ברכות ו א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמר ר' יוסי ברבי חנינא זוכה לברכות הללו שנאמר (ישעיהו מח, יח) לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך וגו':
תניא אבא בנימין אומר אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין אמר אביי אינהו נפישי מינן וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא אמר רב הונא כל חד וחד מינן אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה אמר רבא האי דוחקא דהוי בכלה מנייהו הוי הני ברכי דשלהי מנייהו הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו הני כרעי דמנקפן מנייהו האי מאן דבעי למידע להו לייתי קיטמא נהילא ונהדר אפורייה ובצפרא חזי כי כרעי דתרנגולא האי מאן דבעי למחזינהו ליתי שלייתא דשונרתא אוכמתא בת אוכמתא בוכרתא בת בוכרתא ולקליה בנורא ולשחקיה ולימלי עיניה מניה וחזי להו ולשדייה בגובתא דפרזלא ולחתמי' בגושפנקא דפרזלא דילמא גנבי מניה ולחתום פומיה כי היכי דלא ליתזק רב ביבי בר אביי עבד הכי חזא ואתזק בעו רבנן רחמי עליה ואתסי:
תניא אבא בנימין אומר אאין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר (מלכים א ח, כח) לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת שנאמר (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם שנאמר (תהלים פב, א) בקרב אלהים ישפוט ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וגו' מאי (מלאכי ג, טז) ולחושבי שמו אמר רב אשי חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר (שמות כ, כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך וכי מאחר דאפילו חד תרי מבעיא תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות וכי מאחר דאפי' תרי תלתא מבעיא מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא ולא אתיא שכינה קמ"ל דדינא נמי היינו תורה וכי מאחר דאפי' תלתא עשרה מבעיא עשרה קדמה שכינה ואתיא תלתא עד דיתבי:
א"ר אבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר (ישעיהו סב, ח) נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו בימינו זו תורה שנאמר (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו ובזרוע עוזו אלו תפילין שנאמר (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתי' (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש א"ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו א"ל (דברי הימים א יז, כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל אין דכתיב (דברים כו, יז) את ה' האמרת היום (וכתיב) וה' האמירך היום אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי תינח בחד ביתא בשאר בתי מאי א"ל (דברים ד, ז) כי מי גוי גדול ומי גוי גדול (דברים לג, כט) אשריך ישראל (דברים ד, לד) או הנסה אלהים (דברים כו, יט) ולתתך עליון אי הכי נפישי להו טובי בתי אלא כי מי גוי גדול ומי גוי גדול דדמיין להדדי בחד ביתא אשריך ישראל ומי כעמך ישראל בחד ביתא או הנסה אלהים בחד ביתא ולתתך עליון בחד ביתא
רש"י
[עריכה]
לוא הקשבת - לשון המתנה היא:
למצותי - בשביל מצותי אשר צויתי לגמול חסד:
לראות - כל השדים העומדים לפניו:
כי כסלא לאוגיא - כשורת חפירה המקפת האוגיא שעושין תחת הגפנים כמו ששנינו (מ"ק דף ב) אין עושין אוגיות לגפנים לאסוף שם מים להשקות הגפן. כסלא הוא תלם של מענה המקפת סביב סביב את תל האוגיא והגפן נטוע בתל ובריש נדרים (דף ו ב) הדין אוגיא להוי פאה:
האי דוחקא דהוי בכלה - פעמים שבני אדם יושבים רווחים ביום השבת שבאין לשמוע דרשה ודומה להם כיושבים דחוקים:
הני ברכי דשלהי - ברכים עייפים:
מאני דרבנן דבלו - בגדי התלמידים שבלים מהר והם אינם בני מלאכה שיבלו בגדיהם:
מחופיא דידהו - באין המזיקים ויושבין אצלם ומתחככים בהם. חופיא לשון חופף ומפספס (שבת דף נ.) פריי"ר (חכוך) בלע"ז:
שלייתא דשונרתא - שליית הולד של חתול נקבה:
בוכרתא - הבכורה לאמה:
בת בוכרתא - ואף אמה היתה בכורה:
ולימלי עיניה מניה - ישים ממנה מעט בעיניו כל לשון נתינה בעין קורהו בלשון גמרא לשון מלוי לפי שבדבר מועט הוא מלא:
גובתא דפרזלא - קנה חלול של ברזל:
ולחתמיה - לקנה:
בגושפנקא דפרזלא - בחותם של ברזל דבמידי דצייר וחתים לית להו רשותא כדאמרינן בכל הבשר בשחיטת חולין (דף קה ב):
במקום רנה - בבהכ"נ ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב:
בעדת אל - בבית מועד שלו:
ומנין לעשרה וכו' - עדה קרויה בעשרה שנא' עד מתי לעדה הרעה הזאת (במדבר יד) יצאו כלב ויהושע:
בקרב אלהים ישפוט - ואין בית דין קרוים אלהים אלא בג' בפ"ק דסנהדרין (דף ג:):
ויקשב ה' - ממתין להם שם:
אשר אזכיר את שמי - אשר יזכר שמי על מצותי ודברי:
אבא אליך - לשון יחיד הוא:
מכתבן מלייהו - כדכתיב ויכתב ספר זכרון לפניו (סיפא דקרא):
קדמה שכינה ואתיא - קודם שיהיו כל העשרה:
נצב בעדת אל - מעיקרא משמע:
עד דיתבי - כדכתיב ישפוט. בשעת המשפט:
עוז לעמו - ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתיב וראו וגו' ויראו ממך:
מה כתיב בהו - בשלמא בתפילין דידן כתיב שמע (דברים ו) והיה אם שמוע (שם יא) קדש לי כל בכור (שמות יג) והיה כי יביאך פרשיות שנצטוו בהם לשום זכרון מצותיו של הקב"ה אות וזכרון להם לישראל אלא בדידיה מאי כתיב בהו:
האמרת - לשון חשיבות ושבח כמו יתאמרו כל פועלי און (תהלים צד). ישתבחו:
בשאר בתי מאי - שהרי ארבעה בתים הם:
תוספות
[עריכה]
המתפלל ולא המתין את חבירו טורפין לו וכו'. פירש רבינו תם דזה היה להם בבתי כנסיות שלהם שהיו בשדה ולכך בלילה יש להמתין. והר"י היה מאחר תפלתו ומאריך עד שיצאו כולם ואם בתוך כך היה שום אדם בא בבית הכנסת היה מעיין בספר עד שגמרו תפלתם. ונאה להחמיר אף לנו:
כי כסלא לאוגיא. כעין תלמים המקיפין את הערוגה כדאמרינן בריש נדרים (דף ו:) הדין אוגיא להוי פאה:
חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות. כלומר עם אחרים אבל בספר לבדו נכתבין כדאמרינן וכל מעשיך בספר נכתבין (אבות פרק ב) כ"ש מדה טובה:
אלו תפילין שבראש. לפי שיש בהן רוב שם של שדי שהשי"ן כתובה בקמט שבבתים והדלי"ת ברצועות. ותימא משבת פרק במה מדליקין (דף כח ב) דקאמר מן המותר בפיך ולא מפיק רצועות מתורת ה' בפיך. ועוד דבפ' בתרא דמגילה (דף כו ב) קרי לרצועות תשמישי קדושה בעלמא. אלא י"ל אלו תפילין שבראש לפי שהן בגבהו של ראש ונראין דשייך בהו וראו אבל תפילין של יד מכוסין דכתיב (שמות יג) לך לאות על ידך ולא לאחרים לאות:
מי כעמך ישראל. זה שיסד הפייטן (ביום א' דפסח) טוטפת כלילו גדלי:
אחורי בית הכנסת. פי' רש"י כל פתחי בתי כנסיות היו למזרח ואחוריהם למערב וזה המתפלל אחורי בית הכנסת ואינו מחזיר פניו לבהכ"נ נראה ככופר במי שהצבור מתפללין לפניו. ולא נהירא דאדרבה במהדר אפיה לבית הכנסת מיחזי כשתי רשויות שהקהל מתפללין למערב והוא מתפלל כנגדם למזרח. ע"כ נראה אחורי בהכ"נ מי שהוא אחורי העם במזרח והעם משתחוים למערב ולהכי קאמר ולא מהדר אפיה כו'. ודוקא הם שהיה מנהגם להתפלל למערב. אבל אנו מתפללים למזרח שאנו במערבו של א"י וכתיב והתפללו אליך דרך ארצם (מלכים א ח) ונראה כמו שפי' להם לצד מערב יתפרש לנו לצד מזרח:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א (עריכה)
כא א מיי' פ"ח מהל' תפילה הלכה א', (סמג עשין יט), טור ושו"ע או"ח סי' צ' סעיף ט':
ראשונים נוספים
ולענין מה שאמרו הקב"ה מניח תפילין- פירש רב האי גאון ז"ל, זה לשונו:
- הכי פירשו רבנן שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין והנחת תפילין ולימדו במראית העין כדרך שלמדו ממשה המשכן שנאמר "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן" "ככל אשר אתה מראה בהר". וכן לענין מה שאמרו שנתעטף הקב"ה כשליח צבור שיורד לפני התיבה ולימד את משה בפרשת "ויעבור ה' על פניו ויקרא", וכן הוא אומר "אני אעביר כל טובי על פניך וגו'" על אותה שעה אמרו "מנין שהקב"ה מתפלל". והלא בתורה פירש! כי כן אמר "ה' אל רחום וחנון" וקאמר משה אתה הראיתני לומר שלשה עשרה מדות שנאאמר "כאשר דברת לאמר". וכן אמר "יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך".
ומיהו, "מאי דקאמרי תפילין דהקב"ה מאי כתיב בהו?", קשיא טובא לפירוש זה בעיני. ויש לשאר החכמים ענין אחר נעלם בזה, והאלהים יראינו איזה הדרך ישכון אור.
ומה שאמרו כאן שהקב"ה מניח תפלין: פירש רבינו האי ז"ל הכי פירשו רבנן שהראהו הקב"ה למשה קשר של תפילין והנחת תפילין ולמדו במראית העין כדרך שלמדו מעשה המשכן שנאמר ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן, וכן מה שאמר יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ללמדנו לומר יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך ע"כ:
כי כסלא לאוגיא. פירוש כעין התלמים המקיפין את הערוגה כדאמרינן בריש נדרים {ו:}, הדין אוגיא להוי פיאה.
חד לא מכתבן מיליה בספר הזכרונות. פירוש עם הרבים, אבל בספר לבדו נכתבין, דהא תנן וכל מעשיך בספר נכתבין {אבות פ"ב}, וכ"ש מדה טובה שהיא מרובה.
וכי מאחר דאפילו תלתא עשרה למה לי. תימא דבמסכת אבות פרק עקביא בן מהללאל תנן, מנין אפילו חמשה. וכיון דידעינן [שלשה][1], חמשה למה לי. וי"ל דמשנה דהתם מיירי בדברים שצריך חמשה דיינים, כגון [חליצה][2] למאן דאית ליה, ומדידת עגלה [וכיוצא בהם][3]. וסלקא דעתך אמינא שאינן חשובין אפילו כשאר דין, שאינו [צריך][4] אלא ראיה בעלמא (הוא)[5] קמ"ל.
מנין שהקב"ה מניח תפילין. דמיון ישראל. כמו שאנו עושין חטיבה לזכרו בשימה כנגד הלב ועל המוח, כן הקב"ה עושה חטיבה לישראל לזוכרם תמיד לטובה.
ובזרוע עוזו אלו תפילין של יד. והכי נמי אמרינן בריש נזיר {ג:}, מנין לימין שהיא שבועה, שנאמר, נשבע י"י בימינו. לשמאל שהיא שבועה, שנאמר, ובזרוע עוזו. אלמא זרוע משמע ליה שמאל.
ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אילו תפילין שבראש. פרש"י שרוב אותיות שד"י כתובות בו, השי"ן בקמט העור והדלי"ת בקשר. ולא נהירא, דהא אמרינן בפרק בתרא דמגלה {כו:}, תשמישי קדושה נרתק תפילין ורצועותיהן, אלמא לא קרי להו אלא תשמישי קדושה בעלמא. ועוד דאמרינן בשבת פרק במה מדליקין {כח:}, לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור של בהמה טהורה בלבד. ואמרינן למאי הילכתא, אילימא לעורן, והאמר מר שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני. אלא לרצועותיהן, והאמר ר' יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. ואי הוי הדלי"ת והיו"ד מן השם, הוי ליה לאקשויי כמה שהקשה גבי שי"ן. אלמא שאין חשובות מאותיות השם, אלא קשר בעלמא, כדאמרינן לקמן {ז.}, מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין. על כן נראה לומר, אלו תפילין שבראש, [6](ש)לפי שהן בגובה הראש ונראין לכל, אבל של יד אינן נראין, שנאמר, לך לאות ולא לאחרים לאות.
- ^ כך הוגה בספר ברכה משולשת.
- ^ כך הוגה בספר ברכה משולשת. אך הגרסא המקורית שהועתקה שם היית "חציצה" בשיבוש והוקפה בסוגרים עגולות.
- ^ ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון. כתב הרב ניסן זק"ש בהגהה שם שבאים מילים אלו לרבות סמיכת זקנים, הכולל בתוכו סמיכת זקנים על ראש פר העלם דבר של ציבור, וסמיכת זקנים כפשוטו, שיהיו הנסמכים נקראים בתואר "רבי".
- ^ ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון. אך בגרסת ברכה משולשת כתוב "צורך" בשיבוש.
- ^ כך הוא כתוב בספר ברכה משולשת, אך מיותר הוא ולכך הקפתיו. וכן אינו בלשון תוס' ר"י שירליאון.
- ^ נראה מיותר לפי מבנה לשון המשפט.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
כל שאדם יכול להתפלל בבית הכנסת יעשה מפני ששם כונת הלב מצויה, כלל גדול אמרו תפלת הצבור חביבה וכל המתפללים בבית הכנסת בעשרה שכינה עמהם, ובפרק ד' אמרו שאסור לאדם שיקדים תפלתו בצבור לתפלת הצבור והתבאר למטה שאם לא היה יכול להתפלל בב"ה יתפלל בתוך ביתו בשעה שהצבור מתפללים שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אימתי הוא עת רצון בשעה שהצבור מתפללים, ומכל מקום מי שיש לו ב"ה בעירו והוא יכול לילך ואינו הולך אין רוח חכמים נוחה הימנו ולא עוד אלא שנקרא שכן רע ואם יש לו בית המדרש קבוע מתפלל בו וכך הדבר ברור:
לעולם יזהר אדם שלא לדון ביחידי אפי' בדברים שרשאי בכך, ולעולם לא ידון אלא בג' שהם שנים נושאים ונותנים ואחד בורר ומכריע ובזה נשמרים מן השגיאה ונאמר עליהם ששכינה עמהם וכן לעסוק בתורה, אע"פ שבכל צד נאה ומשובח אם הם שנים הדבר נאה יותר שמביניהם יבחן האמת ביותר, ועוד שמתוך שאחד נושא ונותן עם חבירו הדברים חקוקים בדמיונם יותר ויותר והוא שכיון באמרו שנים מיכתבן מילייהו בספר הזכרונות:
לעולם תהא מחשבתו של אדם רדופה אחר המצות שאף המחשבה אינה אלא תועלת והיא המביאה לידי המעשה, אמרו חכמים אפי' חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
ומה שאמרו כאן שהקדוש ברוך הוא מניח תפלין - פירש רבינו האי ז"ל הכי פירשו רבנן שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין והנחת תפילין ולמדו במראית העין כדרך שלמדו מעשה המשכן שנאמר ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן. וכן מה שאמר יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ללמדנו לומר יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך. עד כאן:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה
- בבלי מסכת ברכות
- רבי יוסי בר חנינא
- ישעיהו מח יח
- אבא בנימין
- אביי
- רב הונא
- רבא
- רב ביבי בר אביי
- מלכים א ח כח
- רבין בר רב אדא
- רבי יצחק
- תהלים פב א
- מלאכי ג טז
- רב אשי
- שמות כ כ
- ישעיהו סב ח
- דברים לג ב
- תהלים כט יא
- דברים כח י
- רבי אליעזר בן הורקנוס
- רב נחמן בר יצחק
- רב חייא בר אבין
- דברי הימים א יז כא
- דברים כו יז
- דברים ו ד
- רב אחא בריה דרבא
- דברים ד ז
- דברים לג כט
- דברים ד לד
- דברים כו יט