ברכות מד א

מידע על מהדורת ויקיטקסט • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה • מהדורה מבוארת

תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפט

| ראשונים נוספים
על הש"ס: ראשונים | אחרונים

מתני' ^אהביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפלה לו זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה:

גמ' ומי איכא מידי דהוי מליח עיקר ופת טפלה אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רב אשי באוכלי פירות גנוסר שנו אמר רבה בר בר חנה כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן למיכל פירות גנוסר כי הוינן בי מאה מנקטינן ליה לכל חד וחד עשרה עשרה וכי הוינן בי עשרה מנקטינן ליה כל חד וחד מאה מאה וכל מאה מינייהו הוה מחזיק להו צנא בר תלתא סאוי ואכיל להו ומשתבע דלא טעים זיונא זיונא ס"ד אלא אימא מזונא רבי אבהו אכיל עד דהוה שריק ליה דודבא מאפותיה ורב אמי ורב אסי הוו אכלי עד דנתור מזייהו רשב"ל הוה אכיל עד דמריד ואמר להו רבי יוחנן לדבי נשיאה והוה משדר ליה רבי יהודה נשיאה באלושי אבתריה ומייתי ליה לביתיה כי אתא רב דימי אמר עיר אחת היתה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מוציאים ממנה ששים רבוא ספלי טרית לקוצצי תאנים מע"ש לע"ש כי אתא רבין אמר אילן אחד היה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מורידים ממנו ארבעים סאה גוזלות משלש בריכות בחדש כי אתא ר' יצחק אמר עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנית שמה שהיו בה שמנים זוגות אחים כהנים נשואים לשמנים זוגות אחיות כהנות ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו בר מבנתיה דרב חסדא דהוו נסיבן לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא ואע"ג דאינהי הוו כהנתא אינהו לא הוו כהני אמר רב כל סעודה שאין בה מלח אינה סעודה אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל סעודה שאין בה שריף אינה סעודה:

מתני' אכל ענבים ותאנים ורמונים מברך אחריהם שלש ברכות דברי רבן גמליאל וחכ"א ברכה אחת (מעין שלש) ר"ע אומר אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו ג' ברכות השותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן:

גמ' מ"ט דר"ג דכתיב (דברים ח, ח) ארץ חטה ושעורה וגו' וכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו' וכתיב (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך ורבנן ארץ הפסיק הענין ור"ג נמי ארץ הפסיק הענין ההוא מבעי ליה . למעוטי הכוסס את החטה א"ר יעקב בר אידי א"ר חנינא ^בכל שהוא מחמשת המינין בתחלה מברך עליו במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש אמר רבה בר מרי אריב"ל כל שהוא משבעת המינין בתחלה מברך בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש א"ל אביי לרב דימי מאי ניהו ברכה אחת מעין שלש א"ל ^גאפירי דעץ על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל מקדשך ועל מזבחך ותבנה ירושלים עיר קדשך במהרה בימינו והעלנו לתוכה ושמחנו בה כי אתה טוב ומטיב לכל דחמשת המינין על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה כו' וחותם על הארץ ועל המחיה מיחתם במאי חתים כי אתא רב דימי אמר רב חתים בר"ח ברוך מקדש ישראל וראשי חדשים הכא מאי רב חסדא אמר על הארץ ועל פירותיה ור' יוחנן אמר על הארץ ועל הפירות א"ר עמרם ולא פליגי הא לן והא להו מתקיף לה ר"נ בר יצחק אינהו אכלי ואנן מברכין ^דאלא איפוך רב חסדא אמר על הארץ ועל הפירות ר' יוחנן אמר על הארץ ועל פירותיה

רש"י

מתני' מליח - כל דבר מלוח:

גמ' פירות גנוסר - פירות ארץ ים כנרת חשובים מן הפת:

זיונא - משמע מידי דבר אכילה:

מזונא - דבר הסועד:

דשריק דודבא מאפותי' - שהזבוב מחליק ממצחו מתוך צהלת פנים בשרו מחליק:

עד דמריד - דעתו מטרפת:

באלושי - אוכלוסי בני אדם:

ספלי טרית - ספלים מלאים חתיכות דג חתוך שקורים טונינ"א (דג טונה) :

לקוצצי תאנים - למאכל פועלים שקוצצים תאנים והיו מרובים עד שכל אלו צריכין להם למאכל:

בריכות - קובייא"ש (קובידי"ש: דגירות) בלע"ז:

משלש בריכות בחדש - ג' פעמים בחדש מורידים ממנו כך:

שמנים זוגות אחים - שנים שנים אחים היו כולם וכן נשותיהם:

שריף - תבשיל לח שיש בו מרק כמו: שורפה חיה:

מתני' מברך אחריהם ג' ברכות - ר"ג לטעמיה דאמר לעיל בפירקין (דף לז.) כל שהוא מז' המינים מברך אחריו ג' ברכות:

אפילו אכל שלק - של ירק:

והוא מזונו - שסמך עליו למזון:

וחסרונן - צרכי ספוקן:

גמ' וברכת - אכולהו קאי ובההוא קרא ג' ברכות רמיזי כדאמרינן בפרק שלשה שאכלו (דף מח:):

ארץ הפסיק הענין - ולא קאי וברכת אלא אלחם דסמיך ליה:

ור"ג ההוא - הפסקה לפרושי חטה דכתיב בקרא קמא אתא ולמעוטי שאם כססה כמות שהיא אין זו בכלל ברכה אא"כ עשאה לחם:

חמשת המינים - כולם מין דגן חטין ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון כוסמין מין חטה שבולת שועל ושיפון מין שעורה:

מברך עליו ב"מ מזונות - אם עשאו תבשיל:

כל שהוא מז' המינים - משאר ז' המינים האמורים בפסוק ואינו מין דגן:

אפרי דעץ על העץ ועל פרי העץ ועל ארץ חמדה טובה ורחבה - אתרוייהו קאי כולה עד סופה:

רב חתים בר"ח כו' - אע"ג דדמיא לתרתי:

הכא מאי - מי מחתמינן בתרתי כהאי גוונא כגון על הארץ ועל הפירות ולא הויא חתימה בשתים ממש כדמפרש לה בפרק שלשה שאכלו (דף מט.):

הא לן והא להו - רב חסדא מבבל ובבבל חתמי על הארץ ועל פירותיה ור' יוחנן מארץ ישראל והתם חתמי על הפירות:

ואנן מברכינן - על פירותיה אארץ ישראל לחודה קאי ואנן לא אכלינן מינייהו ומברכים עלייהו:

תוספות

באוכלי פירות גנוסר שנו. שהמליח עיקר שהוא בא להשיב הלב שנחלש מפני מתיקות הפירות והפת שלאחריו טפל ואינו בא אלא בשביל המליח וא"ת פירות הוי עיקר ומליח טפל ולבריך על הפירות ולפטר כולהו וי"ל דמיירי שלא אכל הפירות באותו מעמד א"נ בשעה שאכל פירות גנוסר לא היה שם עדיין מליח ופת דלא היה יודע שיחלש לבו מחמת המתיקות:

מברך על המליח. ואף על גב דאשמעינן דפת פוטר את הפרפרת איצטריך לאשמעינן דפעמים דפת טפל:

רבי עקיבא אומר אפי' אכל שלק והוא מזונו כו'. ולא דמי לההיא דלעיל (דף לז.) דר"ג נתן רשות לר"ע לברך וכו' דשאני הכא דאיקבע מזוניה עליה:

על העץ ועל פרי העץ. אבל על היין מברכים על הגפן ועל פרי הגפן דכיון דיין קובע ברכה לעצמו משום חביבותיה הוא הדין לאחריו ובחתימה יש שחותמין על הארץ ועל הפירות ויש שחותמין על הגפן ועל פרי הגפן מיהו לכאורה משמע דא"צ לשנות החתימה שהרי אין אנו משנין רק לומר פרי הגפן במקום פרי העץ אבל בעלמא היכא דלא מברכינן על העץ אלא בסתמא על הארץ ועל הפירות ביין נמי אין לשנות ובס' המיימוני מצריך להזכיר בה מעין המאורע בשבת ובי"ט וכן משמע בירו' ומיהו לא נהגו העולם כן ויכול להיות מה שמזכירים מעין המאורע היינו דוקא בימיהם שהיו רגילין לקבוע איין ואמיני פירות אבל האידנא לא קבעי ופר"ח היכא דאכיל מיני מזונות כגון דייסא ותאנים ושתי חמרא מברך ברוך אתה ה' אמ"ה על המחיה ועל הכלכלה על הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה וכו' וחותם בא"י אמ"ה על הארץ ועל המחיה ועל הפירות ולא הוי חתימה בשתים דהארץ היא המוציאה המחיה והפירות:

אינהו מיכל אכלי ואנן מברכין. משמע שאין נראה למקשן שידברו האמוראים דבבל בשביל בני ארץ ישראל כי כך פר"ת גבי (קדושין כט:) לעולם ישא אשה ואחר כך ילמוד תורה ותנא אחריתי ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה ומסיק הא לן והא להו ופירש ר"ת דר' יוחנן היה מדבר בשביל תלמידיו שהיו מבבל דשמא הכא קים ליה למקשן דבאותה שעה שאמר רב חסדא הא מילתא לא היה לפניו שום תלמיד מא"י וכן לא שום תלמיד מבבל לפני רבי יוחנן וא"כ לא היה מזכיר רב חסדא שהיה מבבל כי אם לבני בבל ולהכי פריך היאך יברכו בני בבל על הארץ ועל פירותיה משמע דקאי דוקא על פירות של ארץ ישראל והם אינם אוכלים אותן:

עין משפט ונר מצוה

מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ו (עריכה)

קמד א מיי' פ"ג מהל' ברכות הלכה ה' והלכה ז, סמג עשין כח, טור ושו"ע או"ח סי' רי"ב סעיף א':

קמה ב מיי' פ"ג מהל' ברכות הלכה ג' והלכה יא, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ר"ח סעיף א':

קמו ג מיי' פ"ג מהל' ברכות הלכה י"ג, ומיי' פ"ח מהל' ברכות הלכה י"ד, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ר"ח:

קמז ד מיי' וסמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ר"ח סעיף י':

ראשונים נוספים

רי"ף על הפרק

רא"ש על הפרק

חידושי הרשב"א

מתוך: חידושי הרשב"א על הש"ס/ברכות/פרק ו (עריכה)

ורבנן ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם הפסיק הענין: קשה לי, אם כן מעין ג' לרבנן מנא להו לתאנים וענבים? ונראה לי דלרבנן מדאדכרינהו רחמנא הכא להני וכתב בתרייהו "ואכלת ושבעת", שמע מינה שאף הן טעונין ברכה, ואי לאו דאתא "תאכל בה לחם" ואפסקיה, הוה מברכין עליה ג' ממש כרבן גמליאל, השתא דאדכרינהו ואפסקיה לעניינ' בלחם שמעינן דלא מברכין ברכה גמורה אלא אלחם לחוד(?) ואשארה מברכין ברכת הלחם דהיינו מעין ג'. ורבן גמליאל סבר דלא אתא לחם להפסיק הענין אלא לכוסס את החטה למעוטי מברכה לגמרי. ומסתברא דאפילו לרבנן נמי לא מברכים בכוסס את החטה מעין ג' לפי שאינו דומה לשאר פירות הנזכרים בפסוק שהן בחיותן נאכלין אבל חיטה אין דרכן של בני אדם לכוססה אלא המיעוט ובדרך מקרה, ולדבריהם לא הוזכרה חטה ושעורה כאן אלא לרבות דייסא וחביץ קדרא שאינו לחם ומכל מקום נאכלין כך לרבים, ודרך אכילת החטים והשעורים בכך, והלכך אף הן מברכין עליה מעין ג' לרבנן. והיינו נמי דרבן גמליאל ממעט כוסס את החטה מדכתיב "לחם" ולא ממעט דייסא וחביץ קדרה וכדתניא "כל שהוא מחמשת המינין ולא ממין דגן ולא אפאו פת: רבן גמליאל אומר ג' ברכות" - טעמא כדאמרית דלחם לא ממעט לפי סברתו של רבן גמליאל אלא מה שאינו נאכל לרבים כלחם, אבל דייסא שנכלת אף היא לרבים מברכין עלה כלחם. ולרבנן לחם דוקא, הא כל שהוא נאכל לרבים ואינו לחם מברכין עליה מעין שלש והיינו דאפקיה רחמנא הכא בלשון "חטה". כך נראה לי.

רב חסדא אמר על הארץ ועל הפירות. ור' יוחנן אמר על הארץ ועל פירותיה.: ואיכא למימר דבכלהו חמשת המינין דלאו מין דגן חתמינן(?) "על הארץ ועל הפירות" ובארץ על "הארץ ועל פירותיה", ואפילו יין נמי הכי חתמינן ביה דהא הכא לא מחלק בהו כלל, וכלהו כללינהו בהאי חתימה. ואיכא מאן דחתים ביין "על הארץ ועל פיר הגפן". ולדבריהם הא דקאמרינן בגמרא "על הארץ ועל הפירות" אשארא קאי. והא דלא מפרש לה בגמרא משום דהכא עיקרא לאשמעינן דהא דחתמין בתרתי, כלומר הארץ והפירות דלאו תרתי מיקרו, אלא ארעא דמפקת פירות כדחתמינן "מקדש ישראל וראשי חדשים" דישראל מקדשי לראשי חדשים. ובחמשת המינין של דגן חתמינן "על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה" אף על גב דלא מפרש לה הכא בגמרא, ומהאי טעמא נמי דאמרן.

ויש מי שחותם ביין "על הגפן ועל פרי הגפן" ולא מסתברא דמאי שנא דבשארא מדכרינן הארץ וביין לא מדכרינן? ומסתברא דהמחוורא(?) שבחתימות על הארץ על פ"ה(?) דבכולהו חתמי' בהו כעין עיקר ברכתן כלומר במיני מזונות חתמינן "על המחיה" משום דעיקר ברכתן הכי דפתחין "על המחיה ועל הכלכלה", ובשאר פירות דכללין ופותחין "על העץ ועל פרי העץ" ואינו פורט באחד מהן כלו' חתמינן נמי בכלל "על הארץ ועל הפירות. אבל יין שגורם ברכה לעצמו בפרט שמברכין עליו "בורא פרי הגפן" הכי נמי משמע דפתחינן ביה בברכה פרטית כלומר שפותח "על הגפן ועל פרי הגפן". וכן עמא דבר בפירושי רב האי גאון ז"ל. וכיון שפותח בו בברכה פרטית לעצמו הכי נמי חותמין עליו בפרט "על הארץ ועל פרי הגפן".

ובשבתות וימים טובים כתב הרמב"ם ז"ל שאומרים בכללה מעין קדושת היום כדרך שמזכיר בברכת המזון. והכי נמי איתא בירושלמי דגרסינן התם בפרקין דהכא עלה דברכת מעין ג' "מהו להזכיר בה מעין המאורע? אמר ר' אבא בר זמינא ר' זעורא הוה מזכיר בה מעין המאורע. אמר ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעורה צריכין אנו מיחוש". ומיהו לא נהגו כן עכשיו. ובכל הני מילי פוק חזי מה עמא דבר וכדאמרינן בשלהי פרקין. וגם הראב"ד ז"ל ורבותינו בעלי התוספות כתבו כן דעכשיו לא נהגו לעשות כן.

ולענין מי שאכל מיני מזונות ושתה יין או שאכל תאנים וענבים: כתב רב האי גאון ז"ל דלא מברכין אכל חד וחד באנפיה נפשה אלא כוללן כולן בברכה אחת "על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל פרי העץ" וכולה ברכת(?); וחותם "על הארץ ועל המחיה ועל פרי העץ". ולא הויא חתימה בשתים שהארץ היא המוציאה פירות והיא המוציאה מחיה וגפן. וכן כתב רבינו חננאל, וכן הסכימו על ידיהם קצת מגדולי רבותינו הצרפתים ז"ל. ואף הרמב"ם ז"ל כתב כן. והוסיף בה דברים, שכן כתב "אבל אם אכל בשר ושתה יין מברך בסוף על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. אבל תאנים וענבים ותפוחים ואגוזים וכיוצא בהן מברך בסוף ברכה אחת מעין ג' והיא כוללת הכל מפני שכולן פירות העץ", עד כאן. וטעמא דמסתברא, ולא מפני שמעין ג' עדיף מבורא נפשות ויפטור אותה אלא מפני שמזכיר בפי' "על העץ ועל פרי העץ" והלכך כולל כל מה שאכל מפירות. והוא הדין והוא הטעם לשותה יין ואכל תפוחים לאותן שחותמין בה "על הארץ ועל הפירות". אבל אי חתים ביין "על הארץ על פרי הגפן", לא כלל בורא, דאדרבה זו ברכה פרטית ואינה כולל אפילו שאר פירות של שבעת המינין. וקיימא לן דבארץ חתמי "על הארץ ועל פירותיה" ובחוצה לארץ מברכין "על הארץ ועל הפירות" כר"ח. ומסתברא שאפילו בחוצה לארץ אי אכיל פירות הבאין מן הארץ מברך "על הארץ ועל פירותיה" דהא למאי דסבירא לן מעיקרא דרב חסדא אמר "על הארץ ועל פירותיה" לא הוה קשיא לן אלא אינהו אכלי ואנן מברכין - אלמא כל היכא דאכלין אנן מברכין "על פירותיה".

חידושי הריטב"א

מתוך: חידושי הריטב"א על הש"ס/ברכות/פרק ו (עריכה)

גמרא באוכלי פירות גינוסר שנו: פירוש משום דפירו' גינוסר הם שמנים ומתוקים הרבה ואינן נאכלין אלא עם מלח הרבה ולהחליש חריפותו של מלח אוכל הפת ונמצא שהפת טפלה לפירות לפיכך מברך על הפירות ופוטר את הפת וים כנרת בחלקו של נפתלי היתה וזהו שתרגם אונקלוס ואחסנתיה תהא עבדא פירין יהון מודן ומברכין עליהון מפני דלעולם הן עיקר ומברכין עליהם ופוטר השאר שהוא טפלה כנגדן, ופי' שריף מרק:

גמרא מאי טעמיה דר"ג וכו' וכתיב בתריה ואכלת ושבעת וברכת, פירוש וחדא ברכה אמר רחמנא אכולהו. ורבנן ארץ אשר לא במסכנות הפסיק הענין, ואי קשיא א"כ לרבנן מעין ג' מנא להו לתאנים וענבים, וי"ל דנפקא להו מדאדכרינהו רחמנא הכא להני וכתב בתרייהו ואכלת ושבעת וברכת ש"מ שאף הם טעונין ברכה דוברכת ודאי אכולהו קאי ואי לאו דאתא תאכל בה לחם ואפסיק הוה מברכינן עלייהו שלש ממש כר"ג, השתא דאדכרינהו ואפסקי' לענינא בלחם שמעינן דאפריש בהו בברכותיהן ולא מברכינן ברכה גמורה אלא אלחם בלחוד ואשארא מברכין מעין ברכת הלחם דהיינו מעין שלש, ור"ג ס"ל דלא אתא לחם להפסיק הענין אלא למעוטי כוסס החטה דליכא אחריו ברכה כלל, אבל לרבנן לא צריך קרא למעוטי כוסס את החטה דודאי מסתמא כי אדכריה רחמנא בשבחא דארץ ישראל למזון הוא דאדכריה לאפוקי כוסס החטה דלאו אורחייהו דאינשי למיכל הכי, אבל מ"מ זמנין דעבדי הכי ולהכי לא נפקא מכלל בורא פרי האדמה אבל לאחריו לא מברך כלל, ואפי' לרבנן כיון דכאיל רחמנא לכולהו שבעת המינים ביחד מודו דלחם גופיה אם בירך עליו מעין ג' של מזון כגון על המחיה ועל הכלכלה יצא, ולענין יין לחייבו בברכה למאן דדריש ושבעת זו שתיה א"כ מפורש הוא בתורה דאשתיה חייבה רחמנא ברכה, וא"ת א"כ דמהכא ילפת ברכה ליין יברך עליה שלש ברכות נמי, יש לומר מדפרט רחמנא בלחם ולא פרט ביין ש"מ דלא חייב ברכה לזה כזה ומיהו עבר. ובירך עליו ג' ברכות יצא משום דזיין, ומאן דלא דריש ושבעת זו שתיה נפקא לן מזית שמן דכיון שחייבה רחמנא ברכה במשקה היוצא מן הזיתים ה"ה ביין היוצא מן הענבים דרחמנא אקשינהו כדכתיב תירוש ויצהר:

דחמשת המינים על המחיה וכו': על המחיה היא מעין ברכת הזן, ועל ארץ חמדה מעין ברכת הארץ ורחם על עירך מעין בונה ירושלים, כי אל טוב ומטיב חתה מעין ברכה אחרונה, ואעפ"י שיש בה מעין ברכה רביעית לא אמרו מעין ארבע דלא הזכירו אלא מה שהוא כנגד ג' ברכות של תורה:

מהתם במאי חתים כי אתא רב דימי אמר רב חתים בראש חדש מקדש ישראל וראשי חדשים: פירוש דלא חשיב ליה חתימה בתרתי וה"ק ה' מקדש ישראל וישראל מקדשי לראשי חדשים:

הכא מאי רב חסדא אמר על הארץ ועל פירותיה: ולא חשבינן לה חתימה בתרתי דארץ היא דמפקא פירות. ולא פליגי הא לן והא להו. פירוש דרב חסדא לן ור' יוחנן לבני ארץ ישראל:

אינהו אכלי ואנן מברכינן: פירוש דעל פירותיה אארץ ישראל לחודה קאי והיכי שייך לדידן דבני בבל לברך על פירותיה ולא אכלי מינייהו. אלא איפוך רב חסדא אמר על הארץ ועל הפירות כלומר בפירות חוצה לארץ. ור' יוחנן אמר על הארץ ועל פירותיה, פירוש בארץ והכי קיי"ל דאותו שבחוצה לארץ אומרים על הארץ ועל הפירות דמשמע דיהא השם ברוך על הארץ דהיינו ארץ ישראל שנתן לנו לנחלה, ועל הפירות דהיינו כל פירות שבעולם, דהני דקא אכל איהו השתא לאו מארץ ישראל נינהו. ואותן שבארץ ישראל אומרים ועל פירותיה משום שאוכלין פירותיה של הארץ ממש הילכך ילפינן מינה שבפירות ארץ ישראל הבאים לנו משם לכאן בחוצה לארץ דחתמינן בהו ודאי על הארץ ועל פירותיה, ובחמשת המינים דהיינו חטה ושעורה וכוסמין ושבולת שועל ושיפון חתמינן בהו על הארץ ועל המחיה.

וביין איכא מרבוותא ז"ל דאמרי דחתמינן ביה כשאר פירות על הארץ ועל הפירות ואיכא מ"ד דכיון דיחדו לו ברכה לפניו הכי נמי בברכה לאחריו חתים ביה על הארץ ועל פרי הגפן, וליכא מ"ד דחתים על הגפן ועל פרי הגפן כמו בפתיחה דלעולם צריך להזכיר בחתימה הארץ, וא"כ מאן דחתים על הארץ ועל פרי הגפן שפיר עבד לכ"ע דהא מזכיר פרי. ועוד דמיחד ליה ברכה לגפן משום חשיבותיה דיין ויוצא ידי הכל וכן ראוי לעשות. ומאן דאכל מאכל מחמשת המינין ופירות דשבעת המינין ושתה יין כאיל להו בחדא ברכה ואומר כך בא"י אמ"ה על המחיה ועל הכלכלה ועל העץ ועל פרי העץ ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל תנובת השדה וכו' וחתים בכולהו כחדא בא"י על הארץ ועל המחיה ועל פרי העץ ועל פרי הגפן ולא הויא חתימה בשתים שהארץ היא המוציאה פירות ומחיה וגפן. וכן הסכימו גדולי רבותינו הצרפתים ז"ל וקצת גאונים ז"ל.

ובירושלמי אמרו דצריך להזכיר בה מעין המאורע כגון שבת וי"ט ור"ח וזה לא הזכירו בגמרא. וכן נמי נהנו העולם עכשו כן וכל כי הני מילי פוק חזי מאי עמא דבר וכדאמרינן לקמן בסוף פרקין וכן כתב הראב"ד, ורבותינו בעלי התוס' כתבו דאין מנהג העולם בהכי. וכבר כתבנו דברכת מעין ג' של מיני מזונות שהיא פוטרת ג' ברכות ואע"ג דלא אמר ברית ותורה ומלכות בית דוד יוצא הוא בדיעבד וכי אמרינן לקמן דאם לא אמרן לא יצא ידי חובתו, לא יצא ידי חובתו כראוי קאמרינן אבל לא מחייב לאהדורי דאי חיוב חזרה הוה בהו במעין שלש הוה אמרינן שום הזכרה מינייהו, ואשכחן כהאי לישנא בפסחים דאמרינן התם כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא י"ח ובעינן למימר לא יצא ידי חובתו כראוי:

תוספות הרא"ש

מתוך: תוספות הרא"ש על הש"ס/ברכות/פרק ו (עריכה)

מברך על המלוח. אע"ג דאשמעינן דפת פוטר פרפרת, איצטריך לאשמעינן דאפילו פת פעמים שהיא טפלה.

באוכלי פירות גינוסר. וצריך לאכול עמהם דבר מליח, כדאמרינן לקמן שהיו נותנין לקוצצי תאנים. ואותו מליח אפשר לאוכלו בלא פת, הילכך הוי מליח עיקר ופת טפילה, כך פר"ח.

זיונא ס"ד. והא אמרינן בריש פרקין {דף לה:} דכל מילי זיין חוץ ממים ומלח.

ורבנן ארץ הפסיק הענין. פרש"י, ולא קאי וברכת אלא אלחם דסמיך ליה. [וכתב ה"ר יונה, דברכה] אחת מעין ג' מדרבנן היא, והביא ראיה מדאמרינן לעיל שאם ברך על התמרים ברכת הזן במקום ברכה מעין ג' שיצא, דתמרי נמי מיזן זייני. ואי ברכה אחת מעין ג' דאורייתא, היאך יצא בברכה אחת. וקשה לי, דבריש פרקין משמע דהויא דאורייתא, דקאמר יליף מז' המינין מה ז' המינין דבר שנהנה וטעון ברכה. ונראה לפרש, ארץ הפסיק הענין שאין צריך לברך ג' ברכות ארוכות שמזכירין בהם הארץ והמזון, כדדרש לקמן הארץ זו ברכת הארץ, אבל לעולם וברכת קאי על כל ז' המינין. והא דאמרינן לעיל שאם ברך על התמרים ברכת הזן יצא, ר"ל שאין צ"ל על העץ ועל פרי העץ שהוא כנגד ברכה ראשונה, אבל יאמר על ארץ טובה ורחבה ויגמור.

ההוא [מבעי ליה] למעוטי הכוסס את החטה. ודוקא כוסס את החטה, אבל על דייסא ומעשה קדירה סובר ר"ג שמברכין ג' ברכות. כדאמר לעיל, כל שהוא מין דגן ולא אפאו פת, ר"ג אומר שלש ברכות. ואע"ג דכתיב לחם, כיון דמעשה קדרה מיזן זייני בכלל לחם הוא, ולא גרע מתאנים וענבים.

אמר ר' יהושע בן לוי כל שהוא מז' המינין וכו'. תימ[ה], מאי אתא לאשמועינן, מתניתין היא אכל תאנים וענבים. ושמא בשביל שלא הזכיר אלא תאנים וענבים קאמר ריב"ל כל שהוא מז' המינים.

על חמשת המינין על המחיה ועל הכלכלה [וכו']. (ואומ') בירושלמי משמע שצריך להזכיר בו מעין המאורע בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים. דגרסי' בירושלמי, מהו להזכיר בה מעין המאורע. [אמר ר' בא בר זבדא, ר' זעירא הוה מזכיר בהן מעין המאורע], והואיל וחש ליה ר' זעירא צריכין אנן למיחש, וקודם שיאמר כי אתה טוב ומטיב לכל, יאמר בשבת נחמנו ביום המנוח הזה, ובימים טובים [ור"ח] יאמר זכרנו לטובה ביום פלוני זה. כתב ר"ח, היכא דאכל תאנים ומיני מזונות ושתה יין, שיכלול הכל יחד ויאמר על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה, וחותם על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות. ולא הוי חתימה בשתים, שהארץ היא המוציאה המחיה והפירות והיין. והיכא שאכל פירות מז' המינין ותפוחין, אין צריך לברך בורא נפשות על התפוחים מפני שגם זה פרי העץ הם. אבל אם אכל בשר ושתה יין או אכל מז' המינין, צריך לברך על זה בפני עצמו.

על הארץ ועל הפירות [וכן על היין חותם על הארץ ועל פרי הגפן]. יש שחותמין על היין על הגפן ועל פרי הגפן, ולא נראה לי כי על הארץ צריך להזכיר. [ד]כמו שאומר על הארץ ועל המחיה על הארץ ועל הפירות, [ה"ה נמי שביין צ"ל על הארץ. שאין ביניהם שינוי, אלא שביין כשמזכיר שם פרי צ"ל שם פרטי], וכמו שבתחלה יש לו ברכה פרטית יותר משאר פרי העץ, גם באחרונה צריך לפרט אותו [ולומר על הארץ ועל פרי הגפן].

אלא איפוך, רב חסדא אמר על הארץ ועל הפירות, ור' יוחנן אמר על הארץ ועל פירותיה. ר"ת רגיל לפרש בכל מקום שאומר הא לן והא להו, שהאמורא של א"י היה מדבר לתלמידים שבבבל הלומדים לפניו, וקשה לפירושו מהכא. ושמא קים ליה שבאותו שעה לא היו תלמידים מארץ אחרת לפניהם, או שמא לענין ברכות דבר שנוהג תדיר, היה צ"ל כמנהג אותה הארץ שלא יטעו תלמידי אותה הארץ.

מאירי

מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ו (עריכה)

המשנה החמשית הביאו לו מלח וכו' כוונת המשנה לבאר שיש דברים שהפת טפלה להם ונפטר הפת בברכתן והיא מענין חלק השני, והוא שאמר הביאו לו מליח פי' במליח שדרך האדם לאכלו בלא פת כגון זיתים מלוחות וכדומיהן ומתוך שחכו חד למליחותם יותר מדאי הביאו פת עמהם להעביר אותו טעם המליחות, מברך על המליח ואינו מברך על הפת כשם שהפת פוטרת כל מיני מאכל מפני שכלם טפלים לו כך כשהפת טפלה לאיזה דבר אותו דבר פוטר את הפת הן שבא הפת אחריו הן שבא עמו לכונה זו וגדולי המפרשים כתבו שאין הדברים אמורים אלא בשהביאו המליח תחלה אבל כל שהפת בא עמו ביחד אפילו פת באה לתשמיש דבר אחר הפת עיקר ועליו מברכים וכן כל דבר שאין דרכו ליאכל אלא בפת אע"פ שאינו אוכל לכונת הפת מברך עליו, והוא שאמרו בראש הפרק דהא אכיל ליה על ידי פת, וכן כתבו בתשובת שאלה על מי ששרה פתו ביין שאינו מברך אלא על הפת אפילו היה אוכל להשקיט צמאו שמתיירא משתיית היין, ואף בתוספתא אמרו הביאו לפניו אורז ויין שהיה דרכם למתק פת האורז ביין מברך על האורז ופוטר את היין, כלומר אע"פ שברכת היין חשובה יותר הואיל ופת האורז עיקר, צנון ונובלות מברך על הצנון ופוטר את הנובלות זה הכלל כל שהוא עיקר וכו' ואפילו היה הפת טפל מברך על האחר, ובגמ' פרשוה גם כן באוכלי פירות גנוסר ופרשו בו גדולי הרבנים מפני שהם חשובים יותר מן הפת ונעשין עיקר סעודה, וגדולי המחברים פירשו בה שהם אוכלים הפירות בתכלית מתיקותם ועושים מאכל מלוח על דרך הרפואה לחתך הליחות הנקבצות באצטומכא ומתוך שאי אפשר לאכול המליח לבדו אוכלין אותו בלחם ואין כונתם לאכל הלחם ונמצא הפת טפלה והפי' נאה ומקובל, ומ"מ כלל הדברים לענין פסק שכל זמן שהפת טפלה הן במליח כמו שנזכר בכאן הן במתוק אין מברכין על הפת, ומכאן הורו רבים באלו המצות שעושין לשים עליהן הנוג"ט שאין מברכין על הפת, ומ"מ מנהג אבותינו ורבותינו לברך על המצה, ונראה לי הטעם שאף היא חשיבותו גדול בערך אותו הנוגא"ט ואע"פ שהוא בא בשבילו כדי להניחו עליו לאכילתו שיהא אף הוא עיקר ולא נאמרו הדברים בשהוא טפל לו מצד אכילתו כלומר שהוא צריך לו מצד האכילה אבל מצד ההנחה אינו כלום ומצה זו אינה טפלה לו אלא מצד ההנחה שאין המצה צריכה לאכילת אותו הנוגא"ט וכן שכן שאינו חשוב כל כך במינו שאינו מז' המינים וכן נהגו לברך על לחם אותם הטפלות הנקראות פאנאדאש אע"פ שעשויות למה שבתוכם ומ"מ אני מזהיר בהם שלא לברך עליהם המוציא במקום שיש שם לחם אחר לפטור בה שאר הלחם הואיל ו"מ יש לדונן כטפל אצל מה שבתוכן לדעת הראשונים שלא להכניס אדם עצמו בספקות וכ"ש בעסות אלו הנקראות פרטולא"ש והדומים להם, זהו פי' המשנה ואין עליה בגמ' שום דבר של פסק:
המשנה הששית והכונה לבאר בה ברכה אחרונה לקצת דברים, אכל תאנים וענבים ורמונים פי' והוא הדין לכל דבר שהוא מהז' מינים מברך אחריהם ג' ברכות פי' אותן ג' ברכות שאדם מברך אחר הפת דברי ר"ג וטעם שלו שהרי אלו בכלל ז' המינים הם שחטה ושעורה בכללם ועל כלם נאמר ואכלת ושבעת ואם כן ברכתם וברכת החטה שוה, וחכמים אומרים ברכה אחת מעין ג' והוא על העץ ועל פרי העץ וכו' שהרי אחר שהוזכרו בתורה ז' המינים קודם שיאמר ואכלת ושבעת וברכת הפסיק ביניהם בפסוק ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ואם כן ואכלת וברכת אלחם קא ואע"פ שהשיבם ר"ג דההיא לאפוקי חטה גופה אם כססה מברכת ג' מ"מ לרבנן הא לא צריכא קרא, ר' עקיבא אומר אפילו אכל שלק פי' ירקות שלוקות וקבע מזונו עליהם מברך ג' ברכות ואין הלכה לא כר"ג ולא כר' עקיבא אלא כחכמים.
זהו פי' המשנה וכלל הבא בגמ' על משנה זו כך היא ז' המינים שהוזכרו בתורה ב' מהם מן האדמה והשאר מן האילן ואחר שכן על כל פנים יש שנוי ביניהם וכן אתה צריך לומר שכל מיני התבואה דינם כחטה ושעורה, ומעתה כל שהוא מז' המינים הנזכרים בתורה והוא מין אילן כגון תאנים וענבים ורמונים וזיתים ותמרים בתחלה מברך עליו ב"פ העץ ולבסוף מעין ג' ברכות וכל שהוא מה' המינים של תבואה כגון חטים ושעורים וכוסמין ושבולת שועל ושיפון בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות אם עשה תבשיל מהם או מקמחם ולבסוף ברכה אחת מעין ג', ואם אפאן או בשלן אחר אפייתם ויש בהם צורת לחם מברך המוציא או ג' ברכות ואם אכלן כשהן חיים מברך בתחלה ב"פ האדמה ולבסוף בורא נפשות ושאר המינים ברכה שלפניהם כמו שביארנו במשנתנו ואחריהן בורא נפשות רבות וכו', ואי זו היא ברכה אחת מעין ג' אם של מיני מזונות מברך על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה ורחבה שהנחלת את אבותינו רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ותבנה אותה מהרה והעלנו לתוכה ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה בא"י על הארת ועל המחיה, ויש שמוסיפים בה כי אל טוב אתה כנגד הטוב והמטיב ואם היא של פירות ז' המינים פותח בה על העץ ועל פרי העץ ועל ארץ חמדה וכו', וחותם בארץ ישראל על הארץ ועל פירותיה ובחוצה לארץ על הארץ ועל הפירות, ומ"מ אם באו פירות שבארץ בחוצה לארץ יש אומר שמברך על פירותיה הואיל ופירותיה הם שהרי לא מיחו בנסח על פירותיה בחוצה לארץ אלא מטעמא דאינהו אכלי ואנן מברכין כלומר ומה לנו לברך על פירותיה אחר שאין אנו אוכלים אותם, ובזו הואיל ופירותיה הם ראוי לברך כך, וכן כתבוה גאוני הראשונים והדברים נראים, ויין נחלקו בה הפוסקים יש שמברכים אחריו בין בתחלה בין בסוף נחס זה האמור בפירות אחר שהוא פרי ואין גורסים בגמ' על הגפן ועל פרי הגפן שצריך הוא להזכיר הארץ בחתימה:
פירשו הגאונים שאם אכל מיני מזונות של חמשת המינים ופירות של ז' המינים מברך אחריהן ברכה אחת מעין ג' וכלל הכל בתוכה פותח על המחיה ועל הכלכלה ועל העץ ועל פרי העץ וחותם על הארץ ועל המחיה ועל הפירות, ואין לחוש לחתימה בשתים שפי' הדברים על הארץ המוציאה מחיה ופירות, והוא ששאלו בגמ' מחתם מאי חתים כלומר אם יחתום בארץ שהוא סמוך לחתימה ועל אותו דבר שהוא אוכל אם יש כאן משום חתימה בשתים, וקאמר בר"ח אמר רב שחותם מקדש ישראל וראשי חדשים ולא חשש לחתימה בשתים שכך פירושו מקדש ישראל שהם מקדשים את החדשים הא מאי, והעלו בו גם כן שאין בו משום חתימה בשתים וכן כתבו שאם שתה עמהם ייו כוללו עמהם ואומר על המחיה ועל הכלכלה ועל העץ ועל פרי העץ ועל פרי הגפן וכל בחתימה לדעת המפרשין לענין ברכה זו בין יין לשאר פירות אבל אם אכל בשר ושתה יין מברך בסוף על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו, אכל פירות של ז' המינים ושל שאר מינים כגון תאנים ותפוחים מברך מעין ג' על התאנים ואין צריך לברך על התפוחים אחריהם בפני עצמם, ובתלמוד המערב שבשבת ויו"ט ובר"ח מזכיר בברכה זו מעין המאורע ר"ל כשאומר והעלנו לתוכה אם שבת הוא יאמר ונחמנו בשבת קדשך ואם יו"ט הוא ושמחנו במועדי קדשך ואם ר"ח אומר והעלה זכרוננו לפניך בראשי חדשנו, ומ"מ גדולי המפרשים אמרו שלא נאמר דין זה אלא במי שקובע סעודתו עליהן אבל אם קבע על הלחם הואיל וברך ברכת המזון והזכיר שוב אינו צריך:

שיטה מקובצת

מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ו (עריכה)

גמ' באוכלי פירות גינוסר שנו - פירוש משום דפירות גינוסר הם שמנים ומתוקים הרבה ואינן נאכלין אלא עם מלח הרבה ולהחליש חריפותו של מלח אוכל הפת ונמצא שהפת טפלה לפירות לפיכך מברך על הפירות ופוטר את הפת. וים כנרת בחלקו של נפתלי היתה וזהו שתרגם אונקלוס ואחסנתיה תהא עבדא פירין יהון מודן ומברכין עליהון מפני דלעולם הן עיקר ומברכין עליהם ופוטר [את] השאר שהוא טפלה כנגדן. ופירוש שריף מרק:

מתני' השותה מים לצמאו אומר שהכל וכו' ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות - פירוש לר' טרפון ליכא בהו ברכה לאחריו משום דמיא לא זייני כלל. והיינו דנקט לצמאו כלומר דלא מתהני לשום מזון אחר אלא לשבור צמאו. ולפיכך אמר עלייהו ר' טרפון בורא נפשות שאפילו שהכל ליכא לברוכי עלייהו אלא בורא תשלום חסרון הבריות:

גמרא מאי טעמיה דרבן גמליאל וכו':

וכתיב בתריה ואכלת ושבעת וברכת - פירוש וחדא ברכה אמר רחמנא אכולהו:

ורבנן ארץ אשר לא במסכנות הפסיק הענין - ואי קשיא אם כן לרבנן מעין שלוש מנא להו לתאנים וענבים. וי"ל דנפקא להו מדאדכרינהו רחמנא הכא להני וכתב בתרייהו ואכלת ושבעת וברכת שמע מינה שאף הם טעונין ברכה דוברכת ודאי אכולהו קאי. ואי לאו דאתא תאכל בה לחם ואפסיק הוה מברכינן עלייהו שלש ממש כרבן גמליאל. השתא דאדכרינהו ואפסקיה לענינא בלחם שמעינן דאפריש בהו בברכותיהן ולא מברכינן ברכה גמורה אלא אלחם בלחוד ואשארא מברכין מעין ברכת הלחם דהיינו מעין שלש. ורבן גמליאל סבירא ליה דלא אתא לחם להפסיק הענין אלא למעוטי כוסס החטה דליכא אחריו ברכה כלל. אבל לרבנן לא צריך קרא למעוטי כוסס את החטה דודאי מסתמא כי אדכריה רחמנא בשבחא דארץ ישראל למזון הוא דאדכריה לאפוקי כוסס החטה דלאו אורחייהו דאינשי למיכל הכי. אבל מכל מקום זמנין דעבדי הכי ולהכי לא נפקא מכלל בורא פרי האדמה. אבל לאחריו לא מברך כלל. ואפילו לרבנן כיון דכאיל רחמנא לכולהו שבעת המינים ביחד מודו דלחם גופיה אם בירך עליו מעין שלוש של מזון כגון על המחיה ועל הכלכלה יצא. ולענין יין לחייבו בברכה למאן דדריש ושבעת זו שתיה אם כן מפורש הוא בתורה דאשתיה חייבה רחמנא ברכה. וא"ת אם כן דמהכא ילפת ברכה ליין יברך עליה שלש ברכות נמי. יש לומר מדפרט רחמנא בלחם ולא פרט ביין שמע מינה דלא חייב ברכה לזה כזה. ומיהו עבר ובירך עליו שלוש ברכות יצא משום דזיין. ומאן דלא דריש ושבעת זו שתיה נפקא לן מזית שמן דכיון שחייבה רחמנא ברכה במשקה היוצא מן הזיתים הוא הדין ביין היוצא מן הענבים דרחמנא אקשינהו כדכתיב תירוש ויצהר:

דחמשת המינים על המחיה וכו' - על המחיה היא מעין ברכת הזן. ועל ארץ חמדה מעין ברכת הארץ. ורחם על עירך מעין בונה ירושלים. כי אל טוב ומטיב אתה מעין ברכה אחרונה. ואף על פי שיש בה מעין ברכה רביעית לא אמרו מעין ארבע דלא הזכירו אלא מה שהוא כנגד שלוש ברכות של תורה:

מחתם במאי חתים כי אתא רב דימי אמר רב חתים בראש חדש מקדש ישראל וראשי חדשים - פירוש דלא חשיב ליה חתימה בתרתי והכי קאמר ה' מקדש ישראל וישראל מקדשי לראשי חדשים:

הכא מאי רב חסדא אמר על הארץ ועל פירותיה - ולא חשבינן לה חתימה בתרתי דארץ היא דמפקא פירות:

ולא פליגי הא לן והא להו - פירוש דרב חסדא לן ור' יוחנן לבני ארץ ישראל:

אינהו אכלי ואנן מברכינן - פירוש דעל פירותיה אארץ ישראל לחודה קאי והיכי שייך לדידן דבני בבל לברך על פירותיה ולא אכלי מינייהו:

אלא איפוך - רב חסדא אמר על הארץ ועל הפירות כלומר בפירות חוצה לארץ ור' יוחנן אמר על הארץ ועל פירותיה פירוש בארץ. והכי קיימא לן דאותו שבחוצה לארץ אומרים על הארץ ועל הפירות דמשמע דיהא השם ברוך על הארץ דהיינו ארץ ישראל שנתן לנו לנחלה. ועל הפירות דהיינו כל פירות שבעולם דהני דקא אכל איהו השתא לאו מארץ ישראל נינהו. ואותן שבארץ ישראל אומרים ועל פירותיה משום שאוכלין פירותיה של הארץ ממש. הילכך ילפינן מינה שבפירות ארץ ישראל הבאים לנו משם לכאן בחוצה לארץ דחתמינן בהו ודאי על הארץ ועל פירותיה. ובחמשת המינים דהיינו חטה ושעורה וכוסמין ושבולת שועל ושיפון חתמינן בהו על הארץ ועל המחיה. וביין איכא מרבוותא ז"ל דאמרי דחתמינן ביה כשאר פירות על הארץ ועל הפירות. ואיכא מאן דאמרי דכיון דיחדו לו ברכה לפניו הכי נמי בברכה לאחריו חתים ביה על הארץ ועל פרי הגפן. וליכא מאן דאמר דחתים על הגפן ועל פרי הגפן כמו בפתיחה דלעולם צריך להזכיר בחתימה הארץ. ואם כן מאן דחתים על הארץ ועל פרי הגפן שפיר עבד לכולי עלמא דהא מזכיר פרי ועוד דמיחד ליה ברכה לגפן משום חשיבותיה דיין ויוצא ידי הכל. וכן ראוי לעשות. ומאן דאכל מאכל מחמשת המינין ופירות דשבעת המינין ושתה יין כאיל להו בחדא ברכה ואומר כך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל העץ ועל פרי העץ ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל תנובת השדה וכו' וחתים בכולהו כחדא ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל פרי העץ ועל פרי הגפן. ולא הויא חתימה בשתים שהארץ היא המוציאה פירות ומחיה וגפן. וכן הסכימו גדולי רבותינו הצרפתים ז"ל וקצת גאונים ז"ל. ובירושלמי אמרו דצריך להזכיר בה מעין המאורע כגון שבת ויום טוב וראש חדש וזה לא הזכירו בגמרא. וכן נמי נהגו העולם עכשיו כן וכל כי הני מילי פוק חזי מאי עמא דבר וכדאמרינן לקמן בסוף פרקין וכן כתב הראב"ד. ורבותינו בעלי התוס' כתבו דאין מנהג העולם בהכי. וכבר כתבנו דברכת מעין שלוש של מיני מזונות שהיא פוטרת שלוש ברכות. ואף על גב דלא אמר ברית ותורה ומלכות בית דוד יוצא הוא בדיעבד. וכי אמרינן לקמן דאם לא אמרן לא יצא ידי חובתו לא יצא ידי חובתו כראוי קאמרינן אבל לא מחייב לאהדורי דאי חיוב חזרה הוה בהו במעין שלש הוה אמרינן שום הזכרה מינייהו. ואשכחן כהאי לישנא בפסחים דאמרינן התם כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ובעינן למימר לא יצא ידי חובתו כראוי:

קישורים חיצוניים

צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה