ביצה טו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מתניתין איום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחלה מיום טוב לשבת. אבל מבשל הוא ליום טוב, ואם הותיר, הותיר לשבת.
ועושה תבשיל מערב יום טוב, וסומך עליו לשבת. בית שמאי אומרים: שני תבשילין. ובית הלל אומרים: בתבשיל אחד. ושוין בדג וביצה שעליו, שהן שני תבשילין.
גאכלו או שאבד, לא יבשל עליו בתחלה. ואם שייר ממנו כל שהוא, סומך עליו לשבת:
גמרא
מנא הני מילי אמר שמואל דאמר קרא (שמות כ, ז) זכור את יום השבת לקדשו זכרהו מאחר שבא להשכיחו מאי טעמא אמר רבא כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב רב אשי אמר דכדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת קל וחומר מיום טוב לחול תנן עושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת בשלמא לרב אשי דאמר כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת היינו דמערב יום טוב אין ביום טוב לא אלא לרבא מאי איריא מערב יום טוב אפילו ביום טוב נמי אין הכי נמי אלא גזרה שמא יפשע ותנא מייתי לה מהכא (שמות טז, כג) את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו מכאן אמר רבי אלעזר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל מכאן סמכו חכמים לערובי תבשילין מן התורה תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות יום טוב יצתה כת ראשונה אמר הללו בעלי פטסין כת שניה אמר הללו בעלי חביות כת שלישית אמר הללו בעלי כדין כת רביעית אמר הללו בעלי לגינין כת חמישית אמר הללו בעלי כוסות התחילו כת ששית לצאת אמר הללו בעלי מארה נתן עיניו בתלמידים התחילו פניהם משתנין אמר להם בני לא לכם אני אומר אלא להללו שיצאו שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה בשעת פטירתן אמר להם (נחמיה ח, י) לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם אמר מר שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והא שמחת יום טוב מצוה היא רבי אליעזר לטעמיה דאמר שמחת יום טוב רשות דתניא רבי אליעזר אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה רבי יהושע אומר החלקהו חציו לה' וחציו לכם אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר (דברים טז, ח) עצרת לה' אלהיך וכתוב אחד אומר (במדבר כט, לה) עצרת תהיה לכם הא כיצד רבי אליעזר סבר או כולו לה' או כולו לכם ורבי יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם מאי לאין נכון לו אמר רב חסדא למי שלא הניח עירובי תבשילין איכא דאמרי מי שלא היה לו להניח עירובי תבשילין ואבל מי שהיה לו להניח עירובי תבשילין ולא הניח פושע הוא מאי כי חדות ה' היא מעוזכם אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בר' שמעון אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע ואמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בר' שמעון הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנאמר (תהלים צג, ד) אדיר במרום ה' אי נמי אדרא כשמיה כדאמרי אינשי מאי אדרא דקיימא לדרי דרי תניא נמי הכי שדה שיש בה אדר אינה נגזלת ואינה נחמסת ופירותיה משתמרין תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה
רש"י
[עריכה]מתני' יום טוב לא יבשל בתחלה - להיות תחלת בשולו ועיקרו לשם שבת אלא לשם יו"ט יהא תחלת בשולו והמשויר יהא לשבת כדקתני . ואזיל אבל מבשל הוא ליו"ט ובלא הערמה כדקתני לקמן:
עושה תבשיל - לשם ערוב:
וביצה שעליו - שהיו טחין ביצה על הדג כשצולין אותו:
אכלו או שאבד - קודם שבשל כל צרכי שבת:
סומך עליו - לבשל בשבילו:
גמ' מנא הני מילי - לאו דוקא מקראי יליף דערובי תבשילין דרבנן והכי קא מבעיא ליה אהיכא אסמכוה רבנן:
זכור - אין זכירה אלא בדבר המשתכח:
זכרהו מאחר שבא להשכיחו - כשבא יו"ט בערב שבת קרוב שבת להשתכח מחמת יו"ט שמרבה בסעודת היום ואינו מניח לשבת כדי כבודו והזהירך הכתוב לזכרו וכשמערב ערובי תבשילין נמצא שזוכרו שהרי אינו עושה אלא מחמת שבת:
מ"ט - למה תקנו ערוב קרא ודאי לאו בערוב משתעי ולאו ערוב משתמע מניה ואסמכתא בעלמא הוא וכי אתא קרא לקדוש היום אתא כדתניא בפסחים (דף קו.) זכרהו על היין ערוב מדרבנן ומה ראו לתקן:
אמר רבא כדי שיברור כו' - מתוך שמערב זוכר את השבת ואינו מכלה את הכל ליו"ט ובורר מנה לזה ומנה לזה:
רב אשי אמר - לא לכבוד שבת תקנוהו אלא לכבוד יום טוב:
כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת - אלא א"כ התחיל מבעוד יום דאינו אלא כגומר והולך אבל אתחולי לא:
ק"ו דמיום טוב לחול - לגמרי לא:
בשלמא לרב אשי - דאמר לכבוד ו"ט תקנוהו כדי שיאמרו אסור להתחיל בשולי שבת ביו"ט היינו דמערב יו"ט הוצרך לעשותו:
אלא לרבא - דאמר כדי שיברור:
אפי' ביו"ט - יעשהו לפני סעודת יו"ט יש כאן זכירת שבת לברור מנותיו:
שמא יפשע - ישכח ולא יערב משום דטריד:
ותנא מייתי לה מהכא - כן דרך שיטת התלמוד כשמתחילין האמוראין להוציא טעם מן המקרא ויש תנא של ברייתא למד אותו ממקום אחר נקט הכי כלומר האמוראין למדוהו מכאן והתנא למד מכאן:
את אשר תאפו אפו - הוה ליה למכתב היום אפו ובשלו אלא רמז הוא שיש לך יום ששי שאין אופין לצורך מחר:
אלא על האפוי - בחמישי בשבת:
אופין - פת:
מבשלין - תבשיל:
שהיה יושב ודורש - ביום טוב:
יצתה כת ראשונה - לסעוד סעודת יום טוב והניחוהו דורש:
בעלי פטסין - חביות גדולות הכינו להם באנומלין ומסך משתאות לפיכך מהרו לצאת כלומר בעלי נפש הן ואינן יגיעין לשמוע תורה:
הללו בעלי מארה - שהיה בית המדרש מתרוקן מאד וגנאי הדבר וקשה בעיניו: עד מתי הם יושבים ל"ג:
התחילו פניהם משתנין - כסבורין שכועס על כת ששית מפני שאחרו לצאת וכ"ש עלינו:
חיי שעה - סעודה:
אכלו משמנים - מקרא הוא בספר עזרא עד כי חדות ה' היא מעוזכם:
שלא היה לו להניח - כגון שאבדה לו אבדה מערב יו"ט ומחזר כל היום אחריה:
חדות ה' - שמחה שאתם עושים בשביל הקב"ה הרי היא מעוזכם היא תעזור אתכם לשלם הקפותיכם ומלוותיכם שתלוו בשבילה:
שיתקיימו לו נכסיו - שלא יהא אדם חומסן וגוזל שדות ממנו:
יטע בהן אדר - אילן חשוב הוא יש לו שם למרחוק ואומרים פלוני יש לו אדר בשדהו ומתוך כך היא נקראת על שמו ואם הולך למדינת הים ובא אחר והחזיק בה יש לו עדים הרבה שהיתה שלו ואילו מכרה היה הקול יוצא להיות נקראת על שמו של שני:
שנאמר אדיר במרום - כלומר שאדר לשון קיום וחוזק ולכך נקרא אדר:
כשמיה - כשמו שמפרשין בני אדם את שמו:
נחמסת - חמסן יהיב דמי אלא שלוקח בכח ויש קול לדבר והיום או מחר מזמינו לבית דין:
ופירותיה משתמרין - לא ידענא מאי היא י"מ שנוטעין אותו על הגבולים ויש לו ענפים הרבה והוא לשדה לגדר ולי נראה שהוא מין עשב חשוב וזרעו מתערב עם הפירות ובשדה לבן קאמר ומשתמרת התבואה מן הכנימה והתולעים שריח אותו זרע מבריחן והורגן כדאמר בחומטין שמשמר התבואה במסכת שבת (דף לא.):
תוספות
[עריכה]או אוכל ושותה או יושב ושונה. ואע"ג דלעיל קאמר לתלמידיו אכלו משמנים ושתו ממתקים משום דסיים הדרשה הוא דהא בשאר ימים נמי היו אוכלים אחר הדרשה ומ"מ אמר להו אכלו משמנים ושתו ממתקים משום שמחת יום טוב:
לוו עלי ואני פורע. והא דאמר (פסחים דף ק.) עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ה"מ כשאין. לו [א] לפרוע:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ביצה/פרק ב (עריכה)
א א מיי' פ"ו מהל' יו"ט הלכה א', סמ"ג לאוין עה, טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ז סעיף א':
ב ב מיי' פ"ו מהל' יו"ט הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ז סעיף ב':
ג ג מיי' פ"ו מהל' יו"ט הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ז סעיף ט"ו:
ד ד מיי' פ"ו מהל' יו"ט הלכה א':
ה ה מיי' פ"ו מהל' יו"ט הלכה י"ט, סמ"ג שם, טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ט סעיף א':
ו ו טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ז סעיף ז':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/ביצה/פרק ב (עריכה)
יו"ט שחל כו' לא יבשל בתחלה מיו"ט לשבת כו'. מנא לן שעושה תבשיל וסומך עליו לשבת אמר שמואל מדכתיב זכור את יום השבת כלומר זכרהו מקודם יום טוב שבא להשכיחו.
ואמר רבא כיון שיודע כי מחר צריך לבשל לשבת בפ"ע אף הוא מתכוין לברר מנה יפה לשבת שלא יבשל הכל ליו"ט.
רב אשי אמר למה אין מבשלין מיו"ט לשבת אלא ע"י עירוב כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול. ואקשינן עליה אי משום האי למה לי מעיו"ט אפילו ביו"ט נמי.
ומשנינן אלא גזרה שמא יפשע ביו"ט ונמצא אופה ומבשל בלא עירובי תבשילין. ותנא מפרש טעמא דמתני' מהכא את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו וגו' כלומר אם אפיתם מאתמול אפו גם עתה. וכן אם יש לכם כבר מבושל בשלו והאי אי אפשר לאוקמי בחול אלא מיו"ט לשבת ומפרש שאין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל.
מיכן סמכו לעירובי תבשילין מן התורה.
פי' בעלי פטסין הם בעלי חביות גדולות כלומר יש להן הרבה ומשכימין שיספק להם היין עד הערב בעלי לגינין פחות מן הכדים הכוסות פחות מן הלגין בת השפויות. אמר להן [הללו] בעלי מארה כלומר אין להם כלום לא קיימו שמחת יו"ט ולא מצות ביהמ"ד שכבר יצאו. ואסיקנא כל מי שהיה יכול להניח עירובי תבשילין ולא עירב פושע הוא.
מאי כי חדות ה' היא מעוזכם. אמר הקב"ה לישראל לוו עלי ושמחו היום וקדשוהו והאמינו בי ואני פורע כלומר קיימו מצות חדות ה' שאמר הקב"ה ושמחת בחגך. והאמינו אזמין לכם ברכה במעשה ידיכם כדי שתפרעו מה שלקחתם בהלואה.
וא"ר יוחנן הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנאמר אדיר במרום ה'. כלומר יעשה מהן צדקה חשובה לפני ה' במרום. כדכתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. ומפורש בפרק השותפין במעשה דמונבז המלך שאמר אני גנזתי למעלה כלומר הצדקה שפרשתי לעניים הנה היא גנוזה לי למעלה במרום כדכתיב מלוה ה' חונן דל. איכא דאמרי אדרא כשמיה והוא מאילני סרק והוא גדול ומשלח פארות וענפים הרבה. ואם מסיין בו הכרם אין חיה יכולה ליכנס לתוכו ומשתמר לעולם.
מתני': לא יבשל בתחלה מיום טוב לשבת: פירוש: בקדרה בפני עצמה לצורך השבת, אבל בקדרה אחת מותר , וכדתניא לקמן בברייתא (יז, א) ממלאה אשה קדרה בשר ואף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת.
ואם הותיר הותיר לשבת: פירוש ובלבד שלא יערים ותניא לקמן בברייתא (יז, ב) .
ומודים בדג וביצה שעליו שהם (כתבשלין) ב' [תבשילין]: ולא לפרושי טעמא דבית שמאי איצטריך דבמקום בית הלל אינה משנה , אלא לאשמעינן דבית הלל בתבשיל אחד גרידא סגי להו ולא בדג וביצה שעליו פליגי, ולאפוקי מדר' שמעון בן אלעזר (יז, ב) דאמר מודים בית שמאי ובית הלל על שני תבשילין שצריך על מה נחלקו על דג וביצה שעליו.
גמרא. מנא הני מילי: דאף על גב דעיקר עירוב מדרבנן הוא אפילו הכי בעינן מנא ליה כלומר אמאן סמכוה, ודכוותה בפרק אין מעמידין בעבודה זרה (לז, ב ע"ש בתוס') גבי שלקות מנא הני מילי אמר קרא אוכל בכסף תשבירני ואכלתי .
מאי טעמא אמר רבא כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב: ואף על גב דעירוב לכבוד שבת תקנוה לרבא, אפילו הכי לא תיקשי הא דנאכל עירובו או שאבד לא יבשל עליו בתחלה לשבת, דגם זה תקנה לשבת דאי לא אף הוא מתרשל בעירוב וישכח סעודת שבת מלברור לה מנה יפה ומוטב שלא יתעדן שבת אחת כדי שיתעדן שבתות הרבה .
אמר ר' אליעזר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל: רבי אליעזר גרסינן ולא ר' אלעזר דבירושלמי (ריש פרק ב) עביד לה פלוגתא דר' יהושע ור' אליעזר דהוא בר פלוגתיה ולא ר' אלעזר , דגרסינן התם ר' אליעזר אומר אופין על האפוי ומבשלין על המבושל [ר' יהודה אומר אופין ומבשלין על המבושל מאי טעמא דר' אליעזר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. והא דלא מייתי הכא ההיא דר' יהושע, משום דעיקרא דמילתא הכא אינו אלא לומר דתנא מסמיך ליה אקרא דאת אשר תאפו.
מהדורא תליתאה:
מתוך: תוספות רי"ד/ביצה (עריכה)
בשלמא לרבא דאמר כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט היינו דמעי"ט ביו"ט לא אלא לרב אשי מאי אריא מעיו"ט אי' ביו"ט נמי אה"נ אל אגזיר השמא יפשע כך מצאתי גירסא זו כתובה בכל הספרים וכך פירושה בשלמא לרבא דאמר כדי שיברור מנה יפה לשבת מש"ה צריך לערב מעי"ט שיכין מאז גם לשבת אלא לרב אשי דאמר משום כדי שיאמרו כו' אמי אריא מעי"ט אפי' אם יערב ביו"ט נמי איכא היכירא שיתקנו שלא יוכל אדם לבשל מיו"ט לשבת עד שיערבו תחלה בי"ט ולא שיבשלו עירוב ביו"ט שהרי אסרו לבשל מיו"ט לשבת אל איפריש קצת ממה שהכין ליו"ט ויאמר זה יהא עירוב ואחרי כן יבשל מיו"ט לשבת וכיון שלא התרתה לו לבשל בלא עירוב יודע הוא שיאן מבשלין מיו"ט לשבת ומתרץ אה"נ שהי' די לו בזה אל אגזיר השמא יפשע שהוא טרוד בשמחת יו"ט ולא יערב כלל לפיכך תקנו שיערב מעי"ט:
עד מתי הן יושבי ןהמורה לא גריס עד מתי הן יושבין וראיתי שא מפרשים דגרסי לי' אבל לא גריסי ואינן באין לבהמ"ד אלא עד מתי הן יושבין בלחוד וש"ה התחילו פניהם של תלמידין היושבין לפניו משתנין שסברו דהאי דקאמר עד מתי הן יושבין עלייהו קאמר וכעס עליהן מפני שהן יושבין ואינן הולכין ליכל כמו שהלכו השאר ופירש להן בניי לא לכם אני אומר אלא לאותן שהלכו והכי קאמינא עד מית ןה יושבין ומאריכין בסעודתן ואינן באים לביהמ"ד לשמוע דברי תורה:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ביצה/פרק ב (עריכה)
מתניתין יום טוב שחל להיות בערב שבת: פירוש בין יום טוב ראשון בין יום טוב שני. לא יבשל לכתחילה מיום טוב לשבת. פירוש אפילו בקדרה אחת שיהא כונתו לשבת גם כן. אבל מבשל הוא ליום טוב אפילו בשתי קדרות ואין מדקדקין עליו לצמצום ובלבד שלא יערים. ורש"י ז"ל לא פירש כן לקמן גבי ממלאה אשה קדרה בשר שהוא סובר דמתניתן דקתני לא יבשל דוקא בשתי קדרות אחת לשבת ואחת ליום טוב. אבל בקדרה אחת מותר כיון שהכל בשול אחד וטרחא אחת. ואפילו לצורך שבת וחול ומתכוין שלא אסרו מערים אלא בשתי קדרות. וכן נראה שפירש הרשב"א ז"ל ואין הריטב"א ז"ל סובר כן.
ועושה תבשיל מערב יום טוב: פירוש וזהו עירוב האמור בגמרא. וכתב הרמב"ם ז"ל כי נקרא בשיתוף השם מפני שהוא להכירא וזכרון שאין אופין מיום טוב לשבת ולא לחול כמו שעירובי חצרות משום הכר שאסור להוציא מרשות לרשות. ולא נהיר אלא דנקרא עירוב מפני שהוא כמערב יום טוב ושבת לעשותם כיום אחד וקדושה אחת לענין בישול כאילו מה שמכין לשבת הוא ליום טוב. וצריך שיאמר בדין יהא שרי לן למיפא ולבשול ולמעבד כל צרכינו מיומא טבא לשבתא לנו ולכל בני העיר או למי שירצה לכלול בעירוב זה. כן כתב הריטב"א ז"ל. ועוד כתב ז"ל וצריך שיאמר ולמעבד כל צרכין כדי שיוכל להטמין חמין ולהדליק נרות. שאם לא אמר כן לא יעשה אלא מה שפרט.
גמרא זכרהו מאחר שבא להשכיחו: פירוש כיון שאסור לבשל מיום טוב לשבת הרי השבת נשכח שאין מכינין לו שום ענג ועל כן זכרהו בעירוב שיוכל לתקן ולא ישתכח.
דמערב יום טוב אין ביום טוב לא: פירוש שהרי אסור לעשות שום בישול ותיקון מיום טוב לשבת ואם הוא עושה העירוב ביום טוב הרי מתקן מיום טוב לצורך שבת כן נראה לי.
גזרה שמא יפשע: פירוש ואפילו עשאו מערב יום טוב ונאבד שאין כאן פשיעה אסור לפי שאין זוכר לברור מנה יפה לשבת אלא כשהעירוב קיים.
הללו בעלי פטסין: פירש הריטב"א ז"ל שהלשון הזה כולל שני ענינים דאיפשר לומר שהיה משבחן על שהולכין לקיים עונג שבת. או איפשר לומר שהיה מגנה להם שהם גרגרנים שמניחין דברי תורה מפני שובע בטנם. וכן כשאמר בעלי מארה כולל שני ענינים דאיפשר לומר שהוא אמר להם בעלי מארה על שאיחרו כל כך לצאת ולא קיימו עונג שבת ואמר איפשר דאין להם סעודה ועל זה נתעכבו. או איפשר לומר שהוא גנאי לפי שבית המדרש היה מתרוקן והתלמידים סוברין דלא אמר להם אלא לשבח שהולכין לקיים עונג שבת. וכשאמר הללו בעלי מארה כסבורים שעליהם אמר שאיחרו כל כך ולא קיימו עונג שבת עד שאמר להם כי בדרך גנאי אמר להם. גרסת הספרים הללו בעלי מארה עד מתי הם יושבים. ורש"י ז"ל לא גריס ליה וטעמא דאם כן הוא במשמע שאומר כן על הנשארים ומאי האי דאמר להו לא לכם אני אומר. והריטב"א ז"ל כתב דשפיר גרסינן ליה. ופירש ועל הראשונים אמר אחר שלבם ועיניהם על האכילה למה איחרו לקיים עונג שבת עד עתה.
חלקהו חציו לאכילה וחציו לבית המדרש וכן הלכה: ואלא מיהו אמרו המפרשים ז"ל דבראש השנה שהוא יום הדין אם רואה עצמו שצריך להתענות תענית תשובה הרשות בידו ואפילו בשבת בנתים. ועליו אומר כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה. ודוקא ביחידים ואנשי מעשה אבל שאר בני אדם לא שלא יבואו לזלזול ביום טוב של ראש השנה. וכן דעת רבותינו הצרפתים.
אי נמי אדרה כשמה: פירש מורי נר"ו שקורין אותו אילן על שם מעשיו ולפי שמעמיד הארץ לדרי דרי קראוהו אדרה.
ופירותיה משתמרין: פירוש בין שהוא אילן או עשב יש לו ריח שממית התולעים לכל פירות שבשדה.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה