הוועדה רשאית, על פי הצעת יושב ראש הועדה או רב ראשי לישראל המכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול או הנציב, להחליט ברוב של תשעה חברים לפחות, על סיום כהונתו של דיין.

(ב)

הוגשה לועדה הצעה לסיים את כהונתו של דיין, רשאית היא למנות מבין חבריה ועדת משנה שתדון בהצעה ותגיש את מימצאיה ומסקנותיה לועדה.

(ג)

הועדה וכן ועדת המשנה, אם נתמנתה, יאפשרו לדיין לעיין בחומר שלפניהן ויתנו לו הזדמנות לטעון טענותיו.

(ד)

החליטה הועדה על סיום כהונתו של דיין, תקבע בהחלטתה את המועד לסיום הכהונה, וכן, לפי שיקול דעתה, את שיעור הגימלה שיקבל.

(ה)

דיין שנפתחה נגדו חקירה בעבירה שבנסיבות הענין יש עמה קלון, לא תקבע הועדה את שיעור הגימלה שיקבל עד לסיום החקירה נגדו והחלטה שלא להעמידו לדין, או עד למתן פסק הדין בענינו, לפי הענין.

(ו)

דיין שנפתחה נגדו חקירה בעבירה כאמור בסעיף קטן (ה), רשאית הועדה ברוב של תשעה חברים לפחות, להשעותו לתקופה שתמצא לנכון.

16ב.

סמכות דיין לסיים דיון [תיקון: תש״ס, תשע״ג]

(א)

דיין שהחל בדיון ויצא לקצבה או פרש, יהיה מוסמך לסיים את הדיון בתוך שלושה חודשים מיום היציאה לקצבה או הפרישה.

(ב)

דיין שהחל בדיון ותקופת מינויו לכהונה נסתיימה מחמת מינוי לערכאה אחרת או משום שהסתיימה תקופת כהונתו בפועל, יהיה מוסמך לסיים את הדיון שהחל בו.

(ג)

לענין סעיף זה, ”תחילת דיון“ – שמיעת עדות או טענות בעל דין.

17.

משכורת ותשלומים אחרים

משכורתו של דיין והתשלומים האחרים שישולמו לו בתקופת כהונתו, ייקבעו על ידי החלטת הכנסת, והיא רשאית להסמיך לכך את ועדת הכספים. החלטות לפי סעיף זה יפורסמו ברשומות.

פורסמה החלטת משכורת נושאי משרה שיפוטית, התשמ״א–1981.

17א.

הצהרת הון [תיקון: תשע״ז]

סעיפים 21א עד 21ח לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984, יחולו על דיין, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה:

(1)

במקום ”נשיא בית המשפט העליון“ יקראו ”נשיא בית הדין הרבני הגדול“;

(2)

במקום ”כללי אתיקה לשופטים, התשס״ז–2007“ יקראו ”כללי אתיקה לדיינים, התשס״ח–2008“;

(3)

בסעיף 21ז, במקום ”בסעיף 19(1) עד (3)“ יקראו ”בסעיף 21א(1) עד (3)“ ובמקום ”לבית הדין“ יקראו ”לבית הדין המשמעתי לדיינים“.

18.

ייחוד הכהונה [תיקון: תש״ם, תשס״ד]

דיין לא יהיה חבר בכנסת או במועצה של רשות מקומית או במועצה דתית; אולם רשאי הוא, בהסכמתו ובהסכמת השר ונשיא בית הדין הרבני הגדול, למלא באורח זמני תפקיד אחר מטעם המדינה או למלא תפקיד ציבורי אחר, אם לדעתם אין הדבר פוגע במעמדו כדיין.

19.

העברת דיין למקום אחר [תיקון: תש״ם, תשס״ד]

ראה השר צורך, מסיבות מינהליות, להעביר דיין דרך קבע לבית דין רבני שבמקום אחר, יקבל תחילה את הסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול לאותה העברה.

19א.

עילות פסלות [תיקון: תשס״ד־2]

(א)

דיין לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

(ב)

בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), דיין לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה:

(1)

צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של הדיין או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת;

(2)

יש לדיין ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של הדיין יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו;

(3)

בטרם התמנה לדיין היה הדיין מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת;

לענין סעיף קטן זה –

”בן משפחה“ – בן זוג, הורה, הורה של בן זוג, ילד, אח, סב, נכד וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה ולרבות מי שהיה אפוטרופוס או מי ששימש משפחה אומנת של הדיין או שהדיין היה אפוטרופסו או שימש משפחה אומנת שלו;

”בן משפחה מדרגה ראשונה“ – בן זוג, הורה, ילד, אח וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה ולרבות מי שהיה אפוטרופוס או מי ששימש משפחה אומנת של הדיין או שהדיין היה אפוטרופסו או שימש משפחה אומנת שלו;

”עד מרכזי“ – עד שנדרשת הערכת מהימנותו לצורך הכרעה בהליך.

(ג)

על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב) דיין רשאי לשבת בדין אם מפאת דחיפות הענין לא ניתן לקיים את ההליך לפני דיין אחר ועלול להיגרם נזק חמור או עיוות דין אם לא ידון בענין.

(ד)

על אף האמור בסעיף קטן (ב)(2), דיין רשאי לשבת בדין אם העברת הענין לכל דיין אחר לא תשנה את עילת הפסלות.

(ה)

נטענה טענת פסלות נגד דיין, יחליט בה אותו דיין לאלתר ולפני שייתן כל החלטה אחרת.

(ו)

התקיימה עילת פסלות לפי סעיף קטן (ב)(1) או (2), הנוגעת לעורך דין או לבא כוח אחר, שהתקיימו בו נסיבות המחייבות קבלת היתר לייצוג כאמור בסעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ״א–1961 (בחוק זה – חוק לשכת עורכי הדין), רשאי בית הדין להתיר את הייצוג, לבקשת עורך הדין או בא הכוח, אם מצא כי הנזק שייגרם לצד להליך אם לא יתיר את הייצוג עולה על הנזק שייגרם לצד להליך או לאינטרס הציבורי בשל הפסקת הדיון או החלפת דיין; התיר בית הדין את הייצוג כאמור, לא ישב בדין הדיין שלגביו התקיימה עילת הפסלות.

(ז)

החלטת דיין או בית דין לפי סעיף זה תהיה מנומקת, ורשאי בעל דין לערער עליה לפני בית הדין הרבני הגדול; בערעור ידון נשיא בית הדין הרבני הגדול, או מותב של דיינים של בית הדין הרבני הגדול, או אחד הדיינים של בית הדין הרבני הגדול, הכל כפי שיקבע הנשיא.

(ח)

בעל דין שבדעתו לערער על החלטת דיין או בית דין לפי סעיף זה יודיע על כך לבית הדין, ומשהודיע כך, יופסק הדיון עד להחלטה בערעור, זולת אם החליט הדיין או בית הדין, לפי הענין, מנימוקים שיירשמו, שיש להמשיך בהליך; הוחלט להמשיך בדיון והוגש הערעור, רשאי נשיא בית הדין הרבני הגדול או מי שדן בערעור להורות, לבקשת המערער בכתב הערעור, על הפסקת ההליך עד להחלטה בערעור.

19ב.

כללי אתיקה לדיינים [תיקון: תשס״ז]

נשיא בית הדין הרבני הגדול, בהסכמת חבר דייני בית הדין הרבני הגדול ולאחר התייעצות עם השר, רשאי לקבוע כללי אתיקה לדיינים.

פורסמו כללי אתיקה לדיינים, התשס״ח–2008.

19ג.

ועדת אתיקה [תיקון: תשס״ז]

(א)

נשיא בית הדין הרבני הגדול, לאחר התייעצות עם השר, ימנה ועדת אתיקה בת שלושה חברים, והם: דיין של בית הדין הרבני הגדול, והוא יהיה היושב ראש, ושני דיינים של בית דין רבני אזורי.

(ב)

ועדת האתיקה תיתן חוות דעת מקדימה בעניני אתיקה של דיינים, לפי פניה של דיין שכללי האתיקה לדיינים שנקבעו לפי סעיף 19ב חלים עליו – בענין הנוגע אליו.

(ג)

חבר ועדת האתיקה ימונה לתקופה אחת של שש שנים.

(ד)

ועדת האתיקה תפרסם חוות דעת מקדימה שנתנה, בלא ציון שמו של מי שלגביו ניתנה חוות הדעת ופרטים מזהים אחרים, אלא אם כן החליטה אחרת.

(ה)

ועדת האתיקה תקבע את נוהלי עבודתה וסדרי דיוניה, ככל שלא נקבעו לפי חוק זה.

20.

בית דין משמעתי [תיקון: תש״ם, תשס״ד]

(א)

כל דיין יהיה נתון לשיפוטו של בית דין משמעתי.

(ב)

בית הדין המשמעתי יהיה של חמישה ובהם שלושה דיינים, או של שלושה ובהם שני דיינים, הכל לפי שנשיא בית הדין הרבני הגדול יקבע לכל ענין.

(ג)

חברי בית הדין המשמעתי יתמנו לכל ענין על ידי חבר הדיינים של בית הדין הרבני הגדול. לא מינה חבר הדיינים של בית הדין הרבני הגדול את חברי בית הדין המשמעתי תוך 30 יום מיום שהוגשה קובלנה בידי השר, ימנה נשיא בית הדין הרבני הגדול, את חברי בית הדין המשמעתי.

(ד)

אב בית הדין המשמעתי יהיה נשיא בית הדין הרבני הגדול או הותיק שבין שאר הדיינים, הכל לפי ההרכב, ומבין בעלי ותק שווה – הקשיש שבהם.

(ה)

השר, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול, רשאי להתקין תקנות לענין סדרי הדין בבית הדין המשמעתי.

21.

קובלנה על דיין [תיקון: תשס״ד, תשס״ז, תשע״ג]

(א)

השר, בהתייעצות עם נשיא בית הדין הרבני הגדול, רשאי להגיש לבית הדין המשמעתי קובלנה על דיין על יסוד אחד מאלה:

(1)

הדיין נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו;

(2)

הדיין התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו של דיין בישראל;

(3)

הדיין הורשע על עבירה שבנסיבות הענין יש בה משום קלון;

(4)

הוועדה מצאה שהדיין השיג את מינויו שלא כדין;

(5)

הדיין הפר כלל מכללי האתיקה לדיינים שנקבעו לפי סעיף 19ב.

(ב)

מגיש הקובלנה רשאי להיות מיוצג בפני בית הדין המשמעתי על ידי בא כוחו.

21א.

אמצעי משמעת [תיקון: תשע״ג]

אמצעי המשמעת שבית הדין המשמעתי מוסמך להטיל הם:

(1)

הערה;

(2)

התראה;

(3)

נזיפה;

(4)

העברה למקום כהונה אחר;

(5)

העברה מן הכהונה, בין בתשלום קצבה ובין בשלילתה, כולה או מקצתה.

22.

מסקנות בית הדין המשמעתי [תיקון: תשס״ד, תשע״ג]

(א)

בית הדין המשמעתי יביא את החלטותיו, לזכות או לחובה, לשר.

(ב)

(בוטל).

22א.

[תיקון: תשי״ט, תשע״ג]

(בוטל).

23.

השעיית דיין [תיקון: תש״ם]

(א)

הוגשה על דיין קובלנה על פי סעיף 21, או הוגשה נגדו תביעה פלילית, רשאים נשיא בית הדין הרבני הגדול להשעות את הדיין לתקופה שימצאו לנכון.

(ב)

בית הדין המשמעתי רשאי, על פי בקשת הדיין, לבטל את השעייתו.

24.

פרסום ברשומות [תיקון: תשס״ה]

הודעה על מינוי דיין ועל גמר כהונתו של דיין וכן הודעה על קביעת נשיא בית הדין הרבני הגדול כאמור בסעיף 8 תפורסם ברשומות.

25.

תביעה פלילית [תיקון: תשמ״א, תשמ״ו, תש״ן]

(א)

לא תיפתח חקירה פלילית נגד דיין אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, ולא יוגש כתב אישום נגד דיין, אלא בידי היועץ המשפטי לממשלה.

(ב)

הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על עבירה שנקבעה כעבירת קנס לפי כל חיקוק ועל עבירה מינהלית שדינה קנס מינהלי קצוב.

26.

הוראות מעבר

(א)

מי שכיהן כדיין ערב תחילתו של חוק זה –

(1)

רואים אותו כאילו נתמנה על פי חוק זה;

(2)

יצהיר אמונים לפי סעיף 10 תוך שני חדשים מיום תחילתו של חוק זה.

(ב)

מי שכיהן כמנהל המחלקה לרבנות ושיפוט רבני במשרד הדתות ערב תחילתו של חוק זה, כשיר להיות ממונה על ביצוע סדרי המינהל של בתי הדין הרבניים כאמור בסעיף 13.

27.

ביצוע ותקנות [תיקון: תשכ״ו, תש״ם, תשס״ד, תשע״ג]

(א)

השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו, לרבות קביעת אגרות שישולמו בבתי דין רבניים; השר, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ובהתייעצות עם חבר דייני בית הדין הרבני הגדול ומועצת הרבנות הראשית לישראל, רשאי לקבוע בתקנות –

(1)

את סדרי הדין בבתי הדין הרבניים;

פורסמו תקנות הדיינים (פגרות), התשע״ג–2013.

פורסמו תקנות הדיינים (סדרי דין בבתי הדין הרבניים בעת מצב חירום מיוחד) (הוראת שעה), התש״ף–2020.

(2)

את סדרי ייצוגם של בעלי דין לפני בתי דין רבניים על ידי מי שאינו עורך דין;

פורסמו תקנות הטוענים הרבניים, התשס״א–2001.

(3)

את הסמכויות המינהליות של ראשי אבות בית דין.

פורסמו תקנות הדיינים (אגרות), תשי״ז–1957.

פורסמו תקנות הדיינים (פרישה לקיצבה וגימלאות), תשי״ט–1959.

פורסמו תקנות הדיינים (החזרת פיקדונות בבתי דין רבניים), התשנ״ט–1999.