ביאור:שוב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
שובה = חזרה, מנוחה, סטיה
[עריכה]זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.
ראה מקורות נוספים בערכי לשון הקודש ערך: שוב
השורש שוב משמש בלשון המקרא בכמה משמעויות שונות.
1. חזרה (זו המשמעות הנפוצה):
- חזרה למקום קודם, בראשית טו טז: " "ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה" " ( פירוט )
- חזרה למצב קודם, ויקרא יג טז: " "או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן, ובא אל הכהן" "
- חזרה לבעלות קודמת, ויקרא כז כד: " "בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו, לאשר לו אחזת הארץ" "
- חזרה לקשר קודם, דברים כד ד: " "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה..." "
- חזרה לקשר רוחני קודם - בעיקר אל ה', דברים ל י: " "כי תשמע בקול ה' אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה, כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך" "
2. מנוחה ושלוה (מנחם בן סרוק ב"מחברת") :
- ישעיהו ל טו: " "בשובה ונחת תושעון, בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ..." "
- משלי א לב: " "כי משובת פתים תהרגם, ושלות כסילים תאבדם" " ( פירוט )
3. סטיה מדרך הישר:
- ישעיהו נז יז: " "בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצף, וילך שובב בדרך לבו" " (שובב = בניין פיעל מהשורש שוב).
- ירמיהו ב יט: " "תיסרך רעתך ומשבותיך תוכחך, ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך, ולא פחדתי אליך נאם אדני ידוד צבאות" "
- ירמיהו ג ח: " "וארא כי על כל אדות אשר נאפה משבה ישראל שלחתיה, ואתן את ספר כריתתיה אליה; ולא יראה בגדה יהודה אחותה, ותלך ותזן גם היא" "
- ירמיהו ה ו: " "על כן הכם אריה מיער, זאב ערבות ישדדם, נמר שקד על עריהם, כל היוצא מהנה יטרף, כי רבו פשעיהם , עצמו משבותיהם" "
- ירמיהו יד ז: " "אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך, כי רבו משובתינו לך חטאנו" "
ומעניין שהנביא ירמיהו משתמש במשמעות 1 ובמשמעות 3 זו לצד זו:
- ירמיהו ג כב: " "שובו בנים שובבים , ארפה משובתיכם!..." " -
- ירמיהו ח ה: " "מדוע שובבה העם הזה ירושלם משבה נצחת? החזיקו בתרמית, מאנו לשוב!" "
הקשר בין המשמעויות
[עריכה]חזרה למקום הראוי, מנוחה במקום הנוכחי, וסטיה מהמקום הראוי - שלוש משמעויות שונות לגמרי. האם יש קשר ביניהן?
1. ייתכן שהמשמעות המקורית היא חזרה (משמעות 1). כשאדם חוזר לביתו הוא יכול לנוח ולהירגע (משמעות 2); ואדם שובב, שחוטא שוב ושוב (משמעות 3), גם חוזר מפשעיו שוב ושוב; כמו אדם שאומרים לו שהוא צריך להפסיק לעשן, והוא עונה "אני מפסיק לעשן 40 פעם ביום!".
2. וייתכן שהמשמעות המקורית היא מנוחה (משמעות 2). כדי שאדם יוכל לנוח הוא צריך לחזור למקומו טבעי (משמעות 1); ובמקרים רבים חטאו של האדם (משמעות 3) השובב נובע משלוה מוגזמת, המובילה לשאננות וגאוה:
- ישעיהו מז י: " "ותבטחי ברעתך אמרת אין ראני, חכמתך ודעתך היא שובבתך ותאמרי בלבך אני ואפסי עוד" "
- ירמיהו מט ד: " "מה תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי" "
או לשעמום ומעשי שטות:
" "משובה ... זו מנוחה שיש בא גנאי, זו שאננות של הבוטחים באדם, השמים בשר זרועם ומן ה' יסור ליבם... זו שלוות בוצעי בצע ועושי שקר, הסבורים שיכולים הם ללכת בשרירות ליבם, כי שלום יהיה להם, כי לא תבוא עליהם רעה... יהירותו של אדם ויהירותו של עם הן משובה" " (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 188) .
ומעניין שבערבית השורש "רג'ע" משמעו חזר, ובעברית השורש "רגע" משמעו נח בשלוה! (J.L.Palach, Semantic Notes) .
ריפוי משובה
[עריכה]משובה היא דבר שאפשר לרפא:
- ירמיהו ג כב: " "שובו בנים שובבים, ארפה משובתיכם" "
- הושע יד ה: " "ארפא משובתם , אהבם נדבה כי שב אפי ממנו" "
מהי המשמעות של ריפוי משובה?
1. לפי הפירוש שובה = חזרה, הכוונה לריפוי התכונה של חזרה שוב ושוב על אותם חטאים - גמילה מהתמכרות. ה' מבטיח לבני ישראל, שאם יחזרו בתשובה, הוא יגמול אותם וירפא את הנטיה הטבעית שלהם לחטוא שוב ושוב.
2. ולפי הפירוש שובה = שאננות, פירש אברהם אהוביה: " "משישובו עד ה' אלהיהם ויאמרו אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב, היינו לא נסמוך עוד על עזרת הגויים, ויתוודו ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו, היינו לא נבטח עוד במעשה ידינו, או אז יירפאו ממשובתם, אז יאהבם נדבה" " (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 189) ;
- אולם, כאשר הנביא מבטיח להם שה' ירפא אותם, הוא למעשה גם מבטיח להם ביטחון ושלוה; אם כך, הוא לא מרפא את משובתם (שאננותם) - הוא רק משנה את הסיבה למשובה!
השבת כעס
[עריכה]כמה פסוקים מדברים על השבת כעס, למשל:
- בראשית כז מד: " "וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך" "
- הושע יד ה: " "ארפא משובתם, אהבם נדבה, כי שב אפי ממנו" "
1. לפי הפירוש שובה = חזרה, הכוונה שרגש הכעס חוזר לגודלו הטבעי - בכל אדם ישנה מידה של כעס, אך לפעמים הוא גדל וחורג ממקומו, ויש להשיב ולהחזיר אותו למקומו.
2. ולפי הפירוש שובה = מנוחה, הכוונה ברורה יותר - הכעס נח ונרגע.
לא אשיבנו
[עריכה]בדברי עמוס ישנן כמה נבואות פורענות על עמים שונים, הפותחים בנוסחה דומה, למשל:
- עמוס א ג: " "על שלשה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אשיבנו ..." ".
1. לפי הפירוש שובה = חזרה, ייתכן שהפסוק נאמר בלשון תמיהה: "וכי על פשעים כה חמורים לא אשיב לו גמולו בראשו?!" (רש"י, מצודת דוד) ; וייתכן שהכוונה "לא אשיב אפי ממנו" (אשר וייזר) , או "לא אשיב את הגזרה שגזרתי עליו" (גזניוס-בוהל, קויפמן) , "לא אשיב את העונש" (מ' צ' סגל) . ואולי הכוונה, שה' לא יחזיר את עם דמשק למעמדו הקודם, כי הוא פשע פשעים שאין עליהם כפרה.
2. לפי הפירוש שובה = מנוחה, הכוונה ברורה יותר - בגלל שלושה פשעי דמשק, ובמיוחד בגלל הפשע הרביעי - החמור יותר, ה' לא ייתן להם לשבת בשלוה בארצם, אלא יביא עליהם צרות שיזעזעו אותם: " "הכינוי של אשיבנו בוודאי אינו חוזר אל שם, שלא נזכר לפני כן, אלא אל שם שנזכר, והוא דמשק... את עם דמשק לא אשיב... לא אניחנו, לא אתן לו מנוחה, אלא מלחמה" " (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 191) .
שובי מלחמה
[עריכה]בנבואת מיכה נזכר הביטוי שובי מלחמה :
- מיכה ב ח: " "ואתמול עמי לאויב יקומם, ממול שלמה אדר תפשטון, מעברים בטח שובי מלחמה" "
1. לפי הפירוש שובה = חזרה, הכוונה היא שראשי העם מתעללים בחיילים המשוחררים, באנשים המילואים החוזרים מהמלחמה - הם מנצלים את היעדרותם הממושכת כדי לגזול את בתיהם ולגרש את משפחותיהם (בערך כמו שעשו למשפחתו של רס"ן רועי קליין ז"ל ).
2. ולפי הפירוש שובה = מנוחה, הכוונה היא שראשי העם מתייחסים לעניים כאל אויבים, כאשר למעשה הם בסך-הכל רוצים לנוח בביתם בשלוה ולא נלחמים באף אחד. וכך יש לפרש את הפסוק: ואת מוּל עמי - את עמי האומלל - לאויב יקומם - ראשי העם נוהגים בהם כבאויב; ממוּל שלמה - מאדם אומלל שאיבד את בגדו - אדר תפשיטון - אתם מפשיטים גם את עורו - מעוברים בטח שובי מלחמה - " "הנמצאים בשובה ובמנוחה ולא במלחמה" " (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 196) .
פירושים נוספים
[עריכה]יש שפירשו, שהמילה שובה מציינת גם ייאוש: " "האדם עושה מעשה רע, "בצעו", והוא מקבל את העונש שלו - כעסו של הקב"ה, מכותיו ואולי אף הסתר פנים. בשלב הזה, אותו האדם בוחר בדרך של "אם כבר אז כבר": אם כבר אני פושע, ובוודאי אין לי חלק לעולם הבא, אז לפחות שיהיה לי עולם הזה. בנקודה הזו, מגיע האדם למצב שבו הוא הולך " שובב בדרך ליבו ", שהוא עושה מה שהוא רוצה, כי ממילא לא יעזור שום דבר... כאשר אדם משליך את יהבו על אחרים, אז ה" משובה " הזו, של ייאוש מוחלט מעצמו, אכן תיתן את אותותיה בו - והוא אכן יאבד את עצמו, לא תהיה לו משמעות וסיבה להמשיך ולחיות" " ( אורי יעקב בירן, "נקודת חיבור", על משלי א לב ) .
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-08-17.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:שובה - חזרה, מנוחה, סטיה
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/juv