תקנות הדיינים (פגרות)
תקנות הדיינים (פגרות) מתוך
תקנות הדיינים (פגרות), התשע״ג–2013
ק״ת תשע״ג, 584; תשע״ו, 1565; תש״ף, 1636.
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 13 ו־27 לחוק הדיינים, התשט״ו–1955, ובתוקף הסמכויות הנתונות לי על פי דין, ובהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
הגדרה
בתקנות אלה, ”ראש בית הדין“ – לגבי בית הדין הרבני הגדול – נשיא בית הדין הרבני הגדול ולגבי בית דין רבני אזורי – ראש אבות בית דין רבני אזורי שבו הוא מכהן; בבית דין רבני אזורי שבו אין ראש אבות בית דין – אב בית הדין בבית הדין הרבני האזורי שבו הוא מכהן; מכהנים בבית דין רבני אזורי כמה אבות בית דין, יהיה ראש בית הדין הוותיק שבהם, ובין בעלי ותק שווה הקשיש שבהם.
תקופות פגרה [תיקון: תשע״ו, תש״ף]
תקופות הפגרה בבתי הדין הרבניים יהיו מדי שנה כדלקמן:
(1)
פגרת סוכות – מיום י״ד בתשרי עד יום כ״ב בתשרי;
(2)
פגרת הפסח – מיום י״ד בניסן עד יום כ״א בניסן;
(3)
פגרת הקיץ – מיום 21 ביולי עד יום 5 בספטמבר.
דיון בימי הפגרה
בימי הפגרה בית דין ידון בעניין מסוים אשר לגביו הורה ראש בית הדין או דיין של בית הדין שראש בית הדין מינהו לכך, שיש לשמוע אותו, או בעניין מסוים שהובא לפניו אשר אינו סובל דחייה.
סמכות מנהל בתי הדין הרבניים
מנהל בתי הדין הרבניים רשאי להורות, לאחר התייעצות עם ראש בית הדין או דיין של בית הדין שראש בית הדין מינהו לכך, שסוג עניינים יישמע בתקופת הפגרה, בבית דין פלוני, או בכל בתי הדין.
יום ו׳ כפגרה
במניין מי תקופה שנקבעה בחיקוק, או שנקבעה בידי בית דין, יראו את יום ו׳ בשבוע כיום פגרה, אם הוא היום האחרון לפתיחת הליך או לביצועה של פעולה במהלך הליך בבית דין.
תקופת פגרה לא תובא במניין
תקופת פגרה לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ״ג, או שנקבעו בידי בית דין, אלא אם כן הורה בית הדין הוראה אחרת.
י״א בטבת התשע״ג (24 בדצמבר 2012)
- יעקב נאמן
שר המשפטים
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.