ביאור:משלי ו ב
משלי ו ב: "נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ, נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ -"
תרגום מצודות: - הנה, דע שבאת למוקש, ונלכדת בה על-ידי אמרי פיך.
תרגום ויקיטקסט: - עלית על מוקש ונכנסת למלכודת בדברי ההתחייבות שאמרת בפיך -
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ו ב.
דקויות
[עריכה]מהו המוקש ומהי המלכודת?
[עריכה]הכפילות נוקשת - נלכדת רומזת שהקטע מדבר על שתי התחייבויות שונות וסותרות, שהשילוב ביניהן יוצר את המוקש והמלכודת: "תחילה נוקשת במה שערבת לרעך ואתה מחיוב לקיים דבר מצד שהערבות שלו קודם ומצד שהוא רעך, ואחר-כך נלכדת באמרי פיך במה שנתת תקיעת כף [לזר,""בענין שהוא הפך הערבות שערבת לרעך]" (מלבי"ם).
החכם מלמד, שההתחייבות לרעך קודמת, כי באת בכף רעך עוד לפני שנתת ערבות לזר, ולכן אתה צריך לעשות הכל כדי למלא את ההתחייבות לרעך - לך התרפס ורהב רעיך.
ובנמשל:
1. רעך הוא ה', והזר הוא יצר הרע. לפעמים אדם מרגיש שהוא "חייב" לעשות מעשה שיש בו חטא; הוא כביכול "הבטיח" ליצר הרע שלו שיעשה את זה, וקשה לו מאד לוותר על כך; אולם, החכם מזכיר שההתחייבות לה' - ההתחייבות לשמור מצוות - ההתחייבות שקיבלנו כולנו בהר סיני (רש"י על פסוק 3) וההתחייבות שקיבלה כל נשמה לפני שירדה לעולם (מלבי"ם על פסוק 5) - קודמת להתחייבות ליצר הזר. והאדם שנפל במלכודת היצר, צריך "להתרפס" - להתפלל לה' שיציל אותו מהזר (דומה לזה פירש הרמח"ל במסילת ישרים ב ורמ"ד ואלי על הפסוק).
2. ובימינו אפשר לדרוש את הפסוק על ראש ממשלת ישראל: מצד אחד ערבת לרעך - יש לך אחריות להילחם ולהגן על בני עמך; ומצד שני תקעת לזר כפיך - יש לך מחוייבויות בינלאומיות למנהיגים זרים, והם לפעמים מאלצים אותך לעשות דברים הפוגעים בעם ישראל. בני!, אומר החכם, עליך לזכור כי באת לשלטון בכף רעיך - בהצבעת ידם של בני עמך, ולכן המחוייבות העיקרית שלך היא כלפיהם ולא כלפי זרים!
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/06-02