ביאור:לבונה ולבנה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זהו מאמר דמיוני; אין לקחת אותו ברצינות!

לבונה היא חומר ריחני שנשים נהגו להקטיר כבושם. היא הופקה מעץ שהיה צומח על גבעות:

(שיר השירים ג ו): "מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן, מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל"
(שיר השירים ד ו): "עד שיפוח היום ונסו הצללים, אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה"
(שיר השירים ד יד): "גן נעול אחתי כלה... נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה , מר ואהלות עם כל ראשי בשמים"

לבונה היתה בשימוש גם בבית המקדש:

(ישעיהו מג כג): "לא הביאת לי שה עלתיך וזבחיך לא כבדתני, לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה"
(ישעיהו ס ו): "שפעת גמלים תכסך בכרי מדין ועיפה, כלם משבא יבאו זהב ולבונה ישאו ותהלת ה' יבשרו"
(ירמיהו ו כ): "למה זה לי לבונה משבא תבוא, וקנה הטוב מארץ מרחק? עלותיכם לא לרצון, וזבחיכם לא ערבו לי"
(ירמיהו יז כו): "ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימן ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב מבאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומבאי תודה בית ה'"
(ירמיהו מא ה): "ויבאו אנשים משכם משלו ומשמרון שמנים איש מגלחי זקן וקרעי בגדים ומתגדדים, ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה'"
(דברי הימים א ט כט): "ומהם ממנים על הכלים ועל כל כלי הקדש ועל הסלת והיין והשמן והלבונה והבשמים"
(נחמיה יג ה): "ויעש לו לשכה גדולה, ושם היו לפנים נתנים את המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר מצות הלוים והמשררים והשערים ותרומת הכהנים... ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלהים את המנחה והלבונה"

בתורה נזכרת המילה לְבֹנָה בכתיב חסר, למשל בפרשת המנחה:

(ויקרא ב א): "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה', סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לְבֹנָה . והביאה אל בני אהרן הכהנים, וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לְבֹנָתָהּ ; והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה, אשה ריח ניחח לה'"

הפירוש המקובל הוא שמדובר באותו צמח ריחני, שהוסיפו למנחה כדי שיהיה לה ריח טוב כאשר שורפים אותה; זו הסיבה שהתורה מצווה לשרוף רק חלק מהסולת ומהשמן, אבל את כל הלבונה - כי היא לא מיועדת למאכל.

אולם אפשר גם לפרש אחרת.

הצרוף של לַבָּנֶה עם שמן זית הוא מאכל מקובל בתרבות הים תיכונית.

לבנה עם שמן זית

אם כך, ייתכן שגם המנחה נעשתה מקמח סולת עם לַבָּנֶה ושמן זית.

גם בפסוקים אחרים שבהם מוזכרת לבנה בלי ו ניתן להבין כי מדובר בסוג של מאכל, לעומת הבושם לבונה שנכתב עם ו:

(ויקרא ב טו): "ונתת עליה שמן ושמת עליה לבנה , מנחה הוא. והקטיר הכהן את אזכרתה מגרשה ומשמנה על כל לבנתה אשה לה'"
(ויקרא ה יא): "ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת, לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבנה כי חטאת הוא"
(ויקרא ו ח): "והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה, ואת כל הלבנה אשר על המנחה, והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה לה'"- כאן יש רמז לאופן המקובל שבו אוכלים לבנה - פעולה של ניגוב: הכהן מרים את הסולת ו"מנגב" את השמן ואת כל הלבונה.
(ויקרא כד ז): "ונתת על המערכת לבנה זכה , והיתה ללחם לאזכרה אשה לה'"
(במדבר ה טו): "והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים, לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון"
(ישעיהו סו ג): "שוחט השור מכה איש, זובח השה ערף כלב, מעלה מנחה דם חזיר, מזכיר לבנה מברך און; גם המה בחרו בדרכיהם, ובשקוציהם נפשם חפצה"( פירוט ).
ניתן לפרש כך גם בפרשת הקטורת, ב (שמות ל לד): "ויאמר ה' אל משה: קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולְבֹנָה זכה בד בבד יהיה": מדובר על פירוט הסמים: "סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים" ואז "ולבנה זכה" ואז "בד בבד יהיה", כלומר תערבב אותם יחד (אם אני מבין נכון). המיסגור של הסמים בין שני המילים "סמים" יכול אולי להדגיש כי אלו הסמים שצריך לצרף ללַבָּנֶה הזכה, ומהם ליצור סוג של קטורת, ולא רק זה אלא שצריכה להיות "ממלח" כלומר גם תוספת של מלח. סוג של קטורת ומנחה יחדיו, והכל "טהור קודש". אם כך, אזי גם הקשר זה נכון לסוג מסויים של מאכל, ששמו ומסורת אכילתו נשתמרו להפליא עד ימינו אנו.

אם הלבנה שהיתה במנחה היא סוג של מאכל, מדוע לא אפשרו לכהנים לאכול ממנה אלא הקטירו את כולה על המזבח ("וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לְבֹנָתָהּ", "והקטיר הכהן את אזכרתה מגרשה ומשמנה על כל לבנתה אשה לה'", "והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה, ואת כל הלבנה אשר על המנחה")? - אולי זה משום שהם רוב הזמן אוכלים בשר של קרבנות, אז שלא יאכלו חלב אחרי בשר...

שאלה שנשארה פתוחה היא: האם אפשר לשרוף לַבָּנֶה? הקוראים מוזמנים לנסות ולפרסם כאן את ממצאיהם.

סיכום

1. לפי הפירוש המקובל, היתה במקדש רק לְבוֹנָה, ששימשה בשני תפקידים: אחד מסממני הקטורת, ותוספת למנחה.

2. לפי הפירוש המחודש, היתה לַבָּנֶה במנחה, והיתה לַבָּנֶה גם בקטורת, ובמקביל היתה לְבוֹנָה ששימשה ליצירת ריח טוב במקדש.

מקורות

על-פי מאמר של אסף אברהם (ערך: אראל סגל) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-07-07.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/lvona